תוצאות חיפוש עבור הפרעה-מרדנית-ומתנגדת

לצערנו לא ידוע היום דרך לטפל/לרפא חסרים בדנא. לעיתים יש גנים ספציפים באיזור החסזר שלהם אולי יש איזשהו טיפול מכוון או מקרים אחרים של פרטים אחרים בעולם עם חסר דומה שניתן ללמוד למהנסיון הטיפולי בהם. מציעה לגשת ליעוץ גנטי פנים אל פנים במקום בן צוע הציפ הגנטי. התשובה אמורה להניתון במסגרת של יעוץ גנטי מסודר עם תשובות לכל השאלות הללו. בהצלחה!

מילי שלום, אנסה לעשות מעט סדר בדברים. כתב שבנך מאובחן כלוקה בהפרעת התנהגות מסוג הפרעה מרדנית מתנגדת (ODD), וכי הוא מטופל ב-Rispond (הנקרא גם Risperdal) וב-Ritalin קצר טווח. לא כתבת, אך אני מניח שבנך לוקה גם בהפרעת קשב ורכוז, קרוב לודאי עם היפראקטיביות ואימפולסיביות, ולכן הוא מטופל גם ב-Ritalin. עוד הוספת, שלמרות הטפול התרופתי עדיין יש התפרצויות אלימות כלפי הסובבים אותו. ראשית, חשוב לי לציין, שאלימות כלפי הסובבים, אינה חלק מהפרעה מרדנית מתנגדת (ODD). הפרעה זו בהגדרה, היא חוסר הענות לסמכות, אך לא פגיעה באחרים. שנית, לא סיפרת האם בנך מקבל טפולים נוספים. כתבת שהיה בטפול פסיכותרפויטי, אך לא ברור מאיזה סוג. יש לזכור, שטפול תרופתי בהפרעת קשב ורכוז המלווה בהפרעת התנהגות, הוא רק חלק מהטפול. אמנם חלק חשוב, אך רק בכל זאת רק חלק מהטפול. לצערי, טפול פסיכולוגי דינאמי (כלומר, הטפול הפסיכולוגי הקלאסי) לא נמצא יעיל בטפול בהפרעת קשב ורכוז המלווה בהפרעת התנהגות, ולכן, איני מוצא מקום לטפול כזה, אלא אם מטרתו של הטפול היתה בבעיה אחרת שלא כתבת אודותיה. הטפולים שכן נמצאו יעילים הם טפול תרופתי, הדרכת הורים, וטפול התנהגותי לילד, רצוי בקבוצה. הטפול ההתנגותי והדרכת ההורים אמורה להתוות תכנית ברורה של תגובות להתנהגותו (הטובה והגרועה) של הילד, הן בבית והן בביה"ס. מטרתה של הדרכת ההורים והמורים, היא עזרה בהתמודדות עם הקשיים שהילד מציב בפניכם. מעבר לכך, יתכן והמסגרת בה מצוי הילד, אינה תואמת את צרכיו. יתכן וכתה קטנה תתאים יותר - איני יודע כיון שאיני מכיר את הילד, אך יש לבדוק זאת. שלישית, ילד הלוקה בהפרעת קשב ורכוז המלווה בהפרעת התנהגות, נתון בסכון גבוה להפרעות נוספות, כמו לקויות למידה וחרדות. יש צורך למפות את כלל הבעיות מהן סובל הילד, ולטפל בכלל ההפרעות הקיימות. רביעית, על פניו, ומבלי להכיר את הילד, נשמע שמנון ה-Ritalin נמוך מדי. אני ממליץ לבדוק נושא זה עם הרופא המטפל. כמו כן, יש לשקול מעבר לטפול בתרופה ארוכת טווח, שתכסה את כל שעות הערות (12 שעות ביממה). לשאלתך לגבי העתיד - אינני נביא, אך ידוע לנו ממחקרים רבים, שאזון מצבו של הילד היום, יפחית מאד את השכונים לשלל בעיות בעתיד. שבת רגועה, ד"ר ברנע ארז.

