בסקר אמריקאי חדש נמצא כי בדידות מעלה את הסיכון למוות מוקדם...
ביטויים מקדימים למעשה ההתאבדות כוללים, בין היתר, שינוי...
הסתגרות, סודיות, שינויים בהתנהגות. איך יודעים אם הילד משתמש...
התסמונת נגרמת על רקע נוירולוגי ועלולה לגרום מבוכה חברתית...
בדומה לחרדה ומתח בעבודה - סקירה חדשה מצביעה על עלייה של...
תודה לברק וכל הכבוד. הידש
1. הטיפול שאתה מקבל כולל טיפול אנטיפסיכוטי, מייצב מצב רוח, טיפול למחשבות הטורדניות, טיפול לתופעות לוואי, טיפול להשריית שינה. 2. בלי בדיקה פסיכיאטרית אין אפשרות להמליץ על טיפול תרופתי. 3. לפעמים אם הושג שיפור חלקי עם תרופה אחת לא עוברים לתרופה אחרת אלא מוסיפים תרופה. 4. דפלפט הינו מייצב מצב רוח, ויכול להביא לירידה בעצמות הרגשיות ולהפחית אימפולסיביות. ההשפעה מורגשת בדרך כלל תוך שבועיים מהגעה לרמת תרופה בדם יעילה. 5. כן. 6. כן, אם כי אתה נוטל מספר תרופות שיכולות לגרום לאי שקט. 7. כן, סרוקוול 800 מ"ג הוא מינון עם השפעה אנטיפסיכוטית. מודל 150 מ"ג אינו מינון שיש לו השפעה אנטיפסיכוטית משמעותית. 8. עברת מספר אשפוזים וטיפול מרפאתי במספר מרכזים לבריאות הנפש, והאבחנה שלך נשקלה ע"י מספר רב של רופאים עם ידע ממקור ראשון על מצבך הנפשי, לא נראה לי שאפשר לתת חוות דעת אחרת ומקריאת ההודעה. 9. אין אפשרות מהודעה לבצע אבחון פסיכולוגי. 10. בלי בדיקה אין אפשרות להמליץ על טיפול. 11. בלי בדיקה אין אפשרות להמליץ על טיפול. 12. יש אפשרויות שיקום רבות דרך סל שיקום, כדאי להתייעץ עם עו"ס במרפאה על כך.
שלום י., חוויית הטראומה היא חוויה סובייקטיבית, וכל אחד חווה אותה באופן אחר. לעתים, בעקבות טראומה מוקדמת, אירוע קטן יכול לעורר מחדש את הטראומה המקורית. אם המפגש עם הרופאה היה חוויה טראומטית, שלא טופלה, היא יכולה במשך השנים להפוך לפוסט-טראומה. את יכולה להיעזר באיש מקצוע כדי להבין את מקור הטראומה ואת השפעתה, ולנסות לפתח כלים שיסייעו לך להתמודד עם הטראומה ואפילו לצמוח ממנה. בהצלחה, ד"ר דרור גרין
בסקר אמריקאי חדש נמצא כי בדידות מעלה את הסיכון למוות מוקדם...
ביטויים מקדימים למעשה ההתאבדות כוללים, בין היתר, שינוי...
הסתגרות, סודיות, שינויים בהתנהגות. איך יודעים אם הילד משתמש...
התסמונת נגרמת על רקע נוירולוגי ועלולה לגרום מבוכה חברתית...
בדומה לחרדה ומתח בעבודה - סקירה חדשה מצביעה על עלייה של...
שקר החן, הבל היופי - על זה אפשר להתווכח - אבל מה קורה...
כאב הוא מהתלונות השכיחות ביותר בקרב חולי סרטן, מוריד את...
הקורונה והסגרים שהביאה עימה שיבשו את שגרת חיי הילדים...
לונג קוביד של בריאות הנפש? יש דבר כזה: פרויקט מיוחד על...
66% מהלוקים בתסמונת נאלצים לרוץ לשירותים יותר מעשר פעמים...
