תוצאות חיפוש עבור דלקת-מפרקים

שלום, אין ביכולתי לראות קבצים מצורפים

אוסטאוארתריטיס נקראת גם מחלת מפרקים ניוונית,זוהי מחלת מפרקים כרונית הניכרת בהתנוונות (חיספוס וחירור) של הסחוס בתוך מפרק, הסיבה למחלה באוכלוסיה המבוגרת אינה ידועה והיא נפוצה עד כדי כך שחלק מהרופאים מתייחסים אליה כחלק מתהליך ההזדקנות, למרות שאין זה כך.היא מתאפיינת באיבוד מתקדם של הסחוס שבתוך המיפרק וביצירת עצם חדשה סביב המיפרק הנגוע. בנוסף לכך ישנה דלקת קלה של הסינובית (המעטפה הדקה העוטפת את המיפרק). החולה סובל מכאבים המתגברים בשעת פעולה ומוקלים במנוחה. המיפרק נעשה גדול יותר, התנועה שלו מוגבלת וקיימת ירידה ביכולת של החולה לבצע פעולות שונות (כמו הליכה). באופן משני מתנוונים השרירים סביב המיפרק הנגוע מחמת תפקוד מוגבל של השרירים. המחלה נפוצה מאוד בקרב מבוגרים וקשישים. נמצא כי אצל 80% מהאוכלוסיה מגיל 75 ומעלה ישנה עדות רנטגנית לפגיעתה של המחלה. אוסטיאוארתריטיס הוא הגורם הראשון במעלה להגבלה בכושר הפעולה. הגיל הוא גורם סיכון למחלה זו - ככל שהאדם מבוגר יותר, הסיכוי שלו לחלות במחלה גבוה יותר. המחלה המתוארת לעיל היא המחלה הראשונית וסיבתה לא ידועה יתכן גם אוסטאוארטריטיס שניוני על רקע מחלה זיהום ,פציעה או שימוש מופרז במפרק. הטיפול היעיל בדרך כלל הוא התעמלות חימום ופיזיותרפיה בשילוב עם מנוחה כאשר המפרקים כואבים.

התרופה באה בשלשה "גדלים" 60 מ"ג למקרים השכיחים םשל אוסטאוארטיטיס 90 מ"ג למקרים של דלקת מפרקים שיגרונית 120 מ"ג למקרים של התקףכאב בשל צינית אוכאב קשה במיוחד על רקע ראומטי אחר. רצוי להשאר ב60 מ"ג . ניתן לתתקורס קצר של 90 או 120 מ"ג ולחזור למינון הנמוך יותר. אין ידע על הסכנות הטמונו ת בטיפול ממושך בתרופה אבל סביר- עד שיוכח אחרת - להניח שאינה שונה משאר אחיותיה בנות אותו סוג ( COXIB ) כמו ויוקס או סלברה.

שלום פלקניל עובד לאט. הוא אינו משפיע על רמת RF ואנטי CCP. רמת אנטי CCP גבוהה בהקשר של דלקת מפרקים קלינית מכוונת מאד לאבחנה של דלקת מפרקים שגרונית.

שלום, שם החומר הפעיל הינו celecoxib. בארץ יש שני תכשירים המכילים את החומר והם CELCOX ו- CELEBRA מדובר בתרופה משככת כאבים ממשפחת ה- NSAIDS ומותווה בארץ למטופלים הסובלים מ-דלקת מפרקים ניוונית ודלקת מפרקים שגרונית. אכן מדובר בתרופה יעילה אבל יש צורך להיזהר. תרופות ממשפחת ה- NSAIDS בעלות פוטנציאל לפגוע בתפקוד הכליות ובמיוחד במטופלים מבוגרים ועל כן מומלץ להימנע. בנוסף, עלולות לגרום לתופעות לוואי נוספות לא רצויות כמו תופעות לוואי קרדיאליות (בלב) ותופעות לוואי במערכת העיכול (כאבי בטן, צרבות ועוד). יש להתייעץ שוב עם רופא מומחה כאב/ראומטולוג.

אוסטאוארתרתיטיס הנה מחלה ניוונית של הסחוסים במפרקים. ידועה גם בשם המוני" שחיקת סחוס". זו אינה דלק מפרקים שיגרונית אבל זה " סוג של דלקת" . הטיפול מכוון לבעיה בכל מפרק נגוע לגופו. אוסטאופניה = דלילות עצם בינית( בניגוד לאוסטאופורוזיס שזה כבר מצב קשה.)

שלום אנטזיטיס היא דלקת בחיבור בין גיד לעצם. בהקשר הראומטולוגי מדובר במחלה סיסטמית - למש דלקת מפרקים הקשורה בפסוריאזיס. ישנם מצבים רבים של כאב וממצאים ב MRI באיזורים כמו החיבור לטרוכנטר הגדול שאינם קשורים במחלה סיסטמית.

"דלקת" זו מסקנה ממצאים דימותיים ולא ממצא דימותי. . כשמדובר ברקמות רכות ושטחיות בדיקת על שמע תדגים בצקת ונפיחות מהם אפשר להסיק שמדבר בדלקת מקומית. נ.ב בורסיטיס ודלקת של מפרק הרך אינן הייננו הך . אין בורסה במפרק, אלא בסביבותיו. על פי רוב מדובר בבורסה הטרוכנטרית ולפעמים בבורסה פמורלית.