יש לקחת את המנה הבאה במועד הרגיל

שלום לך, אם זו האבחנה של הפסיכיאטרית אני מתארת לעצמי שקיימים קשיים משמעותיים בקבלת סמכות הורית, גבולות וביכולת שלכם ההורים להכיל את המצבים המנטאליים והרגשיים השונים של ילדכם. מניסיוני, השינויים העיקריים שצריכים להתרחש הם בבית ובהחזקה ההורית. לכן אני מצטרפת להמלצתה וממליצה לכם לפנות לפסיכולוג/ית קלינית של ילדים ולהצטרף בעצמכם להדרכה הורית אינטנסיבית. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

הי נלי, באופן כללי גיל שנתיים הוא גיל כזה שמתאפיין במידה מסוימת של מרדנות אבל מדברייך ייתכן ויש כאן משהו נוסף שמתרחש. אני לא באמת יכולה לעזור לך להבין מה קורה מכאן משום שאת מספקת מעט מאוד פרטים. ייתכן וזה משהו שקשור להתנהלות בגן, אולי זה בכלל קשור אליכם ההורים כמו למשל קושי שלכם להציב ולאכוף גבולות או פשוט שלב התפתחותי שמצריך השתנות והתגמשות של כל מי שבא איתו במגע. לא ברור לי כאמור בדיוק מה הגורם לשינוי ההתנהגותי. את יכולה להתייעץ עם איש מקצוע כמובן או לכתוב לי שוב בצירוף הרבה יותר פרטים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

המומחיות שלי הינה במבוגרים. למיטב ידיעתי התרופה ניתנת בכל הגילים. שירגיש טוב!

שלום לך, את מעלה הרבה אפשרויות ומחשבות, ואני חושבת שבמידה מסוימת כנראה שמדובר בשילוב. היציאה מן השיגרה, אי הנוחות הפיזית, שלבים התפתחותיים משתנים..כל אלו מביאים לשינויים בהתנהגותה. כל שצריך לעשות הוא להמשיך להיות אמפטיים כלפיה, לשים לב לצרכים המשתנים, ההתפתחותיים והנקודתיים, ולהיות מוכנים להיות גמישים במידת הצורך..אם פעם הייתה יותר מרצה, אז להתכונן לקצת יותר מרדנות ודעתנות, ליותר דורשנות ובמקביל גם ליותר צורך בהרגעה רגשית מצידה. כל טוב וחג שמח, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום מאיה, לא פעם התנהגות מעין זו מבטאת דווקא מצוקה רגשית כלשהי ולא רק מרדנות גרידא. ברגע שתצליחו להבין מה מקשה על בנכם, תוכלו לסייע לו להרגיש "טוב יותר" וכך גם ההתנהגות הבעיתית תתמתן. לשם כך מציעה לכם בחום לגשת להדרכת הורים עם פסיכולוג קליני של ילדים. כל טוב, ירדן פרידון ברשף

א' שלום, שאלתך לגבי ילדה המסרבת לטול תרופה (ולא חשוב מה אבחנתה), זהה לשאלות על ילדה שמסרבת להתקלח, ילדה המסרבת ללכת לביה"ס, ילדה המסרבת לכבות את הטלויזיה, וכו'. ילדה בת 12 לא מחליטה על הטפול התרופתי. הוריה מחליטים. אני ממליץ לפנות להדרכת הורים, כדי למצוא דרכים להתמודד עם סרבנותה של הילדה. בהצלחה, ד"ר ברנע ארז.

