בוחן כליות: חשיבות התרומה

הטיפול הטוב ביותר לחולים הסובלים מאי ספיקת כליות הוא השתלת כליה של אדם חי", כך קובע ד"ר רוני ברוך, מומחה לרפואה פנימית ונפרולוגיה. תרומה של כליה כשהתורם עודו בחיים מיטיבה מאוד עם המטופל שמקבל את הכליה והיא עדיפה על פני תרומת כליה מאדם מת ובוודאי על פני דיאליזה.

ההוכחה החותכת לכך היא שלוש המטופלות ההריוניות שלי - שלוש צעירות שסבלו מאי ספיקת כליות וטופלו בדיאליזה עד לשלב שבו עברו השתלת כליה, שלאחריה החלימו ואף נכנסו להריון. זהו הישג עצום ובלתי נתפס".

בעשור האחרון זינק ב-80% מספר מטופלי הדיאליזה. אבי אברהם, מושתל כליה, יו"ר העמותה לקידום ושמירת זכויות חולי הכליות, אומר כי מדובר במחלה נפוצה מאוד וקטלנית שמתפשטת עם השנים.

כך גם לפי נתונים סטטיסטיים המצביעים על עלייה במספר חולי הכליה, כנראה על רקע העלייה בתוחלת החיים וסגנון החיים המודרני. מחלות לב וכלי דם, וגם סוכרת ולחץ דם גבוה - מחלות נפוצות ביותר בעידן המודרני - הן גורמי סיכון מובהקים למחלת כליה.

הנתונים אודות מחלות הכליה מבהילים ביותר", אומר אברהם, "אחד מכל שלושה ישראלים צפוי להיפגע ממחלת כליה; ישנה עלייה של 50% במספר הממתינים להשתלת כליה בארץ; וכ-15-20% מחולי הכליה המטופלים בדיאליזה ימותו.

מחלות כליה הן לרוב מחלות פרוגרסיביות שהופכות להיות סופניות, כאלה שהחולים בהן יזדקקו לדיאליזה תכופה כל ימי חייהם ורק בני המזל שבהם יימצאו מתאימים לתרומת כליה ויצליחו לאתר תורם כליה מתאים. החיים עם הדיאליזה הם בלתי נסבלים" מספר אברהם.

מדובר בטיפול קשה, כואב ומתיש, במסגרתו המטופל יושב מחובר לשתי מחטים אימתניות שעות ארוכות והגוף שלו פשוט נסחט. בשל חוסר התפקוד של הכליה חולה עולה במשך מספר ימים 3-4 ק"ג, והטיפול במכונת הדיאליזה מחקה את פעילות הכליה ומרוקן את המשקל הזה המורכב מפסולת והנוזלים. מכונת הדיאליזה למעשה מבצעת סחיטה של הגוף תרתי משמע.

זה תהליך קשה שחוזרים עליו 3-4 פעמים בשבוע. כמובן שאורח החיים הזה אינו מאפשר חיים נורמליים והוא פוגע בתפקוד, באיכות החיים, בבריאות הפיזית והנפשית. מעבר לטיפולים הנוראיים, חולי כליה צריכים לשמור על דיאטה קפדנית דלת קלוריות, כמעט ללא שתייה וכן להימנע לחלוטין ממאכלים שונים שמסכנים את בריאותם.

חולי כליות אמנם יכולים לחיות עם טיפולי הדיאליזה, אולם מדובר בחיים מלאי סבל ורבים מהם לא שורדים ומתים צעירים. הגוף והנפש משלמים מחיר כבד והשחיקה הנובעת ממציאות החיים הקשה בצל הדיאליזה נותנת אותותיה בכל מטופל".

חלק קטן ובר מזל מחולי מחלת כליות סופנית זוכה להימצא מתאים לתרומת כליה. לדברי ד"ר ברוך, חולים רבים אינם כשירים לעבור השתלת כליה. חלקם חולים מדי, מבוגרים, תשושים וחלשים, כך שגופם לא יעמוד בהליך הניתוחי. לחולים שניתוח ההשתלה עלול לסכן את חייהם או קיים חשש שלא יעמדו בטיפול המדכא את מערכת החיסון שאחרי הניתוח ממשיכים לבצע דיאליזה.