מימי שלום. נשמע שאת סובלת מפאסאיטיס פלאנטארית. קראי את המאמר המצורף אם עדיין יש שאלות אשמח לענות. ברכה - דר' טיטיון. אבחון וטיפול במחלת החיתולית הכפית (Plantar Fasciitis ) – " דורבן". יחזקאל טיטיון*, מוטי קסטנר, אברהם בכר, משה סלעי. המחלקה האורטופדית, השירות לכירורגית קרסול וכף הרגל*, מרכז רפואי רבין, קמפוס בילינסון, הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב, פתח תקווה מבוא חולים רבים פונים למרפאת רופא המשפחה, אורתופד, ראומאטולוג או פודיאטר, בשל כאבים באזור התחתון של העקב. תלונה זו שכיחה מאוד והמחלה יכולה להופיע מגיל ילדות ועד גיל קשיש, אם כי שכיח יותר שהמחלה מופיעה בנשים בגיל העמידה ובגברים העוסקים בספורט ריצה. השכיחות של המחלה היא כ – 10% באוכלוסיה הכללית וכ – 10 % מהעוסקים בספורט ריצה [1,2]. שמות רבים ניתנו למחלה כולל: מחלת החיתולית הכפית (PLANTAR FASCIITIS), עקב אצן (JOGGER’S HEEL), עקב טניס (TENNIS HEEL), עקב שוטר (POLICEMAN’S HEEL) , עקב זיבה (GONORRHOEAL HEEL). כינוי עברי עממי למחלה הוא "דורבן" על שם הזיז הגרמי שנראה לעיתים בצילומי הרנטגן של החולים במחלה. ריבוי השמות והכינויים נובע מהבנה לקויה של הרופאים המטפלים, לגבי מקור המחלה וסיבת הכאב [2]. סיבת הכאב היא ככל הנראה, ניוון (Degeneration ) של קולאגן (אליה מתייחסים לעיתים בטעות כ-"דלקת כרונית") באזור מוצא החיתולית הכפית (Plantar Facia ) בגבשושית התיכונה של עצם העקב. באזור ניוון הקולגן רואים איבוד של המשכיות הקולאגן, עם עליה בכמות הרקמה החיבורית והוואסקולאריות באזור, עם נוכחות מוגברת של פיברובלסטים, ללא נוכחות מוגברת של תאי דלקת הנצפים בתהליך דלקתי. סיבת הניוון היא קרעים זעירים חוזרים ונשנים של החיתולית הכפית, הנגרמים בקצב מהיר יותר מיכולת הריפוי המקומי של הגוף [3] (תמונה 1). תפקיד הרופא המטפל בחולה הסובל מהמחלה, הוא אבחון נכון של הבעיה וטיפול בהתאם. בטיפול המתחיל מוקדם או בסמיכות להופעת התסמינים, רוב החולים עשויים להבריא תוך כ- 6 שבועות [4]. על הרופא להביא בחשבון את העובדה, שאמנם מחלת החיתולית הכפית היא הסיבה השכיחה לכאבים באזור התחתון של העקב, אך יש לשלול בעיות אחרות העלולות לגרום לכאבים דומים. גורמי המחלה לחיתולית הכפית תפקיד חשוב בשמירת תפקוד הקשת האורכית הפנימית בכף הרגל (תמונה 2). קרע ספונטאני או מכוון (בניתוח) של החיתולית הנ"ל, יגרום לצניחת הקשת האורכית הפנימית ולהשטחת כף הרגל ולעיתים גם לכאבים בעקבות כך בקשת האורכית החיצונית של כף הרגל [5,6]. מוצא החיתולית ברובו מהגבשושית התיכונית של עצם העקב במשטחה הכפי. המבנה מתפרש בצורת מניפה קדימה ומתחבר דרך מספר שרוולים, במספר תאחיזות, בכיוון הכפי של המפרקים בין ראשי עצמות המסרק לבסיסי הגלילים המקורבים של הבהנות ולאזור מעטפת הגידים המכופפים שם (ציור 1). במהלך מחזור ההליכה, בכל צעד בשלב הדריכה המלאה (STANCE) קיימת מתיחה של החיתולית הכפית. יש מצבים בהם המתיחה החוזרת הנ"ל עלולה לגרום לקרעים זעירים בחיתולית ולתופעת הניוון שתוארה קודם (ציור 2) [7]. ביאופסיה מאזור זה מראה שגשוג של פיברובלאסטים ורקמה גרגירמתית (granulomatous) כרונית [2,7], כמו כן ניתן לראות הבדל בעובי החיתולית בין חיתולית בריאה כ- 3 ממ' עובי גבי-כפי, לעומת עד 15 ממ' במחלת החיתולית הכפית במצבה הקשה [7]. מצבים הגורמים להגבלה בכיפוף גבי (DORSIFLEXION) של כף הרגל כמו מצב בו יש קיצור של גיד האכילס, גורמים לעומס יתר לחיתולית הכפית. במצב בו קיימת מחלת החיתולית הכפית, יש נטייה של כף הרגל להיות בכיפוף כפי בזמן מנוחה, דבר המקל על המתח באותה חיתולית ומקל על הכאב. במשך זמן המנוחה, החיתולית הרפויה מתכווצת יחסית. בקימה מהמנוחה או משנת לילה יש הפעלת מתח על החיתולית המכווצת והכאבים מוחמרים שוב [8,9]. המבנה של העור והשומן התת עורי באזור העקב מותאם לבלימת זעזועים ומניעת שחיקה. העור בסוליית כף הרגל הוא עבה יותר מהעור במקומות אחרים בגוף והוא בנוי בצורת חלת דבש של מחיצות פיברובלאסטית המחוברות אחת לשניה. בין העור לעצם העקב כלואות בועיות השומן התת עורי באזור. מבנה זה משמש כבולם זעזועים בזמן פגיעת העקב בקרקע, בזמן מחזור ההליכה (HEEL STRIKE). עובי שכבות השומן התת עורי בגוף יורד בגיל העמידה, לכן העומס באזור העקב גדול יותר לאחר גיל 40 ושכיחות הכאבים באזור עולה עם הגיל [10]. מהו ה"דורבן"? לעיתים נראה בצילום רנטגן של עקב החולים הסובלים ממחלת החיתולית הכפית זיז גרמי ( תמונה 1) שזהו גבשושית גרמית שהיא הארכה של הגבשושית הכפית של עצם העקב. זיז כזה ניתן לראות ב- 15%-25% מהאוכלוסיה הכללית, גם בבריאים שלא סובלים ממחלת החיתולית הכפית. שכיחות