תוצאות חיפוש עבור המודיאליזה

אני לא בטוחה שפנית לפורום הנכון. אוכל לענות מהידע שיש לי על הטיפול במי המודיאליזה. פילטר פחם מנטרל את הכלור שרשויות המים שמות במי השתייה על מנת למנוע התרבות של חיידקים. הוא קרקע טובה להתרבות חיידקים. הוא מסנן גם חומרים אורגנים שחלקו אולי עם פוטנציאל לרעילות. כשהפחם מגיע לרוויה פעילותו נפסקת ויש להחליף את הפילטר. פילטרים שאינם על בסיס פחם מסננים חלקיקים בגדלים שונים כולל גם חידקיים או מוצרים שהופרשו מחידקיים. חלקם מסננים גם הכלור . לכלוך שוקע ומצטבר בהם ונוצר מצע נוח להתרבות חיידקים כך שיש להחליפם תדיר.

מינון הפרין מקובל הינו 1000 יחידות לשעה אך משתנה בין מטופלים בהתאם למחלות הרקע, הסיכון לדמם, איכות האקסס לדיאליזה וכו׳. באנשים עם פרפור פרוזדורים לעיתים נותנים נוגדי קרישה ארוכי טווח כגון קלקסן. זה נתון לשיקול הנפרולוג המטפל בדיאליזה

ערך קראטינין מעל 6 דורש הכנה לקראת טיפולי דיאליזה. ההחלטה על טיפול תלויה בגורמים נוספים מעבר לערך הקראטינין עצמו, אך בהחלט יש להחליט על דרך הטיפול בדיאליזה המתאימה לך - דיאליזה צפקית מול המודיאליזה - ולהתכונן בהתאם. בנוגע ל- GGT - יכול להיות מוגבר כחלק מהמחלה או משנית לטיפול. העובדה שרמת השרשראות הקלות התנרמלה אכן משמחת, אך כפי שידוע לך לא ברור כמה מהפגיעה הינה הפיכה ויתכן שלמרות הירידה בשרשראות לא תראי ירידה בקראטינין.

נשמע כי לאביך יש אי פסיקת כליות סופנית. רק המודיאליזה דרך צנטר זמני מאפשרת התחלת דיאליזה באופן מיידי. למרבה הצער טיפולי דיאליזה לא עוזרים תמיד לגרד , ולעתים גם מטופלי דיאליזה עוברים טיפולים נוספים כגון פוטותרפיה . חשוב לאזן את מחלת העצם של אי ספיקת כליות מתקדמת שכן היא אולי תורמת לגרד. בהצלחה

שאלה מאוד מורכבת, התשובה לה ארוכה. אומר בקצרה: יש 2 שיטות לבצע דיאליזה: המודיאליזה או דיאליזה צפקית. לכל שיטה יתרונות וחסרונות. לצורך המודיאליזה יש לבצע ניתוח ליצירת פיסטולה עורקית-ורידית שתאפשר זרימת דם טובה על מנת לבצע טיפול דיאליזה איכותי. את הניתח יש לבצע לפחות חודשיים לפני התחלת דיאליזות על מנת שהפיסטולה תבשיל, ולכן מפנים לניתוח זה מספר חודשים לפני שצופים התחלת דיאליזות. דיאליזה צפקית מתבצעת דרך צינורית בבית, המוכנסת בניתוח בהרדמה מקומית או כללית. הצינורית מוחדרת מספר שבועות לפני התחלת דיאליזות על מנת לאפשר למקום להחלים לפני התחלת טיפול. ממליצה על הערכה במסגרת מרפאה פרה דיאליטית על מנת להבין מה ההבדלים בין השיטות כך שתוכלו לקבל החלטה מושכלת ולהתקדם בהתאם. ניתן לבקש הפניה מהרופא המטפל. לפני השתלת כליה יש צורך בבדיקות רבות, בראש ובראשונה לנתרם - לוודא שיכול לעמוד בניתוח ההשתלה ובסיבוכים שאחרי - והן לתורם - לוודא שהוא בריא לחלוטין ושאין מניעה מתרומה. הסיכונים העיקריים לתורם - סיבוכים סביב הניתוח (שכיחות נמוכה), יכול לפתח יתר לחץ דם ובאחוז נמוך מאוד יכול לפתח אי ספיקת כליות בעתיד. נשים צעירות שתורמות יכולות לפתח רעלת היריון בהיריונות הבאים. הסיכון לתורם לא נחשב גבוה (אחרת לא היו מתקיימות השתלות מן החי).

