תוצאות חיפוש עבור חסך-רגשי

בחלום הייתי בבי"ס היסודי שבו אני למדתי בשעות הערב , היו סביבי המון ילדים וחלקם עמדו בתור וקנו פיתות מדוכן . האדם שבחלום אפה פיתות בטאבון ומכר פיתות בדוכן הוא מישהו שאני מכיר הוא שכן שלי מדובר באדם בעייתי מובטל ואלכוהליסט ובאיזשהו שלב גם אני שכלתי לקנות ממנו פיתה . אין לי מושג מה הסיבה שהייתי בחצר בי"ס אין לי קשר במציאות עם השכן האלכוהליסט כבר חצי שנה לא ראיתי אותו . *הבי"ס נראה בחלום בדיוק כמו בתקופה שאני למדתי שם מה אומר החלום

חלמתי אתמול בלילה חלום שבו אני מטייל עם תינוק ביידים ואח"כ בעגלת תינוקות סביבת החלום הייתה עכו העתיקה בשעות הערב המוקדמות בחלום הייתי לבד עם התינוק לא הייתה איתי איזשהי בת זוג . הרגשתי שאני האבא של התינוק הזה הוא כל הזמן חיבק אותי ונראה שמח חשוב לציין שאני רווק ללא ילדים ולא מצפה לילדים או זוגיות בזמן הקרוב ולא הייתי בסביבה שהופיע בחלום (עכו) כבר מעל ל7 שנים ואין לי שום קשר לאף 1 מהעיר הזאת רק טיילתי שם כמה פעמים בודדות מה משמעות החלום ?

שלום רב אני בחור דתל"ש חילוני, עומד לסיים את שנות ה-20 לחיי, ועד כה לא הייתי בזוגיות כלשהי ומעולם לא קיימתי יחסי מין ולו חלקיים ביותר. לצערי הרב עד מאד, אין לי משיכה מינית לנשים, אך יש לי משיכה מינית חזקה מאד לגברים, ואני משתדל בכל מאדי להסתיר זאת מכולם. החלום שלי הוא להכיר אישה ולהקים איתה משפחה. לא אשקר לבת הזוג האפשרית העתידית שלי. אגלה לה כבר בשלב הדייטים על הנטיות המיניות ההפוכות שלי. מה שאני מנסה להבין, זה האם תיתכן אפשרות אמיתית להקים משפחה לגדל ילדים ולקיים זוגיות ללא יחסי מין כלל. איזו חשיבות יש למיניות בחייהם של בני זוג? האם זוגיות תלויה לחלוטין במיניות? יש לי מוסר ערכים וסדרי עדיפויות בחיים, ואני מוכן להקריב את חיי המין שלי לטובת ילדיי לעתיד, כדי שאלו יזכו בחיים נורמאליים בריאים ותקינים ללא חסך רגשי. הדבר החשוב לי ביותר, שאולי יעשה אותי אדם מאושר סוף כל סוף, הוא להוליד ילדים בריאים וחמודים, ולגדל אותם ביחד עם האמא הביולוגית שלהם באותו הבית ממש. אני רואה בזה ערך עליון יותר מאשר מימוש המיניות המשובשת שלי. חשוב לי שהאמא הביולוגית של ילדיי תאהב אותם, ותביע אהבתה כלפיהם. ישמח אותי לראות אותה מחבקת אותם. אני מאמין שתינוקות ופעוטות חייבים להיות בקרבת אימם הביולוגית. אני מאמין בהנקה כדרך הטבע. אני מאמין שלילדה מתבגרת חשוב שתהיה דמות אמהית להתחקות אחריה ולהתייעץ עימה בנושאים אישיים. אני מאמין בחשיבות הקשר שבין הילד לשני הוריו הביולוגיים. אני מאמין שגם לדמות אם נוכחת בחיי היום-יום של הילד, יש השפעה משמעותית על ההתפתחות הנפשית והרגשית שלו. אינני מעוניין בנישואים ממוסדים, אבל אני כן חולם להקים משפחה מאושרת ויציבה המורכבת מאבא אמא וילדים. בחלום שלי, זוגתי ואני עובדים לפרנסת ילדינו, שנינו משתפים אחד את השניה בחוויות היומיות שלנו הטובות והרעות, שנינו מטיילים יחדיו, מבשלים יחדיו, משחקים יחדיו, צוחקים יחדיו, רוקדים יחדיו, מתחבקים יחדיו, אפילו ישנים יחדיו באותה המיטה כל לילה, אך לעולם לא שוכבים אחד עם השניה ולא מתנשקים נשיקה צרפתית. איזו אישה תסכים להקים איתי משפחה בידיעה מראש שהיא לא תקיים איתי יחסי מין כלל וכלל? האם ניתן לתחזק לאורך שנים זוגיות שאין בה משיכה פיזית וגופנית בין הגבר לאישה? האם נגזר על גבר כמוני לחפש נואשות אישה לסבית או סטרייטית, שתוותר על סיפוק מיני בחייה? ואם המשפחה תחזיק מעמד בהתחלה, מה יקרה כשכל הילדים יגדלו ויעזבו את הבית? הזוגיות בהכרח תתפרק ואני אחיה לבד? האפשרות לחיות עם גבר כל חיי, מפחידה אותי, ואיני בטוח למה. איני בטוח שאני מסוגל להתאהב בגבר כמו שאני מסוגל להמשך מינית לגבר. ספק רב אם שני גברים מסוגלים לשמור על זוגיות ונאמנות אחד לשני כל חייהם. גם אם אגדל את הילד העתידי שלי עם גבר נוסף, ובמסגרת של הורות משותפת עם אישה נוספת שתהיה אימו הביולוגית, ארגיש רע עם עצמי שהילד נע ונד במהלך השבוע בין הבית שלי לבית של אימו הביולוגית. תהיינה לי נקיפות מצפון על כך שגזלתי ממנו את היכולת ואת הזכות הבסיסית ליהנות משני הוריו הביולוגיים בכל יום ויום ככל ילד רגיל. חשבתי גם על אופציה נוספת, של הקמת תא משפחתי גדול ומרובע המורכב משני זוגות חד-מיניים: זוג גברים הומואים וזוג נשים לסביות, אשר מקיימים קשרי נאמנות ביניהם, ומגדלים ארבעתם יחדיו את כל הילדים שלהם במשק בית אחד משותף. אך מעולם לא שמעתי על אופציה כזו במציאות, ונדמה שיהיה קשה מאד עד בלתי אפשרי למצוא ולאחד בין 4 מבוגרים יחידי סגולה שמוכנים לבחור באורח חיים קיבוצי שכזה. מה גם שאינני בטוח אם זה טוב נפשית לילדים לגדול במסגרת משפחתית דו-זוגית. אני קרוע בין המיניות החולנית שלי, לבין הערכים שלי, לבין החלומות שלי. נפשי אובדת תקווה וליבי אכול צער. מה עלי לעשות במצבי העגום?

