תוצאות חיפוש עבור ביו-רזוננס

מה אפשר לאחל למישהי (אני) כמעט בלי עור? שכל קשר עם מציאות ובני אנוש טראומטי עבורה? היום הזה והתאריך בסופו. סופ"ש, סוריקטה

הי לכולכם, קראתי את מילותייך סוריקטה בהודעה שכותרתה :"יש לי משאלה".. אם אני מסתכלת דרך הפריזמה המערכתית אני מזהה כמוך שההומיאוסטזיס במערכת הקבוצתית עבר שינוי.. כאשר ,בעבר הרחוק ,עם התהוות הקבוצה בניהולו של אודי .. אתה החזקת את הקבוצה מקרוב.. באופן אינטנסיבי יותר ,שכלל מתן התייחסות להודעות 4 פעמים בשבוע .(בימים ראשון,שני,רביעי וחמישי) גם ההתנהלות שלנו כחברות קבוצה היה שונה מאשר היום.. אופי הקבוצה היה יותר אחד לאחת.. כמעט ולא היו התייחסויות האחת לאחרות.. בהמשך,התהווה גרעין של חברות קבוצה שבחלקו נמצא גם היום.. "ראיתי" את חברות הקבוצה (וחבל לי מאוד שאין או לפחות לא ידוע לי על חברי ) שנוטלות על עצמן תפקידים שונים תפקידים משימתיים/רגשיים.. בהמשך אודי,ראיתי שהנוכחות האקטיבית שלך פחתה עוד ועוד... לי זה היה חסר.. בתקופה האחרונה הפורום שתק כל כמה זמן.. הרגשתי שהרצף נקטע לא מעט... אני זוכרת ויודעת אודי שאתה נותן ותורם בהתנדבות מלאה מזמנך כבר למעלה מעשור אני לא מקבלת את זה כמובן מאליו ואני מלאה בהכרת טובה ! מלאה בתודה עמוקה אליך !!! לא מובן מאליו אודי... יחד עם זאת .. כן ..אודי... חסר לי קצת הרצף.. חסרה לי הנוכחות האקטיבית יותר שלך... ... משהו חסר לי.. במובן הזה אני מצטרפת אלייך סוריקטה.. ואביב..את מאוד מאוד משמעותית פה בפורום.. אני אולי מבינה על מה את מדברת בהקשר של "תפקידים בקבוצה".. בעיני, אביב, את מאוד משמעותית ויש לך תפקיד מרכזי.. יחד עם זאת ..כן.. אני גם מאוד מאוד שמחה על האקטיביות ששירה לקחת על עצמך.. אפשר ששירה תהיי אקטיבית ..יש בך משהו מאוד מאוד מיוחד בעיני.. שילוב של אנושיות, חכמת הראש והלב, רוך ,מתן כבוד ליצורים שבעולם.. לא יודעת.. מאוד מאוד מתחברת אלייך שירה... אולי את סוג של שירה ביקום הזה.. ואביב מתוקה..יש לך וו'אחד מקום פה.. שלא לדבר על העבודה שאת עושה..הכח ,המאמץ הבלתי נלאה והמחויבות העמוקה שלך לעצמך.. שאפו עלייך !!! וזהו לעכשיו... שלכם,במבי.

לפני כחודש וחצי אבי נפטר לאחר שהיה חולה בסרטן ריאות בשלב 4.. מאז אני לא מצליחה לתפקד אני לא רוצה להמשיך בחיים שלי ולחיות בלעדיו, אני מרגישה שלעולם לא אוכל לחזור להיות שמחה או להנות ממשהו ורוצה כל היום רק להיות במיטה, לא עובר יום בלי בכי במשך שעות, אני רק בת 19 ואחיותיי בנות 16 22 ו25, אבי היה רק בן 51 בלכתו, אני לא מסוגלת להמשיך בחיים ומרגישה לא בסדר בפעולות בסיסיות ובשגרה. בנוסף אני מפחדת על אימי שלא תרצה יותר לחיות ושלעולם לא תצא מזה. מה עושים במצב כזה? אני מתגעגעת אליו לא באלי להמשיך את חיי בלעדיו

