תוצאות חיפוש עבור מתדון

שלום, אני בן 36, והייתי מכור פעיל לסמי רחוב. כבר מעל ל3.5 שנים שאני נימצא בתכנית גמילה בה אני נוטל כדורי סובוטקס.במשך כל 3.5 השנים שאני נוטל סובוטקס לא הישתמשתי בסמים, וכל בדיקות השתן שלי נקיות! המינון שאני מקבל הוא 16מ'ג שזה 2 כדורים ליום. ממש בימים אלו אני מנסה להגמל! הצלחתי להחזיק 24 שעות ללא הכדורים וללא סיגריות אבל ביום השני נטלתי רק חצי כדור מאחר וניכנסתי לחרדות והיה לי מעט קשה. חיפשתי מעט מידע על תופעוות הלוואי של הגמילה מהסובוטקס אבל כל הזמן אני מוצא תשובות מנוגדות. חלק אומרים שהגמילה היא ממש לא רצינית וחלק אומרים שזה יותר גרוע ממתדון! אני מתוסכל מאד ולא יודע מה לעשות. נתתי לעצמי 14 בכדי להגמל ומאד הייתי רוצה לעמוד בציפיות שלי. אני יודע שאני אמור להוריד במינון בהוראת הרופא אבל הייתי מעדיף לעשות זאת במכה אחת וללא התערבות מבחוץ. ארצה שוב להזכיר שאני מעטניין לדעת מה הן תופעות הלוואי של הגמילה? וכמה זמן נמשכת הגמילה? בכבוד רב

אני בת 37 כבר 5 ימים עם חום שמגיע ל 39 ולא יורד מ38. האם קושי לנשום עמוק (כואב לקראת סוף מילואי האוויר ובריקון האוויר) אני מרבה לשתות תה אבל לאכול לא אכלתי ב5 ימים האחרונים. אני נכה שצורכת מתדון להקלה על כאבים קשים וגם מעשנת מריחואנה רפואית, לצערי הכאבים בחזה מחריפים במהירות בכל ניסיון לעשן. האם יש טעם בלפנות לרופא? או שצריך רק סבלנות?

שלום רב, לפני שנים עברתי תאונה וקיבלתי משככי כאבים אופיאטים, לאחר מכן נטילת הכדורים הייתה בשביל התענוג ובשנה האחרונה הנטילה היא רק בשביל "להרגיש טוב" . מהי הגמילה המומלצת ביותר? אני איש משפחה ובעל עבודה מסודרת (עו"ד) , אישפוזית לזמן ארוך לא בא בחשבון . ראיתי את הטיפול בסבוטקס באינטרנט אך להבנתי רק במרפאות פרטיות נותנים את המרשם - האם אני צודק או שנין גם במרפאה ציבורית ? תודה רבה , גלעד