שלום רב אני בחור דתל"ש חילוני, עומד לסיים את שנות ה-20 לחיי, ועד כה לא הייתי בזוגיות כלשהי ומעולם לא קיימתי יחסי מין ולו חלקיים ביותר. לצערי הרב עד מאד, אין לי משיכה מינית לנשים, אך יש לי משיכה מינית חזקה מאד לגברים, ואני משתדל בכל מאדי להסתיר זאת מכולם. החלום שלי הוא להכיר אישה ולהקים איתה משפחה. לא אשקר לבת הזוג האפשרית העתידית שלי. אגלה לה כבר בשלב הדייטים על הנטיות המיניות ההפוכות שלי. מה שאני מנסה להבין, זה האם תיתכן אפשרות אמיתית להקים משפחה לגדל ילדים ולקיים זוגיות ללא יחסי מין כלל. איזו חשיבות יש למיניות בחייהם של בני זוג? האם זוגיות תלויה לחלוטין במיניות? יש לי מוסר ערכים וסדרי עדיפויות בחיים, ואני מוכן להקריב את חיי המין שלי לטובת ילדיי לעתיד, כדי שאלו יזכו בחיים נורמאליים בריאים ותקינים ללא חסך רגשי. הדבר החשוב לי ביותר, שאולי יעשה אותי אדם מאושר סוף כל סוף, הוא להוליד ילדים בריאים וחמודים, ולגדל אותם ביחד עם האמא הביולוגית שלהם באותו הבית ממש. אני רואה בזה ערך עליון יותר מאשר מימוש המיניות המשובשת שלי. חשוב לי שהאמא הביולוגית של ילדיי תאהב אותם, ותביע אהבתה כלפיהם. ישמח אותי לראות אותה מחבקת אותם. אני מאמין שתינוקות ופעוטות חייבים להיות בקרבת אימם הביולוגית. אני מאמין בהנקה כדרך הטבע. אני מאמין שלילדה מתבגרת חשוב שתהיה דמות אמהית להתחקות אחריה ולהתייעץ עימה בנושאים אישיים. אני מאמין בחשיבות הקשר שבין הילד לשני הוריו הביולוגיים. אני מאמין שגם לדמות אם נוכחת בחיי היום-יום של הילד, יש השפעה משמעותית על ההתפתחות הנפשית והרגשית שלו. אינני מעוניין בנישואים ממוסדים, אבל אני כן חולם להקים משפחה מאושרת ויציבה המורכבת מאבא אמא וילדים. בחלום שלי, זוגתי ואני עובדים לפרנסת ילדינו, שנינו משתפים אחד את השניה בחוויות היומיות שלנו הטובות והרעות, שנינו מטיילים יחדיו, מבשלים יחדיו, משחקים יחדיו, צוחקים יחדיו, רוקדים יחדיו, מתחבקים יחדיו, אפילו ישנים יחדיו באותה המיטה כל לילה, אך לעולם לא שוכבים אחד עם השניה ולא מתנשקים נשיקה צרפתית. איזו אישה תסכים להקים איתי משפחה בידיעה מראש שהיא לא תקיים איתי יחסי מין כלל וכלל? האם ניתן לתחזק לאורך שנים זוגיות שאין בה משיכה פיזית וגופנית בין הגבר לאישה? האם נגזר על גבר כמוני לחפש נואשות אישה לסבית או סטרייטית, שתוותר על סיפוק מיני בחייה? ואם המשפחה תחזיק מעמד בהתחלה, מה יקרה כשכל הילדים יגדלו ויעזבו את הבית? הזוגיות בהכרח תתפרק ואני אחיה לבד? האפשרות לחיות עם גבר כל חיי, מפחידה אותי, ואיני בטוח למה. איני בטוח שאני מסוגל להתאהב בגבר כמו שאני מסוגל להמשך מינית לגבר. ספק רב אם שני גברים מסוגלים לשמור על זוגיות ונאמנות אחד לשני כל חייהם. גם אם אגדל את הילד העתידי שלי עם גבר נוסף, ובמסגרת של הורות משותפת עם אישה נוספת שתהיה אימו הביולוגית, ארגיש רע עם עצמי שהילד נע ונד במהלך השבוע בין הבית שלי לבית של אימו הביולוגית. תהיינה לי נקיפות מצפון על כך שגזלתי ממנו את היכולת ואת הזכות הבסיסית ליהנות משני הוריו הביולוגיים בכל יום ויום ככל ילד רגיל. חשבתי גם על אופציה נוספת, של הקמת תא משפחתי גדול ומרובע המורכב משני זוגות חד-מיניים: זוג גברים הומואים וזוג נשים לסביות, אשר מקיימים קשרי נאמנות ביניהם, ומגדלים ארבעתם יחדיו את כל הילדים שלהם במשק בית אחד משותף. אך מעולם לא שמעתי על אופציה כזו במציאות, ונדמה שיהיה קשה מאד עד בלתי אפשרי למצוא ולאחד בין 4 מבוגרים יחידי סגולה שמוכנים לבחור באורח חיים קיבוצי שכזה. מה גם שאינני בטוח אם זה טוב נפשית לילדים לגדול במסגרת משפחתית דו-זוגית. אני קרוע בין המיניות החולנית שלי, לבין הערכים שלי, לבין החלומות שלי. נפשי אובדת תקווה וליבי אכול צער. מה עלי לעשות במצבי העגום?

