תוצאות חיפוש עבור נטייה-לאלימות

שלום רב. לאבא שלי יש דמנציה קשה עם אלימות מדי פעם אני כרגע גרה עם ההורים פניתי לרופאת משפחה כדי לנסות לעזור להורים שלי ואני היחידה שעוזרת להם ותומכת בהם עם כל הכאב פניתי לרופאת משפחה דיברתי איתה חוץ מלתת כדור לאבא שלי היא לא עושה כלום לא מפנה לא עושה שום דבר יש לי שתי אחים נשואים שלא באים בכלל רק מדברים בטלפון לא נראה שהם תומכים מיש שתומך במשפחה זה אני היחידה אני עוצרת את אבא שלי מהאלימות אני זאת שתומכת בו לאימא קשה אני היחידה שצריכה לעזור להם אני ממש לא מבינה לא את משרד הבריאות לא קופות החולים לא את הרופאים מה זה שהרופאה תביא לו כדור וגמרנו? למה היא לא מפנה את אימא שלי לעזרה שקשה לה מאוד למה היא לא עושה שום דבר? גם שני האחים שלי נכון הם נשואים עם ילדים אבל יש להם הורים פעם אחת הם לא באו לפה הם רק מדברות עם אימא שלי בטלפון פשוט בושה וחרפה ושאמרתי לאימא שלי שאני רוצה לפנות למשרד הרווחה היא ממש לא מסכימה היא אמרה לי לא לפנות לשום מקום אני היחידה שתומכת בהם עוזרת להם באהבה באמת באהבה אבל בושה שרופאת משפחה נותנת כדור ולא עוזרת בשום דבר אחר זה מרגיז אותי אמרו לי לא לקחת הכל על עצמי למה? למה שאני לא יעזור להורים שלי? אני רוצה להגיד שזה פשוט בושה במיוחד מצד הרופאה הזאת שלא עושה שום דבר כתבתי כי זה פשוט מעצבן אותי שבן אדם שחולה בדמנציה שאימא בת 75 צריכה להתמודד לבד עם אבא בן 88 בקיצור אני היחידה שעוזרת להם ובאהבה רק מרגיז אותי קודם כל הניהול של הרופאה שלא עושה שום דבר חוץ מלתת כדור לאבא שלי. יום נפלא

שלום רב.. גיליתי שיש לי שערה הפוכה בעצם הזנב!!! אני מפקד בצהל ובעתיד הקרוב אני צריך להתקדם ולקבל תפקיד חדש תפקיד חשוב שאני מעוניין בו מאוד רצית לקבל את עצתך עם לעשות את הניתוח או לא אין לי זיהום או הפרשות רק נפיחות באזור רציתי לדעת מה אתה ממליץ לי לעשות ולדעת אחרי כמה זמן אני יוכל לחזור לתיפקוד בצבא

