תוצאות חיפוש עבור עיצוב-התנהגות

שלום, אני גננת בגן טרום חובה, בגני שתי ילדות אחיות תאומות עם קשיי התנהגות במהלך היום, הן בנות שלוש ו 4 חודשים. האם שיטה של עיצוב התנהגות, באמצעות טבלת מדבקות/ פרסים, יכול להתאים בגיל הזה או שמוקדם מדי? בברכה, רינת.

שלום רב! בני טוב הלב והאנרגטי בכיתה ב', יש לו מורה נפלאה שאנו סומכים עליה לגמרי. בשנה שעברה בגלל קושי לשבת ולשמור על קשב לאורך זמן קיבל אפשרות ל"התאוורר" במגוון דרכים ועבר את השנה בהצלחה רבה, גם אם לא כותב כפי שהיה מצופה. החשוב הוא שלא הרגיש שהוא ב"מוקד" והשתדלנו כל הזמן שמינון ההערות יהיה נמוך עד כמה שניתן. השנה התחילה ולדעתה של המורה כנראה כחלק מבדיקת גבולות חדשה ו/או מצורך למצוא את מקומו החברתי - הרבה יותר תזזיתי, מפטפט, פחות מקשיב וגם - מציק לילדים אחרים. אני חוששת שעוד שבוע-שבועיים של להיות במקום הזה של הילד שמציק... יעשה לו מאד רע ולמעשה ידחוף אותו לפינה. הוא ילד מקסים וחברותי ואחד הדברים שצויינו בעבר לטובה הוא היחס המתחשב שלו לחברים. השנה - כיוון שהוא "חזק לימודית" הוא אינו זכאי לשעות הכלה, ועדיין לא קיבל את ההזדמנויות לאיוורור, להבנתי כיוון שיש ילדים שזקוקים לזה יותר ממנו. אני חוששת שבגלל שהוא חזק לימודית - הוא למעשה לא מקבל מענה לצרכים שלו - בתנועה ובהפסקות. עד עכשיו נמנענו מללכת לאבחון של הפרעות קשב והיפראקטיביות - למרות שמגיל צעיר מאד הוא מטופל אצל מרפאה בעיסוק בגלל החיפוש התנועתי ודי ברור שלפחות צריך לבדוק את העניין. 2 שאלות - 1. מהי דרך פעולה אפקטיבית לזמן הקרוב על מנת למנוע ממנו ל"התבצר" במקום המציק? המורה רוצה לעשות מחברת שכל בוקר הם יסכמו על משהו אחד שהוא צריך לשים לב אליו היום ובסוף היום יסכמו אם מגיעה לו מדבקה. אני חוששת שזה שוב לשים פוקוס על ההתנהגויות הלא רצויות... 2. האם כדאי ללכת לאבחון? על כל המשמעויות של זה. תודה רבה רבה! תמר

שלום, בני הגדול (מתוך שניים)בן 13 נוהג תקופה ארוכה להשתמש בקללות ובתנועות מגונות כלפי וכלפי בעלי בכל פעם שמציבים לו גבול או שעושים דבר שאינו משביע את רצונו. לעיתים אף מאיים שיפגע בנו וצועק שלא יתן לנו לישון, אם לא נסדר את הסדין על מיטתו לדוגמא. תקופה ארוכה הלכנו להדרכת הורים אצל פסיכולוגית אשר הקלה עלינו את ההתמודדות עם התנהגותו אך לא פתר את הבעיה כיוון שהילד לא הפסיק לקלל, לצעוק ולאיים עלינו. בימים האחרונים אני מרגישה שאין לי כח כבר לספוג התנהגותו זו והתחלתי פשוט להתעלם ממנו. ביקשתי מבעלי שיסייע לו בבוקר בהתארגנות לבית הספר.כשבני פונה אלי אני עונה לו בשפה רפה של כן ולא ונמנעת מלעשות כל דבר שהוא מבקש. איני בטוחה שזו הדרך הנכונה אך לצערי כבר איני יכולה לשאת את התנהגותו. אציין שלילד ADHD ומטופל תרופתית ברספירדל (1/2 ביום) וקלוניריט (2 ביום) ולומד במסגרת של חינוך מיוחד לעיצוב התנהגות ובעל אינטליגנציה תקינה. אשמח לקבל עיצה כיצד לשפר את היחסים ביננו.