שלום אני אימא לשני ילדים בשנות השלושים לחיי . נשואה מעל ל 10 שנים . לצערי בעלי בגד בי לפני כשנתיים דבר שהיה שוק בשבילי הוביל לדיכאון, חרדה, ירידה במשקל, עצב ובעיקר טראומה . למרות שהוא התחרט ודאג לשקם את הזוגיות בינינו ( מערכת היחסים שניהל היתה קצרה כחודשיים וקצת) . אלא שאני הפכתי לאדם אחר מאז הרגשות שלי כלפיו השתנו ואני לא נמשכת אליו כמו פעם . לפני כשנה וחצי הכרתי בחור דרך פרויקט משותף. הבחור נדלק עליי כבר מהדקה הראשונה והרעיף עליי מילות אהבה , מחמאות וטען שבחיים לא חווה כזה רגש חזק וחיבור למישהי . בלמתי אותו המון בהתחלה אך לבסוף איכשהו התחלנו להתכתב והקשר נהיה חזק ויוםיומי דיברנו המון, התראינו לעיתים אך ללא יחסים אינטימיים, הוא לא ביקש ואני לא רציתי לעשות דבר שלא אוכל לחיות איתו. המפגשים שלנו היו מלווים בדיבורים, צחוקים, חיבוק תמים ולא מעבר . לאחרונה הוא הכיר מישהי כי הוא גם רוצה להתקדם ולהתחתן הוא בגיל שצריל כבר להקים משפחה . בהתחלה הוא המשיך להתכתב איתי ואמר שקשה לו והוא חייב להתמסד ולהמשיך הלאה כי ההורים לוחצים והוא גם לא רוצה להרוס לי את הבית(הוא תמיד חשש לעשות לי בעיות ושמר עליי כמה שאפשר). לאחרונה כשהתחיל לקלוט שקשה לי הוא נלחץ והתחיל להתרחק והקשר הפך ל on/off . פעמים דיבר איתי ברגשות ופעמים דיבר איתי ממש באופן שטחי. נעלם כשהיינו מתעמתים על אופי הדיבור שלו איתי שכל פעם משתנה. וכרגע נעלתי את כל המדיה שלי כדי להתרחק ממנו ולמנוע אינטרקציה. הבעיה שקשה לי מאוד אני כל הזמן מחכה להודעה .. או סטטוס שמעיד על כך שהוא עדיין חושב עליי. אני רוצה לשכוח ממנו לחלוטין למרות שלא סגרתי איתו מעגל וזה מעיק . אבל לא רוצה לפנות אליו כי הוא בזמן האחרון היה לחוץ ממני ובמיוחד בגלל שאני נשואה וזה עלול לגרום לבלגן. איך אפשר לנטרל את הרגש של הגעגוע וכמה זמן ייקח עד שעוברים את המשבר של פרידה ממישהו שהיה נוכח בחיינו באופן מלא ??? אני באמת רוצה לעבור את התקופה הזו ולהתקדם הלאה .

חלמתי חלום בתחילתו הייתי בבית עם אמא שלי ואח שלי ואחריי זה גיליתי שהבית עם עבר מוזר וגיליתי מתחת לבית עוד מקומות ואז עברנו לבית של סבא וסבתא ובאמצע שאנחנו אצלו אני פתאום תוך שנייה חוזר לבית הראשון אבל זה כבר לא היה הוא זה היה שטח ענקי עם מלא בתים וברחתי שם ואז אח שלי חיפש אותי ואז ממש נבהלתי ממשהו והתעוררתי ואני חייב לציין אני לא יודע עם זה היה באותו חלום אבל שתיהן היו באותו לילה אני לפני הכרתי ילד בתחילת החלום שראה לבית שלי בלי לדעת שזה שלי ואמר מי ההומלס שגר שם צ