הי לכולם .. אודי שמחה שחזרת מקווה שנהנית ..אישית החופש כאן הפעם עשה לי ממש טוב . מהמרחק יכולתי יותר לראות מעבר לכאב. להבין יותר את כל הצדדים של כולן . מבחינתי זה עניין של כבוד הדדי . אנחנו קבוצה וקבוצה מורכבת לא פשוטה כואבת מלאה בבאגים ושיחזורים. כשכל טריגר יכול להפעיל טריגר אצל אחרת . אני חושבת שמכוון ואנחנו שונות הפגיעה שונה החוזקות של כל אחת מאיתנו שונות ...גם הטיפול בנו שונה. כך שמה שנכון למטופל אחד לא בהכרח נכון למטופל השני .יתרה מכך לעיתים אנחנו פשוט עדין לא שם ...זה לא אומר שאם אנחנו מתנגדים למילים של האחד זה מבטל אותם,זה אומר שזה לא נכון לנו באותו הזמן . עכשיו בקשר אלי למקום כאן ולפיצוץ הזה שהשאיר אותי מפורקת. ניסיתי להסביר את עצמי רק שהייתי במקום מעורבב עם שיחזור מה שהביא למצב קרבני (תוקפני או נמחק ) עכשיו במרחק אני אנסה להסביר ...מה שחשתי כאן לאורך כל הזמן הזה ,זה חוסר כבוד לכאב שלי.. גם אני אשמה נתתי לזה יד והייתי שותפה למילים "מקיאה "וכאלה ... אז לא אני לא בגלישה פסיכוטית אני לא כותבת תחת חומרים ממממכרים ואני בטח לא בשגעון . אני כותבת את הכאב הרב שיש בתוכי. הכאב שעולה, בגלל היותו ממודר ממני עולה בצורה מאוד גולמית .יחד עם זאת בגלל היותו באינטרנט יש בו מבחינתי יתרון כי יש כן בלימה ומעצור מהסיכוי שיזהו אותי ..וכך יוצא שזה רק טיפה מהכאב ואני מסוגלת להתחבר אליו ולהביא אותו לטיפול לעבודה משותפת . כשהיה הפיצוץ ההוא שירה שאלת מה הצורך של כל אחד מהפורום זה הצורך שלי .. האמת וזה ישמע לכן אולי מוזר לא אמיתי אבל אני גם לא מצפה לתגובות כבר מזמן שלא ....הצורך הוא פשוט להניח את זה ואז כשאני קוראת את זה אני יכולה להתחבר לזה . אז למה לא לעצמי כי יש צורך בזר השלישי שמחבר בניינו יש לי צורך בעד הזה שיראה ...ובאינטרנט גם כשאין תגובה יש עד ...בנוסף המקום זמין תמיד ואני יכולה לכתוב בשעות שלכל גורם תמיכה אחר אני לא אכתוב ועכשיו לקונפליקט הכואב ....קראתי, ראיתי מה הכתיבה שלי גורמת לאחר ,צר לי על כך באמת ואני גם הכי מבינה בעולם . נראה לי וזה בגדר רעיון אשמח להקשיב להיבטים /רעיונות אחרים . כדי שאני לא אמחוק את עצמי (כן יש לי מקומות אחרים לכתוב בהם אבל זה מוחק אותי מכאן ) וגם לא אכאיב לשני. אני מוכנה לקחת באחריותי לסמן את ההודעות האלו שניכתבות מתוך הצפה ריגשית בטריגר ... גם על השני מוטלת האחריות אם לקרוא הודעה כזו או לא ... אנחנו אנשים מבוגרים ויש לנו גם את האחריות לשמור על עצמיינו . אני יודעת שזה לא אידאלי אבל זה נראה לי אמצע הוגן ושומר ומכבד אותי ואת השני .. סוריקטה את מכולם חשובה לי דעתך ...אבין גם אם לא תגיבי . תודה אודי על המקום הזה שמאפשר כל כך הרבה צמיחה ותהליכים

שלום לכולם. שנים שלא הייתי כאן, קפצתי וראיתי.... שינויים. והם נראים לי לטובה, כי מה שהיה אולי היה טוב לכמה, אבל לאחרים זה לא היה טוב, אז נמתין ונראה.

חייב תשובה די דחופה כי הענין מדיר שינה מעיניי. הבת הבכורה שלי ילדה טובה שקטה ואמיתית כל כך מתלוננת בתקופה האחרונה על אלימות שהיא חווה בכיתתה בתחילה בת 1 לאחריה הצטרפו עוד 2 בנות זה בית ספר ממלכתי דתי כך שרק בנות בכיתתה. נחרדתי מזה ופניתי מיד למחנכת שהגיבה באדישות, אמרה שלא ידוע לה על אלימות ולקחת בערבון מוגבל ... זה מרתיח כי אני יודע שהילדה שלי סובלת. וזה רק בגלל שהיא שקטה . השאלה האם מותר לי להפסיק לשלוח אותה לבית ספר עד שיתעוררו שם ? האם לפנות למשרד החינוך ? האם פנייה להורים של הבנות המכות תעזור אן תחמיר ? והכי חשוב איך אני מחזק את הבת שלי שתבין שהיא לא קורבן ולא מגיע לה לחטוף . מהקופה הרופאה הציעה. לי טיפול דרך גהה ... לא מקובל עלי אומרת שיש מרפאה לילדים שם . מעדיף פרטי טיפול קבוצתי יכול לחשל אותה ? ?? תודה

