תוצאות חיפוש עבור נוירוזה

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC6105930/ מה דעתך על המחקר הזה? מהמחקר: . In this same cohort, the incubation period of active TB was typically 3-9 months and almost always under two years האם אתה תומך בדעה הזו? זה נראה כמחקר הכי גדול שנערך בנושא ושולל כמעט לחלוטין את האופציה של TB לאחר כשנתיים. אני שואל מכיוון שאני חולה קרוהן (7 שנים) קיבלתי טיפול ביולוגי במינון גבוה במשך שנים, קורס סטרואידים, התפרצות אחת גדולה. לפני הקרוהן, הייתי (אולי) ליד אדם עם TB למשך זמן מסוים. אני מפחד לעשות את המבחני מנטו (מכל סוג) מהחשש לfalst positive ולהימנע מנזק לכבד שלא לצורך. אני משקלל את העובדה שעברו 7 שנים, המערכת החיסונית שלי ברצפה מביולוגים, הייתי על סטרואידים. התפרצות קרוהן, כמעט מגוחך לחשוב שיש לי TB רדום לאור השקלול של כל הדברים. מה אתה היית עושה במקומי? מה דעתך על המחקר? אני מאוד מפחד מהבדיקות לשחפת מכיוון שקראתי בהמון מקומות שיש עם זה משחקים והרבה false positive מכל מיני סיבות. אני יודע שאין 100% גם אם הייתי עושה את המנטו או את השניה. עדיין, מה דעתך על כל זה?

הרבה מהחוזרים בתשובה, רואים בעצמם כמשיחים או כנביאים כאלו שמתריעים מה יקרה ומה יעשה אלוקים אם לא נשמור את מצוות התורה... זה ממש סוג של מחלת נפש וכמה שלא מנסים לשוחח איתם בכבוד ובהיגיון הם לא מוכנים אפילו לשקול שיש אפשרות למציאות או אמת אחרת מדרך מחשבתם. האם זוהי לא מחלה נפשית? לדעתי זה צריך להיכנס לספרי הפסיכיאטריה כחלק מהפרעה נפשית.

לישועות והורדת דכאון. אפשר לקרוא גם פסוקים מהזוהר הקדוש . יש עוד תפילה מיוחדת לדיכאון פיטום הקטרות

האם מי שמאובחן עם נוירוזה נרקיסיסטית יכול לחוש אמפתיה ? אני לא מדבר על היכולת לזהות כוונות במצבים מסויימים (כי את זה אפשר ללמוד), ספציפית מדבר על "תחושה של אמפתיה" לפי ההגדרה המילונית...כלומר האם מי שמאובחן עם נוירוזה נרקיסיסטית יכול "להרגיש" אמפתיה ?

