תוצאות חיפוש עבור נרקיסיזם

היי ד"ר ,אני מתעניין מאוד וגם לומד בפסיכולוגיה ,ולכן חברים לפעמים מבקשים את עזרתי . אם זאת , יש לי חבר שאפנה אותי לבעיה שאני מתקשה להבין וגם מודאג ממנה. החבר התחיל לצאת לא מזמן עם בחורה ,והוא מתאר דברים באישיות שלה שקצת מלחיצים אותי ,מצד שני אני לא רוצה לתת לו תשובה החלטית לנתק את הקשר מיד ,למרות שהסימנים מראים שיש צורך בזה ,לכן החלטתי לנסות להתיעץ. הוא מתאר בחורה חמודה מאוד ,מעניינת מאוד ,אינטלגנטית ,חובבת בעלי חיים ,ועם זאת הוא מתאר במילים שלו משפטים כמו: "אני יכול לכעוס ולא לדבר איתה כמה ימים ולא יהיה אכפת לה " "אני יכול להראות את כל הסימנים שאני פגוע והיא לא תשאל "למה אתה רצת מדוכדך היום?" או "אתה מרגיש טוב?" או "פגעתי בך בדרך כל שהיא?" הוא מתאר אותה כאישה שמאוד פתוחה שהיא מדברת על עצמה ועל הרגשות שלה ,אבל לא שואלת כלום עליו ועל הרגשות שלו. הדברים האלה מדליקים אצלי נורה אדומה ורצון להגיד לו לברוח . אבל מצד שני אני מנסה להבין האם יכול להיות עוד צד להתנהגות שלה חוץ מהפרעות או אישיות מאוד קצוניות שעולות לי בראש שאני שומע את התיאורים שלו (הפרעת אישיות נרקסיסטית ,סוציופתיה ועוד דברים קיצוניים ..) אשמח לדמוע את דעתך ,האם יש סיבה להגיד לו להשאר ולהמשיך לנסות ? או שעדיף לו לעזוב עכשיו ומהר. תודה ויום טוב .

שלום גידי, שאלתי כמטפלת מתחילה, האם יש קשר לדעתך בין התמכרות למין אצל גברים הומואים לבין נרקיסיזם? באם כן, האם יש ספרות בנושא? תודה אורית.

אני גאוותן... אולי הבן אדם הכי גאוותן בעולם... ואני צריך להזכיר את זה לעצמי בכל רגע... כי ברגע שאני אפסיק להזכיר את זה לעצמי... אני אתחיל לתרץ, להתחמק ולישפוט את עצמי לקולה.... אני צריך לקחת אחריות על המעשים שלי... למרות שאני מרגיש שזה ממש לא באשמתי... הרבה דברים שקורים הם כנראה כן באשמתי... וזה כואב להודות בזה... ממש כואב..... אבל זאת הדרך היחידה להתקדם אל עבר משהו בחיי.... החיים שלי דפוקים... וזה באשמתי.... אני צריך לקחת אחריות על הטעויות שעשיתי בחיי.... על הטעויות שהובילו אותי אל עבר המקום שאני בו עכשיו.... לא מסוגל לקבל ביקורת.... מלא במחשבות אלימות, מיניות, סדיסטיות וחולניות.... מרגיש שאף אחד לא יכול להבין אותי.... שאני מיוחד... אני לא!!!!!!!...... אני לא...!!!!!!!!!.......... זה כואב להודות בזה!!!!! זה מרגיש כמו אגרוף בבטן..... זה מרגיש כמו נבוט לפנים.... כמו מראה שמראה אותי בכל הכיעור שלי... ויש הרבה כיעור.... אני נרקיסיסט ברמה הכי מקסימאלית שקיימת..... אני חושב שאני "אמפתי", "רגיש" , "מיוחד" וכשמישהו אומר לי שאני לא אני זועם..... יעני איך מישהו מעיז לחלוק על זה שאני מיוחד....... מושלם..... רגיש..... טוב לב...... קדוש...... מזויף!!!!!!!..... המסיכה הזאת שיש לי על הפנים מציקה לי!!!! אבל אני לא יודע איך להוציא אותה!!!..... אני מפחד ממה שעשיתי לאחרים.... אני מת מיפחד ממה שמסתתר מאחורי המסיכה הנרקיסיטית שלי..... אני מרגיש שהדבר היחיד שמעניין אותי זה מה אחרים חושבים עלי.... ואלי זאת הסיבה שבגללה אני מרגיש כל-כך מנותק.... ואני חייב לקבל את עצמי.... כי אם לא אקבל את עצמי, איך לעזאזל אוכל להשתפר?!!! כל מה שאוכל לעשות זה להדחיק את עצמי. לבקר, לישפוט, לשנוא.... לדחוק את כל מה שאני לאיזו מגירה באחורי הראש!!!! להשים עוד מסיכה על זאת שכבר קיימת.... מסיכת שינאה מתחת למסיכה של נרקיסיסט... אני לא מרגיש חיי בכלל... אני כל-כך עסוק בלהיראות מושלם.... שאני כבר לא חיי יותר... אני סובל!!!, ואני לא יודע איך לעלות למעלה.... יש לי חלום להיות אנימטור, ואני אגשים אותו בכל מחיר.... אני מאמין שאם ארצה משהו אוכל להשיג אותו ואני יודע שזאת מחשבה נרקיסיסטית, אבל היא מחשבה מלאת תיקווה.... אז אני שומר אותה!! לא מעניין אותי אם היא נרקיסיסטית, אני חושב שהיא מחשבה טובה.. יש לי בעיות נפשיות... אני מלא זעם, כעס ,טירוף.... אני הומוסקסואל... ואני במשפחה דתייה ככה שאני לא יכול בכלל לצאת מהארון!!! אני יודע שזה מפוזר... אני מרגיש עירפול וסחרחורות כל היום, סליחה על זה

