תוצאות חיפוש עבור טיפול-באומנות

שלום ד"ר לורן? האם יתכן, שעד היום, כאשר אני מגדלת את בני, ילד בן 13 עם אוטיזם, לא נעזרתי/נתמכתי בפסיכולוג? (מה גם שעברתי גירושים קשים לפני שלוש שנים)ואני מדברת על עזרה בהכוונה וגם על עזרה נפשית בעבורי. אם כן, מי המוסדות שאמורים לתמוך בי בעניין זה, למי לפנות? מודה לך מאד,

שלום אני עובדת כמטפלת במוסיקה בבית ספר של חינוך מיוחד וילדים בסיכון. בבית ספר נמצאת גם מטפלת באומנות. היא נוהגת להוציא מהחדר טיפול באומנות את העבודות המרשימות של הילדים. בגלל זה נוצר מצב שרוב הילדים רוצים להיות בטיפול באומנות אצלה. ניסיתי להסביר לה שזה גם לא גישה טיפולית להוציא עבודות מהחדר טיפול וגם זה פוגע בעבודה שלי אבל היא בשלה ולא מוכנה להקשיב. מה אני יכולה לעשות?

שלום, עברתי לאורך השנים חוויות רבות וקשות עימן התמודדתי. אני אמא גרושה לארבעה ילדים כיום, לאחר שאיבדתי את ביתי האמצעית (חלתה בשיתוק מוחין) בהיותה כבת 21 לפני מספר שנים. יש לי שני ילדים נשואים ושני ילדים קטנים. בני ובתי בני 10 ו- 11 טופלו במשך שלוש שנים על ידי עוסית לפגיעות מיניות (שניהם חוו פגיעה מינית מתמשכת על ידי קטין בן משפחה). אירוע הפגיעה יצר קרע ביני לבין אמי ואחותי, משום שבחרו לקחת צד באירוע, לטובת הפוגע הקטין. במסגרת הטיפול קיבלנו גם הדרכות הורים וטיפול משפחתי. אני חליתי לפני מספר שנים בסרטן שד והחלמתי. לאחר הטיפול בטראומה המינית של בני, הוא קיבל טיפול באומנות במשך תשעה חודשים לעיבוד המבנה המשפחתי ותכנים פנימיים נוספים. אנחנו גרים במתחם של דירת שתי קומות. בקומה הראשונה גרה ביתי הנשואה, בעלה ושני ילדיה הקטנים. בקומה שנייה אני ושני ילדיי בני 10, 11. ובדירת סטודיו בתוך המתחם גר הגרוש שלי, האב של ילדיי. ברצוני למקד את הקושי שלי מול בני בן 11. אני עובדת שעות רבות מחוץ לבית, כשרוב הזמן הוא בבית עם אחותו הנשואה וילדיה (שומר עליהם, משחק איתם). נוח לי מאוד שביתי הבכורה מסייעת לי, ומטפלת ברוב הדברים הקשורים לבני כולל קשר עם בית הספר. אני מיודעת בהכל אבל בשל אילוצים נעזרת בבתי. הסברתי למטפלת באמנות שאנחנו משפחה בסגנון אחר, גרים ביחד כולם ומסתדרים יפה גם אם יש גירושים. לא מזמן יצאנו לנופש משפחתי כולם ביחד והיה מושלם. אך אומר שאני לא מרוצה מהתנהלות בני בן 11: הוא מתפזר, לא מצליח לאסוף את עצמו, מתקשה להחליט מה לעשות קודם. בבוקר הוא בכלל מתפרץ בזעם כשהוא לא מספיק כלום. השנה עבר לבית ספר אחר כיתה ו, וציוניו ירדו, לא לומד טוב, אך מבחינה חברתית משגשג ומצליח. המטפלת באמנות ציינה שהוא לא רגוע, מתחיל ומפסיק לעבוד באומנות ולא מסיים. רוצה לתפוס הכל מהכל. המטפלת ציינה שבמשך תשעה חודשים הוא לא הצליח ליצור את משפחתו בפלסטלינה כפי שבחר. את דמותו יצר פעם שנייה לאחר שלא היה מרוצה ממה שיצא. אני חושבת שיש לו בעיית קשב וריכוז. אני מוטרדץ ממנו ולא יודעת מה לעשות. עזרתך בבקשה