שלום, אני בן 25 וכבר 9 שנים בערך יש לי OCD. ככה לפחות נראה לי, אף פעם לא אובחנתי רשמית. אחת הדרכים שבהן הOCD הזה מתבטא, זה ביצוע כל מיני משימות שהמוח שלי מכריח אותי לבצע. מדובר בכל מיני דברים מוזרים. לפעמים גם ממש מסוכנים. למשל עכשיו יש לי דחף לשבת על מעקה או חומה כשמתחתיי הלמטה. כלומר שאני יושב לכיוון החיצוני בגובה רציני של כמה מטרים בודדים או אפילו עשרות מטרים. הדחפים המוזרים האלה לא מגיעים סתם. תמיד יש גירוי חיצוני. במקרה הזה ראיתי במהלך טיול אנשים יושבים ככה בכמה מקומות ולכן עלה לי הצורך לחוות את זה. בדרך כלל אחרי שאני מבצע את הפעולה, המוח שלי נרגע ולא דורש את זה יותר. לרוב אחרי פעם אחת או כמה פעמים בודדות. עכשיו במקרה הזה מדובר בדחף שהוא מאוד מסוכן. ואני חושש להחליק וליפול. האם במצב כזה כשאני נופל ומת זה נחשב לתאונה או התאבדות? סתם מסקרן אותי לדעת.. בכל אופן בגלל החשש הזה אני עכשיו מפחד להתקרב למעקות.זה ממש עושה לי חרדה.ומעקה הכוונה לא האלה הדקים שעליהם אין מצב אני אשב לכיוון כלפי חוץ, אלא האלה הרחבים, כמו חומת לבנים כאלה של 20 סנטימטר...ככה שהעניין הזה מאוד מעסיק אותי למרות שיש לי עוד הרבה OCD לא פתורים שמעסיקים אותי ותמיד צצים עוד, אבל העניין המוזר עם המעקה מאוד מטריד אותי ודי מנטרל אותי. אני די מפחד מזה. הOCD די דפק לי במוח את המנגנונים של הסכנה. לפני שהיה לי OCD לא הייתי בחיים עושה את הדברים המסוכנים האלה או אפילו חושב על זה. אבל לקול הפנימי של הOCD יש את הדרישות שלו וצריך לרצות אותו כדי שיפסיק להציק לפחות בעניין הזה. אני יודע שזה נשמע ממש פסיכי ומופרע אבל אין לי שום דבר פסיכוטי..זה הכל הפרעה נוירוטית אצלי..ואני לא מתלהב לנסות טיפול כי לא נראה לי שזה ממש יעזור לי.אז יש אולי עצות לתת לי כדי לפתור את הOCD הזה כדי שאני לא אהרוג את עצמי בטעות? החשש שלי גם זה שכאני אשב על המעקה שאני אנסה להתקדם עוד קצת ועוד קצת במעקה לכיוון החיצוני כדי לראות מה הגבול שאני יכול לשבת בלי להחליק אבל בסוף אני כן יחליק למטה ואפול.. איזה הפרעה מזעזעת זאת..במקום להתעסק בדברים נורמליים המוח שלי רק חושב על כל ענייני הOCD האלה..בעיה רצינית. לא יודע אם זה משהו שבכלל אפשר לפתור.

אודי, נזכרתי בעונה הראשונה של "בטיפול", בסצנה שראובן מתיישב לצד נעמה. יושב קרוב קרוב אליה. זה עורר בי חרדה. לא יודעת למה נזכרתי בזה. באותו היום, הלכתי לטיפול והרגשתי לראשונה, פחד עצום. פחד ממנו. הלב הלם בחוזקה ולא הצלחתי לדבר. רעדתי מקור, והוא נראה לי בן אדם זר. ובתכלס, זה מה שהוא - בן אדם זר... ובבן אדם הזה אני אמורה לבטוח?! אודי, אתה אוהב את המטופלים שלך? אהבה זו מילה "גדולה" מדי, ובכל זאת... אגב (או לא אגב) - בהתחלה נבהלתי שכתבת שאני "מתוקה". אח"כ קראתי שוב וזה הרגיש נעים. הרגשתי שזה בא לך ישר מהלב. זה שימח אותי מאוד. לילה טוב אודי יקר. נטע.

קראתי פעם שפרויד שיקר לאחת המטופלות שדימום מסוכן שנגרם לה בעקבות ניתוח כושל באפה, שאיזה קולגה שלו ביצע היה כתוצאה מההיסטריה שלה ולא מחדל של קולגה. זה רמת המוסריות של פרויד. הוא היה בעיני המטופלת 'סמכות'. היא כיבדה אותו והאמינה לו בתור 'מומחה'. אז הוא ניצל את זה ושיקר לה כדי לעשות כסת"ח. והיא האמינה לזה. הוא ניצל את התמימות שלה כדי להתחמק מהאחריות להשלכות של דברים. וזה - 'אבי הפסיכולוגיה'. ממש 'מכובד'. אולי 'גאון' אבל כנראה זבל של בן אדם ככל שזה נוגע להתייחס ביושר וכבוד למטופלים. אפילו קראתי שבכלל לא עניין אותו לעזור למטופלים אלא רק 'לחקור' אותם מתוך סקרנותו להבין נוירוזות. הוא כמעט ראה בהם סוג של 'תתי אדם'. די גועל נפש הייתי אומרת.לא מחמיא בכלל .