ההופעה הרנטגנית של הזיז עולה עם הגיל והמשקל [11,12]. הזיז הגרמי או ה"דורבן" אינו קשור לחיתולית הכפית כי אם לגיד מכופף הבוהנות הקצר (FLEXOR DIGITORUM BREVIS) ולכן קיים גם היום ויכוח לגבי הקשר בין מחלת החיתולית הכפית לנוכחות רנטגנית של "דורבן" [13]. קיים קשר נסיבתי, מאחר וניתן לראות שב- 50% מחולי מחלת החיתולית הכפית, קיים זיז גרמי כזה בצילום רנטגן של העקב. יתכן שבמצב שקיימת מחלת החיתולית הכפית קשה עם התעבות משמעותית של החיתולית הכפית, אזי נוכחות של "דורבן" מחמירה את מחלת החיתולית בשל חיכוך מקומי של החיתולית עם אותו זיז גרמי [2]. אבחנה אבחון מחלת החיתולית הכפית מבוצע בעזרת ראיון רפואי ובדיקה גופנית. בדיקות מעבדה והדמיה יש לבצע רק במידה והאבחנה אינה ברורה ויש צורך לשלול גורם אחר לכאב. החולה מתאר כאב באזור הגבשושית התיכונה של עצם העקב. הכאב המתואר קשה יותר בצעדים הראשונים, לאחר מנוחה ממושכת או שנת לילה. לעיתים הכאב קשה עד כדי כך, שהחולה יכול לדרוך רק על קדמת כף הרגל בצעדיו הראשונים בבוקר. לאחר מספר צעדים הכאב פוחת. הכאב הקשה בבוקר שמשתפר בהמשך, אופייני למחלת החיתולית הכפית. כאב שמחמיר בהליכה או במאמץ אופייני יותר לשבר מאמץ בעצם העקב או לכאב על רקע הילכדות עצב כמו בתסמונת התעלה הטארזאלית. כאבי לילה אינם אופייניים למחלת החיתולית הכפית ודורשים בירור לשלילת גורמים אחרים לכאבים באזור העקב כמו גידול, זיהום, וכאב ממקור עצבי. כמו כן יש לברר עם החולה את מצבו הכללי ומחלות נוספות כמו סוכרת (הגורמת לנאורופאטיה) או מחלות מפרקים סרונגטיביות [2,14]. בבדיקה הגופנית ניתן להתרשם מרגישות ממוקמת באזור הקדמי-פנימי של העקב. לעיתים גם קיימת נפיחות מקומית באזור הנ"ל. ב- 78% מהחולים ניתן להבחין בקיצור גיד האכילס והגבלה בכיפוף הגבי של כף הרגל בשל כך [2,8]. אם בבדיקה הגופנית מופק כאב באזור אחר מהנ"ל, כנראה שמקור הכאב הוא לא במחלת החיתולית הכפית. כאב שמופק במרכז העקב או באזור האחורי של העקב נובע בד"כ מחבלה, ניוון של כרית השומן התת עורי בעקב או דלקת באמתחת (Bursa) אחורית [2]. במידה וכאב מופק בבדיקת ניקוש (TINEL’S TEST) באזור הפנימי של העקב, יתכן שהבעיה נובעת מכליאה של עצב או תסמונת התעלה הטארזאלית (תמונה 2). במידה והכאבים מפושטים בעקב ולא ממוקמים באזור אחד שלו, יש לשלול שבר מאמץ בעצם העקב [2]. בדיקות הדמיה יש לבצע לצורך שלילת סיבות אחרות הגורמות לכאבים באזור העקב, שהן לא מחלת החיתולית הכפית. צילום רנטגן – יבוצע לשלילת שבר מאמץ, כיבים בעצם העקב בשל דלקת אמתחת קשה, או בעיה גרמית אחרת [1]. מיפוי עצם – יכול להיות לעזר בהדגמת שבר מאמץ בעקב במידה ולא הודגם בצילום רנטגן. מעבר לכך אינו מועיל באבחנת מחלת החיתולית הכפית [15,16]. בדיקת תהודה מגנטית ובדיקת על שמע – אין הטוויה לשימוש בבדיקות אלו לאבחון או שלילת מחלת החיתולית הכפית. בבדיקת תהודה מגנטית ובדיקת על שמע, במידה ומבוצעות, ניתן בנוכחות מחלת החיתולית הכפית, להדגים התעבות של החיתולית [17,18]. בדיקות דם – מומלץ לבצע בדיקת שקיעת דם וספירת דם במקרים של כאב לא אופייני או במקרה של כאבים דו-צידיים בשני עקבים באותו חולה, שאז מקור הבעיה יכול להיות במחלת מפרקים סרו-נגטיבית [2,14]. בדיקת הולכה חשמלית (EMG) – ברוב המקרים הבדיקה אינה יעילה או שימושית מאחר ולא ניתן לאשר או לשלול תסמונת התעלה הטארזאלית או כליאה עצבית אחרת כמקור הכאבים באזור העקב, ע"י בדיקת הולכה חשמלית [2]. גורמי הסיכון השמנת יתר ועליה פתאומית במשקל, מאמץ גופני פתאומי לאנשים שאינם רגילים בכך, נעילת נעליים שאינן בולמות זעזועים באזור העקב, שינויים בהרגלי ריצה (תכיפות, משך ומשטח ), תעסוקה או עבודה הכרוכה בעמידה ממושכת, קיצור גיד האכילס והגבלה בכיפוף הגבי של כף הרגל, כל אלו מהווים גורמי סיכון להתפתחות המחלה. קיצור גיד האכילס והגבלה בכיפוף הגבי של כף הרגל מהווה את גורם הסיכון המשמעותי ביותר מבין כל הנ"ל [19,20]. טיפול בפאסאיטיס פלאנטארית הטיפול במחלת החיתולית הכפית הוא בד"כ טיפול שמרני. הטיפול השמרני מצליח יותר כשמתחילים אותו בסמיכות להופעת התסמינים ובד"כ תוך ששה שבועות מהופעתם. מדרסים - כרית בולמת זעזועים מתחת לעקב ותמיכה לקשת האורכית הפנימית ע"י מדרס מתאים מחומר רך, עוזרים בבלימת עומסים המופעלים על כף הרגל במהלך הליכה, כשהמדרסים המומלצים הם מדרסים המותאמים לחולה לפי מידת גבס או אמצעי התאמה דומה. [2,21]. נעליים מתאימות – יש להמליץ לחולים להימנע מהליכה יחפים על משטח קשה. מומלץ לנעול נעליים עם תמיכה לקשת האורכית הפנימית של כף הרגל, עם ריפוד או סוליה רכה באזור העקב [22]. תרופות נוגדות דלקת לא סטארואידאליות – משמשות