היי...אני מחנכת של תלמידה מכיתה ה, מכירה אותה השנה. בשיעורים התלמידה לא מפסיקה להשמיע דעתה, בכל רגע גם כשלא ניתנת לה רשות לדבר. הדבר מתרחש גם בשיעורים אחרים. היא פשוט מצביעה ותוך כדי הצבעה גם מדברת. הצבתי גבול בכיתה על הרשות לדבר אך היא מתקשה לקבל זאת. בנוסף, היא עוצרת אותי בהפסקות ומבקשת לדבר איתי ולספר את כל חוויותיה. כך קורה עם מורות מקצועיות אשר מותשות מהמקום השואב הזה. היכ קוטעת מורות בזמן שהן בשיחה, ומתפרצת לדיבריהן. יש קושי משמעותי בויסות. במפגש כיתתי שהיה היא התחיחה לספר ש"ברח" לה, אך אני עצרתי את זה מייד. היא משפריצה מידע עלינ לכל כיוון ללא שליטה רק כדי לקבל תשומת לב, אך זה לא מותאם, ויש לי גם 35 ילדים נוספים. היא מקבלת תרפיה באומנות, שעה בשבוע, אך לא מספיק.שוחחתי עם המטפלת שדיווחה שגם אצלה זה קורה, מקום בולעני , ובמסגרת טיפול עובדת על זה. קשה לה לראות את האחר, ורוצה שיראו רק אותה.נראה שהיא זקוקה המון לאוזן קשבת שלא ניתנת לה בבית והיא אף מדברת על כך. בפועל הוריה גרושים, אמא של מתגוררת עם בת זוג (יצאה מארון) ויש לה קשר עמה במהלך השבוע. היא מתגוררת לסרוגין אצל האב והאם. בפועל האב מגדל אותה.התלמידים מפתחים אליה אנטיגוניסם ואני מנסה לפתח בהם חמלה ואמפטיה לאחר. לא תמיד זה הולך. הם מאבדים סבלנות וגם אני. ממש קשה לי איתה. מה מציעה?

הי, אז כן ארשום, בכל זאת. ראשית - ניסיתי לשלוח הודעה כאובה מאד, היא (שוב) לא נקלטה במערכת. לא שמרתי אותה ובחרתי לוותר. גם עכשיו זהו ניסיון חוזר לחוזר לחוזר. כולה לשלוח הודעה לפורום, שנתקלת שוב ושוב בחלון הקופץ Doctors says: UNDEFINED נאמרו לי בשיחה האחרונה מילים גדולות מכפי שיכולתי לשאת. גם האופן בו חוויתי שנאמרו - הותיר אותי בהלם שאין לתאר. התדרדרתי למצבים שלא הייתי בהם שנים ארוכות ולא הצלחתי להתעשת. יצאו ממני זעקות ללא מסנן, ועוויתות, ואי שקט קיצוני, הנפש הרגישה עוברת לינץ' וביקשתי, לא, בעצם דרשתי ממש, בפקודה, מהלב שלי שיפסיק לפעום כבר. ההודעה הזו מאד שונה מהקודמת, זו שלא הצליחה להישלח, וגם מזו שאחריה, שכן שמרתי, לעצמי, אבל הייתה תקפה לרגע בו נכתבה וניסתה להסביר מה זה להיות על הספקטרום ועוד. אכן לא פתחתי את השבוע בכלל - גם לא בעבודה. 'פיטרתי' את עצמי באופן זמני. פשוט התחבאתי - תוצאה של משבר אמון קשה באדם, סופרת מי יודע כמה פעמים כל כך השקעתי ונפלתי. חשבתי על היתרון כאן של היות מאד לא ספונטני, שמתאים לשכמותי. לילה טוב, כן, בוקר, ולא היה לי לילה, סוריקטה. מבקשת להזכיר שהיא גם עדינה ופגיעה מאד. אנשים בעולם הרבה יותר גסים ממנה. שנת 2020 הארורה

כל כך קשה לי לחיות עם הודאות הזאת ועם הגבלות, עם מה שהביאה קורונה, מרגישה שאין כוח לכלום והכל אה כזה. מחפשת טיפול אומנות און ליין חינמי/ מוזל.

שלום, יש לי ילד בן 6 שנים הוא בגן ובעוד כמה חודשים עולה לכיתה א, הילד מאוד מקסים, חכם, ויש לו יכולות חשיבה ולמידה מאוד טובות, יש לו חסרון אחד שמאוד מדאיג אותי וגם מפחדת שזה ישפיע על הטוב שבו, הבן שלי מתרגז בקלות כך יוצא שהוא מיד בועט ומרביץ לילדים בגן, אנחנו בבית תמיד מדברים איתו על זה ושהוא צריך להתאפק ולנסות לצור שיח עם האחרים בלי מכות וצרחות, הגננת המקסימה שלו ערכה לנו ישיבה עם הפסיכולוג האחראי של הגן, הוא לא כל כל התלהב מהעניין ולדעתו שזה בגלל שהוא ילד יחיד ללא אחים גדולים בבית שקרובים אליו מבחינת גיל ושהוא יכול לשחרר ולשחק איתם( יש לי שתי בנות קטנות בנות 3 שנים ובת שנה); הפסיכולוג הציע לנו רכיבה טיפולית על סוסים שלדעתו דרכה הוא יכול לשחרר ולווסת הפן הרגשי אצלו, אני אזכיר שלא חסר לא חוגים שהוא משתתף בהם( כדורגל, הגנה עצמית, אופניים), וכן אוסיף שאנחנו בבית משפחה חמה ללא בעיות אשר יכולות להשפיע על מצב הרוח של הילד, אשמח לתגובתך בעניין, ואם כדאי הרכיבה הטיפולית אל אף שאיננו מתחבר לבעלי חיים תודה מראש