שלום רב, מאז שאני זוכר את עצמי, היה לי OCD ברמה מאוד משמעותית, כזו שאי אפשר לפספס. כמו כן, אני פרפקציוניסט מילדות,מכור לניקיון ולסדר (אפילו מנטלי) ומקבל קשה מאוד דברים שלא מסתדרים (לצערי אני חווה התקפי זעם קשים, תסכול נוראי ואלימות מילולית לפעמים כלפי המשפחה).בתור ילד גם לא ידעתי להתמודד עם זה, הייתי לפעמים לא נרדם בלילות אפילו אם השמיכה לא הייתה מסודרת כמו שצריך, הייתי חי את השלמות שאני רוצה לחיות ולא את המציאות. אני מתקשה ללכת לטיפול כי אני פשוט לא מרגיש שלם עם זה. משתגע מהעובדה שכאילו הכל בסדר, אבל לא בסדר, וכשמשהו לא מסתדר לי הוא פוגע בי בצורה אנושה. תמיד עולה בי המחשבה שאני הורס לעצמי בעצם הטיפול. החלטתי בכל זאת להיפגש עם פסיכולוגית, פשוט כי אני לא מתקדם לשום מקום מבחינת תעסוקה או לימודים, ורציתי לשבור את השגרה ולעשות משהו קבוע(אני אוהב דברים קבועים, בסדר מסוים, עם פואנטה). הבעיה שלי היא יותר עמוקה, ואני צריך להבין את עצמי לפני שאגיע לשפל, כי אני מדוכא מאוד. קראתי המון על הפרעות אישיות, ואני מוצא דמיון ממש גדול בין OCPD לנרקיסיזם. אני כן סובל מהפרעת אישיות (הייתי אצל פסיכיאטרית בקופ"ח וזה מה שהיא איבחנה), רק לא כתוב מאיזו הפרעה. כשהייתי בטיפול שם, לא הרגשתי כלום, רק תסכול. כמו כן, רציתי לשאול אותך האם אפשר לזהות הפרעת אישיות תוך כדי שיחה בודדת של 10 דקות. אני חושב שהבעיה הכי גדולה אצלי היא שאני לא מכיר את עצמי כמו שאני רוצה להכיר. אני רוצה להבין את עצמי במאה אחוז, וכואב לי לדעת שיש סיכוי שאני מאובחן במשהו שלא נכון, או שנכון בחציו. (כשהלכתי לשם אמרתי לפסיכיאטרית סתם דברים, בעיקר מתוך "פוזה" ויש משהו שאני יודע שהיא אבחנה לא כמו שצריך). לדוגמה, היא כתבה שאני סובל מסומטיזציה, כי הראיתי לה שיש לי הרבה צלקות קטנות על הידיים, ואמרתי לה שזה מכוער ושזה מעסיק אותי המון. היא אמרה שהיא לא רואה שום צלקות, אבל אלו צלקות שגרמתי לעצמי כשהייתי נער, ואם מתסכלים קרוב, הן שם. אני לא אוהב פגמים, אני מפחד מהם, ויש לי צלקות בעור לצערי הרב. הרגשתי פתוח לומר לה את זה, והיום אני מצטער. הרי ברור שאפשר להחשיב את הדעה שלה כנכונה בתור בעלת מקצוע, אז מה אני אמור לעשות? להוכיח לאנשים במיקרוסקופ שיש לי צלקות? מי שמסתכל רואה. אני מסתכל על הצלקות האלה כמעט כל 5 דקות... בשורה התחתונה- איך אדם כמוני יכול לדעת מה הוא עובר גם בלי ללכת לפסיכולוג? האם פסיכולוגית כן תוכל לומר לי את זה או רק פסיכיאטר? תחושת האי וודאות הזו הורגת אותי, במיוחד שאני מרגיש בודד עם התחושות האלה. למעשה, זה הדבר הכי משמעותי שגרם לי לקבוע עם פסיכולוגית. אני לא מצליח לישון בלילה כמו שצריך בגלל זה. אני בכלל מרגיש שעצם זה שפניתי לייעוץ רק גרם לי ליותר נזקים, וזו תחושה נוראה. אשמח אם תבהיר לי את הדברים, לפחות בשביל התחושה האישית שלי. קראתי את המאמר שלך על OCPD וזה כמעט שכתבת את זה עליי. פשוט אחד לאחד. ואז נתקלתי באישיות נרקיסיסטית, וראיתי קווי דמיון רבים. אני יכול לדעת מה ההבדל הכי משמעותי בין שתי ההפרעות? תודה רבה על העזרה.