במקרה של מחלת החיתולית הכפית כתרופות נוגדות כאב, מאחר ומקור המחלה אינו דלקתי. לכן גם מומלץ להפסיק את מתן התרופות הנ"ל עם שכוח הכאב החד, כדי להימנע מסיבוכי השימוש הממושך בתרופות אלו [2]. הזרקה מקומית של סטארואידים – הזרקה מקומית של סטארואיד בשילוב או ללא שילוב עם לידוקאין עשוי לגרום להקלה מהירה בכאב. זריקה הניתנת מהצד הפנימי של העקב עדיפה על זריקה הניתנת ישירות דרך סוליית כף הרגל למוקד הכאב[23]. אמנם זריקה כזאת יכולה להקל על הכאב, אך יש להימנע ממנה במידת האפשר ולהזריק רק במקרים בהם טיפול שמרני אחר לא עזר, בשל הסיבוכים העלולים להיגרם כולל: ניוון של כרית השומן התת עורי בעקב, זיהום מקומי באזור ההזרקה ועד לאוסטאומיאליטיס של עצם העקב וקרע יאטרוגני של הפאציה הפלאנטארית בעקבות ההזרקה [3]. יש הטוענים שאין הבדל בתוצאות בין זריקת לידוקאין בלבד לעומת מתן זריקה של סטארואיד עם לידוקאין [23-25]. טיפול פיזיוטרפי - תרגילי מתיחה לגיד האכילס עשויים להקל על כאבים הנובעים ממחלת החיתולית הכפית. רוב החולים הסובלים מהמחלה סובלים גם מקיצור של הגיד הנ"ל ולכן מתיחת של הגיד והארכתו, מקל על התכווצות החיתולית הכפית שקיימת במנוחה בשל מנח הכיפוף הכפי הנגרם בעקבות קיצור גיד האכילס [2,26]. טיפולים פיזיוטרפיים חשמליים שונים, כמו טיפול מקומי עם גלי על שמע ו-TENS, נצפו כיעילים בחלק מהחולים. סד ללילה – סד לילה למתיחה של גיד האכילס והחיתולית הכפית, המונע את הכיפוף הכפי של כף הרגל במנוחה ומחזיק את כף הרגל במנח של כ- 5 מעלות כיפוף גבי ואת הבוהנות גם כן בכיפוף גבי קל, עשוי להפחית משמעותית את כאבי הבוקר, מהם סובלים חולי מחלת החיתולית הכפית [27,28]. גלי הלם חוץ גופיים (Extracorporeal shock wave therapy) – טיפול בגלי הלם חוץ גופיים התרחב בשנים האחרונות לטיפול בבעיות אורתופדיות שונות, כולל הטיפול במחלת החיתולית הכפית. יעילות הטיפול שנויה במחלוקת. קיימות עבודות המראות הטבה משמעותית עם טיפול לעומת עבודות המשוות את הטיפול בגלי הלם חוץ גופיים לטיפול באינבו (placebo) ולא נמצא הבדל משמעותי בתוצאות בין הטיפולים [29-31]. טיפול ניתוחי ניתן להציע טיפול ניתוחי, לחולה הסובל ממחלת החיתולית הכפית , העמידה לכל הטיפולים השמרניים ושסובל מהמחלה למשך יותר מ- 12 חודשים בהם טופל טיפול שמרני מלא. הניתוחים המקובלים כיום הם: חיתוך החיתולית בגישה ניתוחית פתוחה ובמידה וקיים זיז גרמי – "דורבן" גם חיתוכו, או חיתוך החיתולית בגישה ניתוחית אנדוסקופית [32,33]. אחוזי ההצלחה בסדרות שונות הם בין 75%-90% [34,35]. לסיכום מחלת החיתולית הכפית היא הסיבה השכיחה ביותר לכאבים באזור התחתון של העקב. התסמין האופייני – כאב באזור העקב בצעדים הראשונים בבוקר, לאחר שינה, או לאחר מנוחה ממושכת. המחלה בד"כ מגבילה את עצמה וחולפת עם הזמן. טיפול שמרני המותחל מוקדם עם הופעת התסמינים , מביא בד"כ לשיפור מהיר במצב החולה. במצבים בהם טיפול שמרני ממושך נכשל, ניתן לבצע ניתוחים שונים העשויים לשפר את מצב החולה בהצלחה . ביבליאוגרפיה 1. Tanz SS. Heel pain. Clin Orthop 1963;28:169-78. 2. DeMaio M, Paine R, Mangine RE, Drez D Jr. Plantar fasciitis. Orthopaedics 1993;16:1153-63. 3. Lemont H; Ammirati KM; Usen N. Plantar fasciitis: a degenerative process (fasciosis) without inflammation. J Am Podiatr Med Assoc 2003;93(3):234-7. 4. Wolgin M, Cook C, Graham C, Mauldin D. Conservative treatment of plantar heel pain: long-term follow-up. Foot Ankle 1994;15:97-102 5. Daly PJ, Kitaoka HB, Chao EYS. Plantar fasciotomy for intractable plantar fasciitis: clinical results AND biomechanical evaluation. Foot Ankle 1992;13:188-95. 6. Brugh AM; Fallat LM; Savoy-Moore RT. Lateral column symptomatology following plantar fascial release: a prospective study. J Foot Ankle Surg 2002;41(6):365-71. 7. Leach RE, Seavey MS, Salter DK. Results of surgery in athletes with plantar fasciitis. Foot Ankle 1986;7:156-61. 8. Amis J, Jennings L, Graham D, Graham CE. Painful heel syndrome: radiographic AND treatment assessment. Foot Ankle 1988;9:91-95. 9. Kibler WB, Goldberg C, Chandler TJ. Functional biomechanical deficits in running athletes with plantar fasciitis. Am J Sports Med. 1991;19:66-71. 10. Jahss MH, Kummer F, Michelson JD. Investigations into the fat pads of the sole of the foot: heel pressure studies. Foot Ankle 1992;13:227-32. 11. DuVries HL. Heel spur (calcaneal spur). Arch Surg 1957;74:536-42. 