תוצאות חיפוש עבור התניה-קלאסית

שלום, יש לי שאלה אני רציני לגביה. היא נשמעת שאלה הזויה אולם היא אמיתית. בשבוע האחרון כאשר אני רואה בנאדם אוכל, לועס ובולע- אני רואה פרה לועסת.. כן אני יודע שזה הזוי. הדבר הזה גורם לי לבחילות ולגועל. יש לך אולי מושג והסבר לדבר הזה? אציין כי אני רזה, ולא היו מעולם הפרעותאכילה. להיפך אני אוהב לאכול גם לבד וגם עם אנשים. תודה

1) האם תגובת רפלקסים משתפרת ( מבחינת זמן תגובה) כאשר ישנה פעילות דומיננטית של המערכת הסימפאתית בעת ריצה או פעילות גופנית נמרצת אחרת? 2) האם גם פעילות של הזרוע הסימפאתית המגיעה כתגובה לסטרס משפרת את תגובת הרפלקסים בגוף? 3) היום נסעתי באוטובוס וכנראה שהנהג היה במירוץ נגד הזמן , הוא פשוט דהר באוטובוס ענק, בכביש דו סיטרי ומלא ברכבים חונים בצדדיו וכל זאת בשעות החשיכה. אז ייתכן שהראיה מתחדדת והוא דרוך ומפוקס , אך במקרה חירום אם בא רכב מהצד הנגדי ( הכביש צר) יכולת הבלימה היא הרבה יותר יעילה ? האם בלימת חירום לעצירה מוחלטת או להאטה משמעותית היא גם סוג של רפלקס (מנגנון של התנייה קלאסית- מכונית מתקרבת במהירות היוצרת סוג של בעטה שמובילה ללחיצה חזקה על הבלם)?? קשה לומר שבמקרי חירום אנו מפעילים שיקול דעת ( וזאת למרות ששיקול דעת יכול גם להתקיים במהירות של שברירי שנייה), אז האם זה באמת סוג של מנגנונים אוטומטיים??

"הסיבה שקשה להתרגל לטינטון קשורה לעובדה שחוש השמע מהווה אמצעי להתרעה על סכנה בבעלי החיים.התופעה מלווה בחרדה .פעמים רבות המח מפרש את הטינטון כ רחש של טורף וגורם לתחושת חרדה תת הכרתית . נגרם מעגל קסמים טינטון - מתח וחרדה וכך לעיתים לא רק שלא מתרגלים לטינטון אלא אף המתרד גובר." "הטיפול היעיל מבוסס על שילוב של סדנא קוגניטיבית התנהגותית עם לימוד טכניקות לשליטה במתח ובמיקוד תשומת הלב" עד כאן דבריך , והשאלה שלי אם בנוסף לשיטות קוגנטיביות התנהגותיות המבוססות על מודעות והכרה , ניתן להשתמש בטכניקות ברמה תת הכרתית? האם התנייה ( קלאסית) של הטינטון למשהו נעים, מרגיע ואינו מאיים (ליצור אסוציאציה בין הרעש הספציפי המאופיין אצלו למשהו נעים וטוב, ובכך להחליף פשוט את "הידיעה " שיש טורף בסביבה למשהו יותר נעים וחיובי) אגב, איך רעשים של זמזום קבוע או פעימות קצביות מתפרש כרעשים שטורף עושה ? תודה !!! ואם תוכל להביא לי קישור לאתר, אני לא ממש מוצא אותו..:-)

מדוע אנשים שמתאמנים בחדר כושר באופן רגיל מסוגלים לעשות הרבה יותר עליות מתח ( 10 , 12 ואף 20 חזרות לפעמים...) מאנשים הרבה יותר גדולים ומנופחים מהם? חבר שלי אמר לי שזה בגלל ששרירי הרגליים שלהם , שלא משתתפים בתנועה, מכבידים ומהווים משקל מוסף.... אז נכון שלאותם בודי בילדרים יש רגליים מאוד גדולות , אך גם הרחב הגבי ושרירי הזרוע חזקים ובגודל מפלצתי, כך ששוב יש פרופורציה ולכן השאלה שלי שוב רלוונטית . המחשבה שלי הייתה זה שהם "מתוכנתים" לאימון של כוח מירבי ( בדכ רוב התרגילים עם 5 חזרות) , וזה פוגע להם ביכולת לבצע אימון של סיבולת שריר. חבר שלי חושב שאלו שטויות , ומי שמתאמן על כוח מירבי משתפר אף בסיבולת שרירית ( 10-20 חזרות).. חשבתי גם על רעיון של התנייה קלאסית- אדם חזק מאוד רגיל להשקיע כמות רבה של אנרגיה בזמן קצר ביותר , ברגע שהוא מניף משקל , לא משנה בכמה ק"ג , הוא מפעיל ישר את כל הכוח שלו ( צימוד אסוציאטיבי בין משקולת כלשהי להפעלת כוח מקסימלי ), ובכך מבזבז את כל הקיראיטין פוספט בתחילה .. מה דעתך חורש ? :)