שלום רב אני בחור רווק בן 28 כבר 3 שנים סובל מפרוסטיטס כרוני רציתי לשאול האם יש סיכון בלעבור טיפול ביו רזוננס .האם זה יכול לגרום לדברים מסכונים או גידולים מחמירים והאם יש בו השפעה על התפקוד המיני בעתיד אשמח לתגובה תודה מראש

הי אודי, אני מאוד כואבת. הכאב קם איתי בבוקר ומלווה אותי כל היום. כאב גדול מאוד. המטפל אומר שאני צריכה להביא את הכאב לטיפול ואני חושבת שאני מביאה, מדברת עליו בכאב כותבת ומשתפת. מבחינתו להביא את הכאב משמעו לבכות, ואילו אני לעתים דומעת ובשתי פגישות לאחרונה בכיתי מעט, בכי חרישי כמו שהוא אומר. העניין הוא הבכי. האם אין מבע של כאב ללא בכי קטרזיס כזה גדול? הרי אי אפשר לתזמן בכי שכזה ובינתיים הכאב לא מרפה והמעגל נשאר, אין טיפול בכאב כי אין בכי. איזה עוד מבעים של כאב גדול יכולים להיות? כיצד מעבדים כאב אם לא דרך המילים והסיפור? מה הוא מנסה לומר לי בעצם ומדוע הוא מתעקש שעיבוד הכאב הוא דרך הבכי? תודה שירה

שלום, האם קיים אלוהים? אלים? גורל?סימנים?טלפתיה?תקשור? עולם? יקום? חומרי יקום?יצורים רעים כמו שטן ועין הרע? והאם הם מתערבים ומחליטים וקובעים לי, לא מרשים ולא מסכימים לי, מזיקים, חוסמים ומעכבים אותי? והאם הם נוגעים ביקום וחומרי יקום ובשלי, ובמשהו שקשור אלי ביקום?האם הם מייצרים כמוהם או משנים אותם או מייצרים חזקים יותר מהם? ומזיקים וחוסמים ומעכבים אותי בעזרת זה? אשמח וחייבת תשובות בבקשה לאלו. ואובחנתי בסכיזופרניה ואני כל הזמן מרגישה שאנשים זרים נוגעים ביקום, בחומרי יקום שלי ובמשהו שקשור אלי ביקום ומזיקים חוסמים מעכבים אותי ומחזיקים אותי בעזרתם ושהם משנים את אותם חומרים ודברים וגורל ומייצרים חזקים מהם

בשבילי בשבילכם בשביל החיבור מאז שאמא לא כאן , אני לא מתחברת לכלום ...יש בי מוות בתוכי , מוות אין סופי ... תהליך אני יודעת מורכב , שושלת שלמה של מוות שלא נתנו לו מקום ...כמו שוטף אותי ומבקש מקום דרכי . אני כאן ביקום הזה אבל די ביקום מקביל אתכם אביב

היי, כתבתי לך לפני כמה ימים בקשר לפריחה ואורטיקריה עקב קורונה ואמרת לגשת לרופא עור, אז הלכתי והרופא אמר שאלה סימפטומים של קוביד שחוזרים וזה ירגע בעוד כמה חודשים( רופא המשפחה טען שמערכת החיסון שלי כנראה לא בסדר בגלל גורם כלשהו ותוקפת הכל-ללא בדיקה, כן?) בקיצור עשיתי בדיקות כלליות (רק כלליות) אבל בדקו את ige והוא יצא מאד מאד גבוה. אני לא סובל מאלרגיות. יש לי אלרגיה קלה מאד לאבק וזה מתבטא בנזלת (שאין לי עכשיו)ומעולם לא בפריחה. מה השתבש שם? האם הגוף מפתח אלרגיה לקורונה? אני סובל בטרוף, אין לי חיים....האם נתקלת באלרגיה עקב קורונה?