שלום, יש לי ילדה בת 8 תאומה, שניסינו הכל חוץ מטיפול תרופתי, פעמונית, רישום מסודר, עיצוב התנהגות, תרגילי חיזוק שרירי האגן וכלום לא עזר.האבחנה היתה שינה עמוקה ותורשה ההרטבה היא ככמעט כל לילה. האם יש צורך לבדוק דלקות בשתן? האם יש קשר? והאם כדאי לעבור לטיפול תרופתי ולאיזה רופא כדאי לפנות על מנת לקבל את המרשם עם המינון המתאים?

שלום, עקב מעבר של בני בן ה- 4 (אח לתאום באותו הגן) מגן פרטי לגן עירוני נכנס הילד לפחדים חזקים הכוללים סיוטים בשינה, הקאות בכניסה לגן בבוקר, בכי רב, קושי בפרידה ממהורה בגן. פחדים אלו הלכו וגברו, כיום לילד קיימים התקפי חרדה משעות הבוקר מרגע הקימה ועד לוידוא כי הינו הולך לגן, התקף זה גם נשמך גם בכניסה לגן הכולל, קוצר נשימה, מחנק, כאבי בטן, דיבור מבולבל, בכי, הקאות וכדומה. לוקח זמן בגן עד שהתקפת החרדה נרגע ע"י שיחות חיבוקים והרגעת הילד בכדי להביאו למצב מאוזן ולאחר מכען מסירתו ביידי הסייעת שתוכל לסייע לו בכניסתו לגן. במהלך היום, הלד נרגע ואף משלתב בפעילת הגן. אציין כי חווינו תהליך זה גם בקליטתו בגן הפרטי שבשנה שעברה שזו הייתה המסגרת הראשונה שלו, אך הפעם במינון גבוה יותר ובהתקפי חדרה חזקים לעיתים נדמה שהילד עומד להתעלף. זקוקים לעצתך, כיצד להתמודד עם הנושא. ההורים, רוינת ומנשה

יש לי בן בכור בן 5.8. השתלב השנה בגן חובה בחטיבה צעירה. באסיפת הורים הגננת אמרה כי הוא עולה לכיתה א' שנה הבאה. מדובר בילד חכם מאוד, יפה תואר לכל הדעות, חברותי.אבל להגדרתה חסר ביטחון במובן הזה שכל הזמן דורש ממנה תשומת לב באופן כזה ששואל אותה כל הזמן מה לעשות (נניח סיים לאכול מגיע אליה לשאול מה הלאה למרות שיודע את התשובה), מלשין על ילדים אחרים, רוצה תמיד להיות הכי טוב בהכול, הכי טוב בחשבון והכי הכי בכול, מתווכח איתה על כתיבת אותיות/מספרים גם אם טועה. רוצה שיציינו אותו כל הזמן.רוצה כל הזמן לספר במפגש דברים. היא מרגישה שמשהו ריגשי תקוע לו בפנים ודואגת שמא יפריע לו שנה הבאה בלימודים. היא הציעה לי לערב את פסיכולוג, והשבתי בחיוב. היא חשבה שצריך טיפול ריגשי. מצד אחד מדובר בגננת אשת מקצוע מוערכת על ידי ומצד שני מה כבר בגיל כזה? בבית סה"כ ילד מתפקד ויותר. נמצא בחוגי ספורט פעמים בשבוע, נמצא חלקית בצהרון וחלקית עימי, יש סדר יום מאוד ברור בבית, חברים מבקשים לבוא אליו. אני רואה את הקושי בפתרון קונפלקטים, ומנסה לסייע לו ולא לתת פיתרון, אני רואה את הנטייה לפתור באלימות ומתמודד עם זה יפה לאחר טבלת עיצוב התנהגות, אני רואה את הצורך בחיזוקים בלתי פוסקים ומקבל את זה, השאלה האם יש עוד משהו שאני יכולה לסייע לו לפני שפונים לעזרה חיצונית ואם כן לאן ?