מה אפשר לומר על חרדות עם אופי, של "פחד מעצמך"? כשאדם אינו סומך על עצמו שלמשל ישתגע ויעשה משהו רע ויהרוס לעצמו? למשל פוחד שהוא לא יוכל לשמור סוד, או שהוא יפגע בעצמו נזק פיזי(לא לשם התאבדות). ברור לי שזה OCD ודורש טיפול, אבל מה אפשר לומר עוד על התופעה, למשל מאיפה נובעת (להוציא מחסור בסרטונין) מבחינת מרכיבים אישיותיים מניעים ושורשיות. בברכה דינה

בקורס פסיכולוגיה למדנו על הגישות ללמידה לפי הבהביוריסטים. אני רוצה להרגיל את עצמי לא לנשנש בין ארוחות (דבר שאני עושה באופן קבוע). אדם יכול ללמד את עצמו ע"י התניה קלאסית או אופראנטית? תודה :)

שלום רב, בעברי בעקבות לחצים קשים רגשיים והתמוטטות ההגנות, החלתי להיות קצת פרנואידית. זה החל כשביקשתי לעזוב טיפול פסיכולוגי ולא הצלחתי לעשות זאת כשבמקביל התחלתי לכתוב בפורום פסיכולוגי שבו נחשפתי יתר על המידה, גם התפזרתי באפליקציות שונות באינטנט כשלפתע חשתי שאינני יותר אנונימית ולמעשה זהותי נחשפה אם רק יעשו חיבורים נכונים. המחשבות הפרנואדיות ליוו אותי במשך מספר חודשים גם מחוץ למחשב. המצוקה הגדולה היתה כאשר מחשבות אלו לא היו אמיתות מלאות ולכן, לא יכולתי תחת הלחץ והחרדה ליישב את הסתירה הפנימית (למשל, מדוע המטפלת פוגעת בי בכוונה?). כנראה ולא יכולתי לסיים אחרת את הטיפול (ואינני מצליחה להבין אם אכן זו היתה דרכי- דרך ההתפזרות, היחשפות והתפרקות באינטרנט), ועזבתי שהקשר הגיע לפיצוץ ולתגובות קשות, הטחת האשמות הדדיות ולבסוף נטישה מצידי ומצידה, ומאז לא שמעתי ממנה. ראשית, הייתי מעוניינת אחת ולתמיד להבהיר האם זו היתה גלישה פסיכוטית כפי שהגדרתי בפני פסיכיאטרים שונים (כאשר היו רק מחשבות יחס עם קונוטציות שליליות), או שמא פראנויה נפרדת. שנית, מאחר ומאז לא חזרתי לחוש בטוב מבחינת מצב הרוח, האגו שנשאר פגיע ושבור, הזכרונות והחוויות מהחודשים הארוכים בו כל דבר נקשר לדבר, כמו מייל או שיחות טלפון שהפרשנות לגביהן היתה מהתכנים הפנימיים שלי לאחר ובמקביל לנטישת הטיפול ולהיחשפותי האינטימית באינטרנט. כיום אני חשה עדיין לפעמים מעין התניה קלאסית- ממצבים שנחוו אז. רציתי בנוסף לדעת אם זו היתה פסיכוזה כהגדרתה או משהו גבולי ומכאן אני גם מניחה ומאבחנת שאני סובלת מהפרעת אישיות גבולית , למרות שלא ניתן לי שום אבחנה חד משמעית...פעם אמרו לי שאני ליד כל מיני דברים אבל לא ממש מצויה בכל אחד מהם (האם זה בפני עצמו לא אבחנה של הפרעת אישיות גבולית?). ואחרון אחרון חביב, מהו הטיפול הנכון ביותר עבורי כיום- מאחר וקראתי רבות אודות טיפולים - אני חושבת שאולי יתאים לי יותר קוגניטיבי התנהגותי מטיפול דינמי למרות שאני נוטה לטיפול בו אני מדברת ומדברת...ושופכת את אשר עברתי במטרה להבין ולנתח (יש לציין שעברו מספר שנים מאז). ישנו גם טיפול בשיטת פסיכולוגית העצמי של קוהוט וינקוט וחבריו שנראה לי כי גם יכול להתאים. מה דעתך? ואשמח לשמוע האם זו היתה פסיכוזה והאם זה נחשב להפרעת אישיות גבולית או שמא הפרעת אישיות נרקיסזם? אני רוצה לציין שעברתי את שנות העשרים שלי.