רק שמתי כאן על פגיעות שזכרתי ופתחתי בטיפול ... והבוקר קיבלתי טלפון אחותי אני אשתי והבנות בדרך לאזור שלך לראות פריחה ונוף ....באים לקפה ..מזכיר לי למה כל השנים שתקתי . כמו רמז מלמעלה תמשיכי לשתוק . ואז טלפון מחברה שעובדת עם ילדים , את לא מבינה איזה עלייה של פגיעות מיניות (גילוי עריות) יש לנו ...והיא לא יודעת עלי , אני שותקת :) בא לי לצרוח בקול שכל העולם ישמע דייייי כבר זה פשוט מטורף העולם הזה הקלות הבילתי נסבלת הזאת וחיים שלמים שנהרסים. ... אני זקנה ועייפה באמת עייפה ...

מאז ומתמיד היה לי קשה לשמר חברויות. אני יכולה להיות בנאדם מאוד כיפי קופצני וחברותי אבל אני נוטה לפתח ציפיות יותר ויותר גבוהות ככל שהחברות שלי עם מישהו או מישהי מתחזקת. ובסופו של דבר תמיד קורה משהו שמרחיק אותם ממני. פעם הייתי רבה עם חברה או ידיד ואיכשהו היינו בסוף חוזרים לדבר. אבל היום זה כבר הפך למצב שאחרי ריב אחד שלי עם מישהו או מישהי הם פשוט מסרבים לחזור לדבר איתי לא משנה מה. ויותר גרוע מזה- גם כשהם אשמים בריב הם לא מוכנים להודות בזה בטח שלא להתנצל. תמיד אני מוצאת את עצמי מתנצלת בפני חברה או ידיד אחרי ריב (במידה ופגעתי כמובן). אני מודה די מהר בטעויות שלי. אבל עדיין מרגיש לי שאנשים לא רואים את הצד שלי. או שאני מפספסת פה משהו. למה אנשים מוכנים לוותר עליי בכזו קלות? לדוגמה היה לי בתקופה האחרונה חבר טוב שידע שאני בתקופה מאוד דיכאונית בחיים שלי (אני אחרי פרידה מזוגיות של 3 וחצי שנים והיחסים שלי עם אמא שלי ואחיותיי ממש לא בריאים במיוחד מאז שאבא שלי נפטר לפני 5 שנים) והוא ממש תמך בי הוא היה בא אליי היה מזמין לשנינו אוכל או מביא בקבוק אלכוהול היינו יושבים ומפתחים שיחות נפש. והיום היה לנו ריב הכי מפגר על משחק מחשב! ואחרי הריב הזה כתבתי לו שההתנהגות שלו היתה לא בסדר ושאני מצפה להתנצלות. התגובה שלו היתה מאוד תוקפנית ומגעילה. למרות זאת עניתי לו בצורה מתונה וברורה. אחרי שעניתי לו הוא רשם שנמאס לו ממני ושהוא בעצמו כבר לא רוצה את הידידות הזו... אני כבר מיואשת כל כך מבני אדם. אין לי יותר אמון באנשים, אין לי יותר אמון במערכות יחסים- מכל סוג שהוא! בכל פעם שנכנס מישהו חדש לחיי אני מתאכזבת או נפגעת ואני בנאדם מאוד רגיש אז אני לוקחת קשה דברים. ומרגיש לי שלא משנה מה אני עושה- אנשים פשוט לא מבינים אותי. ומוותרים עליי מתוך יאוש. אני מרגישה חסרת כל משמעות ביקום הזה. ובבקשה אל תציעו לי כדורים כי ניסיתי... מה אתם חושבים שהבעיה שלי יכולה להיות ואיך אני פותרת אותה?? עזרו לי בבקשה