שלום לך את מתארת מצב מאד מורכב של פוסט טראומה מורכבת. יש היום מספר מרכזים לטיפול בנפגעות תקיפה מינית ואת יכולה לפנות לכל אחד מהם. באיזור המרכז יש את לוטם - בבית חולים איכילוב. יש גם בעיריית ראשון לציון, מרכז לנפגעות תקיפה מינית. אז אני פשוט ממליצה לברר (אפשר דרך מרכז הסיוע) ולפנות! הצלחה, מיה

שלום חן, מתוך התיאור שלך אני בהחלט מתרשמת מיחסים קשים בינכם ומחוסר אונים שלכם ההורים מול ביתכם. אתם, כמו כולם, בוודאי יודעים שגיל ההתבגרות הוא גיל מאתגר מאוד עבור הורים וילדים רבים, עשוי להיות סוער ומלא בגילוי מרדנות, וחשוב להבין שלהתנהגות הזו פונקציה חשובה בבניית עצמי נפרד ועצמאי. מצד שני ברור גם שהתפקיד שלכם כהורים לא הסתיים. אתם עדיין צריכים לשמור על הנערה, להגן עליה, לחנך אותה כשצריך ואפילו להמשיך ללמד אותה על עצמה ועל העולם (בדרכים יותר יצירתיות אמנם ועדיין..). אז איך מהלכים בין הטיפות? זו שאלת השאלות כאשר מדובר בבני נוער. לתחושתי ומתוך התיאור שלך את המצב, הייתי מציעה לכם ההורים להתייעץ עם מטפל רגשי שמתמחה בהדרכת הורים, שיסייע לכם להבין את הדינמיקה הקיימת בינכם לבין ביתכם, את צרכיה - וכיצד לשפר את הקשר בינכם וגם לחזק את סמכותכם מולה. לשאלתך הספציפית בנוגע לשמלה. גם אני חושבת שלא נכון היה לתת לה להשאיר אצלה את השמלה שנקנתה בכסף גנוב. אפשר לבקש ממנה (באסרטיביות) להחזיר את השמלה, לקבל החזר כספי ולהחזירו לאחותה, וזה יהיה התנאי ללכת למסיבה. אם היא לא תסכים, עשו זאת בעצמכם, כך תעבירו את עמדתכם ביחס לגניבות באופן בהיר וחד משמעי. כל טוב, ירדן פרידון ברשף

דבורה שלום, את מתארת מצב קשה ומתמשך, ותחושה של כשלונות טפוליים במשך תקופה ארוכה. הפורום אינו המקום למענה פרטני, וגם יש צורך במידע נוסף רב. קשיים כפי שאת מתארת מטופלים בצורה הטובה ביותר בצוות רק מקצועי (פסיכיאטר, פסיכולוג, עו"ס וכו') , כמו שניתן למצוא במרפאה פסיכיאטרית. אני ממליץ על פניה למרפאה פסיכיאטרית של קופ"ח, או למרפאה פסיכיאטרית שליד בי"ח. בהצלחה, ד"ר ברנע ארז.

שלום לילך, מאחר וביתך כבר נחשבת "ילדה גדולה" ויודעת להתפנות בעצמה כאשר מדובר במתן צואה, אני נוטה לחשוב שהסיבה בגינה היא אינה מתפנה בשירותים לצורך מתן שתן היא כזו שתצריך הבנה ובירור מעמיקים יותר, כמו גם דרך הטיפול בעניין. ייתכן ומדובר בסוג של מרדנות, קושי שלכם ההורים להיות עקביים, בעיות בוויסות תחושתי ועוד לכן לא הייתי שוללת גם התייעצות עם אנשי מקצוע המתמחים בנושא גמילה. באופן כללי אומר שמה שחשוב בתהליך גמילה הוא עקביות, עניניות וחוסר וותרנות(!) מצד ההורים. אני מציעה לכם להודיע לה, במלוא הרצינות והעניניות, שאמא ואבא החליטו החלטה סופית, שהחל מיום ראשון הקרוב, היא תתפנה אך ורק בשירותים, ולא להוסיף על כך מילה נוספת - לא בקשות, תחינות או הסברים (נראה לי שכולכם כבר שבעתם מדיבורים). בכל פעם שהיא תרטיב את המכנסיים, יש לבקש ממנה בתקיפות אך לא בתוקפנות, להחליף את חלקי הביגוד שהרטיבה, ולא להתייחס לעניין מעבר לכך כלל (לא לכעוס, לא להסביר ולא להעניש). כאשר תתפנה בשירותים, יש לשבח אותה על כך ולעודד אותה להמשיך. עד כמה שזה קשה נסו לנטרל את החלק הרגשי, ולהיות עקביים. הרגש היחיד שתביעו מעתה והלאה יהיה אך ורק כאשר היא תתפנה בשירותים. בהצלחה וחג שמח, ירדן פרידון ברשף