עברתי ילדות עם אמא נרקיסיסטית שחדרה אלינו בתחתונים כפשוטו, לא נתנה לנו מרווח וחופש עצמאיים בשום דבר בחיים, הפעילה עלינו המון מניפולציות, ועוורה קינאה ביידים בין האחות ע"י שיבוח אחות אחרת וכו', הסיתה בקול ומול האבא, ועוד ועוד ועוד, היום אני נשואה מנסה לשקם את עצמי, עם בעלי שבשנים הראשונות קצת נפגע ממנה בעקיפין, מילות זלזול והתעלמויות וכו', השאלה מהי הדרך לטיפול ומה היא הדרך להתנהג עם האמא, וכן אם אני סובלת מפוסט טראומה, וככלל אם תוכל להרחיב את היריעה בנושא נרקסיזם והסיבות שהיום אני כ"כ חלשת אופי ומבולבלת וחסרת שקט ובודדה ולא מצליחה לעשות שום דבר בחיים תודה ר דבה

שלום, אני נשואה 22 שנים. פעם ראשונה שנחשפתי למושג נרקיסיזם, עברנו המון יועצים תוך תחושת תסכול עמוקה שאף אחד לא מבין מה אני עוברת ואף אחד לא יודע לקרוא לילד בשמו. כעת אני נחשפת למידע שמגדיר מאוד את בן הזוג שלי וזו הקלה גדולה עבורי. כיצד ניתן לאבחן האם הוא באמת סובל מהפרעה זו? האם יש טיפול שיכול לשנות את המצב? מדובר באדם בן 50 אשמח לתשובתכם ותודה מראש, שיר

אנו גרושים. האב מאובחן מלפני שנים רבות בהפרעת אישיות קשה. לאחרונה החל בשטיפות מוח לילד כדי לגרום לו לעבור ללמוד ולגור בעיר שלו (אנו גרים בערים שונות) , החל בהעברת החוג וכעת מבקש להילד לעבור בית ספר. הפך לא רגוע, רגיש, בוכה , עצבני (ADHD עם קושי בויסות רגשי). מה עושים מול הילד במקרה שכזה? לילד והאב יש המון קשיים ביחסים בניהם (עליות ומורדות). האב ממש לא מאפשר לילד שום חשיבה עצמאית , וממש שוטף את מוחו בכל פעם שמביע רצון / אהדה למשהו ששונה מרצון האב . איך מונעים הסתה של ילד ? (הילד מטופל שנים אצל פסיכולוגים שונים).

שלום, אני מאובחנת עם מני דפרסיה סוג 2 והפרעת אישיות נרקסיסטית. מטופלת ב1050 מ''ג ליתיום 300 למיקטל 25 סרקוול השתחררתי מאשפוז לפני כמעט חודשיים ומאז חשה יציבות נפשית, להתקדמות מבחינה תפקודית . היציבות היא ניטרלית. לא דיכאון ולא היי... מאתמול נכנסתי למצב של חוסר שקט פנימי חוסר רוגע... זה מציף אותי כי כך התחיל לי המניה. חוסר שקט ואז סטרס ואז זה התגלגל... בערך 3 שבועות עד לאשפוז. שאלתי; א. התור הבא שלי לרופא הוא עוד 3 שבועות וחצי. לנשום עמוק ולנסות לחשוב שזה כלום ויעבור? ב. איפה עובר הקו בין אי שקט תקין ללא תקין? ב. האם יש דרך לזהות לפני שהמצב מחמיר ממש ויאלץ אישפוז? באיזה מצב לפנות לפסיכיאטר ולא לדחות אתזה? תודה רבה

