אם הילד שלכם מדבר כשהוא נמצא בחברת בני משפחתו, אך אינו...
פעמים רבות אלימות היא תוצר של "אילמות": חוסר יכולת ליצור...
הפורום הרלוונטי ביותר למצב - נוירולוגיה - שבץ מוחי, בואו...
רגע לפני הבחירות, המאבק למען הכללת תרופות בסל הבריאות נמצא...
הי, אני נוהגת להבדיל בין מצוקה/ קושי/ קושי תפקודי שמתעוררים אצל ההורה למול מצוקה שמתעוררת אצל הילד. האם הדבר הזה מעורר בביתך מצוקה או קושי? האם זה מפריע לה לתפקד בעולם? לקבל מענה לצרכיה? האם היא העלתה זאת כבעיה? אני מבינה שהעניין מאוד מטריד אותך, האם את מבינה למה זה ככ מטריד אותך? כיתבי לי שוב אם תירצי. ירדן
הי סוריקטה, מקווה שיפשיר הקיפאון ויורשו המשאלות לשוב, בלי ענישה ללא צורך. אודי
שלום יעל, 1. תחושה של שריפה/כאב בחזה איננה נחשבת כתסמין אופייני לתחלואה ב'קורונה'. 2. תקופת הדגירה הממוצעת של COVID19 היא כ- 5 ימים, אך היא יכולה לנוע בין כיומיים לכשבועיים. 3. גם חולה שיש לו רק תסמינים קלים עלול להתדרדר למצב קשה במהירות. הרבה בריאות אפי
אם הילד שלכם מדבר כשהוא נמצא בחברת בני משפחתו, אך אינו...
פעמים רבות אלימות היא תוצר של "אילמות": חוסר יכולת ליצור...
הפורום הרלוונטי ביותר למצב - נוירולוגיה - שבץ מוחי, בואו...
רגע לפני הבחירות, המאבק למען הכללת תרופות בסל הבריאות נמצא...
דוקטור, הפעם זה קטלני! מתי יודעים אם המטופל מתלונן על כאבים...
ניתן למנוע 90% ממקרי השבץ המוחי, אך קיימת נטייה בעייתית שלא...
הי, אני נוהגת להבדיל בין מצוקה/ קושי/ קושי תפקודי שמתעוררים אצל ההורה למול מצוקה שמתעוררת אצל הילד. האם הדבר הזה מעורר בביתך מצוקה או קושי? האם זה מפריע לה לתפקד בעולם? לקבל מענה לצרכיה? האם היא העלתה זאת כבעיה? אני מבינה שהעניין מאוד מטריד אותך, האם את מבינה למה זה ככ מטריד אותך? כיתבי לי שוב אם תירצי. ירדן
הי סוריקטה, מקווה שיפשיר הקיפאון ויורשו המשאלות לשוב, בלי ענישה ללא צורך. אודי
שלום יעל, 1. תחושה של שריפה/כאב בחזה איננה נחשבת כתסמין אופייני לתחלואה ב'קורונה'. 2. תקופת הדגירה הממוצעת של COVID19 היא כ- 5 ימים, אך היא יכולה לנוע בין כיומיים לכשבועיים. 3. גם חולה שיש לו רק תסמינים קלים עלול להתדרדר למצב קשה במהירות. הרבה בריאות אפי
לצעיר אי אפשר לענות ללא פרטים נוספים..... בכל מיקרה, לגבי הלשון, עם הכוונה לתפר בלשון, תלוי בסוג השיבושים בהיגוי ובגיל הילד לגבי האבחון, יש אפשרות להקליט דגם של דיבור, בתנאים שיסכים לדבר. בהתאם לגיל הילד ומיומנויות הקלינאי תקשורת ניתן בהחלט לקבל תמונה, אולי לא בפגישה הראשונה. כנראה יהיה נכון לפנות לאבחון פרטני