אפרת מרבית מכוני ההמודיאליזה מארגנים טיולים בני יום למטופליהם, בליווי רופא. אורך הטיול מוגבל מעצם העובדה שמריבת המטופלים זקוקים ל 3 טיפולי המודיאליזה שבועיים, ויש קושי עצום לתאם למספר גדול של מטופלים בו זמנית המודיאליזה במכון חיצוני כך שיתאפשר טיול משותף.

מטופלי דיאליזה ציפקית יכולים בתאום מראש (ציוד הדיאליזה ממתין להם במקום הנופש/הטיול/הביקור) לטוס לחלקים נרחבים של הגלובוס. יש לבדוק (ולתאם) מול מכון הדיאליזה המטפל. מטופלי המודיאליזה - צריכים לתאם מול מכון דיאליזה בארץ/עיר אליה רוצים לטוס. האחריות לתיאום על המטופל, כמו גם חלק מעלות הטיפול. מומלץ להיות מחוסן להפטיטיס B לפני הנסיעה. יש לקחת בחשבון כי במדינות מזרח אירופה למשל שכיחות והקפדה על בידוד מונע הדבקה (הפטיטיס B, הפטיטיס C וכו) עלול לא לעמוד בסטנדרטים המקובלים בארצות המערב.

בטיפול דיאליזה אנו קובעים ריכוז סוכר (דקסטרוז) בנוזל שמולו עובר הדם. לרוב מקובל ריכוז של 100 מ"ג לדציליטר כך שלא קיים הפרש גדול או ניקוי סוכר משמעותי. יש מקומות שעושים דיאליזה עם מים בריכוז גבוה יותר של 200 מ"ג לדציליטר במטרה לספק קלוריות בצורת סוכר (ואז קיים סכון של החמרת סכרת) ומנגד, יש מקומות שעושים דיאליזה ללא סוכר במים ואז יש היגיון במה שאמרת, רק שקיימת סכנת היפוגליקמיה כלומר רמות סוכר נמוכות בדם (מצב שעלול להיות מסוכן). צריך לזכור שלהרבה חולים, הסכרת משתפרת בדיאליזה כי יש פחות פירוק של תוצרי האינסולין באי ספיקת כליות קשה כך שהאינסולין עובד יותר זמן).

מירי שלום, אענה בקצרה שכן ניתן לדון בעניין שעות: דיאליזה ציפקית דרך הבטן נעשת בבית ע"י המטופל או בני משפחתו או מטפל/ת . בניתויח יחסית פשוט מוכנס קטטר דיאליזה ולאחר תקופת הדרכה וכשברור שיש מי שיבצע את זה בבית היטב- המטופל תלווי בעצמו או במי שיעשה לו את הטיפול. זה דורש לכן הקפדה של המבצע על הוראות כגון סטריליות. היתרון הוא: 1. "יותר פיזיולוגי" ויותר טוב אולי לחולי לב בגלל שהוצאת הנוזלים פחות דרסטית פר יחידת זמן. 2. לא צריך לבוא לבית החולים כמה פעמים בשבוע. החיסרונות: 1. צריך להתעסק עם זה. 2. נטייה לזהומי קטטר הדיאליזה הציפקית . המודיאליזה דורשת כאמור הגעה לבית חולים . היתרון- לא צריך ךהתעסק עם זה. החיסרון פחות פיזיולוגי ואולי קשה יותר לחולה לב קשה כמו אביך. בשורה התחתונה- לא הראו עדיין שדרך אחת טובה מהשנייה וההחלטה צריכה לשקלל גם את היכולת שלכם לתת טיפול טוב בבית. נטיית ליבי, כשיש מסגרת טובה בבית היא להמליץ על הדיאליזה הביטנית, אך חובה לאמר שיש רופאים מצויינים בין הקולגות שלי שלא יסכימו עם זה ב 100% .