שלום רב, אני אמא לילד בן 10. אנחנו גרושים מאז שהילד בן 3. הבן שלי ילד חכם ומבריק, מצחיק ואוהב לצחוק, אוהב מגע וחיבוקים וליטופים ונשיקות ויודע להביע אהבה. הילד בן 10 ועדיין סובל מאנקופורוזיס קשה וההצטאות הזו משפיעה עליו, הן פיזית, הן רגשית והן חברתית. הילד היה מגיב בהתפרצויות זעם רבות בתקופת הגן ואז נדרשנו על ידי הצוות לפנות לפסיכיאטרית ילדים שבפגישה הראשונה איתו החליטה שהוא צריך לקבל ריספרדל (שעם השנים היא מעלה את המינון... כרגע הוא מקבל 1.25CC בבוקר ובערב). הילד סובל מרף תסכול מאוד נמוך. הילד תמיד מרגיש שכל העולם נגדו, הכיתה, המורים, ההורים... שאף אחד לא באמת מבין אותו. הילד מאוד וורבלי ומאוד חכם, אבל בכל מה שקשור בכתיבה בכיתה - זה לא - כי הוא יכול להיות מתוסכל אם אות אחת או מספר לא יוצא לו בדיוק בגודל שרצה ולהתעצבן עד כדי בכי בכיתה. לפני כשלוש שנים נישא שוב אבין ועם הזמן המצב בין הילד לאשתו רק הלך והתדרדר (חשוב לומר שאני מעודדת אותו להתנהג אליה יפה ובכבוד, האינטרס שלי שהוא ירגיש אהוב בכל מקום בו הוא נמצא, אין לי שום כוונה שיהיה מסוכסך איתה. אני לא מרוויחה מכך כלום ובוודאי לא הבן שלי). הילד מקלל כשהוא כועס, תוקף באלימות את מי שמולו, ללא הבדל מי נמצא: מורה, אמא, אבא, ילדים מהכיתה. הילד החל אמירות אבדניות לפני כחודש. יש לו ימים נהדרים ויש לו ימים שהוא אומלל ומרגיש עצבות עמוקה מדי. יש לציין כי הילד מטופל מזה שנים על ידי פסיכיאטרית (פעם בחצי שנה בערך), טיפול באומנות (אחת לשבוע) ופסיכולוגית בטיפול משפחתי אחת לשבוע. מה אני יכולה לעשות על מנת לעזור לו?

שלום בני בן 12, עם הפרעת קשב וריכוז שמתבטא בעיקר בהיפראקטיביות ואימפולסיביות, תלמיד טוב מאד. מעבר לכל הקשיים היומיומיים איתו, בזמן האחרון יש לו חרדות והתקפי זעם. לדוגמא : השבוע אני ובעלי יצאנו לבלות והוא ואחיו נשארו עם סבתו שאוהב, והוא התחיל לבכות שהוא לא רוצה שנצא ואף הגיב אלינו באלימות על מנת שלא נצא (נעל אותנו בבית, חסם אותנו בגופו והרביץ לבעלי). הוא מטופל במלטונין בשל בעיות שינה. איזה טיפול הכי מתאים לו שיעזור לו להיות רגוע יותר? מאד קשה איתו בבית. ניסינו בעבר טיפול בהבעה ויצירה ומיינדפולנס, אך לא הרגשנו שיפור. ניסיתי לדבר איתו אם קרה משהו לאחרונה והוא אומר שכלום. אשמח לעצתך. תודה! תאמו תורצרו קשרהדפסת ההודעההוספת תגובה