היי כמה שאלות.. האם אני חייב להיות את הדת בשביל להיות מאושר ומסופק? האם הפסיכולוגיה מסתכלת על האדם בצימצום? שכן היא מתייחסת רק לנפש האדם, וידוע שביהדות הנפש ממוקמת ברמה הכי נמוכה מבחינה רוחנית, ויש מעליה את הרוח והנשמה, והפסיכולוגיה אינה מתעסקת בנשמה. פרויד אפילו הגדיר את הדת כ"נוירוזה קולקטיבית" (הפרעה נפשית) האם ניתן להיות מאושר ללא הדת? האם כל הקטע הזה של הדת הוא פשוט "בריא", כי יש על מי כביכול להישען ובמי לבטוח ואין קונפליקטים, החיים קלים? האם הדת היא בעצם בריחה מאשר להסתכל לחיים האמיתיים ולמציאות בעיניים? פשוט אנחנו חיים ואז מתים ואין מעבר לזה....כאילו כל הקטע של הדת הוא בשביל להכניס תקווה ומשמעות לחיים, אבל מי אומר בהכרח שזה נכון? יש לי כ"כ המון ספקות ושאלות שמהדהדות בי, ופשוט אומרות לי "למה להניח תפילין בבוקר? למה ללכת לבית כנסת? עזוב אותך, זו סתם בריחה, לך תלמד לעשות כסף, להרוויח, להינות מהחיים, מהדת לא ייצא לך כלום..וכל זה פשוט מהדהד בי...וגורם לי להרגיש כישלון...ז"א אם אני מניח תפילין אני מצפה לשכר, שיהיה לי טוב, ואז לא טוב לי ואני לא מניח יותר תפילין..יש לי הרבה שאלות וספקות.. מה צריך? טיפול פסיכולוגי או לחזור בתשובה? אני נמצא בטיפול פסיכולוגי כבר שנה וחצי... אני בן 24 בדת מרגישים "שייכות" למשהו, ליהדות..אז זה כאילו מפצה על כל מיני חסכים, אבל מי אמר שבהכרח זה נכון בשבילי???? ושזה מה שאני צריך?

היי כמה שאלות.. האם אני חייב להיות את הדת בשביל להיות מאושר ומסופק? האם הפסיכולוגיה מסתכלת על האדם בצימצום? שכן היא מתייחסת רק לנפש האדם, וידוע שביהדות הנפש ממוקמת ברמה הכי נמוכה מבחינה רוחנית, ויש מעליה את הרוח והנשמה, והפסיכולוגיה אינה מתעסקת בנשמה. פרויד אפילו הגדיר את הדת כ"נוירוזה קולקטיבית" (הפרעה נפשית) האם ניתן להיות מאושר ללא הדת? האם כל הקטע הזה של הדת הוא פשוט "בריא", כי יש על מי כביכול להישען ובמי לבטוח ואין קונפליקטים, החיים קלים? האם הדת היא בעצם בריחה מאשר להסתכל לחיים האמיתיים ולמציאות בעיניים? פשוט אנחנו חיים ואז מתים ואין מעבר לזה....כאילו כל הקטע של הדת הוא בשביל להכניס תקווה ומשמעות לחיים, אבל מי אומר בהכרח שזה נכון? יש לי כ"כ המון ספקות ושאלות שמהדהדות בי, ופשוט אומרות לי "למה להניח תפילין בבוקר? למה ללכת לבית כנסת? עזוב אותך, זו סתם בריחה, לך תלמד לעשות כסף, להרוויח, להינות מהחיים, מהדת לא ייצא לך כלום..וכל זה פשוט מהדהד בי...וגורם לי להרגיש כישלון...ז"א אם אני מניח תפילין אני מצפה לשכר, שיהיה לי טוב, ואז לא טוב לי ואני לא מניח יותר תפילין..יש לי הרבה שאלות וספקות.. מה צריך? טיפול פסיכולוגי או לחזור בתשובה? אני נמצא בטיפול פסיכולוגי כבר שנה וחצי... אני בן 24 בדת מרגישים "שייכות" למשהו, ליהדות..אז זה כאילו מפצה על כל מיני חסכים, אבל מי אמר שבהכרח זה נכון בשבילי???? ושזה מה שאני צריך?

האם את מכירה סרטי קולנוע בהם היה תיאור אמין של טיפול פסיכואנליטי? אני אבהיר שאני לא שואל לצורך מחקר כלשהו אלא מתוך סקרנות אישית.