שלום, אני מאובחנת עם מני דפרסיה סוג 2 והפרעת אישיות נרקסיסטית. מטופלת ב1050 מ''ג ליתיום 300 למיקטל 25 סרקוול השתחררתי מאשפוז לפני כמעט חודשיים ומאז חשה יציבות נפשית, להתקדמות מבחינה תפקודית . היציבות היא ניטרלית. לא דיכאון ולא היי... מאתמול נכנסתי למצב של חוסר שקט פנימי חוסר רוגע... זה מציף אותי כי כך התחיל לי המניה. חוסר שקט ואז סטרס ואז זה התגלגל... בערך 3 שבועות עד לאשפוז. שאלתי; א. התור הבא שלי לרופא הוא עוד 3 שבועות וחצי. לנשום עמוק ולנסות לחשוב שזה כלום ויעבור? ב. איפה עובר הקו בין אי שקט תקין ללא תקין? ב. האם יש דרך לזהות לפני שהמצב מחמיר ממש ויאלץ אישפוז? באיזה מצב לפנות לפסיכיאטר ולא לדחות אתזה? תודה רבה

שלום, אני מאובחנת עם מני דפרסיה סוג 2 והפרעת אישיות נרקסיסטית. מטופלת ב1050 מ''ג ליתיום 300 למיקטל 25 סרקוול השתחררתי מאשפוז לפני כמעט חודשיים ומאז חשה יציבות נפשית, להתקדמות מבחינה תפקודית . היציבות היא ניטרלית. לא דיכאון ולא היי... מאתמול נכנסתי למצב של חוסר שקט פנימי חוסר רוגע... זה מציף אותי כי כך התחיל לי המניה. חוסר שקט ואז סטרס ואז זה התגלגל... בערך 3 שבועות עד לאשפוז. שאלתי; א. התור הבא שלי לרופא הוא עוד 3 שבועות וחצי. לנשום עמוק ולנסות לחשוב שזה כלום ויעבור? ב. איפה עובר הקו בין אי שקט תקין ללא תקין? ב. האם יש דרך לזהות לפני שהמצב מחמיר ממש ויאלץ אישפוז? באיזה מצב לפנות לפסיכיאטר ולא לדחות אתזה? תודה רבה

