תוצאות חיפוש עבור הפרעת-אישיות-נמנעת

יש לי מזה כמה חושדים גרד בפי הטבעת. ניסיתי כמה משחות כגון, אגיסטן, הידרואגיסטן, אלוקום וכד'. הייתי אצל הרופא כללי, עשיתי בדיקת צואה והסתבר שיש לי טפילים מסוג גיארדיה למבליה. נתנו לי כדורים של פלאג'יל, ונאמר לי לבצע שוב בדיקת צואה כדי לגלות שהכל חוסל, עשיתי עוד פעם בדיקת צואה והפעם כל הטפילים חוסלו. התחילו להופיע כאבי בטן. ניגשתי לגסטרואונטרולוג ואמר לי להמשיך עם התרופה של פלאג'יל ולאחר מכן אמר לי אם יש לך עדיין כאבים, אז יש לך תסמונת מעי רגיז ונתן לי פרוביוטיקה. הגרד עדיין מופיע לי עד שהתייאשתי וניגשתי לפרוקטולוג, אשר בדק אותי במכשיר ואמר לי שאין לי כלום ויכול להיות שיש לי טחורים פנימיים, אך אינם מגרדים. בסוף, נתן לי משחה של דרמקומבין. השאלה שלי היא, האם דרמקומבין יכול לעזור או שמא כמו שאר המשחות שלקחתי לא יעזור? האם יכול להיות שיש לי משהו אחר? תודה

קושי בליעת מוצק כמעט חודש ואני חיה על נוזלים. הקושי בא והולך מגיל עשר כיום בת עשרים מעולם לא הציק ככה. בטוחים שהבעיה לא מגרון אז הפנו תשומת לב לקיבה בגלל היסטוריה של בעיות עיכול כגון עצירות ממושכות וירידות פתאומיות במשקל. רופאה רשמה נקסיום עד שאראה אותי רופא גסטרו. היא לא פירטה מתי לקחת ומה לאכול או במקרה שלי לשתות. תה מרק עוף שייק פירות ויוגורט ביו בתפריט שלי כרגע זה בסדר? לקחת לפני או אחרי אוכל? אם לפני כמה זמן לפני וכנ"ל כלפי אחרי? בבוקר או בערב? תודה

שלום אני גבר בן 20 וכשאני מאונן יוצא לי כמות ממש ממש מועטת של זרע , ברמה של כמה טיפות בודדות ... זה לא חדש , זו תופעה שקוראת כבר מאז שהתחלתי לאונן אבל אני מתחיל לפחד כי הבנתי שזה לא רגיל . האם יכול להיות שיש לי בעיה כלשהי ?

שלום רב למנהלות הפורום אלו מצבים/מחלות עשויים לפגוע בפרנכימה של הכליה מלבד חבלה עזה? והאם פרנכימה לא שמורה (דלה ) יכולה עם הגיל לגרום לאובדן תפקודי הכליה? איך ניתן לשמור על מבנה הפיזי של כליה (אם בכלל ניתן)? תודה רבה

שלום רב אני משתמשת בקלונקס ככדור שינה, מזה תקופה ארוכה מאוד. נוטלת בד"כ באמצע הלילה/לפנות בוקר. המינון שלי הוא 0.25 מ"ג ועד 0.5 מ"ג ליום. מעולם לא יותר מ-0.5 מ"ג ליום. ברצוני להיגמל מן התרופה הזו. האם תוכלו לייעץ לי בדבר הדרך הנכונה לגמילה וכן אנא תיידעו אותי מה צפוי לי בתהליך הגמילה הזה (אם בכלל, כי המינון נמוך..) כדי שאדע למה לצפות ובכ"ז להחזיק מעמד. תודה וברכה בתיה

שלום, אני בת31 ובריאה בדר"כ, לפני כשנתיים היתה לי תקופה של חצי שנה בערך שבה כמעט ולא תפקדתי בשל הרגשה רעה מאוד בגוף, חולשות, עיפוף מוזר, נימול ועוד. חשוב לציין כי בתקופה הזו גם הייתי באופן כללי בדיכאון והתקפי חרדה. אחרי כחצי שנה זה עבר מעצמו. ומאז רוב הזמן אני מתפקדת רגיל אבל מידי פעם חוזרות תופעות מוזרות וכל פעם משהו אחר, זה נמשך בערך שבוע, שבועיים ועובר. מספר פעמים גם גיליתי שהלחץ דם שלי גם קצת גבוהה בתקופות האלו. התופעות משתנות וכוללות: לחץ והרגשה מוזרה בחזה והנשימה, חולשה קשה, עיפוף, תחושת נתק, לחץ בראש,זרמים בגוף ואפילו הרגשה כאילו בלעתי איזה סם, ועוד תחושות מאוד מלחיצות. עשיתי כבר המון בדיקות במשך השנים וכל פעם אותה תשובה שאין לי כלום. מה זה יכול להיות? אני ממש משתגעת שזה קורא לי. חשוב לי לציין שנראה לי שחלק מהזמן שזה מחריף אני חווה איזשהוא התקף חרדה אבל כתוצאה מהרגשה פיזית לא טובה שנמשכת מס' ימים ואז זה מחריף לחרדה, כך נראה לי לפחות? האם יכול להיות חרדות תמידיות ושלא באות כהתקף אלא כהרגשה לא טובה מתמשכת אפילו שבוע???? בבקשה אשמח לשמוע את דעתך. בתודה מראש שירה

