תוצאות חיפוש עבור מוות

אני לא רופא , אלא בן 16 שחקר באינטרנט ובפורום וכותב למען התיקונים. ישנן 72 תרופות פסיכיאטריות (שאני מכיר). כל התרופות משפיעות על נוירוטרנסמיטורים , מעבירים עצביים , שהם הורמונים , כלומר שליחים כימיים , שתפקידם להעביר פקודות למוח. ניתן לחלק ל4 סוגים: 1) נוגדי דיכאון~ מעלים סרוטונין ונור~אדרנלין. מעבירים עצביים אלה אחראים על מצב הרוח. כלומר , כשהרמה שלהם עולה , הם גורמים לאופוריה. סרוטונין בעיקר כשאוכלים. נו-אדרנלין מסייע להתמודדות עם לחץ. 2) נוגדי פסיכוזה~ מאזנים את רמות הדופמין. בדור החדש גם סרוטונין.. חוסר איזון במעבירים עצביים אלה גורמים בעיקר לבלבול , חוסר ארגון מחשבתי , ושאר התסמינים של פסיכוזה. 3) נוגדי חרדה , ביניהן 8 בנזודיאזפינים , תרופות הרגעה לחרדה שהם גם כדורי השינה , אשר החומר הפעיל בהן הוא מלטונין (גאבא~GABA) שהוא הורמון השינה. היחידות שפועלות תוך 30-120 דקות. לעומת השאר שפועלות תוך 1-6 שבועות ומגיעות לשיא תוך 4 חודשים. ו2 אחרים: אוטרקס וסורבון. 4) תרופות למחלות אורגניות , ביניהן: מייצבי מצב רוח~ מאזנות את רמת הסרוטונין ונור-אדרנלין. וכן שומרות על האיזון מפני שינויים. משפיעות גם על גלי המוח , ולכן משמשות לטיפול גם באפילפסיה. נוגדי דיכאון ישנן 24 נוגדי דיכאון ב7 משפחות: 1)פרוזק המשפחה הכי חלשה וחדשה היא הפרוזק. פותח ב1988. המיוחד בה הוא , שכל נוגדי הדיכאון מעלים סרוטונין ונור-אדרנלין ונוגדים היסטמין ואצטיל-כולין. אבל פרוזק מעלה סרוטונין בלבד ולא נוגד היסטמין ואצטיל כולין. מה שעושה את זה לתרופה הקלה ביותר. מאותה סיבה היו מקרים שלא ניצפו תופעות לוואי. תופעות לוואי: דיכוי תיאבון , כאב ראש , הפרעות שינה , דיכוי חשק מיני , טשטוש , שלשול וכאבי בטן. אלה השכיחות שנעלמות עם הזמן. במקרה של פרכוסים , יש לפנות לחדר מיון. במקרים של פריחה וגרד , הקאה או קצב לב לא תקין יש להחליף תרופה. תרופות במשפחה יש 6 תרופות במשפחה: 1)פריזמה. מעורר. לכן משלבים עם חצי מ"ג קלונקס למקרה של היפראקטיביות או הגברת מחשבות המוות. 20-80 מ"ג. 2)סרוקסאט. מרגיע. 20-60 מ"ג. 3)פווקסיל. הכי חלש. 50-300 מ"ג. 4) לוסטרל. חלש. 50-200 מ"ג. טראומה. 5) ציפרמיל. הכי מדוייק. 20-60 מ"ג. גריאטריה. עלול לעורר מחשבה אובדנית שניתן להרגיע בעזרת חצי מ"ג קלונקס. 6) ציפרלקס. חרדה. הכי חזק. הכי מהיר. פועל אחרי שבועיים. לעומת 3-6 שבועות פרוזק. 5-20 מ"ג. עלול לעורר מחשבה אובדנית שניתן להרגיע בעזרת חצי מ"ג קלונקס. 2)אדרונקס. פועל רק על נור-אדרנלין. ובזה יחודו. לטיפול בסובלים מתסמינים של חוסר מוטיבציה וערך עצמי. 4-12 מ"ג. פועל תוך שעתיים למשך 12-16 שעות. השפעה מורגשת תוך 10-14 ימים. תופעות לוואי: התייבשות והשתנה , הפרעת שינה , עצירות , הזעה , כאב ראש , בחילה , סחרחורת , פגיעה מינית , דיכוי תיאבון. במקרה של הגברת קצב הלב , יש להחליף תרופה. 3) סרזוניל/טרדוזיל/רמרון/בונסרין יש לו פעולה מיוחדת. חוסם קולטן אלפא2. כך מעלה סרוטונין ונור-אדרנלין. רמרון: 15-45 מ"ג. בונסרין: 30-90 מ"ג. סרזוניל/טרדוזיל: 50-600 מ"ג. מתחיל להשפיע אחרי שעתיים למשך יומיים. לאנהדוניה. תופעות לוואי: עייפות , עליית כולסטרול , עצירות , התייבשות והשתנה, תיאבון מוגבר , בלבול , קושי בהשתנה , התנהגות , הקאה , שפעת. במקרה של התנפחות רגליים , יש להחליף תרופה. מיוחס יותר לרמרון. לסרזוניל פחות תופעות לוואי. 4)זייבאן. מעלה דופאמין ונור-אדרנלין. לכן דיכוי התיאבון שלו הכי חזק. משמש בעיקר לגמילה מעישון. 150-300 מ"ג. 44.2% גמילה אחרי 6 שבועות. תחילת ההשפעה אחרי שבוע. אך כמעט ולא משתמשים בו לדיכאון. כי לפרוזק פחות תופעות לוואי. תופעות לוואי: אי-שקט , חרדה , עצירות , קשיי שינה , סחרחורת , התייבשות והשתנה , כאב ראש , הזעה , בחילה. במקרה של: פרכוסים , הקאה , טשטוש , קצב לב , יש לפנות לחדר מיון. 5) אפקסור איקסל וצימבלטה. אפקסור 37.5-225 מ"ג. איקסל 200-600 מ"ג. צימבלטה 120 מ"ג. פועלים תוך 1-8 שעות למשך יום. לדאגנות והפרעות אכילה. כמעט ולא משתמשים לדיכאון , כי לפרוזק פחות תופעות לוואי. בעיקר סרוטונין וגם נור-אדרנלין. לדיכאון קשה. תופעות לוואי: איקסל: עצירות , התייבשות והשתנה (שתו מים ומסטיק/סוכריה), עייפות , בחילה , סחרחורת (אסור לעבור משכיבה לעמידה) , כאבי ראש, פגיעה מינית , עייפות. במקרה של: קצב לב לא תקין , טשטוש , שיווי משקל , חולשה , יש להחליף תרופה. אפקסור: בחילה , כאב ראש , הפרעת שינה , התייבשות והשתנה , נמנום , אי-שקט , הזעה. 6) אורוריקס. נרדיל ומובמיד. מפרקים חומרים במוח. מעלים לחץ דם. לכן זו המשפחה הכי פחות שימושית. הכי חזק אחרי טריציקליים. נרדיל 15-90 מ"ג. נוגד חרדה. מגביר אנרגייה. תופעות לוואי: מגביר תיאבון , סחרחורת , נדודי שינה , שפיכה מאוחרת, כאב שרירים , כאב ראש , קישיון צוואר , בחילה , דפיקות לב , הפרעת ראיה , כאב חזה. להמנע מ: חלב , בירה , נקניקים , כבד , דגים , אבוקדו , שעועית , בננה, תאנה. מובמיד 150-700 מ"ג. 7) טריציקליים וטטרציקליים. הכי חזקים. סרוטונין ונור-אדרנלין. טריציקליים: טופרניל. התקפי חרדה. הכי ממריץ. נדודי שינה. 75-200 מ"ג. 2-6 שבועות. הכי חזק. נורטילין. כאב. הרטבת לילה. 30-100 מ"ג. 2-6 שבועות. אלטרול. מגביר תיאבון. לטיפול בנדודי שינה. מרדים. פעימות לב. 25-250 מ"ג. 2-4 שבועות. משך השפעה 6 שבועות. אנפרניל. אובססיה. זריקה. 10-250 מ"ג. 4 שבועות. תרופות נוספות במשפחה , פחות שימושיות/נפוצות: דפרקסל וסורמונטיל. טטראציקלים: מלודיל: דיכאון קליני. מרדים. פירכוסים ולב. 25-150 מ"ג. 2-6 שבועות. גילקס: 75-300 מ"ג ליום. 2-6 שבועות. תופעות לוואי חוסם אותות חשמליים בלב. מומלץ לבצע בדיקות: כבד , ספירת דם , לחץ דם , א.ק.ג. כל 3 חודשים. טטראציקליים: מרדים , יובש בפה , סחרחורת , פגיעה מינית. במקרה של עילפון להודיע לרופא. במקרה של פריחה או קושי בהשתנה יש להחליף תרופה. במקרה של דפיקות לב ופרכוסים יש להגיע לחדר מיון. גילקס: טשטוש , הזעה , הסמקה , בנוסף. טריציקליים: בנוסף , עצירות. נוגדי פסיכוזה: יש 3 דורות: הדור הישן (טיפיות): הכי חזק , אבל הכי הרבה תופעות לוואי. רק דופמין. הדור החדש (אטיפיות): ריספרדל , סרוקוול , זיפרקסה וקלוזאפין. קלוזאפין הוא סכנת מוות אבל הוא היחיד שעוזר לתסמינים פסיביים. אם לא הורג , תופעות לוואי קלות. ריספרדל משמש גם לחרדה. דופמין וסרוטונין. הדור השלישי: גאודון. מדכא תיאבון. חזק מריספרדל. תופעות לוואי של לחץ דם נמוך ומרדים. מרגיע חרדה. הדור הישן: 1) התרופה הראשונה היא כלורפרומאזין ועד היום משתמשים בה לפרנויה. פותחה בשנות ה50. מינון: 75-800 מ"ג. בהתאם לעוצמת המחלה. (כדי לזהות זאת צריך להיות פסיכיאטר מנוסה). תחילת ההשפעה: כדור: 30-60 דקות. זריקה: 15-20 דקות. השפעה חלקית 3 שבועות. תופעות לוואי: צהבת , ספירת דם , הפרעת תנועה , עייפות , השמנה , טשטוש , וסת , פגיעה מינית. במקרה חמור של תרדמה יש לדווח לרופא. במקרה של פארקינסון לדווח לרופא. במקרה של: סחרחורת , עילפון , פריחה , צהבת , יש להחליף תרופה. 2)הלדול שייכת למשפחת הבוטירופנונים והכי נפוצה לסכיזופרניה. תופעות לוואי: דיסטוניה (תנועה לא רצונית. ניתן למנוע ע"י מינון) , נוקשות שרירים , עייפות , עלייה במשקל , רעד , סחרחורת , עילפון , פגיעה מינית. במקרה של פריחה יש להחליף תרופה. במקרה של: חום , שיכחה , בלבול , צהבת , שריר תפוס~ לחדר מיון. מינון: 1.5-20 מ"ג. זריקה 2-10 מ"ג. משפיע תוך 4 שבועות. 3)פרפנן~ 1957. רעד ותנועות לא רצוניות. הכי שימושי והכי חלש. 4)רידזין~ 1959. לתוקפנות. לתקשישים בגלל פחות רעד. יותר בעיות עיניים. 25-800 מ"ג. עובד תוך 2-3 שעות. מורגש אחרי 6 שבועות. משך ההשפעה 4-10 שעות. 5)פולדקאט~ 1960. הכי חזקה. זריקה ממושכת. תנועות לא רצוניות , רעד , כבד. תופעות לוואי: קישיון , פארקינסון , כבד , ליקוי תנועה , תמונת דם , עין, יובש והשתנה , סחרחורת , עילפון , חום , גודש/כאב שד , פגיעה מינית. במקרה של צהבת~ לחדר מיון. מינון: 1-20 מ"ג. זריקה 25-100 מ"ג. 6) אטומין~ פחות השפעה על השרירים (נוקשות/רעד/תפוס[דיסטוניה]) ויותר: נמנום , טשטוש , התייבשות , השתנה . 7) מודל~ כבר לא משתמשים בה לפסיכוזה כי היא ישנה מדי , אלא: סחרחורת , לחץ , דיכאון , בחילה , מעי רגיז , כיב תריסריון. תופעות לוואי: עצבנות , לחץ דם , הפרשת חלב , אי-אונות. יותר מסוכן: תנועות לא רצוניות , דיכוי מח העצם. 8) פרומתזין~ 1950. מרדים. 