שלום ליאת, הייתי רוצה לשמוע מה דעתך: יש לי הורים אמידים. אני (רווקה) ואחותי הנשואה קיבלנו ומקבלות הרבה כסף מההורים ואנחנו חיות ברווחה בזכותם (אנחנו כמובן עובדות אבל הם עוזרים לנו המון). אחותי נשואה עם ילדים. בעלה מגיע ממשפחה חסרת אמצעים שאינה יכולה לעזור כספית. הסתבר לי שכתוצאה מהעזרה הכלכלית הגדולה של הורי הוא יכול להרשות לעצמו לעזור להוריו כלכלית. וכך הוא אכן עושה. אותי זה נורא מרגיז. מדוע הכסף של הורי צריך לשמש לעזרה להורים של החתן שלהם? להורים שלי זה לא מפריע. הם אומרים שהם נותנים את הכסף לאחותי כדי שתחיה עם משפחתה ברווחה וזה לא עניינם איך היא מחליטה על השימוש במשאבים. ואם זה עושה לה ולמשפחתה טוב לתת עזרה להורי בעלה - שיבושם להם. אני מציינת שוב שהורי אמידים ויכולים בכיף לתת את הסכומים שהם נותנים. וגם לי לא חסר דבר. האם אני קטנונית ורעה בגלל שמפריע לי שהורי בעלה נעזרים בכסף הזה? או שהרגדות שלי מובנים ואנושיים..?

פירסמתי בקשה לעזרה באתר "פסיכולוגיה עברית" בתגובות למאמר של ד"ר ניצה ירום "המקצוע בניוונו: מטפלים מאשימים את מטופליהם בגרימת חסך רגשי ובאובדן ביטחונם העצמי" בכינוי "אנונימית". באתר יש לא מעט פסיכולוגים קליניים מנוסים וחכמים שחלק מהם מוערכים על ידי מטפלים בארץ ובעולם כמו ד"ר ירום. קיוויתי שימצא אחד מביניהם שיוכל לעזור. אני עדיין ממתינה https://www.hebpsy.net/blog_Post.asp?id=2323

שלום רב אני בחור דתל"ש חילוני, עומד לסיים את שנות ה-20 לחיי, ועד כה לא הייתי בזוגיות כלשהי ומעולם לא קיימתי יחסי מין ולו חלקיים ביותר. לצערי הרב עד מאד, אין לי משיכה מינית לנשים, אך יש לי משיכה מינית חזקה מאד לגברים, ואני משתדל בכל מאדי להסתיר זאת מכולם. החלום שלי הוא להכיר אישה ולהקים איתה משפחה. לא אשקר לבת הזוג האפשרית העתידית שלי. אגלה לה כבר בשלב הדייטים על הנטיות המיניות ההפוכות שלי. מה שאני מנסה להבין, זה האם תיתכן אפשרות אמיתית להקים משפחה לגדל ילדים ולקיים זוגיות ללא יחסי מין כלל. איזו חשיבות יש למיניות בחייהם של בני זוג? האם זוגיות תלויה לחלוטין במיניות? יש לי מוסר ערכים וסדרי עדיפויות בחיים, ואני מוכן להקריב את חיי המין שלי לטובת ילדיי לעתיד, כדי שאלו יזכו בחיים נורמאליים בריאים ותקינים ללא חסך רגשי. הדבר החשוב לי ביותר, שאולי יעשה אותי אדם מאושר סוף כל סוף, הוא להוליד ילדים בריאים וחמודים, ולגדל אותם ביחד עם האמא הביולוגית שלהם באותו הבית ממש. אני רואה בזה ערך עליון יותר מאשר מימוש המיניות המשובשת שלי. חשוב לי שהאמא הביולוגית של ילדיי תאהב אותם, ותביע אהבתה כלפיהם. ישמח אותי לראות אותה מחבקת אותם. אני מאמין שתינוקות ופעוטות חייבים להיות בקרבת אימם הביולוגית. אני מאמין בהנקה כדרך הטבע. אני מאמין שלילדה מתבגרת חשוב שתהיה דמות אמהית להתחקות אחריה ולהתייעץ עימה בנושאים אישיים. אני מאמין בחשיבות הקשר שבין הילד לשני הוריו הביולוגיים. אני מאמין שגם לדמות אם נוכחת בחיי היום-יום של הילד, יש השפעה משמעותית על ההתפתחות הנפשית והרגשית שלו. אינני מעוניין בנישואים ממוסדים, אבל אני כן חולם להקים משפחה מאושרת ויציבה המורכבת מאבא אמא וילדים. בחלום שלי, זוגתי ואני עובדים לפרנסת ילדינו, שנינו משתפים אחד את השניה בחוויות היומיות שלנו הטובות והרעות, שנינו מטיילים יחדיו, מבשלים יחדיו, משחקים יחדיו, צוחקים יחדיו, רוקדים יחדיו, מתחבקים יחדיו, אפילו ישנים יחדיו באותה המיטה כל לילה, אך לעולם לא שוכבים אחד עם השניה ולא מתנשקים נשיקה צרפתית. איזו אישה תסכים להקים איתי משפחה בידיעה מראש שהיא לא תקיים איתי יחסי מין כלל וכלל? האם ניתן לתחזק לאורך שנים זוגיות שאין בה משיכה פיזית וגופנית בין הגבר לאישה? האם נגזר על גבר כמוני לחפש נואשות אישה לסבית או סטרייטית, שתוותר על סיפוק מיני בחייה? ואם המשפחה תחזיק מעמד בהתחלה, מה יקרה כשכל הילדים יגדלו ויעזבו את הבית? הזוגיות בהכרח תתפרק ואני אחיה לבד? האפשרות לחיות עם גבר כל חיי, מפחידה אותי, ואיני בטוח למה. איני בטוח שאני מסוגל להתאהב בגבר כמו שאני מסוגל להמשך מינית לגבר. ספק רב אם שני גברים מסוגלים לשמור על זוגיות ונאמנות אחד לשני כל חייהם. גם אם אגדל את הילד העתידי שלי עם גבר נוסף, ובמסגרת של הורות משותפת עם אישה נוספת שתהיה אימו הביולוגית, ארגיש רע עם עצמי שהילד נע ונד במהלך השבוע בין הבית שלי לבית של אימו הביולוגית. תהיינה לי נקיפות מצפון על כך שגזלתי ממנו את היכולת ואת הזכות הבסיסית ליהנות משני הוריו הביולוגיים בכל יום ויום ככל ילד רגיל. חשבתי גם על אופציה נוספת, של הקמת תא משפחתי גדול ומרובע המורכב משני זוגות חד-מיניים: זוג גברים הומואים וזוג נשים לסביות, אשר מקיימים קשרי נאמנות ביניהם, ומגדלים ארבעתם יחדיו את כל הילדים שלהם במשק בית אחד משותף. אך מעולם לא שמעתי על אופציה כזו במציאות, ונדמה שיהיה קשה מאד עד בלתי אפשרי למצוא ולאחד בין 4 מבוגרים יחידי סגולה שמוכנים לבחור באורח חיים קיבוצי שכזה. מה גם שאינני בטוח אם זה טוב נפשית לילדים לגדול במסגרת משפחתית דו-זוגית. אני קרוע בין המיניות החולנית שלי, לבין הערכים שלי, לבין החלומות שלי. נפשי אובדת תקווה וליבי אכול צער. מה עלי לעשות במצבי העגום?