ארגון הבריאות העולמי: איבוד שמיעה שאינו מטופל הוא בעל...
תכנית חדשה לבני נוער עם קשיים ולקויות למידה נפתחה במרכז...
תקופת ההתבגרות מתארכת וכרוכה בתלות קשה בהורים. פרדוקס:...
מומחים רבים ברחבי העולם מנסים להעריך כיצד יראו החיים שלנו...
מכשירי השמיעה מהדור החדש מתבססים על שילוב טכנולוגיות חכמות...
הצקות והטרדות עלולות לגרום לעובדים להיות יותר חולים, כך...
מנתוני מחקר חדש: צפייה מרובה בטלוויזיה והשתתפות במשחקי מחשב...
יום המוח הבינלאומי: כ-70 אלף ישראלים סובלים מאפילפסיה, גורם...
מגיפת הקורונה גרמה לילדים ובני נוער קשיים רגשיים ואף עוררה...
החתול שוב שורט? הכלב מלקק את עצמו וגורם ליצירת פצע ליקוק...
ריטלין הוא ברכה להרבה מאוד הורים, ילדים ומבוגרים - אבל מה...
על ההתמודדות של נשים שחלו בסרטן השד עם המיניות שלהן, על...
מעל 50% מהישראלים אינם יודעים מהי המופיליה, אחת מחמש המחלות...
שיקום פגועי נפש בגישת "האדם במרכז" נעשה תוך הנחה כי המתמודד...
תודה לברק וכל הכבוד. הידש
1. הטיפול שאתה מקבל כולל טיפול אנטיפסיכוטי, מייצב מצב רוח, טיפול למחשבות הטורדניות, טיפול לתופעות לוואי, טיפול להשריית שינה. 2. בלי בדיקה פסיכיאטרית אין אפשרות להמליץ על טיפול תרופתי. 3. לפעמים אם הושג שיפור חלקי עם תרופה אחת לא עוברים לתרופה אחרת אלא מוסיפים תרופה. 4. דפלפט הינו מייצב מצב רוח, ויכול להביא לירידה בעצמות הרגשיות ולהפחית אימפולסיביות. ההשפעה מורגשת בדרך כלל תוך שבועיים מהגעה לרמת תרופה בדם יעילה. 5. כן. 6. כן, אם כי אתה נוטל מספר תרופות שיכולות לגרום לאי שקט. 7. כן, סרוקוול 800 מ"ג הוא מינון עם השפעה אנטיפסיכוטית. מודל 150 מ"ג אינו מינון שיש לו השפעה אנטיפסיכוטית משמעותית. 8. עברת מספר אשפוזים וטיפול מרפאתי במספר מרכזים לבריאות הנפש, והאבחנה שלך נשקלה ע"י מספר רב של רופאים עם ידע ממקור ראשון על מצבך הנפשי, לא נראה לי שאפשר לתת חוות דעת אחרת ומקריאת ההודעה. 9. אין אפשרות מהודעה לבצע אבחון פסיכולוגי. 10. בלי בדיקה אין אפשרות להמליץ על טיפול. 11. בלי בדיקה אין אפשרות להמליץ על טיפול. 12. יש אפשרויות שיקום רבות דרך סל שיקום, כדאי להתייעץ עם עו"ס במרפאה על כך.