שלום ד"ר ליאת מנדלבאום לפני כשנה ושלושה חודשים בעלי ואני נסענו לשבוע לחו"ל , הנסיעה היתה די מהיום למחר ... ביקשתי מדודה שלי לאסוף את בני בשעה 14:00 משער ביה"ס ( אז תלמיד כתה א ) ובדיעבד הסתבר שהצלצול הוא ב 13:45 ... הוא הגיע לשער ... ומכאן התחיל כל הסיפור ... ביומיים שאחרי התקשרו לדודתי שהוא לא מרגיש טוב ורוצה הביתה , בהמשך לא רצה בכלל ללכת לביה"ס... כשחזרנו לא רצה להכנס לביה"ס , הפרידה היתה עם בכי , היו ימים שלא נכנס לשעורים , היה צמוד למורה ... ולמעשה בהמשך היה שיפור , היה יורד בבקר מהרכב ונכנס עם המורה שלו , אח"כ הסכים גם להכנס עם ילדים מהכתה ( לבד אף פעם לא נכנס ) . לאחרונה אינו מסכים להכנס עם חברים , רק עם המורה שלו היועצת או המנהל . אני רוצה לציין שבמהלך היום הוא לומד יפה , משחק והכל בסדר . לפני כחודשיים בבית , הוא היה שואל לעיתים קרובות " אמא איפה את ? " " אבא איפה אתה ? " זה ירד משמעותי, והיום אם אנחנו יוצאים חשוב לו לדעת מי בבית איתו ... הבעיה העקרית היא בכניסה לביה"ס , אם לא פוגשים בשער את המורה היועצת או המנהל , אנחנו מעלים איתו את התיק לכתה , מורידים אותו למזכירות ושם הוא מחכה למורה איתו עולה לכתה ומרגע זה הכל רגיל . אשמח להמלצתך כיצד לנהוג / מה לעשות ? תודה מראש ...

בני בן 4.8 ילד מקסים, רגיש וחכם במיוחד. יש לו אחות קטנה בת 2.5. כעת הוא בגן עיריה טרום חובה, ממשיך באותו גן ועם אותה גננת משנה שעברה. לפני שבוע וחצי הגננת קראה לשיחה. לדבריה בננו צועק, מפריע, אלים לעיתים, לא ממלא אחר הוראות, וכל זאת באופן שלדבריה חורג מהנורמה. בשנה שעברה היא הגדירה אותו כ"ילד שובב" אולם השנה ההתנהגויות החריפו ולעיתים הוא ממש מקשה עליה לקיים שגרת לימודים רגילה בגן. ככל שחשבנו - לא מוצאים הסברים להסלמה בהתנהגותו, לא ההתנהגות הפרועה בגן ולא האלימות שהחל להפגין בבית. המצב בבית טוב מאד, משפחתית וכלכלית, לא חלו שינויים או טראומות חיצוניים. חשוב לי לציין גם שאנחנו לא הורים ש"זורמים" עם מה שבא לילד בבית חסר חוקים או גבולות (או לפחות כך אנחנו מרגישים). החלטנו עם הגננת על מעקב באמצעות טבלת עיצוב התנהגות, בבית ובגן, ממלאים פרצופים עצובים או מחייכים ומצ'פרים בפרס על כל 5 פרצופים מחייכים. לדברי הגננת - חל שיפור, וגם בבית זה מורגש. אמנם אין ימים מושלמים, אך הוא בד"כ מצליח להשיג 4-7 פרצופים מחייכים ביום, תלוי ביום. יחד עם זאת כמעט כל יום מתועד מקרה אחד של אלימות כלפי ילד בגן (כל פעם ילד אחר). היום בבוקר בני היכה אותי - חבט בגבי. בערב צעק והתחצף בעת ההשכבה לישון - וכשנזפתי בו הוא בעט בי. מבחינתי זה גבול אדום, אבל לא רציתי להגיב מתוך זעם. תפסתי אותו בחוזקה הבטתי בו ואמרתי בטון חד וברור שאת ההתנהגות הזו שלו הוא לא ישכח הרבה זמן, ושהיא לא מקובלת עלי בשום פנים ואופן, ושהוא ייענש בבוקר. מה הסנקציות שניתן לנקוט כלפיו במקרי אלימות? האם לעשות איתו "ברוגז"? לקחת לו צעצוע אהוב נראה לי לא רלבנטי ולא יעיל. מה עוד את מציעה למקר האלימות כלפיי היום, ובאופן כללי בהקשר להתנהגותו. האם להמשיך עם טבלת עיצוב ההתנהגות? תודה רבה!