שלום לך שמי מוטי אני בחור בן 26 יוצא בשאלה (חרדי ליטאי לשעבר), בילדותי הקשר עם אבי לא היה טוב, הוא אמנם היה מתייחס אלי יפה, אבל לטעמי הוא היה לא אסתטי לא מנומס והייתי נגעל ממנו, בכל פעם שהיה רוצה ללמוד איתי הייתי מנסה להתחמק ולגעת בי בכלל לא הסכמתי לו,הרגשתי רחוק ממנו ושהוא לא מבין אותי, תמיד אמרתי בליבי חבל שהורים של השכנים לא הורי. במקביל התחלתי לחפש חום ואהבה ממבוגרים אחרים שהם היו המורים שלי בבית ספר ולהימשך אליהם מינית בצורה ילדותית אמנם אבל נגיד שהייתי רואה את הישבן שלו(כמובן עם בגדים) היה לי זיקפה (לא מתורגמת לרצון לסקס) וכן שהייתי מחקה אותו בלבושו או במראה שלו גם היה מתעורר לי זיקפה, כך המשכתי עד גיל 16 ,אז גם התפתח אצלי יותר הרצון והפנטזיות לעשות עם דמויות אלה סקס ממש, עד היום נישאר לי את הרצונות הללו הן הרגשית לקבל חום מדמות אבהית והן רצון מיני בעיקר להתחבק עם דמות כזאת. לאחר שאני ניפגש עם דמות כזאת אני מרגיש שזה לא מה שחיפשתי ושזה לא באמת מספק את החסך הקיים בי. לסיכום שאלתי איך ממלאים את החור בלב שנוצר לי מחוסר בחום אבהי ולאיפה מתקדמים כי מצב זה ממש מקשה עלי. בתודה מראש . נ.ב לא עברתי אונס או הטרדה כלשהיא ממורים או ממבוגרים מעולם.

שלום קשריי מתאפיינים באובססיה. תמיד כל חיי בחרתי בקשרים שנאלצתי להתאמץ על מנת לזכות בפירורי קשר . האם יש קשר בין זה להפרעה כפייתית ? איך מטפלים בזה ? מציתי את הקשרים האלו מציתי את הכאב אני מוכנה לשינוי אשמח לקבל מידע שיעזור לי לטפל

אודי, בכל פעם שאתה משווה אותנו (משתתפי הפורום, ומטופלים בכלל) לילדים או תינוקות, אני כועסת עליך. זה "מקטין" אותנו. זה מבזה. זה משפיל. זה לא מכבד, וזה יוצר עיוות: אתם (המטפלים) בשלים, בוגרים, מנוסים, יודעים, שכלתניים, בריאים.... ואנחנו, לעומת זאת, חלשים, חולים ואינפנטיליים. זה פוגעני! נטע.

אני בן 23, מתאמן 5-6 פעמים בחדר כושר, מתמיד בימונים אירוביים ודיי אובססיבי למראה החיצוני שלי. במהלך כל השבוע אני לא חורג מילימטר מהתפריט. ואם כן, אני כבר יודע איך לקזז את זה. אין לי שום חשקים. אפילו לא לשליש בירה או קוביית שוקולד - דברים שאני לא מסוגל להכניס לגוף פסיכולוגית כבר. אבל... כשאני מגיע לארוחת שישי... אני מתהפך. לא מפסיק לזלול, להכניס קינוחים. בעקבות זה קשה לי לבלות אחרי מרוב תסכול ומרוב תחושת מלאות יתר. וכשאני חוזר הביתה - המאנץ' לא נעלם. חייב לדחוף עוד משהו לפני השינה והולך לישון עצבני עם נדר שזה לא יקרה שוב. ואז אני קם בבוקר שבת... והכל נעלם. באורח פלא. שישה ימים נוספים של בריאות ואימונים. למען האמת, הפעם השבועית הזאת של הבולומוס לא גורמת לי לשינוי בגוף. ועם זאת... היא מוציאה אותי מדעתי, מורידה את הדימוי העצמי שלי ומכניסה אותי לדיכאון.