היי, אני אמא לתינוק יונק בן חודשים וחצי שסובל באופן די חריג מתופעת הגזים ממש מהיום הראשון להולדתו. יש לי למה להשוות מאחר והוא ילד שלישי. ניסיתי הכל - אך דבר לא עוזר מלבד הקפדה אדוקה על תזונה מצומצמת למדי (למשל הימנעות מאכילת קטניות, עגבניות, בצל, אורז, סויה, תירס, כל מוצרי החלב למיניהם, מאכלים ומשקאות עם קפאין, ועוד ועוד ועוד). ביום האחרון אני סובלת מקלקול קיבה די קשה המלווה בין היתר בכאבי בטן אימתניים וגזים... האם כל זה עלול להשפיע גם על הקטנצ'יק? אני ממש חוששת להניק מאז שהתחלתי להרגיש לא טוב ומפחדת שכאבי הגזים אצלו יהיו פשוט בלתי נסבלים... האם לחכות שיעבור? אם כן כמה זמן?

לפני דנה נפלתי ושבתי את עצם הזנב.השבר החלים אך הכאבים בעצם לא עברו. אמרו יש שזה יקח עוד הרבה זמן עד שיעבור. אבל האם יש טיפולים כמו פיזיוטרפיה? מציינת שאני סובלת מכאבים נקודתיים בעצם .. בלי לגעת וגם שנוגעים. עושה הליכות למרות שקשה. בת 30 .

שלום אני בת 40, לפני כ10 שנים הופיע יל"ד שנמשך גם לאחר שנכנסתי להריון ולאחריו עבר. לפני כשנה וחצי שןב גיליתי יל"ד 170/130. למרות בדיקות רבות שנשלחתי לעשות לא נמצא המקור. רוצה לציין שבשנתיים האחרונות אני נוטלת ריטלין 30 מג. בצעירותי סבלתי מ2 מקרים של דלקת בכליות שהצריכו אשפוז. אני עובדת בעבודה שמביאה המון לחצים נפשיים( פסיכולוגית חינוכית). אשמח לשמוע מכך מה אני יכולה לעשות אחרת כדי להמנע מלקיחת כדורים. משקל גוף תקין ופעילה ספורטיבית. תודה