שלום, יש לי ילד בן 5 שכול הזמן אוכל בידיים ומשחק עם האוכל.זה מטריף אותי וכבר שנתיים שאני מלמדת אותו לאכול וזה לא מצליח. גם אם פה ושם הוא כן אוכל בסכום אז אני מחמיאה לו...שום דבר לא עוזר..מה אני יכולה כבר לעשות?

שלום, אני בת דודה של אמא של אדוארד. אני נמצאת במערכת החינוך 22 שנה בתפקידים בכירים מאוד ומכירה מקרוב ומרחוק את האוכלוסייה כמו אדוארד. אדוארד עלה לארץ עם הוריו ושני אחיו הקטנים ממנו לפני כשנה וחצי. תלמיד adhd מאובחן מגיל הגן. נשלל אוטיזם. נטל טיפול תרופתי מכיתה ב בקולומביה שלא קיים בארץ stratera. בילדותו סבל מבעיות הסתגלות קשות, היה בלתי נשלט, מתפזר לכל כיוון, בעל בעיות התנהגות קשות בבית ובבית הספר. מכיתה ג מטופל התנהגותית, בנוסף לטיפול בריפוי בעיסוק בשל בעיות גראפומוטוריות. כמו כן השתתף בטיפול קבוצתי לשיפור האינטראקציה החברתית. בכיתה ה חל שיפור ניכר בתיפקודו, עונה לדרישות לימודיות בעקבות שילוב בטיפול התנהגותי, ריפוי בעיסוק וטיפול התנהגותי. כאמור עלה לארץ לפני כשנה וחצי והשתלב באמצע כיתה ו. עם המעבר לכיתה ז החלו קשיים לבלוט. הוא למד באולפן והתנהגותו כלפי המורה לאולפן היתה מאופקת ומרוסנת ואילו כלפי יתר המורים נטולת כל רסן. קללות, דפק על שולחן, הסתובב בכיתה, ביצע תנועות מגונות, מציק לחברים, התפרצויות זעם, באיבחון פסיכולוגי שנערך לו בדצמבר השנה הפסיכולוג דיבר על אימפולסיביות, קשיים בשליטה עצמית, סף תסכול נמוך, קשיים בקבלת גבולות, אך רמתו הקוגניטיבית ממוצעת. יצויין כי בקולומביה למד אדי בבית ספר יהודי שבו למדו 6 תלמידים בכיתה וההורים דאגו לסייעת באופן עצמאי לתיווך ואירגון. השנה משתתף בחוג ג'ודו, וההורים מגיעם לשיחות בהדרכת הורים אצל הפסיכולוגית המטפלת בו אחת לשבוע. כשהופנה לפסיכיטארית אין עדות לאובדנות, תובנה למצב שיפוט חברתי-חלקי, חשיבה מאורגנת, בוחן מציאות תקין. והומלץ על המשך טיפול פסיכולוגי. אובחן כסובל מבעיות בהתנהגות, בעיות בלמידה, adhd. הומלץ גם על קונצרטה וריספונד, ועזרה בעברית. הפסיכולוג המאבחן והפסיכיאטרית ממליצים על בי"ס לעיצוב התנהגות שם יש ילדים קשים מאוד. והפסיכולוגית בטיפולים הרגשיים ממליצה על סייעת בכיתה רגילה. מה לדעתך הכי נכון? היום לאחר הטיפול התרופתי המקיף התקבלה חוות דעת טובה מן המורים המקצועיים והוא נראה שקט, מבצע משימות ומצליח ללמוד. כשביקשתי לראות כיצד בית הספר התמודד איתו, השיבה נאמר לי כי תוכנית לעיצוב התנהגות לא נעשתה לו אך היועצת והמחנכת היו בקשר אינטנסיבי עם ההורים, לטוב ולרע,טלפונית ופגישות, וקשר של שיחות עם התלמיד, קיבל סיוע של חונך לשעתיים אחרי בית הספר, הדובר ספרדית, קיבל קשר שעתיים בשבוע עם בת שרות לאומי כתגבור לימודי בשפה. אני רוצה לשאול אותך ליאת: היה כאן הכרחי מאוד עיצוב התנהגות. וזה לא נעשה... זה ילד מורכב ולדעתי היה פה מחדל גדול מה דעתך?