עליזה שלום, אין ספק שמדובר באי ספיקת כליות מתקדמת. אם זאת ההחלטה האם להתחיל דיאליזה, משלבת בנוסף לערכי הבדיקות גם את הקליניקה. כלומר, האם יש תלונות רפואיות אותן ניתן לייחס לאי ספיקת הכליות המתקדמת ואשר אותן הדיאליזה תתקן. בכל מקרה, קריאטינין 5 הוא כבר בהחלט השלב הנכון לדבר עם המטופל על האופציות העומדות לפניו, במידה ואכן יהיה צורך בטיפול. האוםפציות הן : 1. השתלת כליה, אם יש תורם והמטופל מועמד מתאים להשתלה(האופצייה העדיפה). 2. המודיאליזה במכון דיאליזה, בממוצע 3 פעמים בשבוע. 3. דיאליזה ציפקית בבית (דרך הבטן). במידה והנפרולוג חש שבזמן הקרוב יהיה צורך באחת מהאופציות הנ"ל יש צורך בהכנה מתאימה מוקדמת, שכוללת במקרה דיאליזה גם ניתוח להשמת שאנט ביד (לבוחרים בהמודיאליזה) או הכנסת קטטר בבטן למי שבוחר בדיאליזה ציפקית.

שלום. הטיפול בקרניטין (LEVOCARNITINE), במתן דרך הוריד, לטיפול בחסר קרניטין בחולים שעוברים המודיאליזה, נחשב יעיל. הטיפול אמור להקל, בין היתר, על הפגיעה בשרירים הנגרמת מחסר קרניטין. אולם, עד כמה שהצלחתי לברר, קרניטין בצורת תמיסה להזרקה תוך-ורידית, לא נמכרת בארץ.

שלום הופ, ראשית, אני שמח לשמוע שאביך משתפר לאחר שהיה במצב קשה ומסכן חיים של אי ספיקה רב מערכתית, אך יש להבין שלפי תאורך מצבו עדיין קשה - הזיהום בשליטה, הוא נגמל מנוראדרנלין,הכליות בשיפור (אם כי עדין לא תקינות), אך הוא עדיין תלוי בהנשמה, ורמות האלבומין שלו נמוכות. לעיתים קרובות, בחולים שהיו מאושפזים בטיפול נמרץ במצב קשה אנו נתקלים בקשיי זיכרון גם לאחר שמצבם משתפר והם משתחררים לביתם. מצב זה קשור הן לתרופות ההרדמה שקיבלו (ויש לזכור שרבות מתרופות אלו מתפנות דרך הכליות כך שפינוין איטי יותר במצבו) והן למצב הקשה בו היו ולזיהום ממנו סבלו. בכל מקרה - בדרך כלל הפגיעה זמנית וחולפת (אם כי כנראה שלא יזכור את אותה התקופה), אך קשה לדעת אם ישתפר ועד כמה. בקשישים ההחלמה קשה יותר ולוקחת זמן רב יותר, כך שעליכם להעזר בסבלנות. לגבי חומר נוסף בנושא - תוכלו לחפש מאמרים רלוונטיים באתר pubmed, מאמרים רבים פורסמו בנושא במהלך השנים האחרונות. בברכת רפואה שלימה, ד"ר איל רז מחלקת הרדמה

אכן יש זיכרון אימונולוגי בתנאי שלאחר החיסון הושגה רמה טובה של נוגדנים -האדם שהתחסן נחשב מוגן לאורך זמן גם אם רמת הנוגדנים יורדת עם הזמן. יש לכך יוצאים מן הכלל- חולים מדוכאי חיסון- חולי המודיאליזה או חולים מטופלים בתרופות מדכאות חיסון.

שלום לך, עיקר האשמ הוא ב 30 שנות הסוכרת.

שרי, אני לא רופא אלאפסיכולוג. כך שאני לא הכתובת..לשאלתך בענין הפיגמנטציה. לענין מצוקותייך האחרות והיכולת להמשיך בתמיכתך, סביר שתאלצי למצוא תמיכה מקצועית של עובדת סוציאלית או פסיכולוג, בשירותי הרווחה של עירך, או באופן פרטי.

שלום מיכל, יש קשר עקיף. הקשר הראשון הוא שקרניטין מקורו בין היתר במזון עשיר בברזל וכאשר יש חסר בו ייתכן שיש חסר בברזל ואז אנמיה. יש קשר נוסף שקרניטין חיוני לחמצון שומנים ויצור אנרגיה במיטוכונדריה שוימור תאים לזמן ארוך יותר ולכן גם משפיע על מבנה כדוריות הדם האדומות. הקקשר ההדוק ביותר נמצא דווקא בקרב מטופלי המודיאליזה ולא באנשים בריאים. מצאו שחסר בקרנטין יכול לגרום לאנמיה וחוסר תגובה לטיפול באנמיה.אך באנשים בריאים הקשר פחות ברור. בברכה,דנה