גדלתי בתור ילד ביישן מאוד , חסר בטחון עצמי ומופנם ומסוגר בלי חיים חברתיים ורגיש מאוד , גדלתי בלי חברים (למעט בביה"ס היסודי) ועד היום אין לי חברים. כתלמיד בביה"ס הייתי מהמצטיינים בכיתה וסיימתי כיתה י"ב עם בגרות מלא (זכאי לבגרות) וציון פסיכומטרי גבוה ובהצטיינות . בתור תלמיד בביה"ס בשעות אחרי הצהריים הייתי מבלה כמעט רוב הזמן בבית בעיקר בללמוד ובהכנת שיעורי בית , הייתי לומד הרבה בבית , את שאר הזמן הייתי מבלה בצפייה בטלוויזיה ובמשחקי מחשב , בשעות אלו אחרי זמן ביה"ס הייתי ממעט לצאת מהבית אם בכלל (לא הייתי יוצא לבלות עם חברים) . גדלתי כבנאדם רגיש מאוד לדברים שנאמרים עליי והנוגעים בי , רגיש לתגובות ולפידבקים של אחרים , ואם הייתי מרגיש שנעלבתי או נפגעתי ממשהו הייתי מתנתק ממנו ומפסיק כל מגע איתו . אחרי סיום התיכון עשיתי הפסקה של שנה לפני האונברסיטה , בשנה הזאת עבדתי במפעל קטן בכפר . בשנה הזאת החלו להופיע אצלי סימפטומים של דיכאון והתחלתי להרגיש בדידות קטלנית וקשה גם רגשות שליליים ורגשות עצב , ,גם כעס פנימי על המצב שנקלעתי אליו (הדכדוך והבדידות) וכעס על ההורים בגלל שחשבתי שחינכו אותי בצורה לא טובה גם כעס על הסביבה שבה גדלתי כי חשבתי שהסביבה גרמה לי לחלות במחלת נפש בגלל הערות שליליות שהייתי מקבל מאנשים בסביבה הזאת (הערות על כך שאני בודד) , והתחלתי להסתגר בתוך הבית , בתוך החדר והתחלתי להתנתק מהסביבה שבה אני חי עד כדי הסתגרות מוחלטת בתוך הבית . בינתיים אחרי שנת ההפסקה (השבתון) שהייתה לי התחלתי לימודים באוניברסיטה כשאני נושא מטען נפשי כבד . במקביל ללימודים באונברסיטה התחלתי לפתח פחד לצאת מהבית ופחד מלפגוש אנשים , פחד חברתי ממצבים חברתיים ובמקביל לזה התחלתי לפתח הימנעות מוחלטת מלהימצא בחברת אנשים , נמנעתי ממצבים חברתיים והסתגרתי באופן מוחלט בתוך הבית והתחלתי לחשוב מחשבות שאומרות שכאשר אני הולך ברחוב האנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , ושאינני מסוגל ללכת ברחוב , ושהרגליים שלי לא מסוגלות לשאת את הגוף שלי כך שאלך ברחוב , היו בראש שלי מחשבות שאומרות שאינני מסוגל לעמוד מול אנשים , אינני מסוגל להיות בחברת אנשים . בינתיים סיימתי שתי שנות לימודים באונברסיטה בהצלחה ונכשלתי בשנה השלישית בגלל המצוקה הנפשית שממנה אני סובל (ההסתגרות , ההימנעות , המחשבות , החרדה , הדיכאון , הפרעות שינה , הכעס , התפרצויות הכעס והזעם ). ואז אושפזתי בפעם הראשונה בביה"ח רמב"ם במחלקה פסיכיאטרית פתוחה ושם אובחנתי כסובל מהפרעה טורדנית-כפייתית OCD (חזרה באופן אובססיבי על פעולה מסוימת מספר פעמים כדי לוודא שהכל בסדר כמו למשל לוודא מספר פעמים שהדלת סגורה וגם מחשבות שמופיעות בראש באופן אובססיבי שאומרות למשל שהדלת לא סגורה ) , אובחנתי גם כסובל מחרדה חברתית