15-225 מ"ג. אחרי 6 שנים: 75 מ"ג. אחרי 10 שנים 20 מ"ג. כדי למנוע טרדיב דיסקינזיה. תופעות לוואי: יובש , טשטוש וכבד. במקרה של פריחה וצהבת להחליף תרופה. הדור החדש 1)הכי חלשה היא ריספרדל והכי פחות משמינה. 1-16 מ"ג. 2)זיפרקסייה~ זו התרופה הכי נפוצה. 3)סרוקוול~ עובד בצורה שונה ולכן תחליף. 4) נוזינן הכי חזקה לחרדה. 5) קלוזאפין משמשת לתסמינים האקטיביים (חיוביים) כגון: הזיות , מחשבות שווא , הלוצינציות (קולות , ריחות) , אך בעיקר לנעלמים (שליליים) כגון: הסתגרות , אובדן הנאה , חוסר מוטיבציה וכו'. 1% מהאוכלוסייה רגישים להשפעה שלה על כדוריות הדם הלבנות , ואם ייטלו אותה , ימותו. כבר קרו מספר מקרים. אך זו התרופה היחידה לתסמינים הפסיביים. תופעות לוואי: דיכוי ייצור תאי דם לבנים , פרכוסים , ריור , טשטוש , עלייה במשקל , נמנום , פגיעה מינית. במקרים של: חום , כאב גרון , קושי בהשתנה , דופק מהיר , לחדר מיון. בנזודיאזפינים אלה הן כדורי הרגעה לחרדה , היפראקטיביות , וכדורי שינה. החומר הפעיל הוא מלטונין , הורמון השינה , שאחראי גם על חרדה. 1)לדאגנות משתמשים בקלונקס חצי מ"ג. 2)בנומבון. היא 1 מ2 התרופות הכי חזקות , עקב זמן מחצית-חיים ארוך. 12 שעות. לכן משמש ליקיצה מוקדמת. פועל תוך שעתיים. תופעות לוואי: תלות , תרדמה , סחרחורת , כאב ראש , טשטוש , אי-יציבות , פריחה , שיחכה , בלבול. 3)ואבן זו התרופה הכי חזקה ואיטית. זמן מחצית-החיים הוא 6-36 שעות בהתאם לגוף של המטופל. ואבן ונומבון משמשים גם ליקיצה מוקדמת (ולא השראת שינה). פועלים תוך שעתיים. תופעות לוואי: תלות , תרדמה , סחרחורת , כאב ראש , טשטוש , אי-יציבות. במקרה של שיחכה , בלבול או פריחה~ לחדר מיון. מינון: 10-120 מ"ג. לטראומה. 4)להשראת שינה משתמשים בבונדורמין. זמן חיים קצר , 4-8 שעות. 5)טרנקסאל משמש לגמילה ואפילפסיה. 6)קסנקס משמש להתקפי חרדה מלווים בדיכאון 0.25 מ"ג. 7)לוריבן לעצבים 1-6 מ"ג. 8)אסיוול (ואליום) זו התרופה הכי נפוצה להתקפי חרדה 2-60 מ"ג. תרופות לטיפול במחלות אורגניות , שאני לא יודע אם משתייכות לפסיכיאטריה או נוירולוגיה: מאניה-דיפרסיה בהתחלה משתמשים בתרופות המפחיתות את המעבר החד בין הקטבים. 1) התרופה הכי חזקה למטרה זו היא ליתיום. התרופה הראשונה , משנות ה40. תופעות לוואי: כליות , בלוטת תריס , לב , כבד (5-15 שנים). עלייה במשקל , טעם מתכתי , צמא השתנה. במקרה של: בחילה , שלשול , רעד , עייפות , טשטוש , פריחה~ להחליף תרופה. 300-1800 מ"ג. 2) דפלפט היא קצת יותר חלשה מליתיום. 200-1800 מ"ג. 3) טריל 200-1200 מ"ג. 4) למיקטל~ משתמשים בה כמוצא אחרון , כי היא מסכנת חיים. אח"כ משתמשים בנוגד פסיכוזה למאניה. ולבסוף נוגדת דיכאון. תרופות למאניה מייצבות את רמות הסרוטנין והנור-אדרנלין. בדרך אחרת מנוגדי הדיכאון , ובאיזור אחר במוח. יש גם השפעה מועטה על הזרמים החשמליים במוח , ולכן הם ממשפחת נוגדי הפרכוסים ומשמשים גם לטיפול בפארקינסון ואפילפסיה. שטיון אלצהיימר מגבירים אצטיל-כולין. מעלים תפקוד. טאקרין~ מעכב כולינאסטראז. שלבים ראשונים. 40-80 מ"ג. עצבנות , בחילה , הקאה , יובש , קושי בהשתנה , שלשול , פריחה. במקרה של הרעלת כבד יש להחליף תרופה. אסנטה=דונפזיל=אריספט=ממוריט~ התרופה הראשונה. הופסק. 5-10 מ"ג. כאב ראש , בחילה , שלשול , עייפות , התכווצות שרירים , איבוד תיאבון , כאבי פרקים , שינה , כאב בטן , השתנה. במקרה של דופק נמוך ופרכוסים לחדר מיון. אקסלון=ריבאסטיגמין~ בינוני. לא מפסיק את המחלה. 1.5-12 מ"ג. שלשול , כאבי בטן , בחילה , ירידה במשקל , סחרחורת , כאבי ראש , שינה , בלבול , חרדה , הזיות , קושי השתנה. במקרה של התעלפויות או צואה שחורה או דמית יש לפנות לחדר מיון. ריטלין וניטאן לקשיי קשב וריכוז. עייפות ונרקולפסיה (נפילה לשינה). ניטאן 37.5-120 מ"ג. תחילת השפעה תוך 2-4 שעות למשך 8 שעות. 2-6 שבועות. ריטלין. 10-60 מ"ג. השפעה תוך 30-60 דקות למשך 8-15 שעות. תופעות לוואי: עצבנות. הפרעות שינה. תיאבון. פריחה. במקרים של: דפיקות לב. התנהגות מוזרה. פרכוסים. לחדר מיון. מחקרים חדשים מראים שלא משפיע על הדיכאון. ישנן 11 תרופות לטיפול במחלת הפארקינסון. ו3 נגד תופעות לוואי. אבל אני אמצא זמן לפרט ...