גדלתי בתור ילד ביישן מאוד , חסר בטחון עצמי ומופנם ומסוגר בלי חיים חברתיים ורגיש מאוד , גדלתי בלי חברים (למעט בביה"ס היסודי) ועד היום אין לי חברים. כתלמיד בביה"ס הייתי מהמצטיינים בכיתה וסיימתי כיתה י"ב עם בגרות מלא (זכאי לבגרות) וציון פסיכומטרי גבוה ובהצטיינות . בתור תלמיד בביה"ס בשעות אחרי הצהריים הייתי מבלה כמעט רוב הזמן בבית בעיקר בללמוד ובהכנת שיעורי בית , הייתי לומד הרבה בבית , את שאר הזמן הייתי מבלה בצפייה בטלוויזיה ובמשחקי מחשב , בשעות אלו אחרי זמן ביה"ס הייתי ממעט לצאת מהבית אם בכלל (לא הייתי יוצא לבלות עם חברים) . גדלתי כבנאדם רגיש מאוד לדברים שנאמרים עליי והנוגעים בי , רגיש לתגובות ולפידבקים של אחרים , ואם הייתי מרגיש שנעלבתי או נפגעתי ממשהו הייתי מתנתק ממנו ומפסיק כל מגע איתו . אחרי סיום התיכון עשיתי הפסקה של שנה לפני האונברסיטה , בשנה הזאת עבדתי במפעל קטן בכפר . בשנה הזאת החלו להופיע אצלי סימפטומים של דיכאון והתחלתי להרגיש בדידות קטלנית וקשה גם רגשות שליליים ורגשות עצב , ,גם כעס פנימי על המצב שנקלעתי אליו (הדכדוך והבדידות) וכעס על ההורים בגלל שחשבתי שחינכו אותי בצורה לא טובה גם כעס על הסביבה שבה גדלתי כי חשבתי שהסביבה גרמה לי לחלות במחלת נפש בגלל הערות שליליות שהייתי מקבל מאנשים בסביבה הזאת (הערות על כך שאני בודד) , והתחלתי להסתגר בתוך הבית , בתוך החדר והתחלתי להתנתק מהסביבה שבה אני חי עד כדי הסתגרות מוחלטת בתוך הבית . בינתיים אחרי שנת ההפסקה (השבתון) שהייתה לי התחלתי לימודים באוניברסיטה כשאני נושא מטען נפשי כבד . במקביל ללימודים באונברסיטה התחלתי לפתח פחד לצאת מהבית ופחד מלפגוש אנשים , פחד חברתי ממצבים חברתיים ובמקביל לזה התחלתי לפתח הימנעות מוחלטת מלהימצא בחברת אנשים , נמנעתי ממצבים חברתיים והסתגרתי באופן מוחלט בתוך הבית והתחלתי לחשוב מחשבות שאומרות שכאשר אני הולך ברחוב האנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , ושאינני מסוגל ללכת ברחוב , ושהרגליים שלי לא מסוגלות לשאת את הגוף שלי כך שאלך ברחוב , היו בראש שלי מחשבות שאומרות שאינני מסוגל לעמוד מול אנשים , אינני מסוגל להיות בחברת אנשים . בינתיים סיימתי שתי שנות לימודים באונברסיטה בהצלחה ונכשלתי בשנה השלישית בגלל המצוקה הנפשית שממנה אני סובל (ההסתגרות , ההימנעות , המחשבות , החרדה , הדיכאון , הפרעות שינה , הכעס , התפרצויות הכעס והזעם ). ואז אושפזתי בפעם הראשונה בביה"ח רמב"ם במחלקה פסיכיאטרית פתוחה ושם אובחנתי כסובל מהפרעה טורדנית-כפייתית OCD (חזרה באופן אובססיבי על פעולה מסוימת מספר פעמים כדי לוודא שהכל בסדר כמו למשל לוודא מספר פעמים שהדלת סגורה וגם מחשבות שמופיעות בראש באופן אובססיבי שאומרות למשל שהדלת לא סגורה ) , אובחנתי גם כסובל מחרדה חברתית והפרעת אישיות נמנעת ודיכאון שנקרא double dystemia depression והאבחנה הפסיכיאטרית הייתה : Schizoaffective Disorder סובל ממחלה בספקטרום השניידריאני עם מרכיב אפקטיבי. יצאתי מהאשפוז עם הטיפול הזה : Risperdal 4 mg \פעם ביום Lustral 150 mg \ פעם ביום Clonex 0.25 mg \ פעם ביום Dekinet 2 mg \ 3 פעמים ביום בהמשך באשפוז יום פסיכיאטרי ברמב"ם העלו לי את הלוסטרל (lustral) ל 300 מ"ג ביום והורידו את הריספירדאל (risperdal) ל 2 מ"ג ביום . בסך הכל יצאתי מהאשפוז מחוזק עם יותר בטחון עצמי והתחלתי לאט לאט לצאת לעולם אל מחוץ לבית . בהמשך הייתי במעקב אצל פסיכיאטרית שעשתה לי שינויים תרופתיים בתדירות גבוהה ובתוך זמן קצר , ובנתיים חזרתי לאוניברסיטה , אבל עוד פעם הייתה החמרה במצבי הנפשי ומצבי הנפשי התדרדר (הדרדר) ואז אושפזתי בפעם השנייה בביה"ח העמק בעפולה במחלקה פסיכיאטרית פתוחה בגלל הסיבות הבאות : כישלון בלימודים , הסתגרות מוחלטת בבית , הימנעות מוחלטת מלהיות בחברה מחוץ לבית , פחד לצאת מהבית , פחד מלפגוש אנשים , חרדה חברתית , ייאוש דיכאון ועצב , רגשות שליליים , התפרצויות כעס\זעם שכללו זריקת ושבירת חפצים וקילול ההורים והשם , מחשבות על כך שאינני יכול ללכת ברחוב בגלל שאנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , הרגשתי לא שייך , אין לי כח ללכת ברחוב . שוחררתי מהאשפוז עם הטיפול