אבל לא... כן, זו אני, נראה לי שכל כך הרבה זמן לא כתבתי שיש חברים חדשים שאפילו לא מכירים אותי (או שחושבים שאני סתם איזה מנהלת פורום נצנצנית... :-) אני מצטערת שאני בקושי בכותבת, אני רב הזמן או עם כאבי תופת שלא מאפשרים לעשות כלום או מטושטשת מהתרופות ברמה שאין לי מושג מה קורה איתי (התרופה הנוכחית הביאה עימה גם תופעה חדשה ומבהילה - הזיות...). הלואי שהיו לי בשורות טובות אבל לצערי המצב ממש רע. המרפאת כאב ברמב"ם כבר מסרבת לטפל בי כי הרופאה שלי פשוט הודיעה לי שאין מה לעשות וזהו וכשביקשתי/התחננתי להחליף לרופא אחר שלא יוותר עלי הם נתנו לי תור לנובמבר (!!!) למרות שאני מטופלת בתרופות שדורשות מעקב צמוד ולמרות אינספור בקשות (בעלי הלך לשם באופן אישי) הם טוענים שאין להם תור מוקדם יותר (למרות שבעלי הסביר להם שאני נמצאת בבית וסובלת מהזיות קשות, לא צרכיה להסביר כמה זה מסוכן, מספיקה פעם אחת שאני אהזה שאני ציפור ואעוף דרך חלון הקומה התשיעית בה אנו גרים...). בלית ברירה אני הולכת לרופא פרטי (הוא היה מנהל מרפאת הכאב ברמב"ם אך כרגע בחל"). הוא מקסים ואנושי אבל כל פגישה עימו עולה 1000 ש"ח. הוא עצמו היה הכי הוגן שאפשר ואחרי שהייתי אצלו פעם אחת והוא הציע פתרונות חלופיים (כי כזכור הרופאה במרפאת כאב אמרה שאין לה מה לעשות) הוא אמר שאין צורך שאמשיך לבוא אליו אלא שמרפאת הכאב יבצעו את המעקב כי הוא יודע שביקור אצלו יקר מאוד ומשאביי מצומצמים מאוד (לאחר שכל חסכונותינו וכספינו הושקעו בארבעה ניתוחים ובתרופות יקרות שאינן בסל). אבל במרפאת כאב נתנו לי תור לנובמבר ואני שוב מגיבה רע מאוד לתרופה (הזיות כבר אמרתי?) ואין עם מי לדבר שם אז כרגע אני חייבת טיפול ומעקב ונאלצת ללכת אליו למרות המחיר המטורף. אני אמורה גם בקרוב להתאשפז בתל השומר לצורך טיפול חדש (עליו המליץ רופא הכאב) - זריקות בוטוקס בפרינאום (במוקד הפגיעה העצבית) ולאחריהן פיזיותרפיה רקטו-וגינלית בשרירי הפרינאום (כבר הזהירו אותי שזה כואב אימים). אז הופניתי לד"ר ברגבל בתה"ש שהוא המומחה מספר אחת בארץ בנושא (כיון שאני מקרה מאוד קיצוני אני חייבת שיעשה זאת מישהוא בעל נסיון רב). הכנתי את עצמי נפשית לפגישה עם ד"ר ברגבל כי שמעתי מרבים (כולל כאן בפורום) שנחמדות זו לא תכונת אופי שלו. למזלי, אולי בגלל שאני באמת מקרה קצה מופרע לגמרי, הוא באמת היה אמפתי למצב ונחמד. כמובן שהוא לא מוותר על להזכיר לי כל הזמן את הפן הנפשי וכמה שהכל נובע מאונס שעברתי בגיל 15 אבל עדיין בסה"כ ביחס לכל מאות הרופאים שפגשתי בחיי (ורופאים ביכים בעיקר שבדר"כ האף שלהם תקוע אי שם בשמיים) הוא ממש נחמד אלי ולא פחות חשוב, לוקח את המקרה שלי מאוד ברצינות ובאחריות. הוא גם הסכים שאכן זריקות בוטוקס ולאחריהן פיזיותרפיה אינטנסיבית (גם הוא הזהיר מפני הכאב של הפיזיו') הוא הפתרון כרגע (ולמעשה היחיד שנותר). הוא ישב איתי במשך שעה פלוס ועבר על כל הרקע הרפואי שלי כולל כל התרופות שקיבלתי ואיזו רגישות פיתחתי לכל אחת ואיזה סיבוכים רפואיים עברתי בכל ניתוח וניתוח. ממש עשה סקירה מקיפה כדי לקבל תמונה מלאה על כל מה שעברתי. לאחר מכן אמר שהוא רוצה קודם להציג את המקרה שלי בישיבת המחלקה הקרובה כי למרות שהוא הרופא הבכיר עדיין חשוב לו כיון שאני מקרה כה קיצוני לודא שהוא חשב על הכל ולא פספס כלום. בדר"כ נותנים את הזריקה באשפוז יום אבל הוא הסביר לי שבמקרה שלי חייבים לעשות זאת תחת אשפוז כיון שיהיה זה חסר אחריות צידו לשלוח אותי הביתה ישר אחרי עם הרקע שלי של תגובות קשות לתרופות וטיפולים. בצורה מאוד אנושית הוא אמר שהוא מבין שאני סובלת מאוד והטיפול צריך להתבצע בהקדם אבל גם הסביר שכיון שמדובר במקרה קיצוני חשוב לו לתאם את הכל מראש ולהתייעץ עם כל הרופאים הבכירים כדי לוודא שהם מוכנים לכל תרחיש אפשרי. היום התקשרה המזכירה שלו לאמר שבישיבת הצוות אכן הוחלט שניתן לבצע בי את הטיפול אבל שלמרות שבדר"כ עושים זאת תחת הרדמה מקומית או אפידורלית אצלי לא אפשר (כיון