שלום טולי, פסיכולוג ילדים קליני הוא הכתובת לטיפול ב-odd, עם או בלי הפרעת קשב. הטיפול המועדף הוא cbt, ורצוי למצוא מטפל שכבר מנוסה בעבודה עם הפרעה עקשנית זו. בכל מקרה, חלק נכבד מההתערבות הטיפולית מתמקד בהדרכה הורית, וחשוב שתדעו זאת ותתגייסו. אמנם איני רופאה, אך אוכל לספר לך מניסיוני, שריספרדל נמצאת בשימוש נרחב בילדים (לא במינונים המשמשים כתרופה אנטי-פסיכוטית, שזה למעשה מה שמפחיד את ההורים), ויש לה השפעה מצויינת ויעילה, הן על ילדים עם חרדות קשות והן על ילדים עם התפרצויות קשות. אם את עדיין דואגת, בקשי מהפסיכיאטרית שתסביר לך מעט יותר ותרגיע אותך. לא נוכל להמליץ כאן על מטפלים באזורך, כי הפרסום אסור כאן, אך תוכלי לנסות להיעזר ברופא הילדים, יועצת ביה"ס, פסיכולוגית הגן, או אולי בפסיכיאטרית שאבחנה אותו. מאחלת לכם הצלחה והרבה כוח ליאת

שלום טולי, ODD זו הפרעה מרדנית-מתנגדת. כל פסיכולוג קליני (או פסיכולוגית) העובד עם ילדים אמור לדעת להתמודד עם זה. חלק מהעניין יהיה לעבוד אתכם, ההורים (אם בטיפול משותף ואם באמצעות הדרכה הורית), זו תהיה אינדיקציה נוספת למומחיות המטפל/ת בתחום. אודי

טולי שלום, את מתארת התפרצויות זעם בתדירות גבוהה (יומיומיות) אצל בנך בן החמש וחצי, בבית ובגן, וקושי בקבלת סמכות ההורים או הגננת. עוד הוספת שנשללה הפרעת קשב ורכוז, ולא ניתנה אבחנה ברורה אחרת, ואתם ההורים סבורים שמדובר בהפרעה מרדנית מתנגדת (ODD). כמו כן, הילד מלווה בפסיכולוג מזה שנה וחצי. נוירולוג שלל בעיה נוירולוגית. בהחלט יתכן שאתם צודקים באבחנה, אך בכל מקרה ברור שהילד זקוק לטפול, כיון שקיימת הפרעה בתפקודו, וכלל הנראה גם מצוקה אצלו. שנית, נראה שהטפול (לא ברור אם מדובר בטפול פסיכולוגי של הילד, או שלכם ההורים) אינו עובד, ואין טעם להמשיך בו כפי שהוא. הטפולים המומלצים בילדים הלוקים בהפרעת התנהגות הם הדרכת הורים, הדרכת גננת וטפול תרופתי. אין לנו עדות שטפול פסיכולוגי לילד מועיל. מומלץ שאתם ההורים תקבלו הדרכה, וכן הגננת. בהדרכה יש להתוות תכנית ברורה להתמודדות עם התנהגותו של הילד, והתכנית צריכה להתקיים בבית ובגן. בנגוד למה שאמר הנוירולוג, אני סבור שטפול ב-Risperidal (או בתרופות אחרות) אינו שמור למקרי קיצון (מה בדיוק צריך לקרות?), והתרופה לא תגרום לא להיות "out", למרות שהיא אינה חפה מתופעות לואי. אין לנו שום עדות שהתכשיר Zoom יעיל במקרים אלו, ולכן איני יכול בשום אופן להמליץ עליו. אני ממליץ לפנות כבר עכשיו לפסיכיאטר של ילדים ונוער, להערכה ולהתחלת טפול. חשוב לעשות זאת עכשיו, ולנצל את הזמן לפני עלייתו לכתה א'. בהצלחה, ד"ר ברנע ארז.