שלום רב בני אובחן כהיפראקטיבי ואימפולסיבי עם בעיות התנהגות. הקושי העיקרי שלנו הוא אלימות. מקבל כרגע נוילפטיל בטיפות שעד כה עזר בשילוב עיצוב התנהגות וכן טיפול פסיכולוגי שלא ממש קידם אותו. האם טיפול נוירופידבק יכול לעזור לו להגיע להתנהגות הרגועה שיש בעזרת הנוילפטיל?

שלום רב ביתי בת השש בגן חובה מתלוננת על המון "רוקים" וכל הזמן יורקת ולא בולעת. בטענה שהרוק מגעיל. זה נעשה בשליטה ולא נוזל מהפה.היא מדברת רגיל תופעה זו היתה בעבר וחלפה וכרגע חזרה מוגברת יותר ולמעלה מחודש,אני אובדת עצות ומצפה לתשובתך ממה זה נובע ומה הטיפול

אני אב לילד בן 16 הלומד בכיתה י. המחנכת מספרת לי שבני מתפרץ ללא שליטה על מורים בבית הספר. כאשר מורה כלשהי צועקת עליו או מרימה טיפה את קולה עליו הוא מייד מתעצבן צועק בחזרה, מקלל ומגיב בצורה לא נאותה. זה קורה לדוגמא כשמורה מבקשת ממנו להוריד רגליים מכיסא, או כשהוא מאחר לשיעור. חשוב לומר שהוא גם יודע להתנצל והוא מבין את טעותו. אך הוא תמיד חוזר לסורו. זה יכול להיות כלפי כל דמות סמכות-מנהל, מורה, מחנכת. הוא מספר שהוא רגיש לצעקות של אנשים. הרקע שלו שאני גרוש כבר שנתיים ואני מגדל אותו לבד ללא קשר משמעותי עם דמות אם. כיצד אוכל לסייע לבני? יש לי חברים שהילדים שלהם בני הגיל של בני, וגם להם יש בעיית שליטה בכעס. היועצת מטפלת בהם ע"י עיצוב התנהגות. כשפניתי ליועצת לשיחות היא אמרה שאין לה זמן והיא עמוסה. האם אני יכול לחייב אותה לעזור לבני, אני יודע שזה תפקידה, למה יועצת אחרת עוזרת והיא מתבטלת? אני כניראה אתלונן אצל מנהלת

בתוצאות איבחון פסיכודידקטי ציין הפסיכולוג כי מומלץ לבני בן ה 13 עיצוב התנהגות. למה הכוונה? איך מפעילים את זה בבית ובבית הספר?