12. Rubin G, Witten M. Plantar calcaneal spurs. Am J Orthop 1963;5:38-55. 13. Barrett SL, Day SV, Pugnetti TT, Egly BR. Endoscopic heel anatomy: analysis of 200 fresh frozen specimens. J Foot Ankle Surg 1995;34:51-6. 14. Furey JG. Plantar fasciitis: the painful heel syndrome. J Bone Joint Surg 1975;57A: 672-3. 15. Williams PL, Smibert JG, Cox R, Mitchell R, Klenerman L. Imaging study of the painful heel syndrome. Foot Ankle 1987;7:345-9. 16. Intenzo CM, Wapner KL, Park CH, Kim SM. Evaluation of plantar fasciitis by three-phase bone scintigraphy. Clin Nuclear Med 1991;16:325-8. 17. Kier R. Magnetic resonance imaging of plantar fasciitis AND other causes of heel pain. MRI Clin N Am 1994;2:97-107. 18. Kane D, Greaney T, Shanahan M, Duffy G, Bresnihan B, Gibney R, Fitz Gerald O. The role of ultrasonography in the diagnosis AND management of idiopathic plantar fasciitis. Rheumatology 2001;40(9):1002-8 19. Schepsis AA, Leach RE, Gorzyca J. Plantar fasciitis. Etiology, treatment, surgical results AND review of the literature. Clin Orthop 1991;266:185-96. 20. Riddle DL; Pulisic M; Pidcoe P; Johnson RE. Risk factors for Plantar fasciitis: a matched case-control study. J Bone Joint Surg 2003;85-A(5):872-7 21. Martin JE; Hosch JC; Goforth WP; Murff RT; Lynch DM; Odom RD. Mechanical treatment of plantar fasciitis. A prospective study. Am Podiatr Med Assoc 2001;91(2):55-62. 22. Weiner BE, Ross AS, Bogdan RJ. Biomechanical heel pain: a case study. Treatment by use of Birkenstock sandals. J Am Podiatr Assoc 1979;69:723-6. 23. Tsai WC, Wang CL, Tang FT, et al. Treatment of proximal plantar fasciitis with ultrasound-guided steroid injection. Arch Phys Med Rehabil 2000;81(10):1416-21. 24. Miller RA, Torres J, McGuire M. Efficacy of first-time steroid injection for painful heel syndrome. Foot Ankle Int 1995;16:610–2. 25. F. Crawford, D. Atkins, P. Young, AND J. Edwards. Steroid injection for heel pain: evidence of short-term effectiveness. A randomized controlled trial. Rheumatology. 1999;38(10):974-977. 26. Di Giovanni BF, Nawoczenski DA, Lintal ME, Moore EA, Murray JC, Wilding GE, Baumhauer JF. Tissue-specific plantar fascia-stretching exercise enhances outcomes in patients with chronic heel pain. A prospective, randomized study. J Bone Joint Surg, 2003;85-A(7):1270-7. 27. Berlet GC, Anderson RB, Davis H, Kiebzak GM. A prospective trial of night splinting in the treatment of recalcitrant plantar fasciitis: the Ankle Dorsiflexion Dynasplint. Orthopedics, Nov 2002, 25(11) p1273-5. 28. Wapner KL, Sharkey PF. The use of night splints for treatment of recalcitrant plantar fasciitis. Foot Ankle 1991;12:135-7. 29. Rompe JD; Decking J; Schoellner C; Nafe B. Shock wave application for chronic plantar fasciitis in running athletes. A prospective, randomized, placebo-controlled trial. Am J Sports Med 2003;31(2):268-75 30. Weil LS; Roukis TS; Weil LS; Borrelli AH. Extracorporeal shock wave therapy for the treatment of chronic plantar fasciitis: indications, protocol, intermediate results, AND a comparison of results to fasciotomy. J Foot Ankle Surg 2002;41(3):166-72. 31. Haake M; Buch M; Schoellner C; Goebel F; Vogel M; Mueller I; Hausdorf J; Zamzow K; Schade-Brittinger C; Mueller HH. Extracorporeal shock wave therapy for plantar fasciitis: randomised controlled multicentre trial. BMJ 2003;12;327(7406):75. 32. Barrett SL, Day SV, Pugnetti TT, Egly BR. Endoscopic heel anatomy: analysis of 200 fresh frozen specimens. J Foot Ankle Surg 1995;34:51-6. 33. Anderson RB, Foster MD. Operative treatment of subcalcaneal pain. Foot Ankle 1989;9:317-23. 34. Woelffer KE; Figura MA; Sandberg NS; Snyder NS. Five-year follow-up results of instep plantar fasciotomy for chronic heel pain. J Foot Ankle Surg 2000;39(4):218-23. 35. Jarde O; Diebold P; Havet E; Boulu G; Vernois J. Degenerative lesions of the plantar fascia: surgical treatment by fasciectomy AND excision of the Acta Orthop Belg 2003;69(3):267-74. heel spur. A report on 38 cases.