שעשיתי אנאפילקטיק שוק ודיסקינזיה קשה לחומרים הללו) ולכן ייאלצו לעשות זאת בהרדמה כללית. הם ביקשו שאשלח להם מכתב בו אני כותבת שאני מסכימה להרדמה כללית לנוכח המצב ופקססתי היום את המכתב. המזכירה שלו הסבירה לי שכעת ד"ר ברגבל עסוק בלתאם את כל הנושא (צריך מיטת אשפוז, חדר ניתוח ומרדים מנוסה שיידע להתמודד עם המקרה שלי) וכאשר הכל יהיה מתואם יתקשרו ויגידו לי מתי לבוא להתאשפז. האמת, זה די מרגיע לדעת שד"ר ברגבל מתייחס ברצינות ובאחריות כזו לטיפול כי כיום אני ממש מפחדת מכל ניתוח/טיפול/הרדמה בגלל שלא היתה פעם אחת שהדברים עברו חלק ללא בעיות ולאורך הזמן התגובות שלי רק הולכות ומחריפות (היום אני כבר לא מתפשרת על פחות מפרכוסים קשים או הפסקת נשימה :-). מחר אני הולכת לרופא הכאב בגלל שהתרופה שאני מקבלת כרגע (מתדון) גורמת לי לבעיות קשות ונסיון להוריד את המינון החזיר את הכאבים ואני בחוסר תפקוד מוחלט. אין לי מושג מאיפה אמצא 1000 שקל לשלם אבל אני יודעת שמתדון זו תרופה שממש לא משחקים אותה (זו התרופה שנרקמונים בגמילה מקבלים כתחליף להרואין למרות שבמקור זו תרופה נוגדת כאבים, ניתן להבין מכך שזו לא תרופה פשוטה. יש רק כמה רופאי כאב בארץ שיש להם את הידע כדי להתעסק עם התרופה הזו). סליחה על השפיכה, אני סתם שופכת את כל הצרות... מקווה שאני לא מפחידה יותר מדי אבל לצערי אלו הם חיי, לפחות כרגע. המצב הנפשי לא משהוא בכלל כי המוות הידפק על דלתי בצורה מאוד חזקה פעמיים בחודשיים האחרונים. הפעם האחרונה היתה לפני שבועיים (בגלל המתדון) והיתה מפחידה בצורה שאני לא יכולה להתחיל לתאר. אני כרגע כל היום שוכבת במיטה, חסרת יכולת תפקוד בסיסית. את המשפחה ואת אמא שלי זה לא ממש מעניין ואין לי מהם שום תמיכה או עזרה. אמא שלי זה נושא די כאוב (עברתי התעללות נפשית מאוד קשה על ידה החל מיום שאני זוכרת את עצמי) אבל אני לא יכולה להסביר למה, למרות הכל אני לא מסוגלת להתנתק ממנה וכל כך כואב לי שהיא לא תומכת בי בכלל. כל כך זקוקה שתחבק אותי, תלטף אותי ותאמר לי שהיא אוהבת אותי. רב הימים אני שוכבת לבד במיטה, לא מסוגלת לקום. בעלי עובד כמו מטורף כדי לממן את הטיפולים והתרופות היקרות (מזמן כבר מיצינו את כל מה שבסל, היום הכל זה דברים מחוץ לסל שעולים הרבה מאוד כסף. רק הזריקת בוטוקס זה עוד 2000 ש"ח). נורא קשה, מייאש ועצוב. לפעמים מרגישה שכבר אוזלים לי הכוחות להילחם אחרי 6 שנים של מאבק בלתי פוסק. הדבר היחיד שאיכשהוא מחזיק אותי זה הבן שלי, ילד מתוק, חכם ונפלא שבשבילו אעשה הכל כדי להמשיך ולהיות כאן בשבילו. בלעדיו מזמן כבר הייתי מפסיקה להילחם והולכת לאיזה בי"ח בשוויץ שעושה המתות חסד. סליחה על ההודעה הכה מייאשת ומיואשת. לכן נמנעתי מלכתוב, כי ידעתי שלא אוכל לכתוב משהוא אופטימי ושמח כי לצערי זה לא המצב כרגע. וכמנהלת פורום אני יודעת שאני זו שאמורה לשדר אופטימיות וכח אבל אני כל כך חלשה ומותשת מהמאבק האינסופי על הגוף ועל החיים ועל למצוא רופאים שיסכימו לטפל בי בכלל ולא יפטרו אותי באין מה לעשות. אני כן יכןלה להגיד שמבחינת הסטומה זה היה שווה. וקרן, אני כותבת לך את זה עכשיו באופן אישי אבל גם לכל השאר. שנאתי את הסטומה. אני לא יכולה להסביר כמה שנאתי את הסטומה כשהייתי איתה בסיבוב הראשון תשעה חודשים. אני ובעלי היינו אז על סף פרידה והיה לי ברור שאין סיכוי שאי פעם תהיה לי אהבה, וכסגרו לי את הסטומה לא הסכמתי לחזור אליה בשום פנים ואופן. במשך שלוש שנים שלשלתי כל יום 40 פעם עם כאבי תופת ולא הייתי מוכנה לחזור לסטומה. הייתי מגיעה כל יומיים מיובשת לבית חולים מרב שלשולים, לא היו לי חיים כי לא יכולתי לצאת מהבית (איזה מהבית, לא יכולתי לצאת מהשירותים מרב שלשולים) והתחת שלי היה כולו פצע מוגלתי אחד גדול מרב שלשולים. ועדיין לא הסכמתי לחזור לסטומה. באיזשהוא שלב ההגיון הבין שאין ברירה אלא לחזור לסטומה כי הפאוץ לא מתפקד ומחורב כליל, ההגיון הבין אבל רגשית לא יכולתי לעמוד בחזרה לסטומה. העדפתי למות מאשר