שלום לך, מרגש ונוגע ללב איך עובדת זמנית כמוך כ"כ מתענינת ומושקעת בילדים שבטיפולך. לא פלא שהילדה הזו התחברה אלייך כ"כ כי היא כנראה הרגישה בדיוק את זה.. ילדים עם אילמות סלקטיבית בהחלט מדברים בסיטואציות מסוימות, בד"כ בבית, במשפחה, עם האנשים המוכרים. יש ילדים עם אילמות סלקטיבית שמדברים בכל מקום מלבד במסגרת אחת. זה מאוד תלוי ומשתנה מילד לילד. לגבי מידת השלווה והרוגע. אז אפשר בהחלט להתרשם מתסכולים בקרב ילדים אלו שבאמת כפי שאת אומרת, לעיתים לא מצליחים לבטא את רצונותיהם, צרכיהם ורגשותיהם - ולא, כל החלקים הללו אצל ילדים לא נעלמים, אבל כן, קצת מודחקים ונדחקים הצידה בתוכם, ויכולים להופיע בעוצמה מוגברת בבית. לגבי רצון ליצור קשרים חברתיים - אני מאמינה שהוא קיים, אבל החרדה מהדיבור חזקה יותר. מטפלים טובים יוכלו לסייע לילדים כאלה ליצור קשרים חברתיים טובים למרות הקושי לדבר. ההתאמה או אי ההתאמה שלה לחינוך מיוחד לא תתבסס רק על האבחנה הזו, לכן לגבי זה אני לא יכולה לענות לך. מה שכן נורא מתחשק לי לומר לך זה שוב כל הכבוד על המסירות והעניין שאת מגלה. יכול להיות שדרך הגננת תוכלי ליצור קשר עם האמא ואולי לשמר עם הילדה הזו את הקשר באופן אחר. כך או כך, נדמה לי שעבודה עם ילדים מאוד מתאימה לך ואני שמחה עבור כל ילד שיזכה להיות במחיצתך תחת טיפולך והדרכתך :) בהצלחה ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום לך, זה תקין וזה טבעי והיא נהדרת בדיוק כפי שהיא. אין לך שום סיבה להתבייש בתגגבות הטבעיות של ביתך, להיפך רק להתגאות בה ולהיות עבורה כפי שהיא זקוקה לך. תשמחי בה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום לך, מה שאת מתארת נשמע כמו הפרעת ילדות שנקראת אילמות סלקטיבית, כלומר חוסר יכולת והמנעות לדבר במצבים חברתיים בהם בד"כ נדרשים לדבר. זוהי הפרעה שמצריכה טיפול ועשויה להיות עיקשת אם לא מטפלים בה. פני בהקדם לאיש מקצוע המתמחה בטיפול בנושא. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
הי שירה, בזמנים כאלה אני נוהג לבקש גם מלים אחרות, כדי לקבל תמונה שלמה יותר ופחות חד צדדית. אודי
שלום לך כדאי לטפל בחרדה החברתית ובמילא יטופל גם השאר. אל תוותר- גש לטיפול.
שלי תחום ההתמחות שלי ושל הפורום הינו בעיקר לגבי התמודדות עם מצבי מתח לחץ וחרדה, של בוגרים. אינני מומחה לטיפול ו/או ייעוץ, לגבי בעיות של ילדים.
שלום מירב, בתוך עולם הטיפולים הנפשיים, שיפור קל שמושג תוך עשרה מפגשים זה לא רע בכלל.. מעבר לזה, אני מציעה שאת הלבטים והשאלות שלכם תפנו כרגע למטפלת שלכם לפני שאתם עושים החלטה משמעותית כמו לעבור טיפול, או לפחות כחלק מהחלטה שכזו. באופן כללי אני מציעה לכם להתאזר בסבלנות כרגע וכאמור לשתף את המטפלת בקושי שלכם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ 0523873044
אילמות סלקטיבית קשורה לרוב בחרדה חברתית, נכון להתחיל טיפול נפשי ורצוי גם קלינאי תקשורת, כדי לרכוש מיומנויות שיח ושפה תקינה... לגבי התנהגות חברתית, ישתפר ככלש היא תרגיש יותר נוח בחברה וללא חרדה. בהצלחה
שלום רב מציע להיוועץ בגננת ובפסיכולוגית של הגן. יש סיכוי גבוה מאוד שימשיך להשתפר, אבל תשאלי האם זקוק לטיפול והתערבות, או רק למעקב. בברכה, פרופ' יוליאן יאנקו
טלי שלום, בהחלט יתכן שמדובר בחרדה חברתית ואילמות סלקטיבית. המחקרים מראים כי אצל ילדים רבים תופעות אלו נשארות ולא נעלמות. לכן כדאי מאוד לקבל עזרה והכוונה התנהגותית סביב כך. בעבודה נכונה וטובה עם הרבה הכוונת הורים בהחלט ניתן לעזור לכם ולשפר את מצבו של בנך ד"ר יונתן קושניר פסיכולוג קליני www.drjkushnir.com