שלום, אני בן 21, חייל. אני כבר יותר משנה בצבא, אליו הגעתי לאחר תקופה לא פשוטה שהייתה כרוכה בין השאר בהתרחקות מהדת וניסיון להשתחרר מדיכאון, חרדות, חשיבה אובססיבית ועוד כל מיני, שליוו אותי תקופה לא קצרה. נעזרתי גם בטיפול פסיכולוגי, שבין השאר גרם לי להבין שאני כלאתי את עצמי במקום שלא היה לי טוב בו. כמו כן היה לי ברור שלא הכול נפתר עדיין-זו הייתה תקופה קשה מאד. בצבא המצב השתפר, והכול נהיה רגוע יותר, אבל אני תמיד חשדתי שאני מפתח מעין מעטה אדישות ובריחה ולא בהכרח רק ריפוי. ברור לי שיש שיפור אמתי, לא בריחה אלא יותר חיבור לעצמי ולמה שאני רוצה (בעיקר לא רוצה), סבלנות, השלמה ועוד הרבה תכונות חיוביות. אבל עדיין, לאורך היום אני מרגיש הרבה פעמים ריקנות- שלא מובילה לדיכאון או משהו כזה בהכרח, אבל קיימת. אני מאמין שלמדתי גם להיות סבלני, ולקבל את הריקנות כשלב... ובכל זאת, לאחרונה אני נמצא בתפקיד קצת מעפן בצבא, בלי הרבה חברים מסבבי, שלפעמים מכניס אותי ללחץ עקב הציפיות (רובן ציפיות שמועצמות על ידי- אני חושב שאני מגלה שאני קצת חסר ביטחון, ומאד לחוץ במערכת הזאת... לא יודע למה כי בסופו של דבר אני מצליח להתמודד עם המשימות יופי- זה גם משהו שאני אשמח אם תתייחס אליו). הלחץ הזה השבוע גרם לרגשות הריקנות לצוף יותר חזק מכרגיל. ופה אני אגדיר יותר טוב את תחושת הריקנות. לאחר הרבה זמן של ניסיון להבין את התחושה, אני חושב שהכי טוב להגדיר אותה כך- חוסר יכולת להיקשר לדבר מסוים, או ערך מסוים, או משהו ששווה ללכת לאורו, לאהוב אותו, להפוך אותו למשמעותי- אני לא מצליח למצוא את המשמעות בשום דבר. אז ברור שזה לא מוחלט, ואני רוצה דברים ביום יום, ופועל למענם, וברור שאני נלחם בזה ומראה לעצמי שאני נהנה מדברים, ומזכיר לעצמי שאני מחפש עדיין ולא חייבים לדעת מה רוצים ובמה מאמינים... ובכל זאת התחושה הזו היא יותר מחיפוש שגרתי... אני מרגיש שזה ממש חסך רגשי, אולי מגננה בעקבות התקופה שעברתי שבה ניסיתי לאחוז בשיניים במשמעות באשר היא (דתית, ערכית...) למרות שממש היה לי רע כי זה היה תדמית שלא נגעה בי. אני מרגיש מפורק מזה, זה כמו ללכת עם אקווריום מסביב לגוף, להיות חלק מהכול, אבל בווליום נמוך, לא לגעת באמת, לא לרצות באמת. אני יודע שהמכתב הזה ארוך מאד, אבל הנה השאלה שלי- מה אתה חושב על החוויה הזו? על חוסר היכולת הזה לבחור במשהו כבעל ערך, כמשהו ששווה את הזמן והמרץ שלי? האם זה המקור? או התוצאה של משהו אחר? האם זו באמת מגננה\תגובה (אולי טראומטית אפילו) למה שעברתי? ואיך מקלים על התחושות בכל זאת?

ליאת שלום, בני בן ה-7 חזר היום מבית הספר וסיפר לאביו כי מצא 400 ש"ח בחצר בית הספר וכי הוא דיווח על כך לאחת המורות האחראיות, שלטענתו ערכה בירור האם הכסף נגנב או אבד למישהו, ובסופו של דבר לא איתרו למי שייך הכסף, ולכן הוא לקח את הכסף בעצתה על מנת שנעשה בירור ונחליט מה לעשות עם הכסף. לפי השתלשלות העניינים הבנתי כי לא הגיוני שיאפשרו לו להסתובב עם 400 ש"ח שלא שייכים לו, ומיד בדקתי את הארנק שלי ואכן היו חסרים בו אותם 400 ש"ח שהוצאתי מהכספומט לפני יומיים. ניהלתי עימו שיחה הוא המשיך בגרסתו, ובסופו של דבר העמדתי אותו במקומו (ללא כעס ) ואמרתי לו שאני יודעת שהוא לקח לי את הכסף מהארנק והוא הודה בכך. לשאלתי מדוע עשה זאת טען כי כבר הרבה זמן אנו מסרבים לקנות לו ערכת לגו שהוא רצה, ולכן חשב שאם ישיג את הכסף נקנה לו אותה.כמו כן טען שזה סכום לא כזה גבוה ואפשר לפרוט את הכסף, ופשוט משעמם לו וערכת הלגו תעסיק אותו מאוד. בסיכום השיחה ציינו בפניו כי עשה מעשה שאסור לעשות בדומה לגניבה אך ציינו כי הפעם אני מוותרת ולא מענישה אותו. הדגשנו את החשיבות של יושר ואמינות אך אני עדיין לא בטוחה שהוא הפנים זאת. בני הוא תלמיד טוב, ילד ממושמע בסה"כ, לא נראה כי יש לו חסך רגשי וכן חסך חומרי מבחינת צעצועים וכו'. אודה לעצתך כיצד לנהוג במצב זה ומה עלינו לעשות על מנת שלא יקרה שוב ? בתודה מראש