כמובן שהצעד הראשון הוא לחזור לרופא שביקש את הבדיקות- בלי קשר להאים התואות מוזרות או תקינות. הדבר היחיד שמצאתי בו סטיה של תת קבוצה של נוגדנים IGM- רמה גבוהה, עם תת קבוצה למבדה נמוכה. מאחר ובדרך כלל מחפשים האם יש ייצור יתר שלה ולא מחסור- איני יודע לפרש לך את התוצאה- ספציפית למצבך, וזה ייעשה כאמור על ידי הרופא שביקש את הבדיקות ומן הסתם יש לו תכנית עבודה ומחשבה על אבחנה. למעט אלו לא הצלחתי למצוא בין המון הבדיקות שרשמת משהו משמעותי נוסף.

בקר טוב את באמת מאמינה שניתן לעזור לך דרך האינטרנט? הבעיה מורכבת חייבים לשבת באריכות ולרכז את כל האינפורמציה והבדיקות ולנסות לעשות אבחנה דר דיין

לעדי שלום רב, האם סידן מחלב 1% מועשר נספג ? כלומר האם כמות השומן שבחלב מאפשרת ספיגת ויטמין D ועקב כך ספיגת סידן ?-כן. האם יש לקחת כדורי ויטמין D יחד עם מזון שומני או שניתן גם לקחת ללא מזון או לפחות ללא מזון שומני ?-ויטמין D הוא ויטמין מסיס בשומן. מומלץ לקחת עם אוכל, וכמות השומן הנמצאת באוכל רגיל נחשבת למספקת. בברכה, ד"ר ילנה סיגל