שלום יעקב, שאלת שאלה מאוד כללית, תיאורטית. אז אענה לך באותו האופן כרגע, ואם תרצה לחדד את שאלתך, אתה מוזמן. כל בעיה נפשית -עשויה- להיות מושפעת ממצבי משבר, דחק או קושי בחיי הילד או בחיי הדמויות המטפלות שלו, בוודאי בגילאים הצעירים מאוד. בברכה, ירדן פרידון ברשף
הי קרןאור, זה לא שאין לך כאן מקום, אלא שאת ההתלבטות הזו שלך צריך לקיים בתוך הטיפול. היא חלק משם שלא נכון להוציא למקום אחר. יש כאן קבוצה, תנסי למצוא בה מה מקומך...יש כאן משהו שיכול להיות מלמד וחווייתי. אודי
רחל היקרה, את בוודאי מבינה שהמתרחש בין המטפלת ובין הפציינטית הוא דבר מאוד אישי ואינטימי, אשר אדם שאינו נוכח בעת המפגש קשה לו לחוותו וקשה לו להעיר אודותיו. יש להבדיל בין כמה תחומים: 1. הצורך שלך, שאולי לא טופל (או טופל באופן חלקי) בפיתוח תלות מאוד עמוקה בדמות הטיפולית. אני מניחה שתלות זו נובעת (א) מתוך הצרכים האישיים שלך שיש לתת להם מענה, (ב) בשל שיטת הטיפול. ככל ששיטת הטיפול בה נוקטת המטפלת היא יותר אנונימית, פחות מביאה את עצמה לביטוי כבן אדם בתוך החדר, וככל שיש עליה פחות מידע בסיסי, כך מגבירה הסיטואציה את רגשות התלות, שכן אז המטפלת הופכת להיות דמות דמיונית לחלוטין. יש כאן עניין של אסכולה טיפולית בה נוקטת המטפלת, וכמובן של האישיות המסוימת שלה. 2. היית שנים ארוכות בטיפול, שלדבריך סייע לך בהרבה תחומי חיים, אך יחד עם זאת לא הצליח לטעת בך חוויה של עצמי פנימי חזק ובשל, עליו את יכולה להישען ולהפחית כתוצאה מכך את הצורך בדמויות חיצוניות. לטעמי האישי, בהתאם לאסכולה הטיפולית בה אני דוגלת, הטיפולים שלך נמשכו שנים ארוכות מדי ולדעתי, לא עמדו במשימה המרכזית של הפחתת התלות ופיתוח עצמי אוטונומי. 3. כיום את מדברת על תהליך פרידה שנמשך 8 חודשים, שנדמה להיות ארוך במידה הראויה לשם פרידה. עם כל זאת, את עדיין חשה כעס על שהמטפלת ואת לא הצלחתן כצוות להביא אותך לעמוד על רגליך שלך ולהיות עצמאית מבחינה פסיכולוגית. הכעס הוא חלק בלתי נמנע מן התלות המוגזמת, שאולי לא נעשה מספיק במהלך הטיפולים על מנת להבין אותה ולשחרר אותה. אם ברצונך כיום להפסיק את הטיפול, נראה שאולי תקבלי אומץ וחיזוק עצמי מעצם העובדה שאת מסוגלת לכך, וביכולתך לקבל החלטה עצמאית בנוגע לכך. יחד עם זאת, לאור המצב הנפשי שבו את מצויה, יש להניח שאכן יתעוררו רגשות של געגוע, כאב, אובדן, ריקנות, אולי אפילו ייאוש. לפיכך אין ספק שפתרון ביניים הוא לקבל כדורים נוגדי דיכאון וחרדה, שכן את מתארת שהינך בשלב נפשי מאוד ירוד. אני חייבת להסתייג ולומר שאין זה מקובל שפסיכולוג חיצוני יביע דעה על טיפול או שיטת טיפול של מטפל אחר, שכן סך הכל משך שנים ארוכות סוג טיפול זה התאים לך ומצאת בו הרבה נחמה וכוח. יתכן בהחלט שהיום את זקוקה לדברים חדשים, אך אין זה נכון לעבור ממטפל למטפל. יש חשיבות רבה לשיטה הטיפולית ולאופן בו השיטה