אסטמה בילדים: אבחנה וטיפול

עוד בנושא: אסתמה, אסטמה של העור תינוקות

אסטמה, היא מחלה שכיחה המתבטאת בפעילות כרונית ודלקתית של דרכי האוויר. באסטמה דרכי אוויר מודלקות נעשות רגישות עם תגובתיות יתר, ולכן נחסמות בקלות. חסימת הסמפונות, באמצעות הפרשות צמיגות, כיווץ שריר חלק ופגיעה בדפנות הסמפונות, תתבטא בהפרעה לזרימות האוויר בזמן נשימה. התקפי המחלה מתרחשים באופן חריף, אולם התהליכים הדלקתיים בדרכי האוויר הינם כרוניים.

מטרות הטיפול והשליטה במחלה בילדים הן:

א. מניעת תסמינים לא נעימים, ליליים ויומיים.

ב. מניעת התקפים קשים.

ג. שימוש מועט או אי שימוש בתרופות מקלות.

ד. חיי יומיום פעילים ותקינים.

ה. שאיפה לתפקודי ריאה תקינים.

התסמינים השכיחים באסטמה הם שיעול, צפצופים, קושי בנשימה ותחושת כבדות בבית החזה.

גורמי הסיכון לחלות באסטמה מחולקים לשניים:

א. גורמים אישיים כמו גנטיקה, מין וגזע.

ב. גורמים סביבתיים המשפיעים על התפתחות המחלה ועל התפתחות ההתקפים, כגון וירוסים, אלרגנים סביבתיים, עישון, השמנה ומצב סוציו אקונומי.

חומרת המחלה משתנה מאדם לאדם, ויכולה להשתנות אצל אותו ילד בזמנים שונים. הטיפול ייקבע עבור חולה ספציפי ויבוסס על חומרת המחלה והתסמינים.

לא כל ילד מצפצף הוא אסטמטי, ולא כל ילד המצפצף בילדות ימשיך ויהיה מבוגר הסובל מאסטמה.

צפצופים חוזרים שמופיעים בילדות יכולים להיות תוצאה של מחלות אחרות כגון: ציסטיק פיברוזיס (CF), שאיפה של מזון, הפרעה בתנועתיות הסיליה, כשל חיסוני מולד, הפרעה לבבית מולדת, הפרעה תוך-חזית עם לחץ על דרכי האוויר ושאיפת גוף זר.

הטיפול והשליטה בחומרת המחלה אינו פשוט, ופעמים רבות הינו אישי ומשתנה מחולה לחולה ואף באותו חולה, אך בדרך כלל בנוי משישה חלקים:

על הילדים החולים והמשפחות ללמוד להימנע מגורמי סיכון, לקחת תרופות כיאות, להבין את ההבדל בין סוגי הטיפולים השונים, לעקוב אחר מצבם על פי תסמיני המחלה ותפקודי הריאה שלהם, להכיר סימנים המרמזים על תחילת התקף וסימנים מתי להופיע לביקורת אצל הרופא.

החינוך הינו מתמשך, והדגשי הטיפול בכל ביקור הם המפתח להצלחתו.

ההערכה תכלול תיאור מלא של התסמינים בתקופה האחרונה ובמידת האפשר ביצוע תפקודי ריאות לילדים מעל גיל 5.

גורמי הסיכון השכיחים הם: קרדית אבק הבית, עשן סיגריות, חיות פרוותיות, אבק ולכלוך סביבתי ואזורי טחב.

אין צורך לוותר על פעילות גופנית. ניתן למנוע תסמינים הקשורים למאמץ באמצעות נטילת מרחיבי סמפונות בעלי פעילות מהירה כגון ונטולין לפני ביצוע המאמץ הגופני.
יש להימנע מנטילת תרופות כגון: אספירין, נוגדי דלקת שאינם סטרואידים וחוסמי בטא.

באופן כללי קיימים שני סוגי תרופות:

1. תרופות שמטרתן מניעת התקפים.

2. תרופות המרחיבות את דרכי הנשימה החסומות בזמן התקף.

יש להקפיד על בחירת התרופות המתאימות לכל ילד.

בילדים מתחת לגיל 4 מומלץ להשתמש במשאפים מסוג:
(Pressurized metered dose inhalers (pMDIs) + תא (Spacer) או מכשיר אינהלציה חשמלי עם מסכה.

בילדים מעל גיל 6 שנים מומלץ להשתמש במכשיר אינהלציה או במשאפים מסוג: pMDIs ישירות מהפיה או Dry powder Inhalers DPIs).

בחולים עם התקף חריף מומלץ להשתמש ב-pMDI עם Spacer או מכשיר אינהלציה.