לחזור לסטומה וזה לא היה בגדר אמירה בלבד, תקשיבי לי טוב קרן - העדפתי למות מאשר לחזור לסטומה. שבועיים לפני הניתוח לקחתי כמות אדירה של כדורים כי לא יכולתי לשאת את המחשבה של חיים עם סטומה. עד כדי כך שנאתי אותה. הדבר היחיד שהציל אותי היתה כמה אירוני, המחלה שלי. בגלל שהמעיים שלי חוחלים אני לא סופגת תרופות דרך הפה (לכן אני מקבלת הכל בזריקות/מדבקות/עירויים) ולכן כמות הכדורים לקחתי שהיתה הורגת כל בן אדם רגיל לא עשתה לי כלום. ועדיין העדפתי למות מאשר לחזור לסטומה. עברתי אשפוז פסיכיאטרי ושמרו עלי 24 שעות ביממה כי העדפתי למות מאשר לחיות עם סטומה. אני כותבת זאת כאן בגלוי ומספרת את כל האמת ולוקחת את הסיכון שתחשבו עלי דברים נוראיים אבל חשוב לי, קרן, שתביני שכשאת אומרת שאת שונאת את הסטומה שלך אני מבינה אותך ואין לך מושג כמה אני מבינה אותך. עברתי טיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי (גם היום) ארוך מאוד כדי להגיע לרגע בו אשלים עם הסטומה. וכשהיום אני אומרת שאין סיכוי שאוותר על הסטומה כי מהבחינה הזאת לפחות היא שינתה את חיי (לצערי הנזק העצבי הצליח ובגדול לדפוק אותם מחדש) זה לא כי ככה תמיד הרגשתי. עברתי דרך מאוד ארוכה ולא קלה עם עצמי כדי להגיע לרגע הזה. ולכן כשאמרתי לך בעבר ואני אומרת גם עכשיו שאני ממליצה לך בכל לשון של בקשה לקבל טיפול פסיכולוגי איכותי אני לא אומרת זאת סתם. אני אומרת זאת מנסיון אישי. אני זוכרת כל יום ויום מהתקוםפה הזו שבה שנאתי את הסטומה עד כדי כך שהעדפתי למות מאשר לחיות עימה. אם מישהוא היה אומר לי אז שיגיע היום ואחיה עם הסטומה בשלווה ולא אהיה מוכנה לוותר עליה, הייתי פשוט חושבת שהוא סתם מדבר ואין לו מושג כי היה לי ברור כל כך אז שאין שום סיכוי שבעולם שאצליח לא לתעב ולשנוא את הסטומה. והנה אני כאן היום. יודעת שזה אפשרי. אז בבקשה, קרן וכל מי שמרגיש כמוה (ואולי פחות מבטא זאת), אנא לכו לטיפול פסיכולוגי. דברו על הדברים, על השנאה, הבינו מאיפה היא באה ותוציאו את כל הג'יפה החוצה, זו הזדמנות מצוינת לניקוי פנימי. וזה לא ייקח יום וגם לא כמה חודשים אבל אפשר ללמוד לחיות עם הסטומה בשלווה, זה אפשרי. אני מזמינה אותך גם לקרוא בבלוג האישי שלי, שם אני מספרת על כל מה שעברתי כדי שתדעי שאני לא ממציאה (כל מי שרוצה מוזמן לקרוא אני רק מזהירה שזה לא קל): http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669590 את גם מוזמנת (כולכם האמת) לראות את הציורים שציירתי בכל השנים האחרונות (התחלתי לצייר במהלך האשפוז הפסיכיאטרי וגיליתי דרך נפלאה להביע בה את הר הגעש שבפנים) ויש שם קבוצת ציורים שעוסקת בסטומה באופן מאוד ישיר, אלו ציורים שציירתי בתקופות הקשות שלי עם הסטומה ותוכלי גם מהם לראות כמה קשה היה לי עימה: http://picasaweb.google.com/103443359772709435703 וכן, מאוד אשמח אם יהיה מפגש פורום, אבל לצערי אין לי שום יכולת לארגן ואני חייבת שזה יהיה בצפון (אני חיפאית) כדי להגיע. ההצעה של רן ופטל לעשות את זה אצלם ממש טובה עבורי. מבטיחה שאם יהיה מפגש בצפון אגיע גם אם אצטרך למצוא כוחות מלא יודעת איפה כדי לבוא. טוב, כתבתי המון, לא נראה לי שמישהוא באמת יעמוד באורך ויקרא את הכל (אם כן, תגידו "אני" ותקבלו מדליה אישית ממני :-). אוהבת את כולכם, חושבת על כולכם ומשתדלת לעקוב כמיטב היכולת אחרי מה שאתם כותבים גם אם כרגע מאוד קשה לענות ולעזור. מאוד מקווה שהטיפול של הבוטוקס יעזור (אני אופטימית, זה טיפול מכיוון שונה לחלוטין ביחס לכל הטיפולים שעברתי עד כה ושמעתי הרבה סיפורים על כך שהטיפול עזר למקרים קיצוניים ביותר כמו שלי). מקווה פעם אחת סוף סוף להיות בצד הנכון של הסטטיסטיקה :-) ואם (הלואי הלואי הלואי) המצב ישתפר מבטיחה שדבר ראשון אחזור לכאן ואשתדל להשלים את החסר ולשוב לענות ולנסות לעזור כמיטב יכולתי ולארגן פעילויות מגניבות (מי שהיה ביום כיף בכנרת יודע כמה מדהים ומעולה זה היה), הרי הגיע הקיץ וחייבים לעשות דברים ביחד!