הבן שלי בן 7 תלמיד כיתה א' מטופל בריטלין LA 30 מ"ג בגלל בעיות קשב וריכוז. יש לו ימים טובים מאוד ויש ימים שהוא מאוד משתולל ולא רגוע. לא ילד אלים בד"כ - כן מחזיר כשפוגעים בו. בכיתה שלהם יש ילד שהבן שלי כל הזמן מציק לו, מרביץ לו. אני מקבלת תלונות גם מהמורות וגם מההורים של אותו ילד. מה אפשר לעשות? ניסיתי כבר להעניש את הבן שלי, דיברתי איתו הרבה על הנושא. הוא נרגע לכמה ימים וממשיך להציק ולהרביץ. חשוב לציין שמדובר בילד אחד מסוים, ילד שקט שלא יודע להחזיר. אשמח לתובנות.

הי ד"ר, אני בת 27, נשואה 5 חודשים לאחר זוגיות של כמעט שלוש שנים. כשהכרתי את בעלי הייתי בחורה מחוזרת אבל פחדתי להכנס לקשר. הוא בחור עם לב טוב, הוא לא מתעניין באותם תחומי עניין כמוני, אני קוראת, אוהבת אומנות, לטייל . הוא אוהבת לצפות בטלויזיה, הוא עובד רק פעם בשבוע אבל מתפרנס מזה די לצורכו (לא מספיק בשביל לחסוך, ואין לו דרייב בכלל לחסוך,) בשאר הזמן הוא מתבטל, מידי פעם שוטף כלים, באופן קבוע תולה כביסה. אני עובדת בתור מזכירת מנכל עד 17:00 בדרך כלל. הוא מעשן גראס כל יום, במשך כל היום. אני לא. אנחנו מתווכחים הרבה, הוא היה מפונק בילדותו וכרגיל שאמרו לו אמן על הכל. אתמול בלילה הוא פתאום אמר משום מקום, ללא הקשר לשיחה, "כשיהיה לנו ילד אני לא קם בלילות." הוא אמר שהוא מוכן לעשות הכל חוץ מזה. שאלתי אותו אם הוא מתכוון שאני אהייה בחופשת לידה, הוא אמר שכן אבל גם באופן כללי. שאלתי אותו, "ואתה היית מוכן לתמוך באשה וילד כלכלית שנה עד שהתינוק יגדל קצת, כי אני מאמינה שאמא צריכה לפחות שנה שנתיים לגדל את הילד?" והוא אמר שבהחלט אם הוא יגיע לרווחה כלכלית. (רציתי רק לבדוק מה הוא יענה). אני לא יודעת מה לעשות? זה אדם בשבילי? אני מנה להקשיב לליבי, לקולי הפנימי, ולא מצליחה להבין. אני בחורה יפה, לא מפונקת, חרוצה. אני רוצה גבר טוב, ולא מצליחה להבין אם כל הגברים יש להם נטיות דומות או ששלי בעייתי? בבקשה עזרה.

שלום רב בני כבר בן שנה וחודשיים, מאד קשור להנקה רגשית, אוכל תפריט מוצק מלא אבל עדיין יונק כ5 פעמים ביום ולווא דווקא בשעות קבועות. לי נמאס ואני מאד מעוניינת להפסיק. מכיוון שהוא מאד עקשן וממש דורש את זה, חשבתי לעשות זאת בבת אחת כשאצא עם בעלי לחופשה של שתי לילות ובכל מקרה לא אהיה בסביבה... האם זה מומלץ? או שעלול להשאיר אצלו חסכים רגשיים??? בנוסף האם כדאי לי לקחת כדורים להפסקת חלב כדי שלא אסבול מגודש וכאבים כל החופשה? תודה רבה וחג שמח