שלום בני בן 12, עם הפרעת קשב וריכוז שמתבטא בעיקר בהיפראקטיביות ואימפולסיביות, תלמיד טוב מאד. מעבר לכל הקשיים היומיומיים איתו, בזמן האחרון יש לו חרדות והתקפי זעם. לדוגמא : השבוע אני ובעלי יצאנו לבלות והוא ואחיו נשארו עם סבתו שאוהב, והוא התחיל לבכות שהוא לא רוצה שנצא ואף הגיב אלינו באלימות על מנת שלא נצא (נעל אותנו בבית, חסם אותנו בגופו והרביץ לבעלי). הוא מטופל במלטונין בשל בעיות שינה. איזה טיפול הכי מתאים לו שיעזור לו להיות רגוע יותר? מאד קשה איתו בבית. ניסינו בעבר טיפול בהבעה ויצירה ומיינדפולנס, אך לא הרגשנו שיפור. ניסיתי לדבר איתו אם קרה משהו לאחרונה והוא אומר שכלום. אשמח לעצתך. תודה!

פונה מתוך תחושת ייאוש קלה.... הריון ראשון שהתחיל ונגמר מהר... עברתי הריון חוץ רחמי שהסתיים בניתוח להוצאת העוברון הקטנטן וכריתת שחלה. אני כנראה עדיין בהלם מכל התהליך האינטנסיבי שהתחיל ונגמר תוך ימים ספורים. עם זאת, לא יכולה להתעלם מתחושת המחנק. גוש גדול שעומד באמצע בית החזה וכל פעם עולה רק דמעה או שתיים... מרגישה שאני נחנקת כי אני לא מצליחה לבטא את התסכול ואת הכאב על האובדת, כאילו אני עדיין במגננה על הגוף שלי (למרות שאחרי שמוציאים הריון חוץ רחמי הסיכון כבר לא קיים למעט סיכוני הניתוח המינוריים). שאלתי היא כזאת: איך נותנים לרגשות האלה לצאת החוצה? קשה לי עם הכאב הפיזי של הניתוח אבל הוא כאין וכאפס לעומת הכאב הנפשי שלי...

ערב טוב. בני בן 4.5 הוא אובחן בסלקטיב מוטיזם על רקע קשיים רגשיים. הוא אינו נדבר בגן עם הגננת והסייעת אבל עם החברים לגן הוא משחק ומשתולל. היינו בטיפול תרפיה באמנות קרוב ל-10 פגישות אבל לא ראיתי שום התקדמות אפילו קלה ביותר. מבקשת המלצה לפסיכולוג שמתמחה בסלקטיב מוטיזם ואפילו באופן פרטי באזור המרכז. העניין דחוף לי ביותר ...תודה רבה ושבוע טוב

שלום בהמשך לשאלותי כל הנושא שכתבתי עליו קרה במהלך ה-5 שנים מיום הולדתו הוא נכנס לחיינו בדיוק שסבו חלה במחלת הסרטן ובמהלך כל שנים אלו היו המריבות בין הוריו הילד גדל במסגרת משפחתית (שהיא לא ממש משפחתית) מספר חודשים ואז עברו לגור אצלי לתקופות של שנה פחות או יותר. מתוך ה-5 שנים הילד חי במחיצת אביו ואמו יחד אולי כשנה עם הפסקות כמובן. הילד הרעיף על סבו אהבה אין סופית שלדעתנו היה מאוד משמעותי להשרדותו בחיים (נפטר לפני שנה)וכמובן שקיבל כפל כפליים. הנכד הזה הוא כל עולמי , יש לי עוד שני נכדים ואליו יש לי רגש מסויים כי הוא הגיח אלינו בתקופה הכי קשה שלנו.וגם בגלל מה שהוא עבר ועדיין עובר. הוריו חשים כי הטיפול בשיחות אינו תורם לילד ואין שום שיפור בהתנהגות הילד-ההפך הוא הנכון . בנוסף המטפלת שלו יוצאת לחופשת לידה ויחליפו לו מטפלת ושוב יצטרך להתרגל למישהי חדשה (דבר שיוצר אצלו בלבול- למה כל הזמן מטפלים בו ועוזבים ) רופאת המשפחה המליצה על טיפול באומנות או רכיבה על סוסים – לדעתך יכול לעזור? תודה מראש