רון בן כמה "הילד" שאינך סומך על הזוגיות וסגנון הבילוי שלו ? האם יתכן שיש קשר בין תפיסתך אותו כ"ילד", לבין מה שעלול להיראות כ"מרדנות" והתנגדות לחדירה לפרטיותו וכד'/..?

הפרעה מרדנית מתנגדת (ODD) מאובחנת בד'כ בגיל הילדות. בגיל בגרות פחות משתמשים במושגים אלו ומדברים על קווי אישיות שמאפיינים כל אדם בוגר. עקשנות היא תכונה שניתן להיות גבוהים או נמוכים בה. אני לא יודע מה נושא הויכוח, אך באופן עקרוני, על מנת להגיע ללבו של אדם יש לנהוג בעמדה מקשיבה ומכבדת. תנסי לא לשפוט אותה ותנסי להבין כמה שיותר את הדברים מנקודת המבט שלה. אני מציע לך בשיחה איתה להיות בעיקר בעמדה של הקשבה ולא בעמדה של יועצת שיודעת יותר ממנה. לאחר שתקשיבי לה ולאחר שהיא תרגיש שמבינים את עמדתה וצרכיה, יכול להיות שהיא תהיה פתוחה יותר לשמוע דעות אחרות. בהצלחה.

רות שלום, איני יודע מהן "מטריצות צבעוניות", אך מבחני וכסלר ורורשך אינם כלים בהם משתמשים לאבחון של אבחון הפרעה מרדנית מתנגדת (ODD) - הפרעה שהעיקר בה הוא אי-קבל סמכות וסרוב להתנהג כפי שנדרש. לא ציינת בן כמה בנך, וכל לא מסרת שום פרט כמעט. בכל מקרה, הטפולים שנמצאו יעילים בטפול בהפרעה זו היא הדרכת הורים ומורים, טפול קוגניטיבי התנהגותי (או התנהגותי, תלוי בגיל) לילד, וטפול תרופתי. טפול תרופתי, במקרה זה, ינתן ע"י פסיכיאטר. אני מציע שתבררי שוב עם הפסיכולוג המאבחן באיזו הפרעה נמצא בנך סובל, וכיצד נמצאה הפרעה זו. שבוע טוב, ד"ר ברנע ארז.

לבנה שלום, אם התרופה משפיעה פחות, יתכן שהמנון אינו מספיק, ויתכן שישנן סיבות אחרות. סיבות אחרות יכולות להיות עליה בדרישות, קשיים בבית, קשיים חברתיים וכו'. אם אין שנוי בסביבתו של הילד, בהחלט יתכן שהמנון אינו מספיק. במקרה זה, מומלץ להוועץ ברופא המטפל, ולשקול עליה במנון התרופה. התרופה, כמו תרופות אחרות ממשפחה זו (Ritalin, Concerta, Focalin, Vyvanse) אינה ממכרת. שבוע טוב, ד"ר ברנע ארז.

סמדר שלום, תמיד יש ברירות אחרות, השאלה היא אם ברירות אלו טובות יותר. טפול בהפרעת קשב ורכוז ובהפרעת התנהגות הוא טפול כוללני, ולא רק תרופתי. אפשרות אחת היא לטפל לא תרופתית, כמו הדרכת הורים ומורים, טפול התנהגותי לילדה, העברתה למסגרת חנוכית התואמת את צרכיה (אם יש בעיות קשות בביה"ס). מבחינה תרופתית, יש תרופות נוספות, אך התרופות המומלצות הן מהמשפחה של Rispond. לכל תרופה יש יתרונות וחסרונות. על טפול ב-Rispond לבעיות התנהגות יש מידע רב, ונסיון רב, וזוהי בהחלט התרופה המומלצת כקו ראשון. אני מציע שתבררי עם עצמך מדוע את מתנגדת לטפול התרופתי. לאחר מכן, מומלץ לחזור ולהוועץ ברופא המטפל, ולשקול את האפשרויות האחרות. שבוע טוב, ד"ר ברנע ארז.