הזה : Modal 50 mg \ 3 ביום Nocturno 7.5 mg \ 1 ביום Seroquel XR 300 mg \ 2 ביום Efexor XR 150 mg \ 1 ביום יצאתי מהאשפוז עם האבחנה Simple Schizophrenia . בסך הכל האשפוז בעמק עזר לי מאוד יצאתי משם מחוזק ועם בטחון עצמי , ועם רגשות חיוביים , ואופטימיות , ועם הרגשת רוגע ושמחה וגם נפטרתי כמעט לגמרי מהמחשבות שמגבילות אותי בנוגע ליציאה מהבית ושמגבילות אותי במישור החברתי והפכתי לבנאדם חופשי שיכול לצאת לאן שהוא רוצה , גם נפטרתי מהעצבנות ומהלחץ והמתח ומרגשות הכעס . אחרי האשפוז הזה הייתי בבית כמעט שנה וחצי . בזמן זה הייתי במעקב אצל פסיכיאטר במרפאה קהילתית בביה"ח הלל יפה בחדרה שעקב ירידה במצב הרוח הרופא העלה לי את האפקסור ל 300 מ"ג ביום . אחרי האשפוז בעמק בכמעט שנה וחצי חלה הדרדרות והחמרה במצבי הנפשי : דיכאון , ייאוש , עצב , כעס , התפרצויות כעס \ זעם , השתוללויות , זריקה ושבירת חפצים , תוקפנות\אלימות מילולית כלפי ההורים (חשבתי שההורים גרמו לי לחלות מחלת נפש על ידי כך שלא חינכו אותי בצורה נכונה) , גם היו הפרעות שינה , מעביר ימים ללא אוכל , מרשל את עצמי , היגיינה ירודה , כעס פנימי אדיר , הרגשת חוסר אונים . אז הגיע האשפוז השלישי בנצרת שבכלל לא עזר לי , אשפוז זה נמשך חודש ושם טופלתי בטגרטול cr 400 מ"ג ביום שנועד להרגעת התפרצויות כעס , וטופלתי בנוסף ב רסיטל 20 מ"ג\יום בנוסף המשכתי עם הסרוקוול xr 600 מ"ג\יום . האשפוז הזה לא עזר לי , להיפך הייתה החמרה במצבי הנפשי , והתחלתי להרגיש תחושת אי שקט פנימי נפשי, ולהרגיש חוסר מנוחה , כך שאינני מסוגל לשבת בנינוחות ולהתרכז בדבר (צפייה בטלוויזיה , קריאה , אינטרנט), הרגשתי מצב דמוי אקטיזיה , ואז הפסקתי את האשפוז על דעת עצמי וחזרתי להמשיך מעקב אצל הפסיכיאטר שלי בהלל יפה כשהמצב שלי לא מאוזן , מרגיש דיכאון , לא שקט ולא רגוע , הפסיכיאטר כתב שהאבחנה שלי היא : Schizophrenia vs Schizoaffective Disorder ונתן לי את הטיפול הבא : Seroquel XR 600 mg \ ביום Modal 150 mg \ ביום Ambien CR 12.5 mg \ ביום לשינה Depalept Chrono לטיפול בהתפרצויות כעס \ זעם : להתחיל 500 מ"ג ולעלות ל 750 מ"ג ביום . להפסיק Viepax להתחיל Clonex 0.5 מ"ג 2 פעמים ביום . אחרי הטיפול הזה ב 20 יום לא הרגשתי הטבה , ותחושת האי שקט הפנימי נמשכה (התחושה שהזכרתי למעלה) , כלומר עדיין מרגיש מצב דמוי אקטיזיה (חוסר מנוחה) , ואז חזרתי לרופא שלי למעקב בהלל יפה , הרופא כתב במכתב הביקור שאני סובל מהפרעה סכיזואפקטיבית באבחנה מבדלת עם סכיזופרניה . הוא כתב שישנו מרכיב אובססיבי בולט בתמונה , שמקבל ביטוי ברצון חוזר וטורדני לשנות את הטיפול ולפנות מחדש לכל מיני מקומות לצורך לשנות את הטיפול . הוא כתב שישבתי בבדיקה ללא שום ביטוי של אי שקט פסיכומוטורי . הפסיכיאטר המליץ לי על הטיפול הבא שאני מקבל אותו עכשיו (כיום) : Seroquel XR 800 mg \ ביום Depalept Chrono 750 mg \ ביום להפסיק מודאל (modal) בטענה שלא עוזר לי , וגורם לי לתחושת האי שקט . להמשיך Viepax XR 300 mg ביום . לקחת Cipralex 10 מ"ג ביום . Clonex 0.5 מ"ג \ 3 פעמים ביום . להתחיל Deralin 10 מ"ג \ 2 פעמים ביום . להרגעת האי שקט . Ambien CR 12.5 mg לשינה . בימים אלו (כיום) אני מקבל את הטיפול הזה . יש לי מספר שאלות : 1- חוות דעת על הטיפול התרופתי שאני מקבל עכשיו ואיך הטיפול הזה עשוי להועיל לי ? 2- האם יש צורך להעלות את מינון הדירלין ל 40 מ"ג 2 פעמים ביום כי אני עדיין מרגיש אי שקט ? 3- מה המטרה של השילוב של ה Viepax XR 300 mg עם ה Cipralex 10 mg ואיך זה עשוי להועיל לי ? 4- האם ה Depalept Chrono אמור למנוע את התפרצויות הכעס\זעם וכמה זמן צריך כדי שתורגש השפעתו במלואה ? 5- האם אפשר לקחת Seroquel XR 800 mg (כל המנה) בבת אחת בערב ? 6- האם Modal 150 mg ביום יכול לגרום לתחושת אי שקט ? 7- האם אני יכול לוותר על ה Modal ולהסתפק ב Seroquel כתרופה אנטי-פסיכוטית ? 8- חוות דעת על האבחנה הפסיכיאטרית שלי ? 9- חוות דעת על האבחנה הפסיכולוגית שלי ? 10- חוות דעת על טיפול פסיכיאטרי מומלץ ? 11- חוות דעת על טיפול פסיכולוגי מומלץ ? 12- חוות דעת על אפשרויות שיקום דרך ביטוח לאומי ו\או סל שיקום ?