והפרעת אישיות נמנעת ודיכאון שנקרא double dystemia depression והאבחנה הפסיכיאטרית הייתה : Schizoaffective Disorder סובל ממחלה בספקטרום השניידריאני עם מרכיב אפקטיבי. יצאתי מהאשפוז עם הטיפול הזה : Risperdal 4 mg \פעם ביום Lustral 150 mg \ פעם ביום Clonex 0.25 mg \ פעם ביום Dekinet 2 mg \ 3 פעמים ביום בהמשך באשפוז יום פסיכיאטרי ברמב"ם העלו לי את הלוסטרל (lustral) ל 300 מ"ג ביום והורידו את הריספירדאל (risperdal) ל 2 מ"ג ביום . בסך הכל יצאתי מהאשפוז מחוזק עם יותר בטחון עצמי והתחלתי לאט לאט לצאת לעולם אל מחוץ לבית . בהמשך הייתי במעקב אצל פסיכיאטרית שעשתה לי שינויים תרופתיים בתדירות גבוהה ובתוך זמן קצר , ובנתיים חזרתי לאוניברסיטה , אבל עוד פעם הייתה החמרה במצבי הנפשי ומצבי הנפשי התדרדר (הדרדר) ואז אושפזתי בפעם השנייה בביה"ח העמק בעפולה במחלקה פסיכיאטרית פתוחה בגלל הסיבות הבאות : כישלון בלימודים , הסתגרות מוחלטת בבית , הימנעות מוחלטת מלהיות בחברה מחוץ לבית , פחד לצאת מהבית , פחד מלפגוש אנשים , חרדה חברתית , ייאוש דיכאון ועצב , רגשות שליליים , התפרצויות כעס\זעם שכללו זריקת ושבירת חפצים וקילול ההורים והשם , מחשבות על כך שאינני יכול ללכת ברחוב בגלל שאנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , הרגשתי לא שייך , אין לי כח ללכת ברחוב . שוחררתי מהאשפוז עם הטיפול הזה : Modal 50 mg \ 3 ביום Nocturno 7.5 mg \ 1 ביום Seroquel XR 300 mg \ 2 ביום Efexor XR 150 mg \ 1 ביום יצאתי מהאשפוז עם האבחנה Simple Schizophrenia . בסך הכל האשפוז בעמק עזר לי מאוד יצאתי משם מחוזק ועם בטחון עצמי , ועם רגשות חיוביים , ואופטימיות , ועם הרגשת רוגע ושמחה וגם נפטרתי כמעט לגמרי מהמחשבות שמגבילות אותי בנוגע ליציאה מהבית ושמגבילות אותי במישור החברתי והפכתי לבנאדם חופשי שיכול לצאת לאן שהוא רוצה , גם נפטרתי מהעצבנות ומהלחץ והמתח ומרגשות הכעס . אחרי האשפוז הזה הייתי בבית כמעט שנה וחצי . בזמן זה הייתי במעקב אצל פסיכיאטר במרפאה קהילתית בביה"ח הלל יפה בחדרה שעקב ירידה במצב הרוח הרופא העלה לי את האפקסור ל 300 מ"ג ביום . אחרי האשפוז בעמק בכמעט שנה וחצי חלה הדרדרות והחמרה במצבי הנפשי : דיכאון , ייאוש , עצב , כעס , התפרצויות כעס \ זעם , השתוללויות , זריקה ושבירת חפצים , תוקפנות\אלימות מילולית כלפי ההורים (חשבתי שההורים גרמו לי לחלות מחלת נפש על ידי כך שלא חינכו אותי בצורה נכונה) , גם היו הפרעות שינה , מעביר ימים ללא אוכל , מרשל את עצמי , היגיינה ירודה , כעס פנימי אדיר , הרגשת חוסר אונים . אז הגיע האשפוז השלישי בנצרת שבכלל לא עזר לי , אשפוז זה נמשך חודש ושם טופלתי בטגרטול cr 400 מ"ג ביום שנועד להרגעת התפרצויות כעס , וטופלתי בנוסף ב רסיטל 20 מ"ג\יום בנוסף