שלום רב יש לי ילד בן 4 וצי שנים ילד PDD הוא גמול מפיפי לפני שנה. הבעיה היא צואה הוא נשכב על הריצפה מקווץ את הטוסיק , עובר זמן מה הצואה יוצאת רכה ולפעמים קשה בתוך התחתונים . עם הצואה שצאה הוא סוגר את הרגלים עם הצואה בתוך הטוסיק שלו רץ לשירותים יושב על האסלה מנענע את גופו בתוך האסלה והצואה נופלת . הוא מאוד שמח לומר לי "אמא עשיתי קקי בשירותים בואי תראי" אני כמובן מעודדת אותו ונותנת לו פרס. אבל..... אנחנו מסבירים לו בעדינות שהתחתון התלכלך ושזה לא נעים ומסבירים לו וזה לא עוזר. הוא מודע לזה ואומר שרק תינוקות עושים בתחתונים ושזה נורא מגעיל בתחתונים. אבל הוא נוהג אחרת . איך ניתן לעזור לבני בנושא זה? האם זה תהליך ע"י פסיכטלוג קליני? והאם יש המלצה של פסיכולוג/ית קליני מומלץ ברחובות , נס ציונה , ראשון לציון? או האם ניתן לפתור את בעיה זו ע"י מנחת התנהגות ?רק לצייון שמצב זה נמשך 10 חודשים בכל מקום לאו דווקא בבית .האם ניתן לפתור את בעיה זו? אני נורא מודאגת. המייל שלי [email protected]

בני בן השנתיים נולד עם בקע טבורי, ומאז הטבור שלו בולט. במקום לאפשר לטבור להתרפא מעצמו, בהמלצת הרופאים שנמנעים מלנתחו, הוא נוהג למשוך אותו החוצה באופן אובססיבי. ברגע שהחוצץ נכנס לפיו, אוטומטית החולצה עולה והיד נשלחת לפופיק. לעתים הוא מנסה לדחוף לשם חפצים, או נצמד לטקסטורות שונות כמו ריפוד דופן הספה, הקיר, ועוד. אפשר לומר שזהו חפץ המעבר שלו. ניסינו להתיר לחפץ אחר אך ללא הצלחה. אנחנו מנסים להניא אותו מלעשות זאת אך ללא הצלחה. כשהוא בלי מוצץ אין בעיה כמעט, אך בימים קשים כבתקופת ההסתגלות לגן חדש, המוצץ בפה כל היום, והפופיק חשוף וזוכה לציטוטים ללא הרף, כאשר בזמן הזה הוא נמנע מלפעול, לא משחק, מעדיף לעסוק בזה ותו לא. מה עושים? אנחנו כבר ממש מיואשים ולא רוצים שזה יחמיר. מאוד רוצים להכחיד את התופעה, אבל חוששים שתופיע אחרת במקומה, גרועה יותר. תודה רבה.

שלום רב, אשמח לדעת איך אוכל למצוא מטפל/ת המתמחה בחרדה אצל ילדים. ביתי בת ה-6 טופלה מזה כשנתיים וחצי גם בתראפיה באומנות/יצירה אח"כ בשיחות עם עו"ס ואח"כ ניסינו עיצוב התנהגות חיובית אצל פסיכולוגית, וכלום לא נתן מענה למצוקתה.היא מוגדרת ע"י פסיכיאטרית כילדה חרדתית מאוד המתבטאת בהתנהגות תובענית, דיבור ושאלות רציפות בלתי פוסקות, בכי, קשיים חברתיים וכו'. התנהגותה גורמת לסביבה לחשוב שיש לה הפרעת קשב וריכוז(דבר שנשלל בבדיקה).היא אמורה לעלות לכיתה א', וחשוב לי לתת מענה למצוקתה. אשמח לכל עזרה, בברכה, גלית

שלום רב, אני מודאגת מאד מהתנהגותה של בתי בת ה- -8. היא נכנסת להתקף זעם מכל עניין קטן, כועסת, מתפרצת, בוכה ולאחרונה אף מכה את המורה בכיתה: בועטת בה, דוחפת אותה. אם ילד בכיתה אומר לה דבר לא במקום היא כועסת, מתפרצת ומרביצה. קשה מאד להרגיעה. האירועים בחודשים האחרונים הם מדי יום. אנחנו מדברים המון בביית, מחזקים עלהתנהגותטובה וגם מענישים. ניסינו עיצוב התנהגות-לא ממש עובד. ברור לי שיש צורך בטיפול.אבל מי ומה? האם יש לך רעיון גם לעבודה בביית ובבית הספר? תודה דנה

ביתי מזה שנה מרטיבה כל לילה במיטה. מדובר בילדה בכורה, בוגרת, עצמאית, נבונה, מבינה עניין. כששוחחתי על כך עם רופאת הילדים היא אמרה בשופ פנים ואופן לא חיתול. עשינו טבלת עיצוב התנהגות, אבל זה היה די מאכזב, בעיקר עבורה. נאמר לי שלפני גיל 5 לא עושים כלום. גם במהלך היום היא מתאפקת וכבר פעמיים בגן פיספסה אובדת עצות- מה לעשות?