שלום רב, אבא שלי עבר ביופסיה בכיליה היה לו גוש בגודל 0.1*2 ס"מ הממצא הפתלוגי הוא renal cell carcinoma nuclear grade 1 ברצוני לדעת מה המשמעות של הממצא הפתלוגי והאם זה סרטן אלים ומסוכן ? מצ"ב המסמך הפתלוגי תודה, אסף

יכול להיות מצב כזה שהורה יקרא לפסיכיאטר לבית בגלל שהבן שלו שהוא חולה סכיזופרניה צועק ומקלל את המדינה/ישראלים שהוא שונא אותם וכתוצאה מזה יאשפזו אותו ?

היי רציתי לדעת מה ההשפעות של השילוב והאם הדבר יכול לגרום לאדם ששילב אמור להתנהג בצורה אלימה ומאוד

בתקשורת שלי עם מישהי, ישנה התעלמות מדברים שמאוד חשובים לי בעיקר בהקשרים רגשיים שאני מבקש להביע והצד השני מתעלם. גם כשאני כותב או אומר במפורש שההתעלמות מכאיבה לי, אני לא מקבל הקשבה. וזה דפוס שחוזר על עצמו. האם ההתעלמות הזו ניתנת לפירוש כאלימות?

חלמתי שמגיע אלי לעבודה מישהו שאני צריכה לתת לו שירות (לא מישהו שאני מכירה מהעבודה) והוא נוזף בי שלא עשיתי את העבודה כהלכה (הנזיפה לא קשורה לתחום עיסוק שלי היום). בשיחה אני יושבת כנועה ולא מתמרדת. בשלב כלשהוא הוא משאיר את הפאלפון והולך ואני מצליחה לראות דרך הפייסבוק שיש איזה אסון במסעדה שהוא ישב בה (לא זוכרת אם הצפה או אלימות). אחרי כמה דקות הוא מגיע עם עוד 3 חברים אלי ויושב בסלון. פתאום אני אוזרת אומץ להגיד לו שזה לא לעניין שהוא הופך את הסלון שלי לחדר מסיבות ומסלקת את כולם בצעקות שלא אופיניות לי.