שלום רב, לביתי בת ה- 8 בעיות חברתיו כאובות !! הבעיות ידועות, פניתי ליועצת, למורה, נעשו שיחות מעטות, אך הבעיה לא פתורה. הילדה היא ילדה נקיה, אסטטית, נעימה, הלוואי והייתי יודעת מה מרחיק את הבנות מימנה (כתה ב') ואפילו מתעלמים מימנה. ואני רואה זאת גם בימי הולדת בכיתה שאני נוכחת וגם ביום גיבוש שהיה או פעילות בית סיפרית. לדה סיפרה על סיטואציה שבאמצע משחק בבית הספר אחת הבנות צרחה !! עליה ואמרה לה: "את לא משתתפת יותר לכי מכאן...." הבת שלי ללא בטחון עצמי כמובן, פשוט הלכה... וכשסיפרה לי את זה ממש דמעות היו בעיניה, וצעקה שהיא שונאת את כל הבנות, והיא לא תשחק איתן, ואפילו אמרה משהו כואב, שהלוואי ויעשו עליה חרם ולא ידברו איתה ואז היא תוכל לספר למורה, ואז המורה תגיד שאסור לעשות חרם ואז ישחקו איתה שוב . דרך המחשבה שלה עוררה אצלי המון חמלה ודאגה. הדבר היחיד שבתור אמא אמרתי לה: שאם עוד פעם מישהי תצעק עליה ותאמר לה כזה דבר, שהיא תצעק בחזרה ותגיד :"את לא מחליטה , ואני כן משחקת..." אבל אני יודעת שאם תהיה שוב כזאת סיטואציה, הסיכוי שהבת שלי תאמר את זה הוא קלוש לצערי הרב. כמובן ששוחחתי עם המורה, אך אני לא יודעת מה הדרך שהיא יכולה לעזור לביתי. דבר נוסף, יש לה תמיד הרגשה שהיא ("בשפת בגדולים") ברירת מחדל של בנות, שאם אין למישהי אם מי לשחק, אז היא באה לשחק עם ביתי. יש לה את הקע הזה של לבוא אל קבוצת בנות בכיתה ולשאול "אפשר לשחק איתכן..." היא לא כמו כל אחת פשוט מצטרפת לקבוצה. והבעיה שלרוב היא מקבלת תשובה שלילית. גם כאן עולה השאלה הכאובה, מה יש לבנות שפשוט דוחות אותה. יש לציין כי ביתי בטרפיה לאומנות, מיזה כחודשיים. מבחינתה זהו חוג אומנות. ודבר נוסף, לאחרונה היא מרטיבה בלילה !! אודה לתשובתכם לשאלה למרות שהספור דיי ארוך, שגם לי גורם כמובן לחוסר שקט ולכאב

תלמיד הלומד בכיתה ט ליקויי למידה מאז כיתה ז בבית ספר רגיל. הוריו בהליכי גירושין אך מתגוררים ביחד. המשפחה מוכרת ברווחה. האב לא בריא בנפשו. האם מגוננת על בנה יתר על המידה, ולכן הוא תלותי. המשפחה בעייתית מאוד -בין ההורים ויכוחים סוערים כשמידי פעם משטרה מעורבת. בשנה שעברה שולב התלמיד במספר מקצועות בכיתה רגילה אך הניסיון לא צלח. התלמיד מרבה להעדר ומציג אישורים רפואיים. הוא עבר 8 ניתוחים באוזניים, ויש לו חיידק במערכת העיכול. גם האם מגלה בעיות בריאות ומתאשפזת מידי פעם על כאבי בטן. מה דעתך? האם לאפשר לתלמיד מעבר לכיתה רגילה? לילד קשיים רגשיים רבים והוא מקבל תרפיה באומנות פעם בשבוע וטופל ע"י פסיכולוג קליני בעבר. ייתכן והמעבר יערים קשיים רגשיים על התלמיד בנוסף לאלו הקיימים, אך מאידך אי המעבר יתסכל את הילד כי הוא מצפה למעבר לכיתה רגילה. אני אובדת עיצות. אנא עזרתך.

שלום דר ארז ראשית תודה על כל תשובה שאתה עונה כאן לכלל האנשים במקצועיות ובסבלנות יישר כח! ולשאלתי, בני בן 8 בעקבות בעיות התנהגות בבית הספר וגם עוד לפני בגן בדקנו בעיית קשב וריכוז ונאמר לנו שיכול להיות שזו בעיית קשב וריכוז אך יכול להיות שזה יותר בעיות רגשיות. לאחר מס חודשים של טיפול באומנות לא הייתה הקלה ולכן המליצו לנסות להתחיל ריטלין. החלטתי שעדיין מוקדם להתחיל תרופה ולא אהיה שלמה עם עצמי עד שניסיתי את הכלללל, ומכאן שאלתי , נחשפתי באינטרנט למספר מכונים ומטפלים שמאמינים שאפשר בלי ריטלין אלא טיפול בשינוי תפיסת החשיבה אצל הילד תוך כדי אימונים (בסגנון cbc או / ו cbt או כל מיני הדרכות לילד ולהורה שגורמות לשינוי התנהגותי. רציתי לדעת את דעתך הכנה בנושא האם באמת אתה מאמין שזה באמת אפשרי ללא ריטלין אלא דרך טיפולים התנהגותיים? מטרתי היא להגיע לשינוי בהתנהגות של בני ללא מתן ריטלין ולא בשילוב טפול תרופתי, האם זה אפשרי? במידה ותזדקק ארשום את שם שני המכרזים הטיפולים שאני מתכוונת אליהם..