שלום י., חוויית הטראומה היא חוויה סובייקטיבית, וכל אחד חווה אותה באופן אחר. לעתים, בעקבות טראומה מוקדמת, אירוע קטן יכול לעורר מחדש את הטראומה המקורית. אם המפגש עם הרופאה היה חוויה טראומטית, שלא טופלה, היא יכולה במשך השנים להפוך לפוסט-טראומה. את יכולה להיעזר באיש מקצוע כדי להבין את מקור הטראומה ואת השפעתה, ולנסות לפתח כלים שיסייעו לך להתמודד עם הטראומה ואפילו לצמוח ממנה. בהצלחה, ד"ר דרור גרין
היי נורית, חרדה חברתית היא סוג של הפרעת חרדה, אך היא אינה אובססיה- לכן לא ברור לי הקשר לפורום זה. עם זאת, כדי להתמודד עם הבעיה ולשפר את המצב, מומלץ לא להימנע מסיטואציות חברתיות. ההימנעות רק מחזקת את הבעיה ויוצרת בידוד חברתי. עדיף להיות בחברה, גם אם לא תגידי כל מה שאת רוצה להגיד. כדי להיות מסוגלת לומר את מה שיש לך לומר, צריך להתאמן על כך. אפשר לעשות זאת באופן הדרגתי,- לומר קודם כל דברים "קלים" יותר, להיווכח שלא קורה שום דבר רע, ולהעלות בהדרגה את דרגת הקושי. אם קשה לך ליישם זאת לבד, מומלץ להיעזר בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT), שיכול לעזור ולתת לך כלים מדוייקים יותר לפתור את הבעיה. חג שמח, שרון לויט פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com לקביעת תורים: 052-6794975
שלום לאם המודאגת, על פניהם, התסמינים שאת מתארת תואמים לאלה של הפרעת גוף דיסמורפית: https://www.giditherapy.co.il/?p=1026 הפרעה זו כוללת תגובה קשה קיצונית ביותר לכל פגם קטן, או אפילו מדומה, בגוף. אמנם בנך נמצא בגיל ההתבגרות, שבו חלים שינויים רבים בגוף וחלקם מעוררים חרדה או לפחות אי-נוחות גדולה (למשל, פצעי בגרות), אך עצמת התגובה של בנך חורגת מכך. ייתכן שבטיפולים הפסיכולוגיים הושם דגש-יתר על הנורמטיביות של התגובות הללו לגיל ההתבגרות ובנך הרגיש שלא מבינים אותו, אך מה שיותר סביר הוא שבהפרעה הנ"ל האדם משוכנע בצדקתו ב-100% וכל ערעור על כך והצגת הנושא כפסיכולוגי אינו מתקבל על ידיו. המלצתי היא לפנות לפסיכיאטר ילדים ונוער הן להתייעצות אישית והן להתאמת טיפול תרופתי בתקווה שבנך יסכים ליטול אותו. מדובר במקרה פרטי של הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD): https://www.giditherapy.co.il/?cat=214 והטיפול התרופתי הוא לרוב טיפול המעכב ספיגה חוזרת של סרוטונין במוח (SSRI), כמו למשל פרוזק או סרוקסט (פקסט). לפי תיאורייך, החרדה הנלווית להפרעה התפתחה כבר לדיכאון המתבטא בהימנעות ובהסתגרות, כאשר רק הסתגרות בגיל ההתבגרות היא סיבה טובה לפנייה לטיפול. מניסיוני, ללא הטיפול התרופתי, הסיכוי של הטיפול הפסיכולוגי להצליח, או לפחות לגרום לבנך לשתף פעולה עמו, קלושים ביותר. אני מציע לך לפתוח את אתר האינטרנט של המרכז לבריאות הנפש באזור מגוריכם, להיכנס למחלקת נוער ולמרפאת נוער, לבדוק מי הפסיכיאטר המנהל את היחידות האלו ולפנות אליו באופן פרטי (המחיר אמנם עלול להיות גבוה אך מדובר בשניים-שלושה ביקורים בלבד להתאמת טיפול תרופתי ומעקב אחריו ועל כך מגיע לכם החזר של כ-600-700 ש"ח מהביטוח המשלים של קופת החולים). לאחר מכן, טיפול הבחירה הפסיכולוגי הראשון במקרים אלה הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) וגם על כך כדאי לבקש המלצה מהפסיכיאטר. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
שלום גלית, 1. אדם שנגיף ה'קורונה' לא נמצא בגופו איננו נחשב כמסוכן לסביבתו (מבחינת ההדבקה בנגיף זה). 2. עם או בלי קשר למצבו של השכן שלכם, מומלץ לכם להמשיך להקפיד על הכללים הנהוגים כיום במדינת ישראל- בידוד חברתי, שימוש באמצעי מיגון מתאימים ושמירה על כללי ההגיינה. הרבה בריאות אפי
שלום רב, אנשור במידה וניתן במינון מתאים, יכול לתת מענה מתאים לצרכים התזונתיים של החולה! בכל מקרה רצוי לערב דיאטקנית! כמו כן הייתי מציע, שגריאטר יערוך ביקור בביתה של החולה, לצורך הערכת מצב והחלטה טיפולית!