היי, שאלה אולי לא קשורה טיפה לפורום, אך בכל זאת אשמח אם תעזרו לי.. קצת עליי אני בן 24..עובר כרגע טיפול נפשי אצל פסיכולוג קליני..מטופל תרופתית ונמצא כשמונה חודשים בטיפול פסיכולוגי..מתחיל להרגיש את האפקט של הטיפול ואת השינוי שחל בי..גם בעקבות הטיפול התרופתי..יותר מתקשר..יותר מדבר..יותר משוחח..יותר מכיר את עצמי... הייתי במשבר בעקבות חיים לא קלים שעברתי..התעללות נפשית מצד האם.. (שעדיין נמשכת פחות או יותר..).. לא גדלתי עם הוריי.. גדלתי בסביבה בעייתית..והיו לי קשיים במשך החיים...כיום אני עובד למחייתי ומתגורר לבד.. העניין הוא שתמיד היתה לי זיקה לדת..ואני מפחד ממנה..אני רוצה להתחיל תהליך של חזרה בתשובה (באופן איטי) אבל אני לא יודע אם זה "נכון"..אם זאת הדרך האמיתית..כי אני לא רוצה לברוח אליה מתוך "חולשה" או משהו כזה..אני רוצה יותר להכיר את עצמי..ומפריע לי משהו שפרויד אמר פעם ש " הדת היא סוג של נוירוזה (ואולי הטובה שבנוירוזות)"...זאת אומרת שאם אני אחזור בתשובה אני אעבור מנוריוזה אחת לנוריוזה אחרת..וזה קשה לי לקבל את זה..כאילו..קשה לי לקבל את זה שאני צריך להאמין במשהו שכביכול אני לא מאמין בו..יש לי זיקה לדת..ואני מתחבר אליה..וכשאני נזכר ומסתכל אחורה..אני זוכר שבתקופות קשות בחיים שלי..בארץ ובחו"ל..אני זוכר את עצמי מניח תפילין..הולך לבית הכנסת..מתקרב לדת...גם בחו"ל כשהייתי לבד נמשכתי לבית חב"ד..אבל אני לא יודע אם זה הדבר הנכון מבחינתי לעשות כרגע..אני מרגיש שאם אני אתחזק בדת אני אתחזק גם נפשית..אבל כאילו קשה לי לראות את הדת כ"נחמה"..או כ"מקום מפלט"..זה כאילו יגיד על עצמי ש"לא הצלחתי"..ש"ברחתי" לדת..ש"הפסדתי"...שאני יכול למצות את עצמי ולאו דווקא בדת..ולהתחזק נפשית לאו דווקא בדת..אבל לדוגמא כשאני "חוטא" (מוציא זרע לבטלה באוננות לצורך העניין) אז אני מרגש אשם..כאילו מרגיש רע...וגם מרגיש לא טוב בגוף..ואני לא יודע כבר מה קורה איתי..זאת אומרת היום כשאוננתי, ידעתי מלפני כן שאני לא צריך לעשות את זה..ושזה לא נכון בשבילי..ובכל זאת עשיתי בגלל התאווה שלי..לספק את היצר מהר מהר..ובסוף נפלתי והתבאסתי נורא...בקיצור אני די מתוסבך ולא יודע מה לעשות אשמח לתשובה תודה מראש.. :)

מהי פסיכואנליזה? כמה פעמים בשבוע? האם תת התמחות מיוחדת בפסיכותרפיה? אני מטופלת 4 פעמים בשבוע. שיחה פנים-אל-פנים עם המטפל. האם זה נחשב לאנליזה?

בכל פעם צץ משהו חדש..מטריד.. בתשובה האחרונה שלך אלי מאד הרגעת אותי..יש לך תמיד רעיונות חכמים..והחלטתי ליישם.. עד ש..התחלתי לפחד שיש לי יכולות להזיק..מחמיאה לאיזה ילד והוא נופל ונזקק לתפרים..כועסת על מישהו ואז הוא מקבל מחלה קשה.. וזה הדבר האחרון שקרה עכשיו..נפגעתי ממנו..כעסתי וקינאתי וחשבתי שהוא מושלם וחייו מושלמים ופתאום הוא נפל למשכב..וכמו שאתה מבין..לא סתם שפעת..וזה קורה לי לאחרונה הרבה עם אנשים..מפחדת לכעוס.. שלא אפגע באחרים ולא אפגע בעצמי..אף פעם לא האמנתי ב"שטויות" כאלה של'לפתוח פה'.. וכל מיני אמונות תפלות.. ועכשיו מרגישה שהשתגעתי..אולי אני סוג של מכשפה?? מפחדת מעצמי ורוצה להרחיק את עצמי מאנשים. למה אין לי מנוחה??!! רוצה ש ק ט .. מה קורה לי??? אני מתביישת במחשבות האלה ויודעת שזה אולי מופרע.. פסיכוטי?!??..אודי אתה יכול להבין אותי? להסביר לי את עצמי?? לה ר ג י ע ?? בבקשה אודי