..... .... אני קצת נשארת בלי מילים... סוריקטה... אני כל כך שמחה שאת פה..אמרתי לך כבר, בכל מצב צבירה... כאב לי שאת בכאב בעוצמה כל כך חזקה.. .. גם הרגשתי פתאום אשמה .. אשמה עלמה שכתבתי בהקשר להסתכלות המערכתית.. הרגשתי גם ששירה..גם את כאילו מאשימה אותי על 'מילים מקצועיות'.. כן.. התחום הזה לא זר לי ..הרגשתי מספיק ביטחון וחופש להביא לפה.. אני קצת 'אוכלת את הלב על זה'.. יש בי קול שאומר לי :'מטומטמת אחת, למה היית צריכה לפתוח את הפה שלך בעניין ההסתכלות הזו.. 'חכמולוגית פסיכית שכמותך..' מצטערת.. אולי אני גם יותר רגישה ? חשופית ?? אמא צביה טסה מחר לחו"ל לשבועיים... תמיד זה בלתי נסבל עבורי..תמיד זה סיוט נוראי עבורי ..לפעמים עוד יותר מסיוט נוראי... חשבתי אודי ..גם אמרתי לאמא צביה שיש לי אותך אודי.. כן..קראתי שגם אתה נוסע.. פתאום אני נזכרת שכשהייתי ילדה/נערה קראתי את הסדרה שכתבה גלילה רון פדר 'אל עצמי' (?) לא כל כך זוכרת איך קראו לסדרה.. ציון כהן..ילד אומנה.. ונזכרתי שמשהו היה בספור..לא זוכרת מה..העיפו את ציון כהן מהאומנה ? מהקיבוץ כילד חוץ? לא זוכרת..משהו שהוא ננטש וחזר לסבתא שלו..שאמרה לו 'לא צריך אף אחד..לא צריך את הטובות של אף אחד.. (לא זוכרת בדיוק) לא יודעת מה אני רוצה לומר לכולכם.. ???? אולי שלמעשה אין לי מילים... אולי אני רוצה לומר לכם שאני מרגישה כך : ############(((((((((((#######################(((((((((((((((((((((((######

מבקשת את עזרתכם בהבנת האבחנה שניתנה לאבי אחרי ניתוח פארוטיס ושליחת הדגימות לפתולוגיה. אשמח לכמה שיותר מידע בענין בבקשה. הבנו שנצטרך בהמשך לניתוח שעבר והקרנות שיעבור גם לעבור כימותרפיה. אשמח להסבר מדוע ובמה בדיוק מדובר. תודה מראש. שירה Atrophic parotid gland infiltrated by carcinoma with peri and intraneuralinvasion. The invade intraparotid lymph node, periparotid fat and soft tissue. Inked surginal margins are free Alcian blue stain- negetive in tumor cells. Iron stain- diffuse. deposite of iron in the stroma of tumor

שלום דר' שרון בביקור אצל רופא היתי ליד של הרופא ,חשבתי שאף אחת לא צריכה להגיע כי יש מישהי אצל הרופא .חוק מרפי הבת של האשה שהיתה אצל הרופא בחדר .הגיעה ועברה לידי עכשיו מזה לידי אין מקום ברוחב לשני נשים בטח לא שמנות כמוני וכמוה,אז אמרתי לעצמי היא בטח נגעה נגעה בי ,או ברגל או ביד ,נתון אין מקום ברוחב למעבר של שני אנשים מטר פחות ממטר.אז דרכתי לה על הרגל בכונה ,וביקשתי.סליחה ,האם אני לא נורמלית ? אני לא סובלת מגע וקירבה בטח לא של מעבר של שני אנשים ברוח מטר ,תודה מראש

אתמול חלמתי חלום שדי זיעזע אותי במציאות אני אדם לא אלים מאוד רגוע מי שמכיר אותי יעיד שאני לא מסוגל לפגוע בזבוב בחלום אני שותתי ברחוב בשכונה של בנייני רכבת ישנים המקום לא נראה לי מוכר מהמציאות אבל מזכיר שכונה ישראלית ממוצעת מאיזשהי סיבה לא ברורה נכנסתי לתוך המקלט של 1 מהבניינים האלה האור במקלט דלק ועל הרצפה שכב אדם מבוגר עם שיער אפור פרוע מתולתל וזקן ערום לבוש רק בתחתונים (כנראה מדובר בהומלס ) אחרי שהוא התעורר הוא פשוט התחיל לתקוף אותי מצאתי איזשהי פלטת עץ גדולה ונתתי לו מכה חזקה בראש והוא איבד את ההכרה ודימם כנראה מת ואני ברחתי מהמקום .

