תוצאות חיפוש עבור רמת-dheas-גבוהה

ראה תשובה בהמשך

איך אוכל אני לדעת למה זה גבוה? את קראת המון דברים מפחידים באינטרנט, אז וודאי קראת אילו אפשרויות יכולות להיות ומה מתאים למקרה האישי שלך- למשל סרטן של הערמונית אין לך כי יש רק לגברים, ודלקת שקדים גם אין לך כי אין לך חום וכאב שקדים וכן הלאה. האם לדעתך הרופא שלך היה שווה נפש אם זה היה משמעותי? את מאשימה אותו בהזנחה שלך וזו האשמה חמורה. אין משמעות אם זה חצי סנטימטר כי זה לא אומר כלום- אבל אם הערך התקין הוא עד 0.5 ויש לך 3- זה ממש לא משהו מרגש. אם יש לך 70- אזי הרופא שלך באמת לא בסדר שמתעלם מזה. אל תשכחי שמספר אחד, שהוא מדד לא ספציפי לכום, אינו עושה אבחנה, וכרגע את בעיקר נפגעת היכולת לקבל תשובות מעבדה במחשב בבית, מחלה שהולכת ונהיית נפוצה יותר ויותר באוכלוסיה שמחוברת למחשב.

אם בדקת שעתיים אחרי אוכל המדד גבוה וכדאי לפנות לרופא המשפחה ולדיאטנית

שלום לפי מאגר המידע MICROMEDEX המינון של מוקסיפן פורטה לדלקת גרון חמורה לילד מעל 3 חודשים ששוקל פחות מ kg 40 45mg/kg/day מחולק לשתי מנות במרווח של 12 שעות .או 40mg/kg/day מחולק ל 3 מנות במרווח של 8 שעות. לפי המשקל של הילד המינון המותווה 1.26 gr/day מחולק לשתי מנות או 1.12gr/day מחולק ל 3 מנות. הבן שלך מקבל ביום 1.4 gr/day וזה מינון מספיק. יש להקפיד לקחת את התרופה בזמן. בברכה

שלום רב, יש להיבדק ע"י רופא עיניים שיבדוק שאכן הכל תקין. בברכה, פרופ' ישראל קרמר

שלום, טיפול באזניל לטיפול בדלקת ריאות הינו טיפול קצר טווח (בד"כ 3 ימים) שבחלק מהמקרים ניתן להאריך ל- 5 ימים. אם מודבר בשלשול מימי עם ריח אופייני ובתדירות גבוה, יש לפנות לרופא לשלילת זיהום משני במערכת העיכול.

לא נראה לי שהכאב מהכבד השומני מחייב מעקב רציני ובירור ביחידת כבד

שלום באם אין קליניקה מכוונת - ערכי CRP אינם ספציפיים. יתכן שהיתה איזו מחלה ויראלית שחלפה. לגבי העין - באם עדיין יש כאבים/אודם/תחושת שריפה - הייתי פונה לבדיקת רופא עיניים חוזרת. ואגב - יש רופאים מצוינים בכל מקום וגם בצה"ל...

שלום רב, ההמלצות שקיבלת הן ראויות. אם רירית הרחם תשאר מעובה, כדאי יהיה לקחת ממנה דגימה קטנה הנקראת פיפל. רפואה שלמה.

זה יכול לנבוע לעיתים מבעית מסתם - דליפה משמעותית של המסתם האאורטלי למשל, או כתוצאה מטיפול תרופתי. בברכה, דר דדשב

יצחק שלום, בגלל החשש לבלבול בעקבות השילוב, ממליצים להשתמש בתכשיר אחד להורדת חום. אם החום לא יורד בעקבות מנה מותאמת למשקל, ויש צורך להוסיף תכשיר אחר, רצוי שיעברו 3 שעות בין התכשירים השונים. במקרים של חום גבוה מאוד ניתן לתת גם אחרי פרק זמן קצר יותר. חשוב להקפיד על הפרשים נכונים מאותו תכשיר (לפחות 4 שעות ביו מנות נובימול ועד 5 מנות ביממה, ולפחות 6 שעות בין מנות נורופן ועד 4 מנות ביממה). ליאת

חיובי

הפרמטר החשוב בבדיקה הוא ההמוגלובין, במידה ותקין לrbc אין משמעות.

שלום, מדובר בתיאור של בדיקה תקינה.

לא ניתן לדעת את האבחנה לפי בדיקות אילו. האבחנה של מיאלומה מורכבת משילוב של מספר בדיקות דם כולל שרשרות קלות ואקלטרופורזה של חלבונים (בדיקה שלא קיימת כאן).במידה והחשד גבוה מאששים את האבחנה בבדיקת מח עצם. ממליצה לפנות בצורה מסודרת להמטולוג.