לא מזמן פניתי למטפלת כדי לטפל בבני בן השבע בהבעה ויצירה אצל שירה ברגר (http://www.shira-berger.co.il/expression-therapy), לאחר 3 פגישות כבר מתחילה לראות שינוי, שאלתי היא האם טיפול שכזה יכול להחזיק לאורך זמן?

שלום רב, אינני יודעת אם אני כותבת בפורום המתאים אך אשמח אם תכוונו אותי . אני אם ל 3 יש לי ילד בן 5 (האמצעי) שהחל משנה שעברה היו לו קשיי הפרדות בבוקר הדבר היה מתבטא בקושי רב! בכי התקפי זעם רוקע ברגליו צורח ומשתולל ולעיתים היה בוכה מס' שעות עד שהיה מצליח להרגע . השנה הוא בגן אחר וניכר כי היה שיפור כלשהוא . הוא אובחן במכון להתפתחות הילד של "מכבי, אך שם נאמר לי שהילד "תקין" לחלוטין וכי אין לו שום בעיה התפתחותית וכי מה שהוא סובל הוא ריגשי , המליצו על תרפיה באמנות והוא אכן הולך פעם בשבוע . אך לא ניראה שזה כ"כ עוזר יש תקופות טובות יותר עד שפתאום שוב זה יוצא "מתחת לשטיח" . אציין שהעבודה של בעלי כוללת בן השאר נסיעות לחו"ל מידי פעם ובדרך כלל סביב הנסיעות או לפני שהוא חוזר או אחרי שהוא חוזר יש התקפים . אתמול לדוגמא בעת ששהה איתו בגינה הוא פגש חברה ושיחק איתה אחרי מס' דקות הילדה רצתה לחזור לאביה ששהה בבית הכנסת מאחר ובעלי לא רצה שהיא תחזור לבד הוא ביקש ממנו שיבוא איתו ללוות את החברה לאביה . הילד התפרץ צרח והשתולל אני הייתי בבית עד שלפתע אני שומעת את בעלי חוזר איתו והילד אחוז אמוק !!!! בעלי היה צריך לחזור להתפלל ולכן השאיר אותו הילד בפרוש לא הצליח להרגע אבל מה שהיה ניראה לי חמור מכול זה הסיפטומים הפיזיים שהיו לו יצא לו רוק קצף מהפה כולו רעד ואמר גם שהרגליים רועדות לו ושאין לו אויר וכואבת לו הבטן הרגשתי שהוא ממש לא שולט בזה וממש נבהלתי זה היה ניראה כמו התקף חרדה והוא רק צרח ואמר" אבא תחזור" אבא קח אותי איתך " למרות שבעלי כבר הלך . הוא לא נתן לי לחבק אותו ולהרגיע אותו . הגננת בגן גם כן מדווחת על התנהגות שכזו ועל שעות שלמות שקשה לו להרגע. אני ממש אובדת עצות ומוטרדת מאוד , האם יכול להיות שזה חרדה ? האם זאת חרדת נטישה ? אני לא רוצה ללכת סחור סחור אני רוצה לטפל בבעיה מהשורש שלה ! בשנה הבאה הילד עולה לגן חובה אני מפחדת שהילדים יתחילו לתייג אותו כילד פרובלמטי, בכיין וכו'... אציין גם שאני כיום בת 36 וסבלתי שנים מחרדות ואף טופלתי בכדורים . אנא עיזרו לי מה עלי לעשות ... בברכה רונית