שלום ד"ר לויט בזמן האחרון יש לי מחשבות טורדניות לגביי "המצב החברתי" בעיקר ביחס למהפכה המישםטית.אני רואה בטלוויזיה שיש הפגנות ויש אלימות מילולית ולפעמים פיזית ויש תחושה "שהחברה מיתפרקת" או שיש "כאוס".זה גורם לי למחשבות טורדניות שליליות כמו:"איך זה יגמר"?או איך תיראה החברה לאחר שהחקיקה תסתיים?איך זה ישפיע עליי כאינדיוידואל בחברה? אני מרגיש תחושת לחץ או סטרס כי המחשבות "לא מניחות" או קשה לי "להשתחרר" מהמחשבות. מה את חושבת על מחשבות טורדניות כאלה?יש לך טיפ לתת לי בשביל "לשחרר" מחשבות שליליות? תודה על תשובתך

שלום גידי, שאלתי כמטפלת מתחילה, האם יש קשר לדעתך בין התמכרות למין אצל גברים הומואים לבין נרקיסיזם? באם כן, האם יש ספרות בנושא? תודה אורית.

היי, חברתי עברה ניתוח להוצאת גידול מהראש. לאחר הניתוח הושאר נקז בראש. אחרי כמה ימים התפתח זיהום . הנקז הוצא. בתרבית שנלקחה מנוזלי הראש נמצא סטפילוקוקוס אפידרמידיס. כרגע היא מטופלת בוונקומיצין וברוצפין. רציתי לשאול עד כמה חיידק זה מסוכן ? האם הוא אלים כמו הסטף הזהוב ? האם יתכן שחדר למוח ואז הטיפול לא ממש יכול למגר אותו ? היא מטופלת כבר 4 ימים ועדיין מדי פעם יש חום. האם אכן הטיפול הזה הוא המקסימום שניתן לעשות ? תודה רבה ! אנחנו דואגים מאוד.

הלידול גורם לי לתת אגרופים לניאגרות בני אדם אלימות פיזית צרחות קללות על אדני אלוהים לנופף אגרופים באוויר במקום להפסיק הלידול מעבירים למחלקה סגורה דר' אידלמן רפאל מחייב אותי לקבל זריקת הלידול דקנואט למרות שזה גורם לאלימות לדבריו 30-60 שנים לא שמע על זה תמיד יש פעם ראשונה הגוף שלי לא סובל הלידול דקנואט 200 מג' מה לעשות אני חסר ישע חסר אונים

שלום אני נשואה להלום קרב מזה 5 שנים (מכירים 7 שנים), ויש לנו 2 ילדים. מערכת היחסים שלנו התקדמה די במהירות והובילה להרבה שינויים לטובה - נישואים, ילדים, מעבר לקיבוץ בדרום מהעיר בתל אביב וסוג של התחלה חדשה עם עבודות חדשות (שלקח הרבה זמן למצוא). בעלי הלום קרב שרק השנה הודה בכך אך ממאן בכל תוקף לעבור טיפול- אישי או זוגי. קשה לו להתמודד עם הרבה שינויים ולחץ, ובזמן האחרון (עם לידת הילד השני)- אני רואה שהעצבים שלו ואופן ההתמודדות שלו עם הבית והסוגיות שלו- התדרדרו. הוא ממש עצבני, תוקפני מילולית, חסר סבלנות, מתרחק ועוזב את הסיטואציה הרבה פעמים, מעליב ומקלל אותי ועוד. אין אלימות פיזית, אך המילולית די קשה ופוגעת. יש לציין שעם הבנות הוא מושלם, אך כשאנחנו רבים- לא נוקף אצבע ופשוט מסתגר בחדר. אם אני אשים אצבע על נקודה שבה אני חושבת שהכל התחיל להתדרדר מעבר למה שאני מסוגלת להכיל- כשעברנו דירה לקיבוץ וילדתי את בני הבכור כ3 חודשים לאחר מכן. הוא ממש מנסה לדאוג שהכל יהיה בסדר וזה מכניס אותו ללחץ ומכאן לאי יכולת להתמודד ביומיום ברוגע וסבלנות. הגעתי למצב שאני לא יכולה יותר לקבל את הצעקות והקללות בבית והוא גם אמר שמבחינתו שאעזוב. אני חוששת שהאגו שלו והסירוב לקבל עזרה יוביל לפירוק המשפחה. מצד שני- אני כבר לא מצליחה לספוג הכל ולהישאר חיונית ואופטימית. אשמח לעצה..