טיפול תרופתי מונע התקף

חולה הסובל מהתקפים אסטמטיים תכופים זקוק לטיפול קבוע למניעת ההתקפים. הטיפולים העיקריים המשמשים כיום הם:

1. סטרואידים בשאיפה - (בודיקורט, פליקסוטייד). אלה הם התכשירים האנטי דלקתיים היעילים ביותר כטיפול מונע לתקופות ארוכות.

טיפול זה מקטין או מונע את התהליך הדלקתי ואת תגובתיות היתר של דרכי האוויר.

בהתקפים קשים ו/או ממושכים יהיה צורך בשימוש בסטרואידים באופן סיסטמי, כגון סירופים או טבליות, או זריקות לכמה ימים.

תופעות הלוואי נדירות מאוד ותלויות במינון. מינונים גבוהים יכולים לגרום לעיכוב קל בגדילה בממוצע של 1 ס"מ בילדים. יש לציין שהגובה הצפוי הסופי במבוגר אינו אמור להיות מושפע מהשימוש. יש לשטוף את הפה לאחר שימוש בסטרואידים בשאיפה כדי למנוע פטרת הפה.

2. נוגדי לאויקוטריאנים: (Singulair) מקומו של הסינגולר בטיפול המניעתי באסתמה עדיין אינו ברור לגמרי. במקרים רבים הוכח הסינגולר כיעיל כטיפול נוסף לסטרואידים בשאיפה.

באסטמה קלה מתמשכת ניתן לפעמים להסתפק בטיפול בן 1-3 חודשים, כטיפול מונע. לא ידועות תופעות לוואי מיוחדות לסינגולר, אך הנתונים עדיין מוגבלים. הטיפול אושר מגיל שנה ואילך.

3. מרחיבי סימפונות ארוכי טווח - ניתנים כטיפול אך ורק כתוספים לטיפול אנטי דלקתי. השילוב עם סטרואידים בשאיפה יעיל יותר מאשר העלאת מינון הסטרואידים. השימוש צריך להיעשות בצורה מושכלת וזהירה.

טיפול תרופתי והקלה בהתקף חריף

הטיפולים העיקריים המשמשים כיום הם:

1. מרחיבי סימפונות קצרי טווח - (ונטולין, טרבולין, בריקלין). אלו התרופות היעילות ביותר בהתקף חריף. התרופות מרחיבות את דרכי האוויר ולכן מקלות במהירות על ההתקף. קצב לב מואץ, רעד בשרירים, כאבי ראש, הפרעות במלחי הדם הינן תופעות לוואי שיכולות להופיע לאחר השימוש בתרופה.

2. טיפול אנטיכולינרגי - משמש בדרך כלל כתוספת למרחיבי הסמפונות קצרי הטווח האחרים. זמן התחלת הפעולה ממושך יותר מרחיבי הסמפונות קצרי הטווח האחרים. תופעות הלוואי הן יובש בפה וטעם רע.

התקפי אסטמה מבחינה קלינית הם אירועים של עלייה מתמשכת בקוצר נשימה, בקצב הנשימה, שיעול, צפצופים, לחץ וכאבי חזה ושילוב ביניהם. התקף קשה במיוחד יכול להביא למוות.

ישנה קבוצת ילדים עם סיכון לתמותה עקב אסטמה:

- היסטוריה של התקף קשה ביותר בעבר.

- אשפוז ו/או ביקור בחדר מיון עקב אסטמה בשנה האחרונה. או הנשמה עקב אסטמה.

- שימוש או הפסקת השימוש בתקופה האחרונה של סטרואידים סיסטמיים.

- תלות יתר במרחיבי סמפונות קצרי טווח.

- היסטוריה של הפרעות פסיכוסוציאליות או הכחשה של המחלה.

- היסטוריה של חוסר היענות לתכנון הטיפולי.

הטיפול בהתקף חריף צריך להינתן במהירות ולכלול מרחיבי סימפונות קצרי טווח וסטרואידים בשאיפה או סיסטמיים. התקף קל יכול להיות מטופל בבית ואילו התקף בינוני או קשה יטופל לרוב בקליניקה או בבית החולים. על המשפחה ליצור קשר עם הרופא המטפל מיד לאחר תחילת הטיפול.

מעקב צמוד הוא הכרחי כדי להשיג את מטרות הטיפול. כאשר הושגה שליטה על המחלה, יש צורך בביקורים מדי חודש עד חצי שנה. בביקורים אלה נעקוב אחר הטיפולים, התסמינים ורמת השליטה שהושגה במחלה.

הכתוב לעיל אינו מחליף בדיקת רופא ואינו בא במקום הנחיות רפואיות.

ד"ר אורי אפרתי הוא מנהל היחידה לריאות ילדים.
ד"ר מורן לביא היא רופאה ביחידה לריאות ילדים.
המרכז הארצי לציסטיק פיברוזיס ביה"ח אדמונד ולילי ספרא לילדים, תל השומר.

בואו לדבר על זה בפורום אלרגיה ואסטמה.