הטיפולית מעודדת תלות ומרחק בין מטפל למטופל, לעומת שיטה המעודדת פתיחות, יחסי אנוש סבירים ומקובלים, ואינה משתמשת במעטה של חשאיות אודות המטפל. להערכתי עליך לשקול בצורה העמוקה ביותר מה נכון לך לעשות בשלב הנוכחי. חבל שאת חווה בושה לספר אודות היותך בטיפול פסיכולוגי. היום מידע זה הוא טריוויאלי לחלוטין ומקובל בין אנשים כחלק מהתרבות שלנו. אלמלא הבושה, היה לך יותר קל להתייעץ עם אנשים נוספים פרט למטפלת שלך. קבלי את כל דבריי בעירבון מוגבל, שכן אינני מכירה אותך, או את המטפלת ואת שיטתה, ואין זה הוגן וגם לא נכון להתערב בהשקפת עולם של מטפל אחר. הדבר היחיד שנראה לי אולי לא תואם הוא שנות הטיפול המרובות. כל טוב ובהצלחה, אילנה
שלום אתי שמיעה תקינה הינה אכן קריטית להתפתחות השפה ויכולת הדיבור בגיל בו נמצא בנך, ויש לה אף השלכות לתקופה שלאחר מכן. בגיל שנתיים כבר נתחיל לצפות לשמוע מהילד משפטים בני שלוש מילים, אם כי שיבושי היגוי עדין תואמים בגיל זה. הילד רוכש עוד ועוד מילים חדשות ומושגים ראשוניים ואילו הבנת ההוראות הולכת ומשתכללת. אם לילד ירידה בשמיעה, זה מדליק נורה אדומה מכיוון שהוא אינו קולט את צלילי הסביבה באופן שמיעתי, ונשען מאוד על הערוץ החזותי. גם למשך הזמן בו לא שמע, יש חשיבות רבה. ניתן לפנות למרכזים אחרים על מנת לקבל התערבות מהירה יותר מקלינאי/ת תקשורת. קצב התקדמותו של הילד תלויה בגורמים שונים, וקשה לנבא באופן ספציפי עד שלא שוללים קשיים נוספים. אך באופן כללי התערבות מהירה חיונית ביותר כעת, ומעלה את הסיכויים לצמצום פערים. ממליצה לך לבנתיים לאמץ אסטרטגיות מסוימות במהלך האינטרקציה עם בנך למשל לדבר כשאת נמצאת קרוב אליו, פנים מול פנים. לקרוא לו ספרים פשוטים מאוד, בקצב איטי וברור. לתת שהות שבה הוא יכול לחזור על מילה שאמרת ולעודד אותו כשהוא מנסה לחקות אותך. בפעילויות יומיומיות להמליל ולחזור על הפעולות שאת מבצעת ביחד איתו (לבישת בגדים, עריכת שולחן, רחיצה, משחק משותף וכו') תוך הדגשת המילים העיקריות בקול רם וברור. בקשר לאילמות סלקטיבית, לא ניראה שזה צריך להטריד אותך כלל. בהצלחה אילנית
שלום, מתיאורך עולה כי הילדה סובלת מאילמות סלקיטיבית שהיא למעשה הפרעת חרדה קיצונית. בהפרעת חרדה זו, קיימת יכולת לדבר אך הילד אינו מסוגל לדבר במצבים מסויימים. בדרך כלל הילד מצליח לדבר בבית אך במצבים חברתיים מסויימים מופיעה אותה "אילמות" . יחד עם זאת ישנם גם מקרים הפוכים בהם הילד ימנע מדיבור עם בני משפחה. מבחינת הטיפול, בדומה להפרעות חרדה אחרות, ההתערבות המומלצת הינה קוגניטיבית התנהגותית. התערבות זו תשלב בין החלק הקוגניטיבי - זהוי המחשבות האוטומטיות עומדות בבסיס החדדה (כגון "אם אדבר יצחקו עלי" או "יצעקו עלי") והחלק ההתנהגותיאשר יכלול חשיפה הדרגתית למצב המאיים. בד בבד תהיה גם התייחסות לפן הפיזיולוגי בו ילמד הילד טכניקות הרפייה והרגעה. התערבות מסוג זה הינה ממקודת בדרך כלל ותכלול גם הדרכת הורים והדרכת הצוות החינוכי. מומלץ מאוד לפנות לפסיכולוג/ית ילדים העוסק/ת בטיפול קוגנטיבי התנהגותי. בהצלחה, אמיר