נשארות בו כמשקע ומהדהדות. מהדהדות . מהדהדות.. מה בדיוק הן מהדהדהות? למה מסרים מאיימים/שלילים/מגבילים מן החוץ נחרטים אצלי יותר חזק בזכרון ואילו אנשים אחרים מסוגלים לצפצף על זה ולהגן על עצמם מבפנים? איך יוצרים את החוסן הזה? ואיך מתמודדים עם תוקפנות ואגרסיות, גלויות וסמויות שאחרים מפנים אלייך? איך מונעים את החדירה של האנרגיה התוקפנית והמסרים המסרסים או מגבילים לסיסטם? מלא אנשים מחמיאים לי על כל מיני דברים ומה שנשאר מהדהד אצלי זה דווקא המסרים וההתנסויות השליליות. זה נדבק בזכרון ולא עוזב.. למה? נראה לי שקשור לחוויה שלא הגנתי על עצמי בבטחון ובנחישות מול הגורם השלילי. לא הבסתי את האויב שישמור על פיו ולא יעז לנסות להגביל אותי. לא נאבקתי מספיק. לא הצבתי גבולות נחרצים. התקפלתי. התחלתי יותר מדי להרהר איפה החלק שלי ומה אשמתי ואיפה אולי 'הזמנתי' את היחס השלילי והאמת היא שנראה לי שיש פשוט אנשים רעים שלא תומכים בעצמי של אחרים. הם רואים את ההתפתחות שלו כמשהו שבא על חשבונם ולכן מוצאים לנכון לתקוף לסרס ולהגביל.. אין אצלם מחשבה או תפיסה של win win. גם יש אנשים שיוצרים טרינגוליאציות. מסיתים צד שלישי נגד מי שהם מעוניינים להביס. ונכונות של צד ג לשתף פעולה גם לא ברורה לי. למה אנשים משתפים פעולה עם החרמת מישהו שמעולם לא עשה להם שום רע רק כי חבר שלהם מסית? למה הם לא שומרים את השיקולים שלהם נקיים מהטיות כאלה? קראתי עכשיו את הספר in sheeps clothing. מכיר אודי? האם באמת יש אנשים שכל המוטיבציה שלהם היא יריבות תחרות וחתירה לניצחון והשגת יעד אישי גם אם רומסים אחרים בדרך? ודווקא האנשים האלה הם בעצמם הכי מציגים את עצמם על פניו כשוחרי טוב בזמן שמפעילים אגרסיות מיניפולטיביות ללא לאות? אצלי יש רצון להטיב עם עצמי. בהחלט. ומלא פעמים בהרגשה שלי אני זקוקה לתמיכה חיצונית ועידוד ושירצו בשבילי ולאיזו חוויה של שייכות ונאהבות ואישור ופרגון... אני שונאת את התלות שאני חשה בסוג כזה של חוויות כדי לחוש טוב עם עצמי ולחוש לגיטימציה לפעול בעולם. זה מחליש אותי. אני רוצה להפוך להיות ספק הליגיטימציה של עצמי ולתת לעצמי אישור. לפרגן לעצמי ולהעיז. שמתי לב שדווקא מתי שרציתי להפוך חזקה ועוצמתית יותר פתאום קמו אנשים שהם התנהגו כיריבים וניסו להוריד אותי למטה. נראה שצריך לדעת להתנהל במן תחכום ולא להיות שקוף. לא יודעת.. קיוויתי שהעולם יהיה מקום מפרגן ונעים ולא מקום שיש בו גם יריבים או אנשים שדוחים מסיתים וכיוב.. הבעיה שבתוך כל ההמולה אני לא מצליחה למקד את התודעה שלי בטוב ולהשתיק את כל הרעשים והרחשים שאנשים יצרו עם התייחסויות שליליות. כבר התרחקתי מהמקומות ההם ועדיין האנרגיה השלילית כמו נדבקת. כמו אקו שנשאר בזכרון. למה? ואיך נפטרים מזה?? רוצה לנקות את עצמי. לפעמים אני כבר שוקלת ללכת לטיפול אנרגטי אצל כל מיני מטפלת מוזרה ב'עין רעה' .. לא מאמינה בזה אז לא נראה לי שאתדרדר עד כדי כך חחח אבל באמת שלא מבינה למה אני 'ככה' .

בלימודים הקודמים שלי נפלה עליי שם איזה מישהי רעה שפשוט נטפלה אליי. כל הזמן ניסתה להוריד לי את הבטחון. תקפה בהערות עוקצניות את תחושת השייכות שלי. ייחסה לי מניעים שליליים וציירה את עצמה כטובה לעומתי. האשימה אותי שאני רוצה להעתיק ממנה עיצובים. ריכלה עלי מאחורי הגב וצחקה עליי בפנים. הייתה לה שפה כזאת ערמומית ומיניפולטיבית שהיא עושה משהו ומכחישה בו זמנית . למשל יכלה לומר 'לא שאני מאיימת אבל..." ואז להגיד משהו מאיים. או הייתה מדברת כאילו בעקיפין 'אני לא אוהבת אנשים שמחמיאים הרבה' והיה ברור לי שהיא מתכוונת אליי כי זה נאמר ישר אחרי שהחמאתי למישהי והיא שמעה. בהזדמנות אחרת שמעתי בנות מדברות על משהו בעיצוב ושאלתי אותן על זה מסקרנות אז היא פתאום קפצה ואמרה לי 'את לא חייבת לדעת הכל' וכאילו ניסתה להגביל אותי ולתקוף את תחושת השייכות שלי. זה הרגיש עויין ונוראי. היא גם עשתה את זה עם חיוך על הפנים כאילו היא נהנית לערער לי את הבטחון. הייתה יכולה לשקר בלי להנעיד עפעף וניכר שיש לה אישיות נרקיסיסטית מנופחת כזאת כי היא כל הזמן דיברה על עצמה במן סופרלטיביים עצמיים , שזה לכשעצמו היה גרוטסקי. בקיצור טיפוס ממש בלתי נסבל . פעם אחת היא שאלה ממני חפץ וביקשתי ממנה בלשון הבהרה 'רק תקפידי להחזיר לי אחכ' אז היא ענתה לי במן ארסיות מורדת 'אני לא צריכה שיגידו לי להחזיר. אני מחזירה תמיד' . והרגשתי מותקפת. כאילו מה הבעיה שלה? במקום להשיב 'בטח, תודה' . היא ערערה לי את הבטחון כל הזמן. וכשנכנסתי לכיתה נהגה שלא לברך אותי לשלום במן אופן מופגן... כאילו היה לה איזה משהו נגדי והיה לה חשוב גם שאחוש בזה. סיפרו לי עליה שבמחזור קודם היא נטפלה כך למישהו אחר גם.. לא מבינה בכלל מאיפה זה נובע ואיך מתמודדים עם אישיות נוראית ככ? אני אישית בחרתי להמשיך את לימודי ההמשך שלי במוסד אחר רק בשביל לא להתקל בה ובחברותיה שם שוב (בנות אחרות שהיא נהגה להסית נגדי). זה היה מכוער. אנשים יכולים להיות ככ חסרי רגישות ואיומים. בחיים שלי לא התנהגתי בצורה ככ דוחה כלפי מישהו אחר. מרגישה שממש היה לי חוסר מזל מבחינה חברתית שם. חוויתי הרבה דחיה ועויינות וזה לא היה הוגן ולא מגיע לי בכלל. אהבתי להסתכל מה אחרים עושים כדי לקבל השראה וחשק. הם פירשו את זה כחתירה להעתקה. וזה בכלל לא נכון. הכפישו אותי סתם. במקום לקבל יחס של אהבה ותמיכה אישור ושייכות נאלצתי לסבול את היחס הגועל נפש הזה. יש אנשים בעולם הזה שמאד לא רגישים לזולת מלבד עצמם והאינטרסים הצרים של עצמם. זה גועלי.