שלום אסנת, ההפרעה שאת מזכירה היא למעשה מופע רחב של התנהגויות בעייתיות, המלווה לעיתים קרובות גם בקשיים נוספים, כמו הפרעת קשב וריכוז, היפראקטיביות, חרדה, דיכאון ובעיות משפחתיות. לפעמים, לצד הפסיכותרפיה הפרטנית והדרכת ההורים(ההכרחיות!) נשקלת גם התערבות תרופתית המותאמת לקשיים הספציפיים, בהתאם לשיקול דעתו של פסיכיאטר הילדים. כלומר, הטיפול התרופתי אינו מכוון ל odd במובנה הרחב, אלא לסימפטומים הנלווים (כמו ריטלין במקרה של הפרעת קשב, נוגדי חרדה או תרופות מרגיעות אחרות במקרים של אי שקט חריף, וכד'). בברכה ליאת

שלום רלי, הפנייה שלך נוגעת ללב, ואפשר לשמוע את הכאב וחוסר האונים שלך. חיפשתי, ולא מצאתי בהיסטוריית הטיפולים שלכם "הדרכת הורים". איני רואה דרך לטפל ב- odd ללא הדרכת הורים אינטנסיבית. הפער בין הבית לביה"ס אינו מעיד בדר"כ על בעייתיות של המסגרת, אלא על כך שבבית למדו "ללכת על ביצים" כדי לא לעורר את זעמו והתפרצויותיו של הילד. איני רופאה, ולכן לא אתן חו"ד בנושא התרופתי. עם זאת, אוכל לספר לך שילדים רבים שעברו בקליניקה שלי טופלו ברספרדל בהצלחה רבה. לא מדובר במינון אנטי-פסיכוטי, ומן הסתם גם לא בתופעות הלוואי הקשות עליהן קראת. מדובר במינון נמוך מאד, הניתן לצורך הפחתת חרדות ו'רעשים' מחשבתיים, מה שיכול ליצור שיפור דרמטי במצב. אני מרגישה שאת מתקשה לבטוח בצוות המטפל בכם, וחבל. זה לבדו יכול להפריע מאד לתהליך, שכן האמון וההתמסרות הם לב לבו של הטיפול הפסיכולוגי. אם אינך בוטחת במטפלים, נסי לשאול את עצמך מדוע בחרת דווקא בהם. כמובן שלא אוכל להחליט בשבילך לגבי איכות הטיפול הפסיכיאטרי והפסיכולוגי, אך אוכל לשלוח לך תקווה ועידוד, ולהמליץ לך להיות מחוייבת לתהליך הטיפולי, ולדאוג לעבוד (רק) עם מי שעליו תוכלי לסמוך. בהצלחה :-) ליאת

שלום אורית, ההתנהגות שלת מתארת היא טבעית ומתאימה לגילו של בנך. אין בהתנהגות זו כדי לבשר על הפרעה כזו או אחרת, אלא על התפתחות רגשית תקינה. למרד והסירוב יש תפקיד חשוב בהבנת הנפרדות של בנך, שהוא אדם נפרד השולט ברצונותיו ובגופו. לכן אני מציע, להמשיך ולהגיב באסרטיביות אך להשתדל ולהימנע מכעס. תחשבי שעבור בנך זה כמו משחק, אני עולה על השולחן ואמא מגיבה, ממש כמו שאני מוחא כפיים ואמא מחייכת. אני מבין שהתנהגותו יכולה להתפרש כהתרסה, אך התרסה דורשת יכולות מנטליות שעדיין לא רכש. כשהוא עושה זאת, אני מציע להרחיק אותו ממקום האירוע כדי שיבין שהתנהגות זו אינה מקובלת עליך, עם מינימום כעסים ורגשות, הסבר מילולי קצר והרחקה פיזית. עיסוק מוגבר ורגשי בהתנהגויות שליליות או לא רצויות לרוב מגביר את תדירותן ומקשה על הכחדתן. בהצלחה קובי