המשכתי עם הסרוקוול xr 600 מ"ג\יום . האשפוז הזה לא עזר לי , להיפך הייתה החמרה במצבי הנפשי , והתחלתי להרגיש תחושת אי שקט פנימי נפשי, ולהרגיש חוסר מנוחה , כך שאינני מסוגל לשבת בנינוחות ולהתרכז בדבר (צפייה בטלוויזיה , קריאה , אינטרנט), הרגשתי מצב דמוי אקטיזיה , ואז הפסקתי את האשפוז על דעת עצמי וחזרתי להמשיך מעקב אצל הפסיכיאטר שלי בהלל יפה כשהמצב שלי לא מאוזן , מרגיש דיכאון , לא שקט ולא רגוע , הפסיכיאטר כתב שהאבחנה שלי היא : Schizophrenia vs Schizoaffective Disorder ונתן לי את הטיפול הבא : Seroquel XR 600 mg \ ביום Modal 150 mg \ ביום Ambien CR 12.5 mg \ ביום לשינה Depalept Chrono לטיפול בהתפרצויות כעס \ זעם : להתחיל 500 מ"ג ולעלות ל 750 מ"ג ביום . להפסיק Viepax להתחיל Clonex 0.5 מ"ג 2 פעמים ביום . אחרי הטיפול הזה ב 20 יום לא הרגשתי הטבה , ותחושת האי שקט הפנימי נמשכה (התחושה שהזכרתי למעלה) , כלומר עדיין מרגיש מצב דמוי אקטיזיה (חוסר מנוחה) , ואז חזרתי לרופא שלי למעקב בהלל יפה , הרופא כתב במכתב הביקור שאני סובל מהפרעה סכיזואפקטיבית באבחנה מבדלת עם סכיזופרניה . הוא כתב שישנו מרכיב אובססיבי בולט בתמונה , שמקבל ביטוי ברצון חוזר וטורדני לשנות את הטיפול ולפנות מחדש לכל מיני מקומות לצורך לשנות את הטיפול . הוא כתב שישבתי בבדיקה ללא שום ביטוי של אי שקט פסיכומוטורי . הפסיכיאטר המליץ לי על הטיפול הבא שאני מקבל אותו עכשיו (כיום) : Seroquel XR 800 mg \ ביום Depalept Chrono 750 mg \ ביום להפסיק מודאל (modal) בטענה שלא עוזר לי , וגורם לי לתחושת האי שקט . להמשיך Viepax XR 300 mg ביום . לקחת Cipralex 10 מ"ג ביום . Clonex 0.5 מ"ג \ 3 פעמים ביום . להתחיל Deralin 10 מ"ג \ 2 פעמים ביום . להרגעת האי שקט . Ambien CR 12.5 mg לשינה . בימים אלו (כיום) אני מקבל את הטיפול הזה . יש לי מספר שאלות : 1- חוות דעת על הטיפול התרופתי שאני מקבל עכשיו ואיך הטיפול הזה עשוי להועיל לי ? 2- האם יש צורך להעלות את מינון הדירלין ל 40 מ"ג 2 פעמים ביום כי אני עדיין מרגיש אי שקט ? 3- מה המטרה של השילוב של ה Viepax XR 300 mg עם ה Cipralex 10 mg ואיך זה עשוי להועיל לי ? 4- האם ה Depalept Chrono אמור למנוע את התפרצויות הכעס\זעם וכמה זמן צריך כדי שתורגש השפעתו במלואה ? 5- האם אפשר לקחת Seroquel XR 800 mg (כל המנה) בבת אחת בערב ? 6- האם Modal 150 mg ביום יכול לגרום לתחושת אי שקט ? 7- האם אני יכול לוותר על ה Modal ולהסתפק ב Seroquel כתרופה אנטי-פסיכוטית ? 8- חוות דעת על האבחנה הפסיכיאטרית שלי ? 9- חוות דעת על האבחנה הפסיכולוגית שלי ? 10- חוות דעת על טיפול פסיכיאטרי מומלץ ? 11- חוות דעת על טיפול פסיכולוגי מומלץ ? 12- חוות דעת על אפשרויות שיקום דרך ביטוח לאומי ו\או סל שיקום ?