תודה פרופסור על המענה ניסה סימבלטה 90 עם ליתיום ולא עזר ציפרלקס עשתה לי תחושה של בן אדם משוגע ואימה ועכשיו אנפרניל 225 מעל חצי שנה הדיכאון שלי כמעט נעלם אבל ההרגשה הזו בבוקר שתוקפת אותי אך אחד לא מצליח להבין אותה בשעות הערב היא עוברת לי ההרגשה שאני בודד ביקום הזה וחרד אבל אני לא מרגיש חרדה בכלל רק התחושה

שלום רב, האם יש ביקום סבון שמשתמשים בו על בסיס יום יומי והוא מונע פצעים לבנים (לא אקנה) ושחורים על הפנים? אם כן ,אשמח להמלצה,אם לא, מה כן מונע את הפצעים האלו על הפנים? תודה

שלום רב, האם יש ביקום סבון שמשתמשים בו על בסיס יום יומי והוא מונע פצעים לבנים (לא אקנה) ושחורים על הפנים? אם כן ,אשמח להמלצה,אם לא, מה כן מונע את הפצעים האלו על הפנים? תודה

RE: זוגיות והפרעת אישיות הסטריונית 05/02/2019 | 18:13 | מאת: עמי הלוואי שזה היה כך פשוט ואפשרי אינך מבין את חומרת העניין אני נפלתי עם חולת נפש היא מאיימת עליי שאם אעזוב אותה היא תתאבד או תתאשפז ותתנקם בי כל חייה וכל השנתיים ששכבתי איתה אשלם ביוקר והיא תגיש תלונה שאנסתי אותה ושהכתי אותה היא מתריעה בפניי שעליי להתחתן איתה כי היא לא יכולה לסבול את המחשבה על פרידה אחרי שנתיים שהשקיע בי כדבריה ושניצלתי אותה זה רק מקצת הדברים שעליי להתמודד איתה לכן זה נגרר כבר שנתיים רק מפני שאני רוצה עוד יום של חמצן שקט ללא הר געש בחיי פשוט אובד עצות נפלתי עם חולת נפש ומופרעת אישיות שהיא מסוגלת לעשות הכל ולהקריב הכל מלבד לא להיות לבד ולהרגיש נורמאלית ונשואה אך היא אינה מבינה שהחיים איתה זה סיוט וכאוס מוחלט ורכבת הרים מסחררת פעם מטה פעם למעלה לא ידעתי שהיא חולה בנפשה בהתחלה חודשיים ראשונים היו בסדר והיום לאחר שנתיים אני כלוא ללא מוצא האופציה היחידה שיש לי זה לברוח לחו"ל S.o.s

לפי תשובתך יש חשש שזה סרטני, אבל אם היה אכן סרטני אז גוש נימוש בגודל כזה כבר היה בשלב מאוד מתקדם של המחלה והייתה לי ירידה במשקל, כאבים באגן ׂׂׂׂ(וממצאים, שאין בUSֹֹֹׁׂׂׂׂׂׂׂׂׂׂ בטני גניקולוגי) ובעצמות לא כן? ואין לי כלום! רק עולה במשקל וללא כל ממצא או כאב. הרופא שלי הכי מדהים ועדין בעולם , אני הכי סומכת ורגועה איתו ביקום ועדיין, אפילו איתו זה מביך מדי ככה שלא משנה רופאה או גודל המכשיר, עצם המחשבה שיסתכלו לי שם.. הוא אפילו הציע בדיקה בהרדמה וגם זה לא אפשרי בשבילי, פשוט מביך מדי. היסטרוסקופיה אולי אהיה מוכנה אם אני אפעיל הכל בלי שתהיה לו נגיעה. אפשרי טכנית? תודה