שלום המונח ליפוזומלי בהקשר של ויטמינים אינו מוכר לי. ויטמין C ו D אינם לכשעצמם בעייתיים. יש להקפיד שלא משתרבבת חומצה פולית לתוך תכשירי הויטמינים ותפגע כך ביעילות המטוטרוקסט.

Diprospan הינה תמיסה להזרקה המכילה 2 נגזרות שונות של הסטרואיד Betamethasone. התכשיר מיועד לטיפול הן במצבים אקוטים והן במצבים כרונים של מצבים רפואיים המגיבים לסטרואידים כגון דלקת פרקים, אסטמה, אטופיק דרמטיטיס סקלורדמה ועוד. במתן סיסטמי התרופה ניתנת דרך השריר והמנה ותדירות המתן נקבעת עפ"י חומרת המצב והתגובה הקלינית. תופעות הלוואי לתרופה הינן מגוונות וכוללות תופעות קרדיווסקולריות, פני ירח, עלייה בתיאבון, תופעות עוריות (אטרופיה, עור "שביר" וכו), תופעות לוואי במערכת העיכול, תופעות לוואי מטבוליות (עלייה ברמות גלוקוז/תנגודת לאינסולין, השפעה על רמות אשלגן ונתרן וכו'), השמנה (ואגירת נוזלים), דיכוי מערכת החיסון ותופעות פסיכאטריות. תתכנה גם תופעות לוואי במערכת שריר שלד (שברים, אוסטאופורוזיס, קרע בגיד). התופעות לרב תלויות מנה ומשך טיפול. חלק מהן הפיכות ומשתפרות עם הפחתת מינון (במידת האפשר). חשוב לזכור כי כבכל טיפול תרופתי - בנוסף לפעילות הרצויה של התרופה בזמן השימוש בה עלולות להופיע תופעות לוואי ולא כל תופעות הלוואי מופיעות בכל המשתמשים (התגובה ודרגת החומרה היא אינדיבידואלית). על מנת למזער את תופעות הלוואי מהטיפול בסטרואידים יש לטפל במנה הנמוכה ביותר האפשרית לתקופה הקצרה ביותר המשיגות את מטרות הטיפול. בנוסף, קיימות תופעות לוואי שניתן למזער אותן כגון תופעות לוואי שריר שלד- באמצעות פעילות גופנית, מתן סידן/ויטמין D. טיפול בתכשירים רפואיים – כמובן, שבהתאם להנחיות הרופא. משך הטיפול נקבע על ידי הרופא המטפל. ככלל- טיפול תרופתי ניתן כשהתועלת מנטילתו עולה על הסיכון הגלום בשימוש בו. יש ליידע את הרופא על כל תופעת לוואי בלתי צפויה ולהיוועץ עמו לגבי משך הטיפול הנדרש.

שלום, פלקוויניל נחשבת לאחת התרופות הבטוחות בטיפול בדלקת מפרקים. תופעות הלוואי במידה ומתפתחות תחת טיפול בפלקוויניל כוללות בין היתר כאבי בטן, בחילות, פריחה, חולשת שרירים אך אינן שכיחות. מומלץ לפנות לבדיקת רופא עיניים עם התחלת הטיפול בתרופה. בנוסף, כמו בכל התחלת טיפול תרופתי חדש בשילוב עם קומדין, מומלץ לעקוב אחר INR וספירת הדם.

שלום רב, כפי שכבר עלה בתשובות לשאלות קודמות בפורום הזה, ANA אינה בדיקה אבחנתית למחלה אלא כלי עזר בלבד. התאור של הרקע הרפואי שלך מעלה שאלה לגבי האבחנה- פיברומיאלגיה- אולי, אבל בנוסף ככל הנראה מחלה נוספת. האם לופוס (מניח שזו השאלה בגלל שמדובר בפורום לופוס)? כדי לענות על השאלה צריך לקחת בחשבון נוגדנים נוספים (אנטי DS-DNA, אנטי סמית ועוד), בדיקות נוספות כמו שתן לכללית, שתן למשקע ויחס חלבון לקריאטינין בשתן וכמובן בדיקה גופנית מדוקדקת. אציין כי ה ANA שבוצע אינו איכותי מספיק ויש לחזור על הבדיקה בשיטת אימונופלורוסנס. אוסיף שאובאיטיס ודלקת מפרקים מעלה שאלה לכיוון של מחלות מפרקים מסוג ספונדילו-ארטריטיס הכוללות פסוריאזיס, מחלות מעיים דלקתיות וסאקרואילאיטיס. כדאי לבחון גם לכיוון זה. לסיכום, עושה רושם שמבקרה שלך אי אפשר לתלות הכל בפיברומיאלגיה ויש להמשיך את המעקב והברור