הי מימה, קראתי את הודעותייך ותגובותייך. לי, לסנופקין. המממ... תראי, ראשית, אני ממש חושבת שההקאות האלה כאן, וגם קונקרטית *אינן* מהוות פורקן. אבל ממש ממש לא. אפילו להיפך. הן מעצימות ומביאות לידי ביטוי צדדים מאד חולים. חשבתי לי - את מתגוררת בבית ההורים, עושה בשירותים שלהם את הצרכים שלך וגם אולי מקיאה בהם (?) ובקושי מדברת עם ההורים. וואחד בוז אני מרגישה. ובסדר, בואי נגיד, שיש היסטוריה ואת אולי מחפשת לנקום או להעניש, ובכלל שם מערכת היחסים מלאת משקעים או מעוותת. אבל מדוע אנחנו פה בפורום משמשים בתפקיד הזה? אני סקרנית לדעת, ותוכלי לבחור אם לשתף או לאו - האם יש לך אחים? איך מערכת היחסים שלך איתם? של ההורים איתם? האם את מחכה שההורים ימותו ואז דירתם תעבור אליך בירושה? מה יקרה כשיזדקנו, וזה הולך וקרב. אם יזדקקו לטיפול סיעודי? תסעדי אותם? תתני להם להתבוסס בדמם? תמכרו את הבית כדי לממן טיפול סיעודי? ולדעתי - בעלי הבתים והפסיכולוגים החמדנים להגדרתך - בהחלט שווים את הכסף הזה (עשרות ומאות אלפי שקלים) כדי לתת מזור לנפש ולשפר את איכות החיים. בעיניי, זו השקעה מבורכת. כמעין ניתוח להצלת חיים. עצמאות. מניחה שדעתי כאן שונה משלך. וגם, המצב שנוצר מבחינתי כאן הוא שבכל פעם שמשפט מתחיל ב'פסיכולוגית ההיא' או שהוא מכיל מילים כמו נרקיסיזם ופטרנליזם וכיו"ב - אני לא קוראת ותופסת מרחק. מרק. כותבת כאן, אבל לא רק לך, אלא לעיניי כל הקבוצה, ולעיניו של אודי. כפי שרשמתי, אולי מישהו יוכל להפיק תועלת מכך, והמישהו הזה כולל גם אותי. בכנות מלאה הייתי רוצה שיפקחו עינייך. אפילו מתוך הלם. יש לך עוד הזדמנות. כי, זהירות, יוותרו עלייך. או שמא יש בך חלקים שכל כך חפצים בזה והם ינצחו. הם יכולים. חבל. שלך, שלכם, סוריקטה

מחפשת ספרים ומאמרים מקצועיים לגבי נרקיזיסם ובמיוחד בנושא הורות. איך זה משפיע על הילדים. ובכלל באופן כללי על התנהגות נרקיסיסטית. תודה

שלום רב, לאבי יש הפרעת אישיות נרקסיסטית, או אנטי סוציאלית. מה שנהגנו לכנות "פסיכופט". ההתמודדות איתו קשה מאוד. מעשיו אכזריים באופן קיצוני. האם תוכל להמליץ על ספרים שיוכלו לעזור להבין אותו ולהתמודד עם מעשיו? תודה רבה.