לפי תשובתך יש חשש שזה סרטני, אבל אם היה אכן סרטני אז גוש נימוש בגודל כזה כבר היה בשלב מאוד מתקדם של המחלה והייתה לי ירידה במשקל, כאבים באגן ׂׂׂׂ(וממצאים, שאין בUSֹֹֹׁׂׂׂׂׂׂׂׂׂׂ בטני גניקולוגי) ובעצמות לא כן? ואין לי כלום! רק עולה במשקל וללא כל ממצא או כאב. הרופא שלי הכי מדהים ועדין בעולם , אני הכי סומכת ורגועה איתו ביקום ועדיין, אפילו איתו זה מביך מדי ככה שלא משנה רופאה או גודל המכשיר, עצם המחשבה שיסתכלו לי שם.. הוא אפילו הציע בדיקה בהרדמה וגם זה לא אפשרי בשבילי, פשוט מביך מדי. היסטרוסקופיה אולי אהיה מוכנה אם אני אפעיל הכל בלי שתהיה לו נגיעה. אפשרי טכנית? תודה

שלום סליחה מראש אבל אם לא אשאל אשתגע. יש לי פחדים ללכת ברחוב מסיגריות אני מסתכלת על ידיים של אנשים אם יש סיגריה עוברת לצד אחר כמעט נדרסתי פעם מרוב הפחד. אין לי טראומות עבר הכל תקין ילדות מדהימה הורים חברים משפחה הכל נורמטיבי אף פעם לא נכוויתי מאש אן סיגריות אבל משום מה מחפחדת מזה מאוד. היום לא שמתי לב מספיק טוב ועבר מישהו קרןב אליי מאוד עפ סיגריה ואני בפחדים שאולי היא עשתה לי כויה. אין לי כויה. הייתי מרגישה אם הייתי נשרפת, לא? אני בדמיונות לא נותן לי מנוח מנסה לשחזר את המקרה ובדקתי את הגוף שלי ואין כויה. איך אפשר להרגיע אותי זה היה ממש קרוב ליד שלי, הסיגריה. אבל היא לא נגעה בי........ איך אנשים....................... הולכים......................................................... ברחוב ליד סיגריו............ק......................................................תתתתתתתתת סורי הם ביקשו מלא תווים....ק............קקקקקקקקקקקקקקקקת

בת 24, בתולה, מחזורים לא סדירים עם דימום כבד (לא נוטלת גלולות), מעולם לא הייתי עם בן זוג. כבר שנתיים שכל פעם שמאוננת עם אצבעות בנרתיק (בעדינות רבה כך שאין בוודאות שום מצב לפציעה) יוצא דימום. בפעם הראשונה שזה קרה יצא הרבה דם טרי שכיסה את האצבעות ממש ונבהלתי, אבל מאז הדימום נחלש מעט וכל פעם שנוגעת בפנים ישנו דימום קל שלאחריו נראה בניגוב ואז נעלם. בחודשיים שלושה האחרונים התחלתי להרגיש גוש ממש בצמוד לצוואר הרחם (עליו מעט בצד), עגול, חלק, מעט אה-סימטרי ונוקשה בנגיעה כשמרגישים שגם בסיסו נוקשה ומעט ארוך בפנים, כ3-4 מ''מ, לא כואב. זה, ביחד עם הדימום הקבוע כל פעם מנגיעה מדאיג אותי מאוד, בעיקר מסרטן צוואר רחם. אין מצב שיש לי ווירוס הפפילומה כי מעולם לא הייתי עם בן זוג ומעולם לא עברתי בדיקה גניקולוגית כי אני מאוד מתביישת. רופא הנשים שלי מאוד לוחץ עליי, לא אומר אם זה נשמע חשוד או לא אבל אני לא מסוגלת להביא את עצמי שיסתכלו לי שם על אף החשש. US מהבטן תמיד תקין עם רירית סדירה ואמר שעד כמה שאפשר לראות דרך הבטן גם הצוואר נראה תקין. האם נשמע חשוד? עלול להיות נגע טרום סרטני לפי התיאור למרות שאין מצב למגע מיני והידבקות בווירוס? האם אין כל הדמיה שניתן לעשות כמו MRI לאיזור לאפיון הגוש הזה לפני שחייבים בדיקה גינקולוגית? זה מאוד מדאיג אותי

אבל זה היה ביקום המקביל שלי אז אני לא בטוחה. ואני פוחדת שאם באמת שלחתי,היא הכעיסה אותך ובגלל זה לא עלתה. היא פה?היא בסדר? ולך אודי-חו"ל מהנה...