ידידה קרובה שלי מכורה להירואין היא מאוד מעונינת להיגמל אך לא תיחשף ,היא רוצה להיסגר 4 ימים עם סבוטקס או אדולן ואחרי להתמודד אני רוצה שתדריכו אותי כיצד לעזור לה ומהיכן ניתן להשיג לה סבוטקס או אדולן ,אני מאמין שהיא תעמוד בגמילה מאחר והרצון שלה הוא עז

שלום, האם תרופת סרקוול יכולה להשפיע או לעוות תוצאות של תרבית שתן מיוחדת std pcr? רשום בעלון של התרופה כי תיתכן השפעה על תוצאות בדיקת שתן- קווטיאפין יכולה לגרום לתוצאה חיובית בבדיקת שתן לתרופות שאינן ניטלות, כמו: מתדון או תכשירים לדיכאון מסוג טריציקליים . יש לוודא תקינות תוצאות אלו באמצעות בדיקות נוספות. האם אני יכול להיות בטוח שאין השפעה אם אני לוקח לילה לפני הבדיקה את התרופה?

ד"ר, רציתי לדעת אם יש תרופות שמשפיעות על בדיקות שתן std pcr, כמו תרופות פסיכיאטריות סרקוול או תוספי תזונה כמו חמוציות, egcg, נרבן להרגעה ופרוביטיקה?

שלום אני מטופל במרכז להתמכריות רציתי לדעת מה פחות מסוכן מתדון או סוקסדון.