שלום ביום שלישי עשיתי עקירה כירורגית בשן בינה הימנית אם אני לא טועה זאת שן מספר 48.... הרופא הביא לי "נקסין" ומי פה לשטיפת הפה פעמיים ביום... הנקסין לא עזר לי והתחלתי לחפש לי משכך כאבים רציני יותר, הגעתי לתרופה "נרוסין" לקחתי אותה והיא לא השפיע כמעט הבנתי מאנשים שהם לוקחים גם נרוסין וגם עוד כדור משכך כאבים כגון אופטלגין וכדומה... האם זה לא מסוכן? אני יכול ליטול נרוסין+נקסין? הכאב לא עובר שלי כבר שלושה ימים והפנים שלי התנפחו היום אני חושב שהאיזור הפך לדלתקי גם בטופס עקירה כתוב דלקת מוח השן חריפה אבל לא קיבלתי אנטיביוטיקה מה לעשות?

היי אני ממש צריך עזרה אני בן 16 ולפני כמה חודשים התחלתי לחשוב שאולי אני גיי ואז פשוט התחלתי לבדוק את עצמי ולא היה שום סימנים אבל אנ יאחד כזה שלא משחרר אז ככה שהפחדתי את עצמי עד מוות ממש פחד אמיתי ואז יום אחד אמרתי זהו אני גומר עם זה ואז הלכתי לראות פורנוגרפיה של הומואים ולא עמד לי ולא כלום והרגשתי הקלה לא עמד לי מזה ואחרי דקה עברתי לפורנוגרפיה נשים ועמד לי כרגיל ואחרי כמה ימים אמרתי לעצמי טוב עוד כמה ימים אני ישכח מזה אבל המשכתי להטריד את עצמי ואחרי איזה שבוע שוב פעם בדקתי ונכנסתי לפורנו הומואים ופתאום עמד לי לא הבנתי מה קורה לי נבהלתי בכיתי והייתי בחרדות כל החיים שלי אהבתי בנות ונשמכתי לבנות גם בקטעים עם חברים בצחוק או בשליפות או משהו כזה לא נמשכתי בחיים שלי היה לי טראומת ילדות ופחד ובגיל 12 שנכנסתי לפורנו ולא היה לי כוח להמשיך פשוט לשניה אחת הייתי מסתכל על איבר המין של הגבר והייתי גומר ולא חשבתי על זה ואחרי בערך שבועיים לא היה לי כוח אז ניסיתי את זה וזה לא עבד לא משנה כמה הייתי מסתכל על האיבר מין של הגבר לא הייתי מגיע לגמירה רק על נשים ומאז שפתאום עמד לי מגייז אני בפחדים (אני עדיין בחיים שלי לא הרגשתי משיכה רומנטית לגברים) וגם שאני מסתכל נגיד עכשיו על פורונו גייז ועומד לי אני לא מרגיש שום משיכה!! במידה ואני בהתקף פחד יכול לבוא ''משיכה'' וגם זה לשניה כל מה שאי פעם בדתי לא נמשכתי לבנים לא אני פשוט מרגיש שזה לא אני לפי מה שהבנתי זה פחד שהתצבר אצלי גם מהילדות והכל התפרץ אחרי הפעם הראשונה שראיתי פורנו גייז עשיצי עבודה עם עצמי לא לפחד וגם היה לי פעם אחת שהייתי פשוט מיואש מזה ואז אמרתי יאללה סעמק אז שאני יהיה גיי ואז נכנסתי לפורנו הומואים ופשוט לא עמד לי וכל הפעמים שהגעתי למצב שלא היה לי כבר אכפת לא עמד כיאלו זה נעלם וגם בחיים שלי לא התלהבתי לדבר עם עוד גבר או משהו כזה תמיד תמיד הייתי בצד של הסטרייט בבקשה עזרה אתה לא מבין עד כמה העזרה שלך יכולה לעזור לי אני בתקופה קשה תודה מראש

היי לאבא שלי יש סרטן גרורתי בכבד שהמחיר למרות הטיפולים. לפני שלושה ימים אשפזנו אותו כי נראה צהוב בעיניים ובעור. אמרו לנו שזהו אין יותר טיפולים ואנחנו צריכים להיפרד. נתנו לו חודש וחצי. שהוא יהיה בהוספיס ביתי עד שאי אפשר ואז יאשפזו אותו. כל יום הוא נהיה יותר צהוב וירוק לו בתאבון נתנו לו מרשם לתרופות כמו מורפיום. אני כותבת את זה כי אני לא יודעת מה יקרה. הוא גוסס ומה הולך לקרות בזמן הזה. הוא לא רוצה למות שואל מה יהיה איתו. מה לומר? מה הולך לקרות בזמן הזה עד שהוא ימות