שלום רב, אינני יודעת אם אני כותבת בפורום המתאים אך אשמח אם תכוונו אותי . אני אם ל 3 יש לי ילד בן 5 (האמצעי) שהחל משנה שעברה היו לו קשיי הפרדות בבוקר הדבר היה מתבטא בקושי רב! בכי התקפי זעם רוקע ברגליו צורח ומשתולל ולעיתים היה בוכה מס' שעות עד שהיה מצליח להרגע . השנה הוא בגן אחר וניכר כי היה שיפור כלשהוא . הוא אובחן במכון להתפתחות הילד של "מכבי, אך שם נאמר לי שהילד "תקין" לחלוטין וכי אין לו שום בעיה התפתחותית וכי מה שהוא סובל הוא ריגשי , המליצו על תרפיה באמנות והוא אכן הולך פעם בשבוע . אך לא ניראה שזה כ"כ עוזר יש תקופות טובות יותר עד שפתאום שוב זה יוצא "מתחת לשטיח" . אציין שהעבודה של בעלי כוללת בן השאר נסיעות לחו"ל מידי פעם ובדרך כלל סביב הנסיעות או לפני שהוא חוזר או אחרי שהוא חוזר יש התקפים . אתמול לדוגמא בעת ששהה איתו בגינה הוא פגש חברה ושיחק איתה אחרי מס' דקות הילדה רצתה לחזור לאביה ששהה בבית הכנסת מאחר ובעלי לא רצה שהיא תחזור לבד הוא ביקש ממנו שיבוא איתו ללוות את החברה לאביה . הילד התפרץ צרח והשתולל אני הייתי בבית עד שלפתע אני שומעת את בעלי חוזר איתו והילד אחוז אמוק !!!! בעלי היה צריך לחזור להתפלל ולכן השאיר אותו הילד בפרוש לא הצליח להרגע אבל מה שהיה ניראה לי חמור מכול זה הסיפטומים הפיזיים שהיו לו יצא לו רוק קצף מהפה כולו רעד ואמר גם שהרגליים רועדות לו ושאין לו אויר וכואבת לו הבטן הרגשתי שהוא ממש לא שולט בזה וממש נבהלתי זה היה ניראה כמו התקף חרדה והוא רק צרח ואמר" אבא תחזור" אבא קח אותי איתך " למרות שבעלי כבר הלך . הוא לא נתן לי לחבק אותו ולהרגיע אותו . הגננת בגן גם כן מדווחת על התנהגות שכזו ועל שעות שלמות שקשה לו להרגע. אני ממש אובדת עצות ומוטרדת מאוד , האם יכול להיות שזה חרדה ? האם זאת חרדת נטישה ? אני לא רוצה ללכת סחור סחור אני רוצה לטפל בבעיה מהשורש שלה ! בשנה הבאה הילד עולה לגן חובה אני מפחדת שהילדים יתחילו לתייג אותו כילד פרובלמטי, בכיין וכו'... אציין גם שאני כיום בת 36 וסבלתי שנים מחרדות ואף טופלתי בכדורים . אנא עיזרו לי מה עלי לעשות ... בברכה רונית

שלום רב, אינני יודעת אם אני כותבת בפורום המתאים אך אשמח אם תכוונו אותי . אני אם ל 3 יש לי ילד בן 5 (האמצעי) שהחל משנה שעברה היו לו קשיי הפרדות בבוקר הדבר היה מתבטא בקושי רב! בכי התקפי זעם רוקע ברגליו צורח ומשתולל ולעיתים היה בוכה מס' שעות עד שהיה מצליח להרגע . השנה הוא בגן אחר וניכר כי היה שיפור כלשהוא . הוא אובחן במכון להתפתחות הילד של "מכבי, אך שם נאמר לי שהילד "תקין" לחלוטין וכי אין לו שום בעיה התפתחותית וכי מה שהוא סובל הוא ריגשי , המליצו על תרפיה באמנות והוא אכן הולך פעם בשבוע . אך לא ניראה שזה כ"כ עוזר יש תקופות טובות יותר עד שפתאום שוב זה יוצא "מתחת לשטיח" . אציין שהעבודה של בעלי כוללת בן השאר נסיעות לחו"ל מידי פעם ובדרך כלל סביב הנסיעות או לפני שהוא חוזר או אחרי שהוא חוזר יש התקפים . אתמול לדוגמא בעת ששהה איתו בגינה הוא פגש חברה ושיחק איתה אחרי מס' דקות הילדה רצתה לחזור לאביה ששהה בבית הכנסת מאחר ובעלי לא רצה שהיא תחזור לבד הוא ביקש ממנו שיבוא איתו ללוות את החברה לאביה . הילד התפרץ צרח והשתולל אני הייתי בבית עד שלפתע אני שומעת את בעלי חוזר איתו והילד אחוז אמוק !!!! בעלי היה צריך לחזור להתפלל ולכן השאיר אותו הילד בפרוש לא הצליח להרגע אבל מה שהיה ניראה לי חמור מכול זה הסיפטומים הפיזיים שהיו לו כולו רעד ואמר גם שהרגליים רועדות לו ושאין לו אויר וכואבת לו הבטן הרגשתי שהוא ממש לא שולט בזה וממש נבהלתי זה היה ניראה כמו התקף חרדה והוא רק צרח ואמר" אבא תחזור" אבא קח אותי איתך " למרות שבעלי כבר הלך . הוא לא נתן לי לחבק אותו ולהרגיע אותו . הגננת בגן גם כן מדווחת על התנהגות שכזו ועל שעות שלמות שקשה לו להרגע. אני ממש אובדת עצות ומוטרדת מאוד , האם יכול להיות שזה חרדה ? האם זאת חרדת נטישה ? אני לא רוצה ללכת סחור סחור אני רוצה לטפל בבעיה מהשורש שלה ! בשנה הבאה הילד עולה לגן חובה אני מפחדת שהילדים יתחילו לתייג אותו כילד פרובלמטי, בכיין וכו'... אציין גם שאני כיום בת 36 וסבלתי שנים מחרדות ואף טופלתי בכדורים . אנא עיזרו לי מה עלי לעשות ... בברכה רונית