שלום אני בן 17 ואני סובל מהפרעת אישיות נרקסיסטית עכשיו בעצם אני יודע שזה בעיה לכל דבר השאלה שלי אם בעצם יש טעם להיפטר מזה במידה וזה עוזר לי ואני מרגיש שזה מקדם אותי לדוגמא הפנטזיות מניעות אותי לעבר מטרותי

האם נרציסט זה כמו נרקסיסט? מי שאובחן בעל אופי שמראה על קווים נרציסטים מה זה אומר?

שלום האם מומלץ להיות בקשר עם קרוב משפחה שיש לו הפרעת אישיות נרקיסיסטית, ולכן הוא מסוכסך עם כל העולם, ולו רק כדי לשמר קשר ?

שלום. עד לאחרונה ניהלתי מערכת יחסים של כשנה וחצי עם אדם שאני משוכנעת שלוקה בהפרעת אישיות נרקיסיסטית. מלבד העובדה שהוא בטוח שהוא הכי מושלם, מקצועי, ומתת האל לאנושות (וגם אומר את זה בריש גלי) הוא מתקשה להכיל אנשים אחרים. החברים המעטים שיש לו מבוססים על אינטרסים משותפים, הוא מתעסק בכושר, עצמאי, מתנשא על אחרים, מתקשה לתחזק קשרים ובמערכת היחסים בינינו - ממחזר נלהב הוא הפך למתעלל. בהתחלה גילה עניין עצום ולאט לאט העניין שכך עד כדי העלבות תכופות, חוסר קשב מוחלט, התרכזות בעצמו ובצרכים שלו בלבד, אי ראייה של הצרכים שלי לחלוטין, חוסר רגישות, זלזול, קור וחוסר אמפתיה, לפעמים אפילו דיבר אליי לא יפה... מצאתי אותו לא פעם מפלרטט עם בחורות שהוא היה איתן בקשר בעבר תוך כדי מערכת היחסים בינינו, כאילו "בוחן אופציות" כל הזמן. בכל פעם שהייתי מעלה את הנושא ואומרת שמפריע לי היחס שלו הוא היה אומר לי שאני מוזמנת לעזוב. בלי שום רצון להקשיב או לתקן את התנהגותו. הבעיה היא שמספר חודשים אחרי שנפרדתי ממנו הוא חזר על ארבע, אמר שאני האדם הכי קרוב אליו בעולם ושהוא עשה טעות איומה וכו', התחרט על התנהגותו "המביישת" לדבריו - חזרתי אליו וכעבור 3 חודשים ההתנהגות פשוט חזרה על עצמה. נפרדנו שוב, הפעם סופית, אבל הוא שוב מנסה ליצור קשר ומנסה לגרום לי לחזור אליו. מיותר לציין שהוא מעולם לא הצהיר על אהבתו בפניי (רק בצורה מתחמקת ולא ישירה) ולא מוכן לעשות שום הקרבה משמעותית כמו למשל ללכת לטיפול. הוא משוכנע שאין איתו כל בעיה. אני מנסה למצוא דרכים להתגבר על מערכת היחסים הזו ומתקשה מאוד. כל תשומת לב שמגיעה מכיוונו גורמת לי לנסיגה. אני זקוקה לכלים על מנת להתגבר, להמשיך הלאה. האם נכון שאדם עם הפרעה כזו לעולם לא ישתנה? הוא אומר לי שהוא "עובד על עצמו" בניסיון להחזיר אותי בחזרה לקשר כלשהו איתו, אומר שחסר לו לדבר איתי ושהוא מתגעגע אליי ושאני האדם הכי קרוב אליו (כמובן שהוא מתעסק רק בצרכים שלו) ומשוכנע שבסך הכול יש לו קצת בעיה עם אינטימיות.

מה הטיפול היעיל להפרעת אישיות נרקיסיסטית עם מחשבות טורדניות וחרדות. האם יש הצלחות מוכחות והפרעת האישיות יכולה לעבור לגמרי? מה מנבא הצלחה בטיפול? תודה

שוב הי וסליחה על ההצפה. רציתי לציין שמדובר בבני בחור בן 18.5 שהשתחרר מהצבא לאחר חודש משירות קרבי. כולנו די המומים ואפילו שבורים משום שאביו ואחיו הבכור שירתו ( ומשרתים במילואים) ביחידות חי"ר ) . רציתי לשאול מה אפשר לעשות ( מלבד לתמוך בו כמובן) כדי לעזור לו להתגבר על הפרעת האישיות., איך אני כאמו יכולה לעזור לו. במחשבה לאחור עשיתי המון טעויות. אני עצמי סבלתי מהפרעה נפשית ועדין נמצאת בטיפול. כמובן שאי אפשר להחזיר את הגלגל...אך האם יש תקווה לתיקון של האישיות? תודה רבה