המלצה על פסיכיאטר שזה תחום התמחותו , כל מקום בארץ.

שלום, אני רווקה בת 45, אקדמאית שעובדת במשרה מזכירותית במוסד אקדמי. אני בחורה שמנה וכל חיי סובלת מרגישות יתר למשקלי, ובכלל לכל מה שחושבים או אומרים עלי. כתוצאה מכך פיתחתי מנגוני הישרדות של אסקופה נדרסת - הכוונה שכמעט איני מתנגדת לדעת הרוב או אנשי הסמכות. ברור שאין לי אסרטיביות או יכולות ניהול ולו הקלושות ביותר. אני סובלת מחרדות רבות ודכאון ארוך שנים. למרות טיפול תרופתי באפקסור, סימבלטה וכעת נסיון בציפרלקס - איני מוצאת מרגוע לנפשי המתייסרת - איני מסוגלת להכיר בחורים, לחפש מקום עבודה חלופי ואולי להתקדם והיום התפתחה לה אצלי נוירוזה נוספת - אני מתביישת בחוסר נסיון החיים שלי שאינו הולם את גילי המתקדם ואני מוצאת עצמי מאוד מבודדת חברתית ובעבודה, שכן כולם בעלי משפחות, בעלי חיים מלאים וביטחון עצמי ואני מלאה בחרדות שאינן מרפות ומרגישה שכל העולם שופט אותי. אין לי יותר כוח!!! האם פשוט להסתגר בבית? אני מתביישת להציג את עצמי בפני אנשים - מרגישה שכולם שופטים את היכולות החברתיות שלי, את האופי הביישני והתבוסתני שלי ואת כשלוני כאדם - כמו שאמרה לי מישהי מהעבודה "את אדם חלש"! לא מצליחה לגייס כוח לחימה...מדוע איני יכולה פשוט להיות מי שאני וזהו??????????