הי אני אשה בת 56 סובלת מנדודי שינה השתמשתי בסליפ אייד יותר משנתיים אבל לא לוקחת כל יום .3 או 4 פעמים בשבוע חצי כדור לאחרונה רכשתי מחול מלטונין 1 מ"ג ועוזר לי לישון טוב אבל שאלתי מה עדיף שאמשיך בסליפ אייד או מלטונין? האם המלטונין ממכר???

שלום אודי וכולם מנדיי כתבה משהו וזה עורר אותי לכתוב, לתהות, לקבל תשובות, לשתף ועוד נ.ב- נכתב במקור כתגובה למנדיי. כותבת 'בנפרד' כדי לקבל מענה גם מאודי ואחרים. מה שאני כותבת, זו גם אחת הסיבות שלא כתבתי כאן הרבה זמן. בנוגע לקשר הטיפולי. בעיקר להתמסרות של המטופל לקשר והתפיסה והחוויה שלו אותו. כותבת בכאב עצום. מרגישה כמו אחת שנולדה דתייה, ופתאום הבינה שכל מה שלימדו וחינכו אותה, הזהות שפיתחה, דרך החיים הממשית אותה היא חיה, חלק גדול ממי שהיא זה פשוט שקר אחד גדול. תרמית. הצגה הונאה עצמית (וחיצונית) שבר אבל התפכחות גם אני הייתי/נמצאת בטיפול (כרגע, בהרהורים על עזיבה.. / לצד בחינה עצמית לגבי ההתמקמות שלי בטיפול והמטרות והצרכים שלי בתוכו) נכנסתי לשם (גם) כדי לחוות קשר קרוב. נפלתי (הפלתי את עצמי) בקסמה של המטפלת וחשבתי שהיא מינימום אלוהים. שהיא מבינה אותי, מחבבת (לא מאמינה באהבה בטיפול), מרגישה וחווה את הקשר בדומה לי. אהבתי את התלות בה. היא גם אהבה את זה. אהבה את הצרכים הנרקיסיסטיים שמילאתי עבורה. את האידיאליזציה האינפנטילית שלי כלפיה, את ההערכה. את ההשקעה וההתמסרות שלי לטיפול (אני לא 'עושה לה טובה', אבל בכל זאת.. איזה מטפל לא מרגיש טוב שהמטופל מושקע, עובד, נוכח וכו' בטיפול. הגיוני ולגיטימי) ובעיקר לקשר הטיפולי. חשבתי שיש איתי מישהי שהולכת איתי (כמו ייצוג פנימי כזה) גם כשאני לא בחדר הטיפול. שיש בינינו באמת באמת קשר. (עכשיו יגידו שיצאתי מאשליית "חווית ההכלה האידיאלית".. תסכול אופטימלי, קנאה, צרות עין של המטופל למטפל, שחזור...ועוד כל מיני מושגים, שחלקם בין היתר, יכולים להיות מתאימים למטופל, אבל גם חלק מהגנות של המטפל עצמו לשנאה המתעוררת בו מול המטופל, כאשר כבר נוצר קשר ומתגלים בו עוד חלקים מעבר להערצה עיוורת למטפלים... ועוד דברים שכל מטפל מכיר. לא ארחיב. מניחה שאודי מכיר ויודע) רק מה ואני מאשימה את עצמי בלבד על כל מה שאני כותבת. נכון. כמעט כל מה שמרכיב קשר יש בטיפול, אבל הקטע הוא שבקשר טיפולי זה מזויף, פיקטיבי, אשלייתי, מורכב מהשלכות והעברות. חד צדדי (הרי המטפל לעולם לא יביא את עצמו מדי.. וזה אכן לא אפשרי מקצועית) לא שמרתי על עצמי. נכנסתי בעיוורון מוחלט וקיבלתי כאפה. מכה. חזקה ביותר. מרגישה לאחר תאונה רגשית. כן. המטפל/ת היא לא רק שלך. חושב/ת עלייך בשעה הטיפולית ועוד קצת לפני ואחרי. מדי פעם, אולי בין לבין (וגם זה, כחלק מחשיבה על החומרים והרגשות שהתעוררו ועלו בטיפול, על מנת לסייע לך מקצועית. היא לא חושבת עלייך!! מקווה שההבדל מובן. או אם את בשלב הטיפול של ההתחלה שאת בהערצה למטפל/ת אז זה אולי) ולכן, אני לעולם לא מתמסרת יותר לקשר טיפולי. בדיעבד, למרות ההישגים ההתפתחותיים והשינויים שעברתי ,אני חושבת שאם הייתי מכניסה קצת מציאות חיצונית לטיפול, עוגמת הנפש, הכמיהה האבודה, האבל הצורב וכו' לא היו מנת חלקי. לפחות לא בעוצמות שאותן אני חווה כבר מעל חודשיים.. המטפלת היא מטפלת. אשת מקצוע. זו עבודה שלה. כך היא אמורה לעבוד. היא עשתה הכול בסדר (ומה שלא כחלק מהאנושיות שלה, היא גם לקחה עליהם בעלות ותיקנה). כועסת על עצמי. מאוכזבת. הכנסתי את עצמי למרחב יותר מדי לא מציאותי והלכתי אתו כך לאורך שנתיים. מתלבטת אם להמשיך בטיפול כדי לא להיקשר שוב מדי. המטפלת אומרת שזה עוד דרך להימנע מקשרים ולחוות את המגבלות שלהם, המורכבות והכאב, כמו גם את הטוב שיש להם להציע. מתנצלת. אני חולקת על כך. לא מאמינה ומקבלת כשזה 'קשר טיפולי'. אם זה היה קשר חברתי/זוגי/מול קולגות וכו' זו אכן הייתה הימנעות/בריחה/חלק מדפוס לא אדפטיבי שכדאי לבחון/להתעמת מול זה. מול אמיתות כואבות שקשה לפגוש בקשרים. לסיכום, אחרי כל החפירות... (גם לא ממש קוהרנטי. מקווה אודי, שתבין מה שאני כותבת) תשמרו על עצמכם בטיפול. גם לטיפולים יש כישלונות/תופעות לוואי שליליות (בעיקר לדינמי). הטיפול הוא חשוב, חיוני, מקדם, מסקרן וכו' אבל לא ליפול בפח של "הקשר הטיפולי". יש הבדל בין לחוות קשר עם בן אדם- מטפל, לבחון דינמיקות, לחבב מטפל, להעריך, להכיר טובה ,לבין אשליה כוזבת שאתם בקשר סימביוטי אתו, שאתם כל עולמו והוא ממש לא אמור להיות כל עולמכם. גם מטפלים הם בני אדם. מורכבים (לעיתים יותר ממה שנדמה לכם) יש להם גם אינטרסים. וכשמטפל לא מודע לצרכים שלו מול המטופל, זה בכלל נורא. ומעל הכול (מנדיי) המטפל הוא איש מקצוע. איש מקצוע (וכחלק מזה הקשר הוא לא שיווני). לא מעבר. אם לא תשלמו- לא יהיה. כלום. אם לא תתחנפו/תרצו את המטפל/תהיו בתוך קשר שהחלקים הפחות נעימים שלכם מהדהדים חזק- לא תקבלו אהדה מספקת (בליבו). אם לא יתמזל מזלכם- לא נכנסתם לו עמוק לשום נשמה. נכנסתם אכן עמוק לעצמי המקצועי שלו. לא מעבר.