יש לי בן בן 15 עפ הפרעות אכילה. לא אוכל כלום אלא אם כן זה זנק-פוד טהור או שמכריחים אותו. בעית קשב קשה – חי בכאוס, צורך בגירוי מגעי וקולי תמידי- מפיק קולות מעצבנים ללא הפסקה וחנוגע בכל דבר ללא הבחנה וגם הורס אותו. החלפנו את הרטלין באדרונקס בתיקווה שהתאבון יפגע פחות (תחת קונצרטה אין מצב שהוי יאכל – ואני מפחדת שיגיע לתת תזונה). האם אפשר להחליף את הפרוזק ברמוטיב. ראיתי במקום מסוים שזה מכיל גם דופאמין, גם סרוטונין וגם אדרנלין (את הפעולה שלהם) וגם זה צימחי ועם פחות תופעות לוואי. אני נמצאת במאבק מתמיד איתו סביב האכילה ואני במלכוד – כי הוא צריך את הרטלין אבל גם בלעדיו הוא לא מוכן לגעת באוכל שיש בו ערך תזונתי (פיצה מזנק-פוד טהור וטילון הוא מוכן לאכול). האם רמוטיב יכול להועיל גם לבעיות הקשב? אני מאוד צריכה עזרה. תודה

יש לי בן בן 15 עפ הפרעות אכילה. לא אוכל כלום אלא אם כן זה זנק-פוד טהור או שמכריחים אותו. בעית קשב קשה – חי בכאוס, צורך בגירוי מגעי וקולי תמידי- מפיק קולות מעצבנים ללא הפסקה וחנוגע בכל דבר ללא הבחנה וגם הורס אותו. החלפנו את הרטלין באדרונקס בתיקווה שהתאבון יפגע פחות (תחת קונצרטה אין מצב שהוי יאכל – ואני מפחדת שיגיע לתת תזונה). האם אפשר להחליף את הפרוזק ברמוטיב. ראיתי במקום מסוים שזה מכיל גם דופאמין, גם סרוטונין וגם אדרנלין (את הפעולה שלהם) וגם זה צימחי ועם פחות תופעות לוואי. אני נמצאת במאבק מתמיד איתו סביב האכילה ואני במלכוד – כי הוא צריך את הרטלין אבל גם בלעדיו הוא לא מוכן לגעת באוכל שיש בו ערך תזונתי (פיצה מזנק-פוד טהור וטילון הוא מוכן לאכול). האם רמוטיב יכול להועיל גם לבעיות הקשב? אני מאוד צריכה עזרה. תודה

אני פונה בקשר לעזרה יעוץ מקצועי. יש לי ילד בן 8.5 שנים, עד גיל 3 היה ילד רגיל, בגיל 3.5 הלך לגן וגננת התחילה לומר לי שילד תוקפני ואגרסיבי, יכול להיות היו לו קושי עם שפה וילד הרגיש את עצמו כול הזמן בסטרס שהוא לא מבין עברית, אחרי חצי שנה ילד למד עברית מצב שלו היה לא יציב.בגן לפני בית הספר פסיכולוג שמה לב שילד מאוד בעיתי ויהי לו קשה לילמוד בבית הספר. לפני שנה עשינו טסט TOVA לא צריך ריטלין.בעיות בבית הספר ממשיכים, הוא מציק לילדים במיוחד בהפסקות, אם מתגרים בו הוא מחזיר למרות שאסור, משחק עם כוח, מקלל, לא תמיד מקשיב להוראות. השנה פסיכיאטר נתן לנו טיפות נאוליפטיל אחד בערב ואחד בבוקר, לא היה שינוי, נתתית לו כבר 3 טיפות פעמים ביום אין שינוי. לפי דעתי זה לא עוזר.טיפות האלה זה טיפות הרגעה,פסיכיאטר אמר שילד בסדר גמור,אם את רוצה תתני טיפות ואני נתתי. לא יודעת מה לעשות, מה אומרים על המצב כזה מומחה לילדים, מה עושים, כי אני מאוד מפחדת שהשנה יזרקו אותו מבית הספר, הוא ילד חכם ונבון ופיקח, חבל שילך לחינוך מיוחד.(אני גרושה וגרוש שלי בן אדם מאוד אלים, בבית ברחוב כלפי אנשים, ילד חווה כול זה מגיל קטן, יכול להיות זה השפעה שלילית של אבא שלו וגנים שהוא קיבל) תודה