שלום ד"ר ועקנין.ב 20 ליולי קיבלתי חיסון טטנוס דיפטריה לאחר פציעה קלה ברגל. חצי שעה לאחר חיסון הרגשתי עייפות כבדה והלכתי לישון. התעוררתי מספר שעות לאחר מכן בתחושה של חנק, היה מאוד מפחיד, לא יכולתי לנשום, היה דופק מואץ (140)ולחץ דם מאוד גבוה. היה כאב חזק בכל היד שהוזרק החומר, רעד בגוף, זעה קרה, כבדות ברגליים, סחרחורת קשה, בחילה. כאשר ניסיתי לקום- לא יכולתי לעמוד על הרגליים הרגשתי שרגל אחד נגררת לי . 10 ימים לאחר מכן הופיעה פריחה (סוג של אקזמה) עם שלפוחיות מתפוצצות בידיים. אלרגלוג איבחן שמדובר תגובה אלרגית לחיסון(serum sickness ). אבל הבעיה לא הסתיימה -היא רק התחילה. המשכתי להרגיש מאוד רע. לא יכולתי לתפקד, בבוקר שלאחר החיסון קמתי בתחושה של שיתוק בפנים. לא יכולתי לחייך, היה לי מין עיוות והעוויה במקום חיוך. הרגשתי כאבים חזקים ביד וברגל הייתה תחושה שאני לא שולטת בהן. יכולתי ללכת, אבל גררתי את הרגל. מאז כל הזמן יש לי נימול ועקצוצים בגפים.(גם בלילה) הייתה חולשה כל כך חזקה שלא יכולתי לשבת ולא להחזיק את הראש. היה לי קשה לנשום והדופק היה עדיין מאוד מהיר וחזק. בשלב מאוחר יותר נוספו התכווצויות קשות בכל הגפים ובשרירי הלסת, קושי בדיבור, וכאבים בלתי נסבלים בעיקר בלסת ובגפים, כפות רגלים וידיים כל הזמן קרות. לא יכולתי לרכז מבט, כאילו קרה לי משהו בעיניים, והיה מין איבוד חושים(תחושה של לתרגיה ) היה לי קשה להוציא משפט , או להתרכז אפילו בדבר קטן. הבנתי שקורה לי משהו מאוד רע, אך לא ידעתי מה. כל המצב הזה נמשך עד היום וברגע זה אני מדפיסה את המכתב פשוט בשכיבה. אני בקושי מצליחה לקום מהמיטה או מצב ישיבה- יש כאבים ונוקשות ברגליים, יחד עם פגיעה בריכוז, אני חושבת שאין פגיעה ביכולת שיכלית. כל דבר מינימאלי כמו צלצול בדלת או צורך למהר או צעקה –מכניס אותי לסוג של מצב מוזר נירוטי שלא חשתי לפני כך מעולם. פניתי לרופאים, ביצעתי EEG, דופלר צוואר, בדיקות דם נרחבות כולל למחלת לופוס, מיאסטניה גרביס, צליאק, קבוצת ויטמין, קרישה. והכל יצא תקין-ואני ממשיכה לסבול קשות, כמו שלא יכולתי לדמיין בחלום הכי רע. ועכשיו זו המציאות שלי. אני הפסקתי לעבוד כבר לפני 4 חודשים, לא מסוגלת אפילו להכין לעצמי לאכול. כחודש לאחר החיסון עלה לי פתאום חום ל39%. זה היה מלווה בהתכווצויות קשות כל כך בלסת וברגליים שפשוט לא יכולתי לסבול. פניתי לבית חולים שלא עזרו לי בדבר ולא רצו אפילו לשמוע שכל זה התחיל לאחר החיסון. ולאחר הורדת חום שוחררתי הביתה ללא שום התייחסות לכאבים והתכווצויות והעיוות בפנים. בבקשה, על מה אפשר לחשוב , ואיזה בדיקות לדעתך להשלים? יש לציין כי אני מחכה בתור לMRI מוח, וEMG SF כנראה למיאסטניה שהרופא בקופת חולים שלח אותי. אך אם בדיקת הדם תקינה האם יש צורך בבדיקה כזאת? לא ניראה לי לפי סימפטומים שקראתי שזה מיאסטניה.יתכן התפרצות של טרשת הנפוצה או סינדרום גיליאן ברה? איזה בדיקה צריך לעשות ? כבר 4 חודשים שאין לי איבחון. למי לדעתך אני צריכה לפנות לפי הסימפטומים, כי ל EMG יש לי תור רק בינואר, ואני מארגישה מאוד רע ואיבדתי 10% מהמשקל שלי ןאני שוקלת הים 42 קילו. בבקשה, אני מאוד זקוקה לעזרה.האם יש דרך להתשפז במצ הזה במחלקה נוירולוגית לבדיקות.(סליחה על המכתב כל כך ארוך אני פשוט נואשת. גליה.

ישבתי לי היום בספריה ועלעלתי בספרו של דר' זאנוב 'הצעקה הראשונית' בה הוא טוען, בין היתר, כי אהבה הומוסקסואלית אינה אהבה אמיתית ושלמה מכיון ששני האוהבים בעצם מחפשים האחד בשני יצוג סמלי של דמות אב/אם שלא הפגינו אהבה בתקופת הילדות. אני סקרן לשמוע את דעתך. במאמר מוסגר אציין כי אני הומו בארון שנמאס לו מפסיכולוגים שמצד אחד אומרים שעל ההומוסקסואל ללמוד לחיות עם נטייתו ובמקביל מאמינים עדיין כי מדובר בסטייה/נוירוזה. כמו כן, רבים מאותם פסיכ' יודו, אם תתעקש ותשאל, כי לדעתם מדובר בתופעה שניתנת לשינוי במהלך טיפול . כלומר מצד אחד אומרים לך שאתה ממש בסדר ומצד שני מחזיקים באמונה שאפשר לשנות נטיה מינית וגורמים לך לשנוא את עצמך.