שלום לאחר שלקחתי ארקוקסיה 90 מג עשרה ימים ועשיתי הפסקה של עשרה ימים הומלץ לי על ידי אורתופד לקחת שוב. עוד שבוע יש לי תור ל MRI. שאלותי: 1. האם אין סיכון לקחת שוב ארקוקסיה? הוא רשם שבוע עד עשרה ימים 90 מג 2. האם ניתן לקחת ארקוקסיה יחד עם החומר ניגוד של ה MRI? כמה זמן הפסקה צריך?

שלום,אני סובל מצרבת כמעט על בסיס יום יומי. אשמח לקבל עצות על מאכלים שאפשר לאכול שעוזרים לטפל בבעיה(אם אפשרי לצמיתות), וגם מונעים את תחושת הצריבה. תודה רבה

שלום רב, ביתי סובלת בשנים האחרונות מהתקפים של כאבי בטן ( מאובחנת כחולת fmf עם 2 מוטציות) הפוקדים אותה אחת לשלושה ארבעה חודשים ונימשכים בערך חודש, ההתקפים כוללים נפיחות בבטן משמעותית, שינויים ביציאה, קושי באכילה בגלל תחושת מלאות בבטן לחץ בבטן וצרבות. בזמן התקף כזה ביתי לא יכולה לאכול באופן רגיל אוכלת דברים קלים (בעיקר מורידה את המאכלים המכילים גלוטן) ולאחר חודש בערך הבטן חוזרת לעצמה וחוזר חלילה. היינו אצל גסטרו הפנה לבדיקות הדמיה שיצאו תקינות ההתקפים הללו הם ללא חום ( מה שבדרך כלל גורם לרופאים לשלול התקף fmf). לפני חודש התחיל שוב התקף כזה הרופא הפנה אותנו לבצע בדיקות דם (חשוב לי לציין ששבועיים לפני ביצוע הבדיקה ביתי נמנעה מגלוטן) בדיקות הדם החריגות Endomysial ab גבולי Transglutaminase (iga) ab 8.5 Asca iga 34.6 Asca igg 57.6 Immunoglobulin g 1716.1 בנוסף בדיקת ה esr 1 hour יצאה 27. רציתי לדעת האם יש סיכוי שביתי סובלת מצליאק? והאם קיים קשר בין מחלת צליאק למחלת ה fmf?

כבר חודשיים בדיכאון קשה לרמה שאני לא הולך לעבודה התחושה כל כך קשה שלא עובר לי אני מפתח מחשבות מפחידות וחרדה נתנו לי סימבלטה 60 יד שיפור קטן אסל אני לא רוצה שאני מתקדם התחלתי לפתח אגורפוביה מהעבודה שלי ונהיה לי פחד לחזור לעבודה אני בטיפול פסיכולוגי וכלום לא זז אני מרגיש שהטיפול בזבוז כסף סתם ומצבי לא טוב בכלל , אני מפחד לאבד שליטה על עצמי ולאבד את כל מה שבניתי בחיים וזה העבודה והמשפחה שלי , אך אפשר לצאת מזה ,

שלום רב לכולם. אמי בת 86 דימנטית נמצאת בבית אבות . לפני 3 שבועות הוחלט עי" צןןת בית האבות להחדיר לה צינור הזנה כי היא לא היתה אוכלת מספיק וירדה במשקל. וכנראה שזה עקב בעיות בליעה. מאז שהוחדרה הזונדה היא היתה פעמיים בבית חוךים עקב דלקת ראות כנראה בגלל השביצעה אספרציה. אני מבינה שעם זונדה היא לא תוכל להישאר השאלה שלי בקשר לביצוע פג האם זה יעזור לדלקות ראות החוזרות ?למישהו היה ניסיון עם זה? ואם כן אני אשמח להמלצה לרופא פרטי לביצוע פג כי דרך הקופא יש טור רק לעוד שנה. תודה לכל העונים.

שלום, לפני כשנה היה לי הליקובקטור שטופל. הכאבים המשיכו ובבדיקת גסטרו/קולונוסקופיה נמצא גסטריטיס קל. טופל עם אומפרדקס במשך חודש, בבדיקות נשלל קרוהן וצליאק. בלילה יש יובש בפה וטעם חומצי ובשעות אחה"צ וערב - גזים. תזונה הותאמה ע"י נטורופת ועדיין יש גזים. 2-3 יציאות בבוקר במרווח של חצי שעה, היציאות 5-6 בסולם בריסטול. שאלה: 1- כיצד יודעים אם יש אי סבילות למזון מסויים, ואם לקחת אנזימי עיכול 2- כיצד ניתן למנוע יציאות מרובות בבוקר ועם גזים לאחר השינה? במהלך שאר היום אם יש - אז הן תקינות.

הייתי אצל 3 אורטופדים וכל אחד אומר משהו אחר. אסביר,אני לפני חודשיים כמעט החלקתי במקלחת ושברתי את עצם הזנב. האם באמת זמן ההחלמה הוא שלושה חודשים? ועדיין אחרי חודשיים יש לי כאבים חזקים. מעבר לצילום אין מה לעשות

שלום אני בן 35 עם עודף משקל של כ 25 ק"ג, יש לי גם רק כליה אחת משום שהשניה נכרתה בגיל 3 יום משום שלא התפתחה. בבדיקות דם מצאו חומצת שתן 7.3 והרופא משפחה לא מתייחס כל כך לממצא הזה . האם מותר לי לשתות חומץ תפוחים כדי להוריד במשקל בהתחשב בנסיבות מעלה? וכן איך אני יכול לשפר את חומצת השתן שלי? תודה