שלום רב התייעצתי עמך בעבר בפורום כבר שנתיים שיש לי קליקים בלסת לפני כשנה ביצעתי סיטי שהיה תקין לאחרונה אני מרגישה היכן שיש קליקים משהו מוזר אולי סתם תחושה בצד של הקליקים שהלכת טיפה יותר נמוכה מהצד השני שאלתי את ביתי הקטנה שהיא חדת הבחנה ואמרה שיש חלק טיפה גבוה וחלק נמוך ממש מעט האם זה בגלל הקליקים האם קורה שיש אז יורחב בפנים בלי קשר ומה הטיפול אני חורקת שיניים אבל עכשיו זה מלחיץ אותי שאולי החמיר איני רוצה לעבור ניתוח מפחיד אותי פחד מוות תודה על המענה

שלום, אני בן 62..קיבלתי מרופא המשפחה תרים 100..100מ"ג בגלל זיקפה חלשה מאד.. לאחר שקראתי את העלון המצורף נתקפתי בחרדה...ישנם שם תופעות לוואי מפחידות עד כדי מוות...יש לציין שאני בריא לחלוטין..פרט לדלקת בקרום הלב שהייתה לפני כ4 שנים בגלל הזנחה של שפעת...מאז בריא לחלוטין... שאלתי: האם להסתכן ולקחת את התרופה..? תודה על תשובתך מראש...

שלום על אפקט הפופרס כבר דובר כמו שימושיו של הסם, השפעותיו וכו'... אבל מתוך שיחות שערכתי עם משתמשים ולא משתמשים בסם יש חילוקי דעות לגבי הנזקים שהסם גורם בטווח הקצר והמיידי וכן לטווח הארוך. אשמח לקבל תשובה מפי גורם מקצועי האם שאיפת סם הפופרס בכל מינון אפשרי גורמת לנזק תמידי לתאי המוח?

שלום דוקטור דן אליאן בן 37 גובה 181 משקל 90 קג, לא מעשן מזה שנתיים, פעילות גופנית בחדר כושר בין 2-3 פעמים בשבוע, משקולות בעיקר. לפני שנתיים שקלתי 80 קג ועישנתי , הכולסטרול שלי היה סביב ה 190 הכללי, הרע היה בערך 100-120 והטוב נע בין 40-43, תריגלצירידים בערך בין 150-200, יש לי טרומבוציטופניה ( 100 אלף טסיות )כרונית אז אני מבצע בדיקת דם כל 3-6 חודשים אז על הדרך גם שומנים. לפני חצי שנה שקלתי 87 והכולסטרול היה 209 הכללי, רע היה 130 וטוב 41, היום התוצאות כבר מדאיגות, כולסטרול כללי כבר 220 , רע 150 וטוב 37 , טרגלצירידים 160. אני אוכל נקניקים, גבינות בשר , עופות דגים לחם משתדל דגנים , ולא הרבה, ירקות לא הרבה, פירות בכלל לא אוכל. שאלה ראשונה איך מעלים את הכולסטרות הטוב, כי הוא כל הזמן אצלי יחסית קרוב לנורמה הנמוכה, והיום גם יותר נמוך, והשאלה השנייה האם המצב שלי מסוכן כבר? אין במשפחה רקע לא לשומנים ולא למחלות לב, זה בצחוק כן ,אבל זה נראה שעדיף כבר הייתי מעשן, לפחות המשקל והשומנים היו במצב הנורמה:) תודה

היי אני ממש לחוצה אתמול הייץי בבדיקה אני שבוע 5+4 ועדיין אין דופק והרופאה אומרת שהשק הריון בצורת אליפסה אני מודאגת למרות שאמרה לי לא לדאןג

קבלתי את התרופה Motilium מרופא המשפחה בשל בעיות בדרכי העכול.כשקראתי את עלון היצרן מצאתי אזהרות רבות על תופעות לוואי אפשריות אבל אני רוצה לצטט את הקטע המצמרר ביותר על תוצאת לוואי אפשרית : "מוות לא צפוי כתוצאה מאיבוד פתאומי של תפקוד הלב באדם שיתכן שיש או שאין לו מחלת לב. יש להפסיק טיפול עם מוטיליום באופן מידי במידה ואתה חש באחת מתופעות הלוואי המצוינות מעלה " ואני שואל : איך צריך חולה להתיחס לקטע הזה ? איך אושרה תרופה עם אזהרה כזאת ? בתודה ALEX

שלום, הייתה לי ירידה בבטא מ-4036 ל-3600 ואח"כ ל-2950. הופניתי ל-US מעקב בבית חולים וכנראה לביצוע גרידה. להפתעתי, בבדיקת US נצפה שק תקין, עם חלמון ודופק רגיל שמתאים לשבוע 6 ויום (לפי הווסת אני בשבוע 7 ו-6 ימים, אבל המחזור היה קצת לא סדיר). כרגע יש לי מעט הפרשה חומה. האם יש סיכוי להריון תקין אחרי ירידה בבטא? מה יכולה להיות הסיבה למצב כזה? בעבר הייתה לי הפלה נדחית, יש לי ילד אחד מהריון טבעי ובריא. אודה לתשובתכם.

עשו לי בדיקת סוכר גלוקוז אקראי אחרי צום של 4 שעות ויצא 119... אני בת 44, משקל 42 קילו, גובה 1.66 סמ איך זה יכול להיות שבמדדים שלי זה סוכרת סוג 2 ? והאם זה סכנת מוות? בספטמבר 2023 לשם ההשוואה הסוכר שלי אחרי 9 שעות צום יצא 74 יכול להתפתח סוכרת תוך 10 חודשים ? סוכר אחרון אחרי 4 שעות צום יצא 119... אשמח לדעתך

שלום בן 32 לפני מספר שנים התחילו פעימות בודדות חדריות pvcs הפעימות הופיעו בזמן או קצת אחרי מאמץ גופני מדובר בכמות קטנה של כמה בודדים לאחרונה הם התחילו לקרות גם במהלך מנוחה גם במקרה הזה מדובר בבודדים כל הבדיקות ללב תקינות אבל הבנתי שבזמן מאמץ פעימות חדריות יכולות להעיד על מוות בעתיד האם נכון הדבר? האם ניתן להמשיך לעשות פעילות מאמצת פיזית עם המצב הזה? כי לפעמים אחרי פעילות אין פעימות ולפעמים יש לא ברור מה הטריגר זה נותן לי תחושת חבטה לא נעימה בחזה הודה להתייחסות

אני גר בקומה חמישית ללא מעלית, שמתי לב כשאני מגיע לבית לאחר עליית המדרגות הדופק שלי 150-160 בגיל 19, האם זה בסדר זה לא מהיר מידי בשביל דבר כל כך "פשוט" ?