הי ליליפוט, אני מתנצל לגבי הודעתך הקודמת. התכוונתי להשיב עליה וזה כנראה התפספס לי. כמו שכתבתי לך פעמים הרבה: זה הסיפור של הטיפול שלך, בדיוק הקושי הזה. זה לא מכשול לטיפול - זה הטיפול... את זה צריך לדבר. אודי
שלום ארי, ראשית, אתחיל ואומר שכדי להסיר ספק, שווה להתייעץ עם גורם מקצועי שיוכל לאבחן את בתך ולהציע התערבות במידת הצורך. אפשר להתחיל מהמכון להתפתחות הילד בקופ"ח, שם יוכלו להעריך אותה גם פסיכולוג התפתחותי וגם קלינאית תקשורת. על פניו, דיבור חלש מאד הוא סוג של תפעול הסביבה - כאילו אמרה: אתם תקשיבו לי, ותתאמצו מאד מאד לשמוע את מה שאני אומרת. יש הרואים בכך סוג של תוקפנות פסיבית או ניסיון שליטה. מציעה לנסות להימנע מלהעיר לה על כך או להפציר בה לנהוג אחרת. לפעמים, ילדים מגלים ש"חולשתם" מזכה אותם בהרבה תגמולים חברתיים (חיזור, חמלה, יחס מיוחד), וחשוב להיות ערים לכך ולהישמר מהאפשרות הזו. אני מאמינה שאם היא תשלם את מחיר הדיבור הלוחש, תגבר המוטיבציה שלה לשינוי. מה את אומרת? שנה טובה ליאת
שלום אבי, אבחון האילמות הסלקטיבית חייב להיעשות ע"י איש מקצוע מיומן, שיוכל להבדילה מהפרעות אחרות, דומות. בדר"כ, מי שמאבחן את המצב לאשורו, יודע גם להמליץ על מטפלים מנוסים שמכירים את הנושא. ככלל, הטיפול באילמות סלקטיבית ניתן ע"י פסיכולוגים או פסיכיאטרים לילדים, קלינאיות תקשורת או מטפלים בהבעה (מוסיקה, תנועה או אמנות) - אך גם מתוך אלה חשוב לוודא שמדובר באנשים עם ניסיון בתחום ספציפי זה. לפעמים, הטיפול מלווה גם בתרופות נוגדות חרדה, בעיקר אם הקושי לתקשר עם זרים התפתח למה שנראה כמו חרדה חברתית. יש ברשת לא מעט מידע על ההפרעה ועל מרפאות ואנשי מקצוע המתמחים בטיפול בה. בשל גילו המאוחר, יחסית, של הילד, חשוב מאד מאד להגיע לטיפול בהקדם, שכן השפעותיה של הפרעה "עקשנית" שלא טופלה עלולות להיות משמעותיות בהשוואה למופעה אצל ילד קטן. בברכה ליאת
שלום! לאור החששות, אני ממליצה לפנות לאבחון של קלינאית תקשורת ופסיכולוגית התפתחותית במכון להתפתחות הילד של קופת החולים שלכם. לא הייתי ממהרת להסיק מסקנות, מכיוון שבתך מתקשרת יפה בבית עם בני המשפחה, אך יש לבחון מדוע התקשורת שלה נפגעת בתוך הגן. עד האבחון אני מציעה לחזק את הכישורים החברתיים-תקשורתיים שלה, קודם כל ע"י זמן איכות ומשחק משותף אתכם, ההורים. בגיל זה, בילוי משותף עם הורה מעלה את הבטחון העצמי ומשפר כישורים רבים. כמובן מדובר בפעילות משותפת שיש בה עשייה, כגון משחק, קריאת ספר, יצירה וכדומה. כמו כן, אפשר לנסות להזמין הביתה חברים מהגן ותוך תיווך לקדם אינטראקציה בינם לבין ביתך.בהצלחה!
שלום אורלי, טיפול קבוצתי לשיפור מיומנויות חברתיות יכול להועיל אך ורק אם הילדה בשלה לכך. אחרת, קבוצה שכזו עלולה להחוות ככישלון ולהגדיל את החרדה העומדת בבסיס האילמות. ממליץ לכם להתייעץ עם פסיכולוג ילדים קליני על בסיס הערכת יכולותיה. ייתכן שיש, אך אני לא מכיר טיפול קבוצתי המתמקד בילדים עם הקושי הספציפי הזה. בברכה קובי.