שלום ד"ר חתומי לפני 3 חודשים החלו לי כאבים באזור האשכים. בבדיקות לא נמצאו חיידקים, ובכל זאת לקחתי דוקסילין, וציפרודקס "רק כדי להיות בטוח". (כמובן במרשם מהאורולוג). הכאבים התפרסו על אזור האשכים עצמם (ממש תחושה של בעירה) באופן מתמיד, ללא קשר לעמידה/שכיבה וכו'. הכאבים חשו "מפוזרים" - פעם כאב באשך השמאלי, ולאחר שבועיים הכאב "נדד" לאשך הימני. חשבתי שזאת דלקת ביותרת האשך (פשוט לא ידעתי איך לתאר/למקד את הבעיה וזה נשמע והרגיש דומה למה שמופיע בפירסומים השונים של גוגל). במשך כחודש, הגעתי לתשישות יומית יחסית ופשוט נשכבתי מעייפות כל יום כמה שעות רק כדי לנוח מהכאב. הכאב הוא מוזר. אני יכול לבצע פעילות מינית, אבל הכאבים הרגישו כפועמים חזק יותר לאחר כמה שעות אחרי וממש מפילים מרוב כאב. הכאב הגיע למצב שבו אם הייתי נוגע בשק האשכים, הייתה תחושה של כאב בוער. החלטתי לבצע עצירה יזומה של כל פעילות זיקפתית/פליטה, ובמשך חודש ממש דיכאתי את עצמי מבחינה מנטלית. עד רמה שבה בקושי הייתי נוגע בעצמי. פעמיים היו לי פליטות נוזל זרע תוך כדי השתנה. לאחר החודש של ההפסקה של הפעילות, הכאבים פחתו משמעותית, והתחילו להתמקד. הכאב באשכים עצמם והרגישות שלהם פחת, והכאב אבל לאזור הפרינאום. התחושה הייתה שיש לי מעין כדור אש קטן שבוער חם באזור הפרינאום, ותיאור הכאב יכול להיות כמו לשבת על גולה רותחת בקצה של מקל. התחלתי לקחת חוסמי אלפא אלפו-קל XL בשאיפה שזה יעזור. לאחר שבועיים, הכאב הזה אף הוא פחת והתמקד/נייד לשרירים שבחוסר תיאור אחר, אתר אותם כ"השרירים שמסביב לכדור אש/ג'ולה " מהתיאור הקודם. התחושה כעת היא שהשרירים באזור הפרינאום הם החלק הכואב, ומהם יש הקרנת כאב לאזור שק האשכים. בלי שאני יכול להסביר את זה, בסביבות שעות הערב, הכאבים פוחתים (כאילו התעייפו לי השרירים מהכאבים היומיים והם מוותרים). אני מוכן לקבל שאני במתח נפשי שיוצר לחץ, יש הרבה לחצים בעבודה. אני חושב שהכאב כרגע מרוכז בשרירים ש"תפוסים". לאחר פעילות מינית - יש לי יום וחצי של כאבים חזקים מאד, שפוחתים לאט לאט, אבל כמעט כל הזמן יש תחושת כאב. עם זאת, יש כל כמה ימים, ממש תחושה של כמה דקות של "הי הכאב נעלם לי" וכמה דקות לאחר מכן הוא חוזר. האם יש פיזיוטרפיה או תרגילי התעמלות כלשהם שיכולים אולי להקל/לשחרר? האם יש פעולות שאני צריך להמנע מהן? אם זאת בעיה של שרירים שתפוסים, האם יש אולי זריקות כמו קורטיזון שניתן להזריק לשרירים באזור הפרינאום? או שיש סיכון אחר מכזה דבר? תודה.

איך אפשר להגדיל את כמות הזרע השפיעה?

שלום, אני סובל הרבה שנים מOCD, בתקופה האחרונה יש החמרה מאוד משמעותית שפוגעת מאוד בתפקוד ובאיכות החיים. התחלתי טיפול CBT שעזר בהתחלה אבל נראה שהייתה החמרה וזה כבר לא מספיק. אני שוקל להתחיל טיפול תרפותי, אבל מקריאה שלי נדמה שאין טיפול מוצלח כל כך לOCD ושתופעות הלוואי משמעותיות מאוד. יכול להיות שאני נחשף רק למקרים שלא מצליחים? מה סיכויי הההצלחה של טיפול כזה? יש הגבלות שמתלוות לטיפול תרופתי (למשל המנעות מאלכוהול)? כלוקחים תרופות במינון גובהה כפי שנדרש עבור OCD יש השפעות שקל לראות על בן אדם שהוא תחת תרופות פסיאטריות? תודה רבה מראש

היי, אשמח בבקשה לדעת אם אחד מבני הזוג עם קרוהן - זה עובר לילדים? תודה מראש.