האם זה מעי רגיז? -כאבי בטן תחתונה כרוניים (לא התקפים!) -אחרי שירותים אין תחושה של הקלה אלא כאבי מוות לכמה שעות טובות -יציאות רכות -חוסר התרוקנות עד הסוף -קולונוסקופיה שללה קרוהן . יש אירוזיות ואפטות בILEUM. -הליכה מהירה/מרובה וכל מאמץ פיזי ולו הקל ביותר מגבירים את הכאב. -ניסיתי כמה סוגי כדורים כמו נוטרילין ובמינון הקל ביותר הרדימו אותי לחלוטין. -הפרשות נוזליות ירוקות וצהובות (גניקולוגיה שללו קשר אליהם) -שללו אנדרומיטריאוזיס בניתוח -קנדידה בלשון שלא עוברת לאחר כמה טיפולים -סחרחורות -בחילות -כאבי בטן שגורמים ללחץ פיזי בבית החזה וגורמים לקושי בנשימה מכאב! -מלא נקודות אדומות קטנות ולא מגרדות בכל הגוף במיוחד ברגליים -רגישות וכאבי שיניים (רופאי שיניים ראו נסיגה בחניכיים ,אין הסבר מאחר ששומרת על היגיינת פה מופתית) -ליחה תמידית בגרון

אני מרגישה שאף אחד לא אוהב אותי ולא צריך אותי ואין לי בשביל מה לחיות ואני מוזרה וחולת נפש ומרגישה שיש לי הזיות ואין לי טקט ולאף אחד אין כח לדבר איתי עוברים עלי גם המון קשיים ברורים שהם מהווים סיבה לכאב הנפשי הזה. אני יכולה לפחד פחד מוות, בוכה כבר שבוע וחצי כל יום, כואב לי בצד ימין בחזה המון זמן. אני כמעט לא אוכלת ולא ישנה ולאחרונה החלו להופיע לי סימני אקנה אני כבר חודשיים לפחות ככה ואף אחד לא עוזר לי מה אני יכולה לעשות? אני כן רואה דברים טובים שיש לי בחיי ועדיין מרגישה מיותרת ובלי רצון כלל לחיות!

שלום פרופסור, בת 29 רווקה ללא ילדים. בבדיקה מקרית לגמרי לבירור נשירת שיער התגלה fsh=11.9, LH=6, e2=223. מקריאה בנושא נלחצתי עד מוות, מחכה לתוצאות של בדיקת amh. מס׳ שאלות: 1. הנני סובלת בנוסף ממיומה גדולה (כ-7.5 ס״מ, מועמדת לניתוח), האם באופן תאורטי מיומה בסדר גודל כזה יכולה להשפיע גם על תפקוד השחלות? מציינת כי באוטלסאונד נראה כי שחלה שמאל ממוקמת מאחורי המיומה. 2. ביצעתי אולטרסאונד ביום 3 לווסת והטכנאית ספרה 6 זקיקים בצד שמאל ו12 בצד ימין. האם זה נתון תקין? (הבנתי שחלק מהבדיקות שמבצעים כדי לאמת את המצב זו בדיקה כזו). מהו זקיק אינטארלי? 3.עד כמה הנתונים חמורים לגילי? נכנסתי לכל הסיפור ממש במקריות והאפשרות לפגיעה בפריון משתקת ומלחיצה אותי ממש, אודה לתשובתך. תודה רבה

היי השיפוצניק התיז סילר לאיטום מסביב לחלון הבית קטן כ 100 מטר החלונות בהם התיז היו פתוחיפ כמובן. היה ריח חריף למשך חצי שעה - שעה . האם זה מסוכן?? אני קורא שחייבים לשים מסיכה כשמתמשים בחומר הזה. אני בחרדות מוות. האם זה מתנול שגורם עיוורון??

שלום, שמי יפית מאז הלידה שלי אני לא מצליחה לחשוב על שום דבר אחר חוץ מהעובדה שאני רוצה להיות מיילדת! החוויה של הלידה פשוט גרמה לי להבין שאולי סיעוד זה העולם שלי! אני אוהבת אנשים ואני חושבת שזה יכול להתאים לי מאוד לעבוד בתחום הזה. אך יש משהו שקצת מטריד אותי, אני תוהה איך אני אתמודד עם מוות, מראות קשים וכד'. וכשאגיע למטרה ואהיה מיילדת אני תוהה איך אתמודד עם לידות שקטות או אפילו מוות של היולדת אני מניחה שזה משהו שמפתחים אליו חסינות אך אני באמת תוהה אם אני אצליח לעשות את ההפרדה בין העבודה לבין החיים האישיים שלי , שזה לא ישפיע עליי ברמה כזאת שזה יהרוס לי את החיים! אבל מצד שני אני חושבת שיש כל כך הרבה טוב במקצוע הזה וכל כך הרבה סיפוק וזה החלק היותר חשוב! אני יכולה לעזור לאנשים ברגעים הכי משמחים והכי קשים שלהם ! אין סיפוק כזה! אבל אני רוצה להיות בטוחה עם עצמי שהחלק הפחות נעים בעבודה לא יגרום לי לטראומה. איך מתמודדים עם זה? יש טיפולים? מדברים על הדברים? אם זה מטריד אותי כבר מעכשיו יכול להיות שאני לא מתאימה לזה?