שלום רב אבחנות באורטופדיה והמלצות לטיפול נעשות לאחר קבלת היסטוריה רפואית בדיקה ועיון בצילומים סיבות לכאבים בברך יכולים להיות רבים מאוד , ניתן להתעדכן בבלוג באתר www.DrBender.Co.il צסטה ע"ש ביקר או צסטה פופליטיאלית הינו ממצא שכיח. הצסטה הינה נוזל תוך מפרקי(נוזל סינוביאלי) המזדקר לאספקט האחורי של הברך(השקע או הפוסה הפופליטיאלית) . ברוב המקרים הצסטה היא אסימפטומטית(אינה גורמת לכאבים). הצסטה יכולה להופיע ברוב המקרים של שחיקה של מפרק הברך(ארטריטיס), אך יכולה היא להיות קשורה לממצאים חריגים בתוך הברך ביניהם פגיעה במניסקוס או בסחוס. הצסטה יכולה לעיתים רחוקות מאוד לדלוף לתוך השרירים הסמוכים, התמונה הקלינית של דליפה זו יכולה להיות כאב פתאומי בצידו האחורי של הברך. באם אין כאבים בברך אזי אין צורך בטיפול, אך אם ישנם כאבים אזי הטיפול הנחוץ בצסטה ע"ש בייקר הינו טיפול בגורם הצסטה בברכה בברכה ד"ר בנימין בנדר

מדידה בודדת של חומצה אורית בערכים שצינת אינה מהווה "בעיה" המחייבת טיפול אם אין סימנים של מחלה הנגרמת ע"י בחומצה אורית (כגון אבני כליה, דלקת מפרקים כרונית המכונה שיגדון או גאוט). להבנתי הממצא הוא אקראי/אתסמיני. רמות נחשבות גבוהות רק אם במספר בדיקות הערכים הם גבוהים (וההגדרה המקובלת ע"י מרבית הרופאים היא 8 מ"ג/דל ומעלה, אם כי יש המחמירים יותר ויגדירו ערך מעל ל 7 במספר בדיקות כגבוה). יש קשר (באסוציאציה, לא הוכחה נסיבתיות) בין רמות גבוהות של חומצה אורית לתיסמונת מטאבולית (יתר לחץ דם, דיסליפידמיה, השמנת יתר, ונטיה לסוכרת). בין השורות לאור עודף המשקל יתכן ואתה מתאים להגדרה של "תסמונת מטאבולית". יש תרופות הגורמות לעליה ברמות חומצה אורית (משתנים למשל), ודיאטה עתירת פורינים מעלה את רמתם גם כן. חסר ויטמין B12 מגביר יצור חומצה אורית. לכן המלצתי היא לחזור על הבדיקה ובאותה היזדמנות לבקש כי רופא המשפחה ישלח בדיקות כלליות (אם לא נשלחו כגון ס"ד, פרופיל שומנים, המוגלובין A1C, תיפקודי כבד, תיפקודי כליה ורמות ויטמין B12 סטיק שתן, משקע שתן , ויחס אלבומין לקראטינין בדגימת שתן, ואם לא ביצעת בשנה-שנתיים האחרונות US כליות אז גם לבצע בדיקת US (לאור כליה בודדת). ממליצה על שינויים באורחות החיים: הורדה במשקל, פעילות גופנית, דיאטה דלת חומצה אורית (= דיאטה דלת פורינים הכוללת גם הימנעות משתיית אלכוהול וצריכת שוקולד). אשר לחומץ תפוחים – יש מיתוס שתיית חומץ תפוחים מסייעת לפירוק שומן והרזייה אך למיטב ידיעתי אין הוכחה לכך. אשר להשפעה על אבני כליה דרך חומציות השתן ותכולת ציטראט – אין מספיק מידע. אני לא ממליצה על לקיחה. ולהערת סיום: העובדה שיש לך כליה בודדת מגיל צעיר מחייבת מעקב שנתי לפחות אחר ל"ד, תיפקודי כליה, סטיק שתן ויחס חלבון לקראטינין בדגימת שתן. אם מאובחן יתר לחץ דם לטפל בו כמו גם בדיסליפידמיה. מומלץ לעשות מאמצים לאורך חיים בריא – הימנעות מעישון, שמירה על משקל תקין (BMI 20-25), פעילות גופנית אירובית סדירה, דיאטה דלת מלח. הימנעות מתרופות נגד כאבים מסוג NSAIDS – נוגדי דלקת שאינם סטרואידים.

תגובה סקלרוטית בעצם הינה תגובה לתהליך של דלקת או גירוי מיכאני (שחיקת דיסק) ואף תהליכים פתולוגיים בעצם. ההבדל נובע מהקליניקה ולעיתים עי הדמיות נוספות . לעיתים תגובה סקלרוטית בחלק תחתון של חוליה מעידה למעשה על דיסקיטיס - דלקת של הדיסק בין החוליות שאופיינית למחלות דלקתיות כמו דלקת מפרקים מקשתחת AS ואך לזיהומים כמו שחפת או ברוצלה . בקיצור אבחנה מבדלת רחבה

בדיקות דם לא קובעות אבחנה אך בהחלט מכוונת . הבדיקות שלך דורשות התייחסות אך חשוב ההקשר הקליני - האם יש דלקת מפרקים תפרחת יובש בעיניים כחלון באצבעות ועוד - כדי לתת אבחנה

במהלך הטיפול בתרופה עלולה להופיע בעיה בעצם הלסת.התסמינים עלולים להגרם מבעיה כזו. מומלץ לפנות בהקדם לרופא המטפל ולרופא שיניים לבדיקה.

אינני מתיימר להיו תמומחה לראומטולוגיה . התיעץ בעניין זה עם ראומטולוג

הפורום עוסק במחלות אבי העורקים

שלום התשובה חיובית. משמעותה תלויה בהקשר הקליני ( תלונותיך והממצאים בבדיקה).