שלום ליאת. מה הטיפול היעיל להפרעת אישיות נרקיססטית ולהפרעות אישיות בכלל. האם יש הצלחות והפרעת האישיות יכולה לעבור לגמרי? תודה

אני בן 21. אובחנתי כסובל מהפרעות אישיות נרקיסיסטית, היסטריונית, גבולית, OCD ודיכאון קליני. בנוסף יש לי הפרעות אכילה, ובעיה של הקאות [אני לא מקיא אבל כל דבר קטן מגרה לי את רפלקס ההקאה, אפילו צחצוח שיניים]. אני ספורטאי כבר 4 שנים, מתחרה בהרמת משקולות. בגיל 18 כשטופלתי לראשונה, נטלתי רסיטל שלא השפיע כלל, ואז ציפרלקס במינון כפול. הציפרלקס לא עזר לדיכאון אלא הפך אותי לפסיכופת לחלוטין: היו לי דחפים חזקים לרצוח ולאנוס, הייתי משקר בלי סוף, מנצל, פוגע ומתעלל בשביל הכיף. הפסקתי עם ציפרלקס אך חלק מהתופעות נשארו [הדחפים הנ"ל וניתוק רגשי מוחלט]. שנתיים אחרי חזרתי לפסיכיאטרית, והיא נתנה לי מירו עבור המצב הנפשי ומודל עבור ההקאות. המירו לא השפיע כלל, והמינון הוכפל. גם אז הוא לא השפיע, אך כשניסיתי לעבור לכדורים אחרים כגון סרנדה ופבוקסיל, הם דיכו לי את התיאבון לכן הפסקתי לקחת אותם. נכון לעכשיו אני ממשיך לקחת מירו למרות שהוא לא משפיע עליי, בגלל שיש לי תסמיני גמילה קשים, ואני לא יכול להרשות לעצמי לעבור אותם [בגלל הספורט ובגלל העבודה]. המודל מאוד עזר לי להקאות: בהתחלה לקחתי 50 מ"ג וההקאות פסקו לחלוטין, יכולתי אפילו לדחוף אצבע לגרון ולא היה לי רפלקס הקאה. התחלתי לאכול בכמויות ועליתי 15 ק"ג תוך חודשיים. אך לאחר מכן, ההשפעה של המודל הפסיקה, וחזרו לי הרפלקסים. עליתי ל-200 מ"ג ביום וגם זה לא משפיע, כאילו פיתחתי סבילות מוחלטת לכדור. כשאני מפסיק ליטול מודל, אני לא מסוגל לאכול; בפסח נגמר לי המודל ולא אכלתי במשך חמישה ימים שלמים, עד שקניתי שוב. לאחרונה, אני אומנם לא מרגיש מדוכא, אך אני מרגיש חוסר מוטיבציה. הרמת משקולות שהייתה החיים שלי [LITERALLY, אני עוסק בזה כבר 4 שנים והשקעתי בזה דם ויזע, הייתי מאוהב בספורט הזה וחייתי אותו] בין לילה הפכה להיות השנאה שלי. אין לי מוטיבציה יותר להתאמן, להתחרות, אני חלש פיזית ונפשית. זה דבר שלא בא בחשבון. שאלתי היא כזו: אני כבר אובד עצות מבחינת מה לקחת. ניסיתי כ"כ הרבה כדורים ונמאס לי להיות שפן נסיונות. אני רוצה כדור שימריץ אותי ויחזיר בי את המוטיבציה והחשק להתאמן ולהתחרות, ובנוסף, כדור שיפתח לי את התיאבון ויחסום את ההקאות. מה האופציות שלי? אשמח לתשובה מפורטת. תודה רבה!

חזרתי לצבא לאחר מתן פרופיל 21 נפשי על מצבי רוח (סוג של דיכאון מז'ורי) לפני כמה ימים נפגשתי עם פסיכיאטר כמובן שאני מעוניין להיות לוחם והייתי עם פרופיל 64 וסעיף קשיי הסתגלות נטלתי ציפרלקס בתיכון...הפסיכיאטר נתן פרופיל 97 אבל רשם שיש לי גוון אישיות נרקסיסט ואינו בשל ללוחמה מה אפשר לעשות ? האם יהיה אפשר לעבור ללוחמה בעתיד?