היי עשיתי ניתוח לפני 3 או 4 שבועות יש לי עדיין כאבים מוות ובנוסף לזה יש עדיין דם ויש לי הפשרות כאלו מוזרות שאלה האם זה מסוכן או שיש משהו לעשות עם זה ? והמנתח שלי לא בארץ אם יש משהוא לעשות אני כבר לא יכולה לסבול ככה

הי איזבל, אם יש לך סבלנות לקרוא ,אני אשמח לשתף אותך בחווייה מאוד לא פשוטה שעוברת עלי כרגע. אשמח לשמוע מה את חושבת. עברתי חצי שנה נורא קשה, חצי שנה של גמילה מציפרלקס לאחר שנים ארוכות של לקיחת הכדור. חצי שנה של חוסר ביטחון מאוד קשה. התחילו אצלי ספקות לגבי עצמי והיכולות שלי, מה אני רוצה, מה נכון לי (בעיקר מבחינת אורח חיים ובחירת מסלול לימודים שלמעשה עד היום לא הצלחתי להסגר עליו), קושי בקבלת החלטות אפילו לגבי דברים קטנים ביום יום, התמודדות עם אבל על מוות של סבא וסבתא במשפחה, הרגשתי שאני הולכת לאיבוד ומתחילה לאבד שליטה על חיי. כבר מעל לשבועיים מתמודדת עם תחושה קשה, תחושה נוראית ומתמדת שמלווה בחרדה קשה ובתסכול רב. מרגישה תחושה מוזרה ולא מובנת של ריחוף, של בהייה, תחושה של ניתוק מהמציאות למרות שאני נוכחת בה פיזית, מרגישה כאלו אני כאן ולא כאן, תחושה של ניתוק מהסביבה, אני שומעת, ורואה ומגיבה באופן אוטומטי לסביבה ומבצעת את הפעולות היומיומיות באופן אוטומטי ללא שום חיבור ורגש, כאלו אני מרגישה שאני לא לגמרי בתוך הסיטואציה. התחושה הקשה הזו התחילה לעורר אצלי שאלות וספקות לגבי המציאות, אני כל הזמן שואלת את עצמי האם זה אמיתי מה שאני רואה? למרות שבפועל אני רואה. האם אני באמת שומעת? למרות שאני באמת שומעת. בוחן המציאות נשאר תקין אבל משום מה אין אין לי חיבור, אין לי רגש כאלו יש איזשהי תקלה במוח. כשאני רואה טלויזיה ומעסיקה את עצמי במשהו אני חווה כמה רגעים של נחת ושל שכחה מהמחשבה שהפכה למציאות כבר אבל ברגע שאני בחוסר מעש וחוזרת למציאות מה שנקרא אני חווה שוב מחדש את החרדה הזו. למעשה חזרתי לקחת את הכדור בעקבות הניתוק שגרם לי בפעם הראשונה להתקף חרדה מאוד עצום. כעת אני מתוסכלת ומדוכאת מהעובדה שחזרתי לקחת את ה"סם" הנוראי הזה שרק מטפל בסיפטום, שרק יוצר אשליה של בסדר, שגורם לך להרגיש כבוייה רגשית, זומבית וכל כך האמנתי שאני בדרך הנכונה כשבחרתי להפסיק ולטפל באופן טבעי אם באמצעות צמחים, פרחי באך שמאוד עזרו לי לתקופה, אם בשיחות ובמגע. והיום אני חושבת שעשיתי טעות שבמהלך החצי שנה הזו לא הלכתי לטיפול פסיכולוגי באופן רציף (הלכתי לטיפול רגשי הוליסטי בתדירות לא מאוד גבוהה) והרגשתי שזה נותן לי המון אך הבעיות היו כל כך עמוקות  שהייתי צריכה כנראה מעבר, כנראה הייתי צריכה לחזור לפסיכולוגית. כנראה הייתי צריכה טיפול מעמיק יותר.   כשאני חושבת על כל זה יכול להיות שכל התקופה הזו גרמה לי להתרסקות נפשית שהנפש כבר לא יכלה לעמוד בה והתוצאה היא ניתוק, דיכאון, ייאוש. כל כך חוששת מהמצב שאני נמצאת בו כרגע, מרגישה שמשהו לא בסדר איתי, אני לא יודעת מה גרם לי למחשבות האלה ולתהיות והספקות לגבי המציאות , זה פשוט התחיל להתפרץ ואני לא יודעת מה יכול להיות הגורם לכך, קשה לי להצביע- אם זה נבע מהפסקת הכדור, מאירועים שחוויתי במהלך השנה שגרמו לי להתערערות, אם המצב קשור בחויות מהילדות, אין לי מושג מדוע התחלתי להרגיש כך ואם זו אכן הפרעה שהחלה או רק מחשבה שהפכה למציאות. בנוסף אשמח לדעת האם יש הבדל בין טיפול רגשי-הוליסטי לבין טיפול פסיכולוגי, אם כן, מה ההבדל בעצם ואיך אני יודעת לבחור את סוג הטיפול שנכון למצבי? ניסיתי גם וגם הייתי בטיפול פסיכולוגי במשך שנים ארוכות ולפני שנה עברתי לטיפול רגשי והרגשתי שאני מתחברת יותר לטיפול הרגשי. השאלה אם לאור המצב שאני נמצאת בו כרגע כדאי כן ללכת לכיוון של טיפול עם פסיכולוגית מקצועית שיכולה לאבחן ולטפל בצורה מדוייקת יותר... איני יודעת מהו/ם הטיפול/ים הנכון/ים למצבי. חשוב לי לציין שאני מאוד נרתעת מהטיפול התרופתי ורוצה לטפל באמצעים טבעיים (צמחים, פרחי באך, שיחות,מגע) ולא להיות תלוייה בכדורים שגורמים לי להרגיש כמו זומבית כבוייה רגשית, עייפות, ובעיקר חשוב לי לשמור על הנפש שלי מאוזנת ללא כדורים שרק יחמירו את המצב , כי ברגע שמפסיקים הכל חוזר, כמו שקרה לי.