שלום, האוושה הזאת אכן חסרת משמעות ונקראת גם אוושה פונקציונלית. מדובר בילדים רזים בד"כ (אני יניח שביתך כזאת) בעלי כושר טוב ולב שפועם בחוזקה. עקב הפעולה הנמרצת של הלב נשמעת אוושה כתוצאה מזרימת הדם במהירות ואין לכך כל חשיבות. ליתר בטחון מומלץ לבצע אקו לב כדי להיות בטוחים שהכל בסדר ובזה נגמר הסיפור. אין לכם כל סיבה לדאגה.

לא נשמע לי מדאיג ולא צריך לרוץ לבדק .נשמע לי כאב שקשור לבית החזה,שריר מתוח או משהו כזה. תרדי במשקל,תעשי פעילות גופנית והכל יעבור.

לא הבנתי מה מוזר. הפרוגסטרון משקף את תפקוד הגופיף הצהוב ובדיקת הבטא את השתרשות העובר. בשלב מוקדם אין בהכרח קשר. אם יש ספק תמיד כדאי לחזור על בדיקת הבטא.

מסתכלים על הערך האבסולוטי ולא על האחוזים , כך שהנויטרופלים גבוליים והלימפציטים תקינים.

שאלות לגבי חשד לגידול בשד יש להפנות לכירורג שד ו/או אונקולוג. יש לשקול יעוץ גנטי בשל סיפור משפחתי של סרטן השד.

קצף בשתן יכול להיות תקין לחלוטין ולרוב נובע משתן מרוכז או זרם של שתן בלחץ גבוה. עם זאת, בהופעת קצף בשתן יש לוודא שלא מדובר בהפרשת חלבון מרובה (פרוטאינוריה) המבטאת מחלה כלייתית. במקרה זה, כפי שציינת, בדיקת השתן תקינה לחלוטין וללא חלבון, ועל כן אין צורך בהמשך בירור. זיהום או חול בשתן יכולים לשנות את צלילות השתן וצבעו.

אוסטאוארתריטיס נקראת גם מחלת מפרקים ניוונית,זוהי מחלת מפרקים כרונית הניכרת בהתנוונות (חיספוס וחירור) של הסחוס בתוך מפרק, הסיבה למחלה באוכלוסיה המבוגרת אינה ידועה והיא נפוצה עד כדי כך שחלק מהרופאים מתייחסים אליה כחלק מתהליך ההזדקנות, למרות שאין זה כך.היא מתאפיינת באיבוד מתקדם של הסחוס שבתוך המיפרק וביצירת עצם חדשה סביב המיפרק הנגוע. בנוסף לכך ישנה דלקת קלה של הסינובית (המעטפה הדקה העוטפת את המיפרק). החולה סובל מכאבים המתגברים בשעת פעולה ומוקלים במנוחה. המיפרק נעשה גדול יותר, התנועה שלו מוגבלת וקיימת ירידה ביכולת של החולה לבצע פעולות שונות (כמו הליכה). באופן משני מתנוונים השרירים סביב המיפרק הנגוע מחמת תפקוד מוגבל של השרירים. המחלה נפוצה מאוד בקרב מבוגרים וקשישים. נמצא כי אצל 80% מהאוכלוסיה מגיל 75 ומעלה ישנה עדות רנטגנית לפגיעתה של המחלה. אוסטיאוארתריטיס הוא הגורם הראשון במעלה להגבלה בכושר הפעולה. הגיל הוא גורם סיכון למחלה זו - ככל שהאדם מבוגר יותר, הסיכוי שלו לחלות במחלה גבוה יותר. המחלה המתוארת לעיל היא המחלה הראשונית וסיבתה לא ידועה יתכן גם אוסטאוארטריטיס שניוני על רקע מחלה זיהום ,פציעה או שימוש מופרז במפרק. הטיפול היעיל בדרך כלל הוא התעמלות חימום ופיזיותרפיה בשילוב עם מנוחה כאשר המפרקים כואבים.

לצערי השאלה מעבר לתחום של רפואה דחופה, מבין את הסבל שלך אך לצערי היכולת לעזור מעל דפי הפורום הינה קלושה. כל טוב

אבי שלום, אמנם תלונות כפי שאתה מתאר יכולות להגרם על ידי בעיות שונות באיזור פי הטבעת,ואין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה, אולם האבחנה הסבירה ביותר היא שאתה סובל מטחורים, שיתכן שנוצר בהם קריש דם שגרם לכאב ולנפיחות. בעיות מסוג זה מטופלות לרוב על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.