הכליה המושתלת היא כליה שמגיעה מתורם חי או כזה שמת מוות מוחי, כשתרומה מן החי עדיפה בהחלט. ד"ר ברוך: "הישרדות כליה שנתרמה מהחי מוכחת כגבוהה יותר מכליה מהמת באופן משמעותי. לעובדה זו יש כמה סיבות - ראשית, כליה שנקצרת מאדם חי מושתלת באותו רגע בנתרם.
היא לא שוהה מחוץ לגוף שעות ארוכות כמו כליה שנקצרת מהמת, לשם שינוע הכליה וביצוע בדיקות - תהליכים שלוקחים זמן, במהלכו הכליה נשמרת באמצעי שימור ולמעשה איכותה ובריאותה נפגמות. שנית, כליה מן החי נתרמת לרוב מבן משפחה קרוב, להבדיל ממת זר שתורם איבריו. הקירבה המשפחתית תורמת להגברת מידת ההתאמה באופן שמעלה את הסיכוי של הכליה המושתלת להיקלט היטב בגופו של המטופל, הודות לסיווג רקמות תואם ומיטבי. שלישית, תורם מת הוא אדם שגופו עבר טראומה שגרמה למותו.

לרוב, קודם לקביעת המוות עוברים איברי הגוף טראומה וניזוקים וכן סופגים תנודות בלחצי הדם במסגרת טיפולים שונים. כליה כזו מן הסתם תהיה פחות טובה מכליה של אדם צעיר ובריא לחלוטין".

ד"ר ברוך וגם אברהם מדגישים כי הוכח מדעית כי איכות החיים ותוחלת החיים של אנשים שתרמו כליה לא נפגמו. ד"ר ברוך: חשוב לדעת כי תרומת כליה היא מעשה אלטרואיסטי ממדרגה ראשונה, היא פשוט הצלת נפשות ותרומה אדירה לאדם אחר ולבני משפחתו. הניתוח שבו קוצרים את הכליה הוא ניתוח לפרסקופי שאורך בממוצע 3 שעות וההחלמה ממנו איננה קשה במיוחד - שלושה ימי אשפוז. ישנו סיכוי מזערי של 0.5% לסיבוך ניתוחי, אך לצדו עומדת תרומה אדירה לאין ערוך למטופל".

אברהם מוסיף כי בישראל יש בעייתיות עם תרומות איברים בשל ההלכה. כאשר מדובר בתרומות מן החי אין כלל ספק הלכתי - מדובר בהצלת נפש, מצווה חשובה ביותר שאין חולק לגבי ההיתר לבצעה ולגבי חשיבותה העצומה.

עובדה זו פותרת מחלוקת קשה וסבוכה בארץ שמקשה מאוד על חולים הנזקקים לתרומת איברים. בנוסף, תרומת כליה מאדם חי מאפשרת הכנה ראויה למטופל - הוא עובר הדרכה, בדיקות והכשרה. הוא מקבל סיוע ממומחים גם בתחום בריאות הנפש ומגיע מוכן. עובדה זו מקלה מאוד על תהליך השתלת הכליה שמלווה בעומס נפשי בל יתואר. לצד אלה חשוב גם לזכור יתרון משמעותי ביותר - קיצור משך ההמתנה. חולי דיאליזה שנמצאו מתאימים לתרומת כליה ממתינים בממוצע 6-7 שנים למציאת תורם מתאים. ההמתנה מורטת העצבים לכליה המיוחלת מקנה תחושה של חיים על זמן שאול ותרומה מן החי יכולה למנוע זאת.

העלייה בהיקף מחלות הכליה בישראל מדאיגה את מערכת הבריאות. אברהם מבקש להדגיש כי כל אחד מאיתנו יכול להיכנס לסטטיסטיקה ולחלות במחלת כליה. לפיכך, חשוב ביותר להיבדק: אני קורא לכולם להיות מודעים למחלות הכליה ולהיבדק. מחלת כליה היא מחלה קלה ביותר לאבחון - ניתן לאתרה בבדיקות דם ושתן פשוטות. גילוי מוקדם מציל חיים.

בואו לדבר על זה בפורום נפרלוגיה ויתר לחץ דם.