שלום מפרסמת שוב את השאלה למרות שהיא פורסמה כבר ולא זכתה למענה. אובחנתי כסובלת מדיכאון וOCD וחרדות עקב מוות של שני ההורים ואירועי חיים קשים נוספים. אני מעל 7 שנים בזוגיות ונשואה כחודש. כמה ימים לפני החתונה צצה לי מחשבה שאני לא אוהבת את בן זוגי ומאז ועד עכשיו המצב רק מחמיר...מרגישה שלא אוהבת אותו (אין רגש בכלל) יש חרדות בכל מה שקשור אליו..אין רצון למגע, חיבוקים ונשיקות ולא לאינטימיות (מחשבות שנגעלת ממנו ומפחדת שבאמת ככה מרגישה) מפחדת שאני באמת רגילה אליו ומפחדת לעזוב כי אין לי בעצם לאן ללכת כי גם כשרבים לא מבינה מה אני מרגישה...האם אני בוכה כי אוהבת או כי התרגלתי ולא רוצה להיות לבד.. ואני תקועה במעגל מרושע כזה...האם מה שאני מתארת יכול להיות ROCD?...האם יש תקווה לקשר?...מרוב שאני מותשת אני כבר מרגישה ריקנות ואפילו החרדות נעלמו מרגישה כאילו אין בי כלום...יש לציין שכדורים מכל הסוגים גורמים לי להרגיש רע וCBT וטיפולים פסיכולוגיים פשוט לא עוזרים...אני מאבדת תקווה...אשמח לעצה.

שלום, לפני כ-5 שבועות עשיתי מתיחת פנים באמצעות חוטים נמסים. בצד אחד רופא פגע בכלי דם ובמקום זה הופיע המטומה שעד היום לא עוברת ומצבה לא משתפר. באינטרנט כתוב שזה יכול להוביל לקרוזה (מוות של הרקמה). למי אני צריכה לפנות? האם צריך לעשות ניקוז המטומה?

ביום שבת ימלאו 7 שנים לפטירתו של אבי הביולוגי......עצוב לי הזמן הזה כי עולים בי המון זכרונות .....חלקם קשים מאוד....על תקופת הילדות שלי ...שלא היתה לי....על אייך שהאגו שלו ניהל אותו ואת החיים של כל הסובבים אותו...בלי חשבון......ואותנו כילדים שלו.....היה אדם קשה חסר פשרות...הכל היה צריך להיות כמו שאמר...יהרג ובל יעבור....התעלל בנו נפשית...מילולית.....וגם באמי התעלל גופנית...היה מכה אותה עם חגורה מעור חזרה..רק בגלל שהמרתה את פיו.....לעג לנו הילדים שלו בכל הזדמנות....והשפיל אותנו....פחדנו ממנו פחד מוות.....הוא גם ברבות הימים התחיל לשתות לשוכרה ולא ראה אף אחד מ..20 סנטימטרים.....אחרי שהתגרש מאמי בכלל מצבו היה יותר גרוע....פחדתי ללכת לבקר אותו..אבל הלכתי רק כי אחי ביקש ממני....כדי שהוא לא יחטוף את החגורה על הבשר שלו.....ניתקתי איתו קשר המון שנים...לא רציתי לדעת אפילו אם הוא חי.....גם אחרי יותר מ20 שנים של ניתוק שום דבר לא השתנה בו.....ושוב הפצרות של אחי נפגשנו ודיברנו.....לאחר שהתחתנתי שוב ניתקתי קשר כי הוא הרס לי את יום החתונה שלי.....הוא והבן החורג שלו מאישתו הרביעית.....השנים התנדנדו בין ניתוק ארוך מאוד לחיבור קצר..מלא בקצרים חדשים.....עד שהחליט לנסוע להשתקע בחול.....הנה בא השקט......ועם בוא השקט ירדו גם ההגנות שבניתי במשך השנים.......לא נכנסתי לכל הפרטים כי גם ככה סה כבר התארך ואני רוצה קצת לקצר עכשיו....יום אחד נודע לי מאחי שהוא גר בחול....שאבי בא והתמקם אצלו בבית.....מידי פעם עידכן אותי מה איתו...לא ששאלתי.....ושוב הזמן עף ויום אחד אחי מבשר לי שאבי לקה בליבו.....ואחרי שיצא שוב אחי חיבר ביננו... ועבר ארוע מוחי....התחלתי להתרכך....משהו בפנים אמר לי אל תהי כמוהו עם אגו..זו לא את... זה לא שלך.....הקשר התחיל לרקום עור וגידים ...רציתי אבא....מה שהיה חסר לי כל השנים....ירדו ההגנות ונתתי לו פתח להתחיל מערכת יחסים חדשה כמו שאני רציתי....בגללו מעולם לא יכולתי לבכות...כי בזמנים שהחגורה היתה באוויר ויכולה עד היום לשמוע את השריקות שלה חותכות את האוויר...הוא לא הרשה לי לבכות...מי רוצה סיבוב על החגורה....ותוך כדי שהיה שוב מאושפז בגלל ניתוח בגב להוצאת סרטן....זרקתי אליו את האיסור שלו...פתאום שמעתי אותו בוכה....לא מאמין למה שאמרתי ...אז תבכי נשמה של אבא....תבכי כל זמן שאני עוד חי שאדע שאת בסדר....ככה אמר ...ולא עברה דקה מסיום השיחה ומפלי הניאגרה זלגו ממני במשך 3 ימים....העונש נגמר..!!!....משם ואילך היחסים שלנו רק השתפרו...עד כדי שנסעתי אליו לחול לסעוד אןתו במיטת חוליו בבית החולים שם גסס....3 שבועות ארוכים והכי יפים בחיים שלנו ביחד...אני איתו והוא איתי רק מדברים ורק מתעדכנים על כל החיים המפוספסים שלנו לחוד...הוא בוכה ואני מחבקת ומרגיעה או הפוך......כמה חבל שכך נפרגו דרכנו....עם עצב וכאב...אבל גם עם סגירת מעגל אוהבת ומחבקת .....אוהבת אותו...וכבר מזמן סלחתי לו כי הבנתי שהאגו שלו זו מחלה חשוכת מרפא.............סליחה על האורך ועל החפירה......חטולית...עצובה