יש אנשים שאצלם הסימנים השליליים של סכיזופרניה יכולים להתבטא בצמצום הקשרים החברתייים ובירידה ביוזמה, אם הסיבה היא המחלה הטיפול המומלץ הוא טפיול שיקומי.
פונה יקרה, ראשית אני שמחה שפנית משום שבגיל 30 , עם מוטיבציה גבוהה ועם ההשקעה הנכונה ,ניתן לשנות את כל מסלול החוויות. והדבר אמור מפורשות לגבי מטופלות בגילך שפנו עם בעיות דומות לשלך פחות או יותר, והצליחו לעלות על דרך חדשה. בגדול ניתן לאתר את בעיותייך בשלושה תחומים: 1. היותך עדיין בתולה 2. חרדה עמוקה עד כדי פיתוח התנגדות פסיכולוגית. המכונה אברסיה כלפיי נוכחות של גברים, ובטח לגבי מגעם בך. 3. מה שאת מכנה אינטואיציה לא נכונה כלפיי התמגנטות לגברים הלא נכונים. הבה נענה סעיף סעיף: לפני הכל כדאי לציין כי אם את שרויה בשל מצבך, במצב רוח ירוד עד כדי הסתגרות, רחמים עצמיים ובכי, יש לשקול במסגרת טיפול כולל, אך ורק אם את מוכנה לכך, טיפול תרופתי נוגד דיכאון וחרדה. 1. לגבי הבתולין, ניתן טיפול סקסולוגי בשימוש במאמני נרתיק. הטיפול בדיאלייטורים נעשה על ידך באופן פרטי ואינטימי בביתך ודורש ברוטו עשר דקות מדי יום. אני מפנה אותך לכתבה בנושא וגיניסמוס שם מוסבר עניין השימוש בדיאלטורים .תוך כדי השימוש ההדרגתי בהם, נדחק קרום הבתולים, מבלי להרגיש כלל עד לקצוות (כמו מניקור)עד להיעלמותו המוחלטת. http://www.doctors.co.il/ar/18200/%D7%95%D7%92%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%9E%D7%95%D7%A1%3A+%D7%9E%D7%99+%D7%9E%D7%A4%D7%97%D7%93%D7%AA+%D7%9E%D7%97%D7%93%D7%99%D7%A8%D7%94+q00 2. החרדה והרתיעה עד כדי גועל מגברים, קשורה גם לפחדייך אודות היותך בתולה והחשש שמא יגלו זאת ואז להרגשתך זוהי בושה. וכן קשורה לחוסר האינטואיציה וחוסר הביטחון העצמי בהתנהלות מול גברים. נדמה לי שמצד אחד את רוצה לרצות ולמצוא חן, ומצד שני אינך מעזה לגלות בטחון עצמי ולעמוד בטבעיות על רצונך ועל מה מתאים ולא מתאים לך בזמן אמת. הדבר מצריך כמובן טיפול ביחסך הכולל לגברים וקיים בי חשש שיש לחפש כאן אחריי קיומו של קשר שלילי כלפי האב או אח בוגר כלשהו , זוהי השערה בלבד ואינני אומרת זאת באופן מוחלט. 3. אינטואיציה לגבי יחסי אנוש תקינים, היא תוצאה של גדילה והתפתחות במשפחה גרעינית שהאווירה האופיינית לה, היא של חמימות אהבה וקבלה, לא במובן האידיאלי ,אך באופנים תקינים וסבירים. במידה ולא גדלת בבית כזה, מה שנדמה לי, הרי שתהליכי הפגיעות, הכעס וחוויות ההידחות משבשות את התהליכים האינטואטיביים ויש לפיכך צורך לעבוד גם על חוויות העבר המוקדמות כדי להשלים את התמונה כולה. כל טוב ,בהצלחה וגמר חתימה טובה אילנה
כיום אין דרך לדעת מי יפתח מחלה ומי לא. גורמי סיכון לפתח מחלה הם קרובי משפחה שחלו במחלה, סיבוכים בהריון או בלידה, פרידה של הורים בגיל צעיר, גדילה במוסדות, משפחה עם תפקוד נמוך, שימוש בסמים. יותר שכיח שיפתחו מחלה אנשים עם מאפיינים אישיים כמו הסתגרות חברתית, קושי בקשרים חברתיים, פסיביות, התנהגות אלימה.