שלום,  אני פשוט אובדת עצות ולא יודעת מה לעשות יותר אני נמצאת בזוגיות כבר קרוב ל5 שנים יש בינינו פער גילאים של 7 שנים שהתחלתי לצאת איתו היתי לפני הצבא.. וכמובן כולם יודעים מה קורה בצבא לבנות ועליתי במשקל עליתי 10 קילו!! לאחר שהשתחררתי ירדתי את רובם אבל עדיין עם עודף קטן( יש לציין שאני לא מקל.. אני לא הפופוטם אבל גם לא מקל וגם לפני הצבא לא היתי שלמה עם הגוף שלי)  חבר שלי לפני הצבא נמשך אלי מאוד והכל היה מושלם הסקס טובה היה. תדירות גבוה, אני אישית מאוד נמשכת אליו הבעיה החלה עוד מהצבא אחרי שעליתי במשקל.. פתאום משהו השתנה בו התדירות ירדה והוא בצורה בוטה גם אמר לי שהוא לא נמשך כמו פעם ושאם אני לא ירזה זה יגמר. ואכן זה באמת מה שקרה.. אבל לאחר כמה חודשים חזרנו והוא הצטער על זה..יש לציין שעברו מאז כבר למעלה משנתיים וזה עדיין מפריע לו.. ושוב לפני כמה שבועות הוא רצה לפרק את הכל. הוא לא צעיר קרוב ל30 ואני בת 23 הוא אמר שעוד שנה שנתיים ירצה להתמסד ושצריך לתקן דברים שמפריעים בקשר לפני שיגררו לנישואין  אמרתי לו שאני מוכנה לעשות את זה בשבילו אבל גם יותר בשביל עצמי.. הוא הציע לי שהוא ירשום אותי לחדר כושר ואפילו ישלם על המנוי.. ובאמת כך עשינוו  נרשמתי לחדר כושר אבל עדיין אני רואה שזה מפריע לו .. הוא מוכן לעשות הכל אבל הכל רק להמנע מלהתקרב אלי ולעשות את זה.. אני אוסיף שתהליך הרזיה זה לא משהו רגעי וזה לוקח זמן..  אני פשוט מתוסכלת הפסקנו לעשות את זה כמעט לגמרי! ולי זה מאוד מאוד חשוב וחסר.. קשה לי לחיות עם מישהו שככ נגעל ממני?!? אני פשוט חושבת הלאה איך הוא יתנהג אם נתחתן ואני יכנס להריון גוף של אישה משתנה בצורה משמעותית אחרי לידה וכמובן שאנחנו לא צעירים לנצח ולא נשארים חטובים ורזים גם בגיל 60 ולי זה לא ממש ישנה אם הוא יהיה עוד 10 קילו פחות או יותר עם שיער או בלי שיער.. אני ממש בדיכאון.. אני פשוט לא יודעת מה לעשות כבר 

שלום. אישתי לצערי דבוקה כרונית לתשבצים וזה פוגע בזוגיות שלנו ולמה אני מתכוון : היא לוקחת איתה תשבצים לחופשות שלנו בארץ ובחו"ל , אני מרגיש שאני חיי לבדי מנותק ממנה כי היא במקום להיות איתי היא עם התשבצים . רואים סרט יחד בבית היא יושבת לידי רואה וממלא תשבצים , איך אני צריך להרגיש אז ? נכנסים למיטה אז עד שהיא לא מסיימת את התשבצים שלה, עוד אחד ועוד אחד וזה קורה לפעמים עד לחצות לפני שאני ממש נרדם רק אז היא מניחה את התשבצים להתפנות לקיים יחסי מין כאשר השעה חצות ואני מותש, אני מרגיש חוסר אונים ופגוע . ששוחחתי איתה על כך שתוריד במינון ותפסיק עם זה כי זה נהפך לכרוני חולני בעיני . היא הורידה במעט לאחר שבעבר שוחחתי איתה שיחה קשה ורצינית אבל זה חוזר וחזר בגדול . אין לי כל כוונה לשוחח על כך איתה פעם נוספת אני חושב לעשות איזה צעד דרסטי ומדי פעם לצאת בערבים ואף לבגוד בה ולחזור מאוחר בערב על מנת לעורר אותה על מנת שהיא תתחנן וזה יבוא ממנה להפסיק או לא להכניס את התשבצים לחדר השינה או לזוגיות שלנו . האם יש לך רעיונות מה לעשות על מנת לשנות את המצב ? תודה

האם לדעתכן יש הסבר לעובדה שבשנים האחרונות תופעת ההשמנה הולכת וגדלה? לגירסתכן השמנה נובעת מאכילה רגשית, האם משהו מהותי השתנה בעשורים האחרונים? איך ניתן להסביר לדעתכן את התופעה ההולכת ומתרחבת, אגב גם בקרב ילדים וצעירים?

שלום , ביתי בת ה-7 חודשים ינקה עד גיל 4 חודשים הנקה מלאה,בחודש האחרון בעקבות חזרתי לעבודה העברתי אותה בהדרגה מבקבוק אחד ביום ל-3 ביום , בגיל חמשה חודשים חזרתי לעבודה והמשכתי להניק אותה בשעות בהן אני בבית (מ-4 בצהריים עד 6 בבוקר ללא שאיבה בעבודה) כ-5 הנקות ביום , לאחרונה ביתי מתעוררת כל שעתיים בלילה ובבוקר כשעה אחרי שאכלה , בולעת בקבוק אצל המטפלת ,קבלתי עצות מכל מיני אנשים לתת לה בקבוק לפני השינה כדי שתישן יותר טוב, רציתי לשאול האם כדאי לעשות זאת? האם הילדה לא שבעה מהחלב שלי וכדאי להפסיק להניק?

אני (ביחד עם אחותי התאומה) נולדתי בסוף חודש שביעי (במשקל 1.600) והייתי באינקובטור 3 שבועות עד שהשתחררתי הביתה...רציתי לדעת האם הדבר הזה שלעצמו יכול לגרום לאיזשהו חסך רגשי עמוק או לבעיות רגשיות בבגרות...שכמובן יש לי... תודה!

הי ליאת, יש לי שאלה קצת מוזרה. אני (ביחד עם אחי התאום) נולדתי בסוף חודש שביעי והייתי באינקובטור 3 שבועות עד שהשתחררתי הביתה...רציתי לדעת האם הדבר הזה שלעצמו יכול לגרום לאיזשהו חסך רגשי עמוק או לבעיות רגשיות בבגרות... תודה רבה :)