שלום בשנתיים האחרונות שמתי לב שעין שמאל שלי קטנה יותר מעיין ימין. יש לי משקפיים עם מספר קטן (אחד ואחד וחצי וצילנדר באחת מהעיניים). לפני כשנה רופא עיניים אבחן אצלי נקודת חן בחלק הלבן של עיין שמאל ובמשך תקופה מאוד גירדה לי עין זו. ממה יכולה לנבוע הסיבה שעין שמאל קטנה יותר מימין? והכי חשוב לי לדעת זה האם אפשר להחזיר את העיניים למאוזנות כפי שהיו לי בעבר? כיצד? אני מאוד מודאגת תודה על המענה

לא מזמן הייתה לי תקופה ממש גרועה ומה שעזר לי לצאת מהתקופה הזאת זה העלאת המינון של אחת התרופות שאני לוקחת האמת שהייתי צריכה להעלות את המינון באופן זמני לשבוע - שבועיים אבל מכיוון שפחדתי להוריד אותו בחזרה פחדתי שאני שוב אתדרדר למטה נשארתי עם המינון הגבוה יותר במשך חודש וחצי אם לא יותר ולפני כמה ימים סוף סוף הורדתי את המינון בחזרה ועכשיו אני שוב מפחדת שזה ישפיע לרעה על המצב הנפשי שלי זה אף פעם לא קורה מיד לוקח לגוף זמן להגיב להורדת המינון בנתיים אני לא מרגישה שום שינוי אבל מפחדת שאתחיל להרגיש בהמשך לא מתאים לי לחזור להיות מוצפת כמו שהייתי!

שלום רב, אני בן 26 מטופל כבר כמה שנים בהתחלה עם פבוקסיל ולאחרונה עם ציפרלקס, כנגד חרדות עזות, נוירוזה חריפה על בסיס היפוכונדרי קשה. בשנתיים האחרונות, לא כל "היכנעות" כלומר כשלון בתחומים בינאישיים, לדוגמא אי עמידה על שלי ודברים דומים, אני חוטף חרדה עזה ביותר בה אני מרגיש שאיזור המותנים ופלג גופי לפעמים העליון לפעמים האמצעי מתכווץ ומאבד משקל, אני ממש רואה את מכנסי מחליקים למטה!!! האם נהייתי פסיכוטי? הדבר נראה לי כאילו זה אמיתי כל פעם, רק לאחר כמה ימים התופעה עוברת. זה פשוט הורג אותי. חוץ מזה אני מטופל גם אצל פסיכולגית. האם אני צריך לובוטומיה? אני פדוט משתגע...

שלום רב , הנני מעוניין לדעת מה הכוונה - פסיכונוירוזה . האם הכוונה מצב ביניים בין פסיכוטי לנוירוטי , ואם כן האם מדובר במחלת נפשית חריפה כמו סכיזופרניה ?. בברכה ניהול

שלום דר רובינשטיין, מספר שאלות לי אליך, איזו שיטה פסיכולוגית מתאימה לטיפול בהפרעת אישיות גבולית ולמה כל כך הרבה מטפלים מסרבים לטפל באנשים עם הפרעה זו? האם אתה מכיר אנשים עם הפרעת אישיות גבולית (קשה) שמצליחים בעקבות טיפול לתפקד והכי חשוב למצוא הנאה מהחיים בלא הצורך לומר כל שניה לעצמם במוח- "תמיד אני יכול(ה) לבחור למות בכל דקה"? למה ההפרעה מוגדרת כגבולית? גבולית בין מה למה? תודה רבה לך

שלום רב, אני נוטל כבר 4 שניפ פבוקסיל כ 200-300 מ"ג כנגד חרדות ואובססיות קשות על בסיס היפוכונדריה. במהלך תרופה זו אני חושש שאיבדתי את הקסם האישי שלי (היכולת להקסים ולרגש בתחום הזוגי), את הכוח לכבוש בנות שאני מעוניין בהן. האם הפבוקסיל או החרדה החריפה עצמה יכולה לשבש משהו במערכת הרגשית, ביחסים הבינאישיים וביכולת להרגיש דברים??? בתודה מראש, עמי.

מה הכוונה שאומרים על אדם שהוא נוירוטי?