אני בטיפול כבר כמה שנים עם מטפל שהצלחתי להתחבר אליו ועזר לי לעשות כמה שינויים בחיים שלי יש לי התמכרות שאני מתמודד איתה כבר שנים וזה מזיק לי , המינון הוא שמזיק, ניסיתי להפחית במינון ולא הצלחתי לתפקד ובקיצור אני לא מוצא את הפתרון בפעם האחרונה שדברתי עם המטפל הוא פשוט אמר לי להפסיק במשך שנה , חשתי שהוא בכלל לא מבין אותי , גם הרגשתי שהוא מבקר אותי והיה מאוד נחוש , וגם לא נתן לי כלים במקביל כדי להתמודד עם הסיטואציה שבה אני אפסיק לגמרי... מאז פשוט לא קבעתי איתו עוד פגישה... ואני מתלבט , מצד אחד בא לי להחליף כי אני מרגיש שאין לו איך לעזור לי בזה וגם נותן לי פקודות שאני לא מוכן נפשית לבצע (ואז מה הטעם להמשיך להיפגש כשאני לא עושה את מה שהוא אומר?) ומצד שני הוא מכיר אותי כבר כמה שנים , וספרתי לו את הסודות הכי מביכים שלא ספרתי לאף אחד ביקום , ולהתחיל דף חדש עם מישהוא אחר זה יהיה לדעתי מסובך ומורכב... מה לעשות ?

שלום אריאלה, שלום, נולדתי עם חיך ושפה שסועים, בעוד חודש אני מתחתן, וקצת נרדמתי.. אני לא מרוצה מהחיוך שלי מפני שהוא חיוך פגום בגלל הצלקת של השפה השסועה הוא נראה עקום, מה גם שיש לי שחיקה בשיניים.. ותהיתי אם ניתן בכלל לתקן את השפה כך שהחיוך יהיה עם מראה יפה יותר.. או לכאורה אם ניתן בכלל לעשות משהו עם השיניים שיראו טוב יותר, מלבד כך שהם שחוקות בגלל ניתוח לסתות הם גם "גבוהות" יחסית ולא נחשפות כמעט בחיוך ולדעתי זה יהיה לא יפה בתמונות.. בעבר זה גרם לי להיכנס לדיכאון כאשר ראיתי תמונות בהן אני מחייך, אני מפחד שזה יקרה שוב.. אבל זה די בלם אותי, ועכשיו אני חושש למראה ולכך שלא אחייך בכלל בתמונות.

חג שמח מלא באור ושמחה תודה על יד מושטת ,על חיוך וחיבוק ...תודה על היותך שותפה למסע חיי....

בחדר הגדול שאתם יושבים בו אולי במעגל ..רוצה להיות אבל , רוצה לשבת בפינה על הרצפה לעטוף את עצמי בשמיכה ...אבל במצב כזה שהוא לא חריג ולא בולט מידי .. אולי להיות אבל לא ממש להיות יחד לא במצב הודף אבל מרוחק משהו ... רק להגיד לכם שאני אוהבת אותכם תודה שאתם כאן

אודי איזה שיר איזה מילים כמה משמעות נוגעת ...היה מאתגר , מעניין מלמד ...בכל פעם המדבר משנה את גוניו הצוקים מזכירים לי כמה אני קטנה ביקום ולא יכולה לבד ..ועד כמה גם אני כמו הצוקים הרוח והמים משנים אותי ... חושבת איך לשתף אותכם מבלי להסגיר את עצמי ...בכל מקרה התגעגעתי כל כך לכאן ,וחזרתי עם המון כוחות לאתגרים ... בסוד ,אני מוכנה להסיר עוד שיכבת הגנות ולהביט במציאות חיי ...