שלום מיכל, יש קשר עקיף. הקשר הראשון הוא שקרניטין מקורו בין היתר במזון עשיר בברזל וכאשר יש חסר בו ייתכן שיש חסר בברזל ואז אנמיה. יש קשר נוסף שקרניטין חיוני לחמצון שומנים ויצור אנרגיה במיטוכונדריה שוימור תאים לזמן ארוך יותר ולכן גם משפיע על מבנה כדוריות הדם האדומות. הקקשר ההדוק ביותר נמצא דווקא בקרב מטופלי המודיאליזה ולא באנשים בריאים. מצאו שחסר בקרנטין יכול לגרום לאנמיה וחוסר תגובה לטיפול באנמיה.אך באנשים בריאים הקשר פחות ברור. בברכה,דנה

שלום גולדי, במטופלי המודיאליזה נמצאו לרוב רמות נמוכות יותר של ויטמין C בשל יציאתו בזמן המודאילזה. בכל מקרה ההמלצות לויטמין C אינן עולות על 100 מ"ףג למטופלי דיאליזה, ואין המלצה על נטילת תוסף, ביחוד באנשים האוכלים ירקות ופירות במסגרת המגבלה על אשלגן. ישנם מחקרים המראים כי מינון של 250-500 מ"ג ויטמין C ליממה עוזרים במאזו הברזל ושחרורו מפריטין, אך לא נותנים תוסף זה באופן גורף, שכן במינוים גבוהים יכול לייצר אבני כליה. בברכה,דנה

שלום גולדי, במטופלי המודיאליזה נמצאו לרוב רמות נמוכות יותר של ויטמין C בשל יציאתו בזמן המודאילזה. בכל מקרה ההמלצות לויטמין C אינן עולות על 100 מ"ףג למטופלי דיאליזה, ואין המלצה על נטילת תוסף, ביחוד באנשים האוכלים ירקות ופירות במסגרת המגבלה על אשלגן. ישנם מחקרים המראים כי מינון של 250-500 מ"ג ויטמין C ליממה עוזרים במאזו הברזל ושחרורו מפריטין, אך לא נותנים תוסף זה באופן גורף, שכן במינוים גבוהים יכול לייצר אבני כליה. בברכה,דנה

שלום הילה, ההמלצה עומדת על 1-1.2 גר' לק"ג משקל גוף במטופלי המודיאליזה ובין 1.2-1.4 במטופלי דיאליזה פריטונאלית. ישנו אתר של NKF שם תוכלי לקרוא חומר בנושא או לפנות לכל יחידת דיאליזה בסביבה לקבל חומר קריאה. בברכה, דנה

שלום הילה, ההמלצה עומדת על 1-1.2 גר' לק"ג משקל גוף במטופלי המודיאליזה ובין 1.2-1.4 במטופלי דיאליזה פריטונאלית. ישנו אתר של NKF שם תוכלי לקרוא חומר בנושא או לפנות לכל יחידת דיאליזה בסביבה לקבל חומר קריאה. בברכה, דנה

אינני מכיר פתרון נוסף על אלו שניסיתם. ד"ר גל

בכל בית חולים מרכזי במכון כלי דם.

שלום שרית, 1. בבדיקה לאיתור חיידק ה'קלוסטרידיום דיפיצל' לא מבצעים תרבית אלא מזהים את הרעלן שמפריש חיידק זה, כך שאיכותה של הבדיקה לא צריכה להיפגע 3 שעות לאחר מתן ונקומיצין. 2. אם אמנם מדובר בשלשול שנגרם ע"י חיידק זה יש לצפות לשיפור תוך מספר ימים. 3. תופעות הלוואי של התרופה ונקומיצין שניתנת דרך הפה (שכמעט שאינה נספגת) אינן דומים כלל לאילו של התרופה הניתנת דרך הוריד, ובכל מקרה לא סביר שהם יהיו דומים לאלו שגרם הטאזוצין. 4. אין לי מידע תשובה מוסמכת לשאלה זאת היות ולא ידוע לי באילו חיידקים פרוביוטיים אתם משתמשים.אם מדובר ב- Saccharomyces boulardii אזי אפשר לתת אותו יחד עם הונקומיצין. 5. לא ידועים לי על הבדלים בין נטילת הונקומיצין (שכאמור כמעט אינה נספגת) עם אוכל או בלעדיו. הרבה בריאות אפי