דוקטור שלום יש לי שאלה לגבי אבא שלי הוא שותה אדולן 20 שנה בערך בשנה אחרונה הוא לוקח גם רטלין וגם אדולן 120 כול בוקר האם זה מסוכן לקחת את שתי הדברים האלה ביחד הרופא פעם אמר לו שזה מסוכן לו ללב ויכול לעשות לו דום לב האם הדבר הנכון ?? הוא היה הגמילה מרטלין וחזררר לזה שוב אשמח לדעת מה אתה חושב על זה הוא בן 54 בדיקות הדם שלו תקינות תודה

לצורך ביופסיה צווארית נדרשת הרדמה. המטופל בן 60 מקבל בקביעות מתדון. האם זה מסוכן או אפשרי לבצע הרדמה כללית? עדיף לבצע הרדמה מקומית?

שלום רב, בן 40.7, סובל מעודף טריגלצירידים 385. HDL כולסטרול 36 . NON - HDL כולסטרול 210 . וכולסטרול 246. ה- A1C היה 5.9 ירד אחרי "דיאטה" וספורט ל 5.3 .וכיום כאשר המעטתי בספורט ודיאטה חזר ל 5.6 הסוכר. יצוין כי אני סובל הרבה שנים מעודף שומנים בדם הכבד שלי נצפה בבדיקת בטן עליונה ואובחן בעל שומנים רמה קלה עד בינונית . אני נוטל מתדון באופן קבוע מינון 70 MG מזה מס' שנים כמו כן מטופל בלפינור 100 MG. .אודה לך מאוד תמליץ לי מה לעשות בנדון והאם אני בסכנה. בתודה מראש, נ. סאבא

אני בן 58 בתכנית מטאדון למעלה מעשר שנים 40 מיליגרם. בנוסף אני נוטל וונלפקסין 75 זיפרקסה 10 מיליגרם ו 00 3 מיליגרם דפקינה, מה דעתך על הקוקטייל הזה? הגיוני? זאת שאלתי הפען בתודה א.

שלום רב.אני נכה נפשית 50% ואי כושר 75 % לצמיתות. עוד מחלה מאד חמורה.מחלת קרוהן אחרי 2 ניתוחים ומעי קצר.אני מוגדר חולה קרוהן סופני!!מרותק למיטה.אבל פוחד לתבוע על המחלה הנ"ל.בגלל החרדה.שיקחו לי אחוזים מהנפשי.מה לדעתך עלי לעשות.מגיע לי ניידות.ואני זקוק לעזרה,אפילו בתנועה.וסובל כאבי תופת למרות הרבה מתאדון וקנאביס רפואי.אנה יעץ לי.אני חש אבוד.נ.ב אני בן 52.

שלום רב לרופאה הנכבדת.אני אומנם חולה קרוהן,שעבר ניתוחים,פשוט בשנתיים האחרונות,מטופל במחלקת יום המטולוגיה,אצל דר סידלובסקי,בשערי צדק.ההמוגלובין שלי מגיע ל 5 ולמרות עירוי דם שבועיים,וברזל.מופרשים מהשתן או בצואה,וחוזר חלילה.אני בחור גבוה וגדול,186 95 קילו.אין לי דימומים ומרגיש חסר אונים.האנמיה התחילה לפני 10 שנים,בערך בתקופה שהתחלתי לצרוך מתאדון(150 מג ביום)אף רופא לא אומר לי שיש קשר,ומצבי רק מתדרדר.חייב לשכב 20 שעות ביום בגלל חולשה וטשטוש.אולי יש לך איזו תובנה.תודה לך(אני בן 52)והברזל אצלי בדם,בערך 10 עד 15 .

שלום רב.אני חולה קרוהן קשה.אחרי 2 ניתוחים גדולים,שבהם נכרת מטר עליון כולל רוב התרסריו,ומטר תחתון כולל האילאום.רמת הברזל בדם לא עולה על 30 ורוב הזמן הרבה פחות.גם עירויי ברזל לא משנים במאומה.בעבר לפני שנותחתי(לפני 12 שנה.המצב היה דומה.יש לציין שאני מקבל מתאדון 175 מג.רציתי לדעת אם ידוע על מתאדון כמונע ספיגת ברזל בדם??