שלום רב, מה הסיכוי של scc קטן לשלוח גרורות? וכן מה הסיכוי של Keratoacanthoma קטנה לשלוח גרורות? קוטר 3 ממ

היי ד"ר.. אני אובדת עצות, אחי הגדול בן 37 אובחן עם סכיזופרניה בגיל 21, מאז נכנס ויצא מבתי חולים, מחלקות סגורות ופתוחות , גר עם הוריי, כמה חודשים מתנהג בסדר לוקח תרופות ואז חלה הידרדרות במצבו, נעשה תוקפני , מאיים על הוריי , בורח מהבית עד שמקבלים צו אשפוז בכפייה , מאשפזים ואז שוב חוזר חלילה ככה בכל שנה במשך שנים... מיותר לציין שעייפנו מהמצב, אך זה לא העניין.. מה שמפחיד אותי זה המחשבה שהוא עלול לפגוע בהוריי, זה מרגיש לי כמו עניין של זמן.. לפני כחודשיים שוב חלה הידרדרות שוב אותו הסיפור, ברח מהמחלקה הפתוחה והתקשר לאבי ואמר לו שהוא לקח לו את אשתו ושהוא יהרוג אותו, זה בעצם חלק מהקולות שהוא שומע כל הזמן, הוא נמצא על ידי המשטרה רחוק מאזור הבית ואושפז בכפייה, לאחר שבועיים שיחררו אותו, אני נורא מפחדת.. יש לי ילדים קטנים ככה שמרגיש לי לא בטוח להיות בבית הוריי האהובים עליי ( מה שמכעיס אותם מאוד..) מה עושים עם המצב הזה? מה??? בסוף יקרה אסון...

שלום רב. אני גרושה וכרגע אני גרה עם ההורים אין לי איפה לגור ואני גרה בבית עם אבא שיש לו דימנציה. דוד שלי ז"ל נפטר לפני חודש ודודה שלי ז"ל נפטרה שבוע אחרי אבא שלי לקח את זה קשה והוא מוציא עלי את התוקפנות שלו עלי גם לפני משפחתי. רציתי לשאול מה עושים במצב כזה? אני כרגע לא יכולה לקנות לעצמי דירה ורציתי לשאול האם למי שיש דימציה הוא גם תוקפני? הוא מבין מה הוא עושה? אשמח לעצמי לדעת מה לעשות במצב כזה? אני מאוד מודה לך שתהיה לך שבת נפלאה.

אני נשואה כ 12 שנים. לאחר קריאה מעמיקה בעלי עונה על הגדרת פסיכופט. מניפולטיבי , בוגד סדרתי - יחסי שליטה והשפלה עם מספר נשים במקביל - ספרתי בזמן נתון 34, נצלן, ביטחון עצמי מופרז , רגוע , צ׳רמר על מנת להשיג את שלו. אינו מרגיש אשמה, ואם כן אז הוא לא מראה זאת. שקרן. בתחילת נישואינו היה אלים מילולית , מעט מאוד פיסית. מנותק והטיל את האשמה בגין כל ריב על התנהגותי - סברתי שהוא צודק כי אני אדם לא קל. היום, לאחר אין ספור פרידות ופיוס, שני ילדים, לאחר שהשלמתי עם כל זה הגיע עוד גילוי כאשר הילדה שלנו פתחה בטעות תיבת דוא״ל ממנה עלה כי יש לו מאהבת בעבודה, מספר מאהבות קבועות בשלושה ערים שונות וכמה בנות ״על הדרך״. בשל גלי עצב וכאב לב מן הפרטים הקשים שעלו במיילים ובעקבות אירועים שונים מולו חליתי בגופי ובנפשי. התעמתתי עמו והוא לא הניד עפעף. חרף המיילים הברורים המלמדים על כך שהאיש היה עסוק משך כל השנים בהם הינו נשואים באיתור ״כלבות״ ושפחות , ולמרות שחלק מהנשים שאותם אני מכירה היטב- הכחיש ברוגע. הבכי והכאב שלי לא הביאו לשום תגובה מעבר לאמירה כי הוא חי עמי ומנסה להצליח בבית ובקריירה שזו הצלחה של שנינו. מעבר לכך, אני התמוטטתי וכמובן הוא מתנהל כרגיל. הוא טען כי הפסיק את ״הפעילות״ . שוב זהו משבר רביעי על בסיס גילויים דומים אשר הביאו כמעט לגירושין פעמיים ולפיוס לאחר ששכנע אותי כי הוא משתנה בגלל הילדים. כעת , באיחור רב אני מבינה על מה נפלתי. השאלה שלי היא כזאת: א. האם אדם כזה הוא חסר תקנה? הוא מסרב להודות שיש בו משהו ״לא נורמטיבי״ ב. בתוכי ובגלל סיבות חברתיות איני יכולה בשלב הזה לפרק את המשפחה - האם יש השפעה לא מורגשת על הילדים? ( הוא מאוד נחמד איתם והם מתים עליו) ג. איך לשמור על שפיות עם אדם כזה? מה הפעולות / ההתנהגות שבה אני יכולה לנקוט על מנת שאוכל לשמור על עצמי מהשפעה שלו מקרה מרגיש כזה. תודה