בני בן 7 מסיים כיתה א ועבר שנה לא קלה מבחינה חברתית ולימודית ניסינו הרבה פסיכולוגית טיפול ריגשי הוראה מתקנת היינו אצל **** לאבחון קשב וריכוז אבל בסוף זו היתה הערכה בלבד הם המלצה להוראה מתקנת וספורט הוא משתתף בקבוצת כדורגל ילד חביב מאוד ורק רוצה למצוא חן בעיני אחרים לא התידד כל כך עם הבנים בכיתה רובם באו מגןם אחר וכל פעם שהתגלה תסכול פרץ באלימות דחיפות מכות לא אלימות קיצונית מאוד אבל מספיק כדי להשעות אותו מבית הספר כמה פעמים המורה לא ממש מצליחה להתשלט עליו וכנראה אין לה סבלנות למרות שהכיתה די קטנה ולא גדולה במיוחד המנהלת סבלנית אנו עוברים עכשיו תהליך של עיצוב התנהגות עם מישיה מקצועית מקווים לטוב אבל אני ממש יוצאת מכלי ומאבדת עשתונות לעיתים מרוב תסכול ילד שמקבל הרבה מותרות וחום ואהבה התחיל גם עם תיקים של חזרה על אותה שאלה הרבה פעמים מצמוץ בעיניים וכו אני מקווה שעיצוב ההתנהגות יעזור תיפגש איתו מנחה פעם בשבוע ותלמד אותו לעמוד בקשיים ומדריכה אחרת תעבוד עימנו ההורים השאלה שלי אני יודעת שאיתו עובדים חיזוקים חיוביים ולא עונשים ונמאס לי כבר לעשות התניות כל הזמן ואיומים אבל איך אני מתמודדת עם התנהגות כזו מבלי לצאת מכלי ולסתור לו? היום לגודמא קילל מורה פרטי חדש שהכיר לפני וזרק עליו חפצים והמורה עזב בכעס אני ממש אובדת עצות ולא יודעת אם כדאי לי לעשות עוד משהו או לחכות לעיצוב וניתוח ההתנהגות תודה רבה אם קראת עד לכאן

רציתי לברר כמה דברים הקשורים לטיפול פסיכולוגי: 1. האם מטפל אמור לגלות אמפתיה ולהימנע משיפוטיות , גם כאשר מבחינה אישית הוא חושב שהדברים לא מצדיקים את רגשות המטופל (למשל כשמטופל בדכאון, הוא ממילא רואה את הדברים בחוסר פרופורציות ואז האם על המטפל להעמידו על כך שמגזים בתגובתו - שיש דברים יותר גרועים וכו' ? 2. האם המטפל יוצר בכוונה פרובוקציות, כדי להשיג מידע מהמטופל? למשל כשמטופל עצור ולא מחצין רגשות, האם מטפל יכול בכוונה להקצין את הרגשות שנדמה לו שיש למטופל - כמו "בטח יש לך תחושה מאד קשה" או בוודאי זה מעורר בך מחשבות קשות (של חוסר טעם)" ? מקווה שאני מובנת, אך זה מטריד אותי ואולי מתקשה לתת אמון ואולי זה מה שגורם למטפל להיות לא אמיתי? או שכל הסיטואציה הזו לא אמיתית?? אודה לך על תשובה כנה