תוצאות חיפוש עבור תסמונת-tur

שלום לך ראשית לא כל מי שיש לו ערמונית מוגדלת מחוייב בניתוח. אם יש לך הפרעות במתן השתן ניתן לעסור בטיפול תרופתי. אם זה לא עוזר אכן ההמלצההיא ניתוח הגישה הסגורה דרך השופכה TURP היא גישה מאוד מקובלת ויעילה. טרן אפרט בקצרה את הסיבוכים חשוב מאוד שתזכור שהסיכוי לתקלות ותופעו לוואי נמוך יחסית וכמובן תלוי מאוד במנתח ובמצב המנותח טרם הניתוח. עיקר הסיבוכים שעשויים לקרות הם דימום, זיהום, פגיעה בסוגר(שעשויה להביא לאי שליטה בשתן), תסמונת TUR(ספיגת יתר של תמיסת הגליצין בה משתמשים בניתוח, שעשויה לגרום להפרת איזון האלקטרוליטים בדם), אין אונות. חשוב לדבר עם האורולוג המנתח- הסיבוכים לרוב מאוד מינוריים בידיו של מנתח מיומן. גישה נוספת שניתן לשקול היא לייזר ירוק. אידוי הוא ניתוח מאוד דומה לכריתה רגילה וטומן בחובו סיבוכים דומים.

אני מבצע ניתוח משולב כך שיש פחות ספיגה של נוזל הגליצין ולאחר כריתה בעזרת הלולאה. חשוב ביותר למצוא רופא מנתח מיומן עם ניסיון בניתוחים אנדוסקופיים ולא רק השיטה קובעת . לעניות דעתי בשיטת האידוי בלבד ע"י לייזר ירוק לא ניתן להגיע עד הקליפה ולכן הרופא מפסיק לאדות לפני סיום כל הוצאת הבלוטה כפי שקרה אצלך כנראה ,לעומת הניתוח TURP ניתן לגרד עד הקליפה בביטחון ובהצלחה.

אשמח לעזור לך.הועיל להיכנס לאתר שלי ותוכל לקרוא ולקבל הסבר מלא ומקיף על שיטת האידוי המשולב TURP+TUVP . ביצעתי מספר רב של ניתוחים בשיטה זו לערמוניות בגודל זהה ויותר בהצלחה . כתובת האתר www.prostate.co.il

שלום רב, אתה מתייחס בוודאי ל TUR SYNDROME , תסמונת מוכרת בניתוחי הסרת ערמונית דרך השופכה. בניתוח זה מסירים את הערמונית בעזרת סכין חשמלית, בזמן שמזרימים לשלפוחית נוזל שמורכב מחומצת אמינו "גליצין" . היות ובמהלך הניתוח נפתחים סינוסים ורידיים בעקבות החיתוך יש סיכון של ספיגה חוזרת לגוף של חלק מהגליצין, דבר שעשוי לגרום לשינוי מאזן המלחים בדם. כדי להמנע מתופעה זו ננקטים תמיד מס' צעדים: ראשית טרם הניתוח המטופל צריך לעבור בדיקות דם גם לרמות המלחים בגוף וגם לתפקודי הקרישה. שנית בעת הניתוח המבוצע בהרדמה המטופל מנוטר ללא הפסקה מבחינת לחצי הדם ומצבו הכללי הן ע"י המרדים וכמובן ע"י המנתח עצמו. היות והתסמונת הנ"ל ידועה ומוכרת, כדי להמנע ממנה מקפידים על כללי ניתוח נכונים, עם הגבלה במשך זמן הפעולה(עד שעה) ובכמות שקיות הגליצין שיש להשתמש בהן בעת הפעולה. כל הצוות בחדר הניתוח מכיר את הנושא ואת "פרוטוקול מהלך הניתוח" וכך גם האחות יכולה להתריע בפני המנתח על השעה ועל כמות הגליצין שהשתמשו בה. כמובן, לאחר הניתוח המטופל עובר בדיקות דם לברר האם אכן יש שינוי במאזן המלח, וברמות ההמוגלובין, ויש ניטור לכמות השתן דרך קטטר אותו משאירים למס' ימים לאחר הניתוח, ויש גם ניטור ללחץ הדם והמצב הכללי. במידה ויש הפרעה כלשהי, הן על סמך בדיקות הדם והשתן או על סמך בדיקה גופנית והתרשמות כללית, הרופאים במחלקת האישפוז נמצאים שם כדי לטפל באופן מיטבי- להחזיר נולים ומלחים, לייצב מבחינת לחצי הדם וכיו"ב.