הי , נתקלתי במקרה בכתבה הזו http://www.neoli.co.il/%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%A7%D7%A9%D7%91-%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%96-add/ האם טיפול טבעי באמת יכול לעזור?

הי בננו הבכור בן 8, בהמלצת ביה"ס עשינו לו איבחון אצל פסיכיאטר, באבחון עלו מס' דברים: סימפטומים המייצגים בעיות התנהגות ודגש על חרדות, הוא מרגיש רב כוח ואומניפוטנטי ומדמה עצמו לגיבור כל יכול ששולט בכולם או לפחות רוצה לעשות זאת, לבננו יש רגישות נרציסטיטת, לבננו תמיד יש תחושה של מגיע לי, כאשר אינו מקבל זאת הוא מגיב בכעס גדול ואפילו באלימות, לצערנו הוא עדיין נושך "תגובה המאפיינת ילדים בני שנתיים/שלוש", כאשר אינו מצליח בפעולה מסויימת הוא מאשים את האחר, ראוי לציין כי בננו ילד מאוד מאוד נבון "חכם"כך מגדירים אותו כולם וכלל הקשיים הם בעיקר בביה"ס, יש פער בין התנהגותו בביה"ס לבין התנהגותו בבית, ביה"ס הוא לרוב כועס, מקנא באחרים, מאשים את האחר אם לא מצליח במשימה כלשהי מה שיכול להוביל אותו גם "נקמה" באחר... יש לו קושי מאוד גדול במעברים ועוד.בסיכום האבחון עולה כי העולם הריגשי של בננו מאוד מורכב ואובחן כ-odd, כיום הוא מטופל ע"י פסיכולוגית חינוכית ללא כל מענה תרופתי למרות שצוינה התרופה "רספרדל" במינון נמוך ורק כברירת מחדל" ומזה אנו חוששים מאוד. כמובן על השלכותיה העתידיות (זה ילד עם הרבה פוטנציאל) ראוי לציין כי מאז שבננו נכנס למערכת חברתית התנהגותו רק עולה בדרגה השלילית... בננו היה מטופל עד כה בתוכנית התנהגות קוגנטיבית, תרפיה באומנות והיום מטופל ע"י פסיכולוגית חינוכית, ראוי לציין כי בננו מגיע מבית שמח, זוגיות מצויינת ולו אח נוסף, אנו ההורים אובדי עצות וביתנו הופך לאט לאט לעצוב, ונואש. שאלתנו האם לתת לילד תרופה אנטיפסיכוטית, למרות שקראנו עליה דברים נוראים, האם טיפול ע"י פסיכולוגית חינוכית הוא פחות טוב? תודה רבה ההורים הנואשים

שלום לכולם, בני בן 10 נמצא בכיתה ד, בשנה שעברה חווה חרם כיתתי שנמשך כחודשיים. תוך שניסינו כמובן לרכך את המשבר, יחד עם זאת הוא חווה מאז חרדה חברתית שהולכת ומתעצמת ואנחנו מעוניינים להתחיל איתו טיפול (זאת לאחר שעבר טיפול באומנות אך סירב להמשיך), אך לא יודעים לאן לפנות. הוא כבר ניסה שיחות עם יועצת וטיפול באומנות וסירב להתמיד, האם עלינו לנסות טיפול פסיכולוגי קונבנציונאלי דוגמת טיפול במרכז תלם? או לפנות פטיפול פסיכיאטרי? אשמח לתשובה.

שלום, יש לי תאומים בני 6. אצל אחד מהם קיימת כבר 3 שנים בעיה של שמירת הקקי. הוא לא הולך מיוזמתו לשירותים. הוא מסוגל להתאפק כמה ימים. ניסינו הכל - להתעלם, מתנות, טבלת התנהגות, טיפול באומנות. כלום לא עזר והתופעה נמשכת. לילד לא נעים מזה והוא כל פעם מבטיח מחדש שילך לשירותים, אבל הוא לא הולך מיוזמתו וגם כשמבקשים ממנו זה לא הולך בקלות. מה את ממליצה? תודה