שלום רב.שאלתי חשובה לי מאד.אני חולה קרוהן אחרי 2 ניתוחים,רמת הדלקת נעה רוב הזמן 3.crp ושקיעת דם עד 40 .בשנה האחרונה הגיע האנמיה שלי ל6 והגעתי לבית חולים לקבל 3 מנות דם,תמיד אני יורד עד 8 המוגלובין ואז עולה עד 11 מקסימום.הברזל למרות עירויים ונטילת ברזל קבוע,כבר 15 שנים לא עבר את ה30 פריטין ממש בגבול התחתון,וטרנספרין תקין,מאז 10 שנים אני על מינון גבוה של מתאדון.175 מג,וכמה חודשים אחרי תחילת השימוש במאתדון,ההמוגלובין שהיה תקין כל חיי למרות המחלה.והניתוח.החל לרדת באופן דרסטי.רציתי מאד לדעת,אם יש קשר בן לקיחת מתאדון לאנמיה??יש לציין שתפקודי כבד תקינים,וגם שאר הפרמטרים תקינים.רק גודל ובשלות הכדוריות דם לא תקין,מאד חשוב לי לדעת על הקשר בין מתאדון בכמות גדולה למצבי.תודה רבה.

אני מטופל במרכז מ.א.מ.ץ. חיפה ואני כרגע מוריד מינון 45 מלגרם ל 30 מלגרם היום אני לא לכך את הטיפול ומחר עובר לסבוקסון רצתי לדעת אם הכדור סבוקסון מזיק לכבד יותר מתדון

צהריים טובים יש לי שאלה בנוגע לסבא שלי, בן 87. יש לו הרפס שפגע בעין ובראש, הוא טופל 10 ימים באנטיביוטיקה בבית חולים ועכשיו עדיין סובל מכאבי ראש חזקים. כעת הוא מקבל משככי כאבים חזקים (מתאדון) הגורמים לכך שאינו מסוגל אפילו ללכת. האם קיים טיפול אחר, עדיף, עם פחות תופעות לוואי? שאלה נוספת, האם נהוג לתת קנאביס רפואי במצבים כאלה להקלה על כאב? תודה רבה

האם זה נכון שמתדון לא יכול לעזור לגמילה מסמים אחרים חוץ מהרואין ושלכל סם יש תרופה אחרת שעוזרת להיגמל ממנו?

האם יש תרופה אלטרנטיבית לכאבים חזקים מאוד לאדם הסובל מפיברומלגריה וסרטן בעצמות? עד כה קיבל תרופות נרקוטיות(אדולן שהופסק.היות והאדולן גרם לעיפות רבה. שינה ברוב שעות היום וחוסר תפקוד מוחלט) כיום מקבלטרגין 10מ"ג פעיים ביום ושוב הופיעו התופעות הנ"ל

אני בת 37 כבר 5 ימים עם חום שמגיע ל 39 ולא יורד מ38. האם קושי לנשום עמוק (כואב לקראת סוף מילואי האוויר ובריקון האוויר) אני מרבה לשתות תה אבל לאכול לא אכלתי ב5 ימים האחרונים. אני נכה שצורכת מתדון להקלה על כאבים קשים וגם מעשנת מריחואנה רפואית, לצערי הכאבים בחזה מחריפים במהירות בכל ניסיון לעשן. האם יש טעם בלפנות לרופא? או שצריך רק סבלנות?

האם תחליף סם מסוג אדולן שניתן במסגרת מרפאת נגמלים יכול להרגיע מבחינה פסיכולוגית?למשל להשרות רגיעה ולהחליש אי שקט נפשי שנובע מהספקת הסם?תוך כמה זמן צפוי השפעה כזאת

אני בטיפול אחזקתי במתדון.אני שואל למה אני מרגיש כאבים חזקים או כאבי גמילה אם מתאדון בראש ובראשונה זה סם משכך כאבים.כעיקרון הטיפול עזר לי מאוד בהורדת התשוקה לסם ולמעשה הציל את חיי אבל מעניין לדעת למה זה משפיע על תחושות הכאב שבאות לפעמים.שאלה שנייה,אני לוקח רק מתאדון ועדיין לפעמים,לא תמיד,מרגיש תחושת אופוריה ורוגע.האם זה בגלל המתאדון?זה תופעת לוואי של המתאדון?

אני מטופל כבר 5 שנים באנברל מצב הפרקים שלי מצוין, בדיקות הדם שלי מעולות אבל..... יש לי פסוריאזיס. המצב לא קשה אבל גם לא מספיק טוב. המליצו לי לעבור להומירה. האם ניתן לעבור בקלות בין הזריקות ? האם באמת התוצאות מבחינת העור טובות יותר בהומירה? אני קצת מפחד להחליף זריקות מכיוון שמבחינת הפרקים ובדיקות הדם האנברל ממש טוב. האם כדאי לקחת את הסיכון? אשמח להמלצות ולדעות מקצועיות מהדוקטור.