אם את מכוסה עם שרוולים ומכנס ארוכים, כובע, משקפי שמש וקרם הגנה על העור שלא מכוסה, לא צריכה להיות בעיה בשום שעה. קצת חשיפה לשמש היא טובה ובריאה לגוף לנפש ולמערכת החיסון והעצמות, ולא מומלץ הסתגרות מוחלטת, אנחנו לא עטלף ולא בנויים לחיים בחושץ. השעות שהשמש פחות חזקה הם לפני 10:00 ואחרי 16:00.
שלום לי, באנגליה אני בעד להחליף בית ספר אם אין סיכוי לקדם את המצב החברתי של הבת. ביחד עם זאת, אני ממליץ לך לברר עם הבת איזה ילדה מתוך ה 7 שיש בכיתה, היא הכי רוצה להיות בקשר. לאחר מכן כדאי להתקשר לאימה של אותה ילדה ולברר איתה האם היא מוכנה למיפגש של אימהות ובנות , כך שתלכו לבלות , או לטייל שתי האימהות ושתי הבנות. אם זה יהיה אפשרי , יש סיכוי שיתחיל קשר בין שתי הבנות ושיוכל להמשיך גם לאחר מכן בבית הספר . מה דעתך?
הי מיכל, זה באמת קשה. מנקודה מסויימת בחיים - גם אצל מי שהגוף שלו תפקד ללא רבב - מתחילות בעיות. חלק מזה קורה בגלל תוחלת החיים שעלתה (בעצם הכפילה את עצמה) בזמן קצר יחסית, והגוף שלנו עוד לא ממש הכין את עצמו אבולוציונית לזה... כאבים, בעיות, תפקודים שמשתנים - פוגשים את רוב האנשים. הרעיון - כמו עם הנפש - זה איך לחיות עם זה בשלום, מתוך הערכה לשניהם (נפש וגוף, גוף ונפש) ורצוי גם תוך תחזוקה מתמדת וטובה שלהם.
הי שירה, אני בהחלט יכול להבין את הגעגוע לשקט שהביאה אתה הקורונה. יש לי אפילו שיר שכתבתי בתחילת ההתפרצות ('סוף העולם הגיע', ניתן למצוא ביוטיוב, ספוטיפיי וכל השאר), כך שהחזרה לשגרה היא אמביוולנטית ומורכבת... אודי
הי אביב, אמשיך את שירה - זה לא רק בדיחה בסוף, זה גם חרוז מדליק (ממש שירה...). מצב מורכב, אכן. אודי
שלום שרה, יש אמנם תחום מחקר שנקרא "טנטולוגיה" ולמיטב ידיעתי יש בארה"ב גם "יועצי אבל" (grief counselors). לטעמי, קיימים יותר מדי תחומי התמחות ברפואה ובפסיכולוגיה ותחום כמו ייעוץ באבל הוא ספציפי מדי וגם ההכשרה אליו קצרה מאוד (לימודי תעודה בלבד). כל פסיכותרפיסט אמור לדעת לטפל בדיכאון וכל דיכאון כרוך באובדן, בין אם מדובר באובדן מקום עבודה, אובדן בן משפחה או תחושת אובדן סובייקטיבית שיש לברר את מקורותיה בטיפול. אני העברתי במשך למעלה מ-10 שנים קורס בחירה בשם "אבל נורמלי ואבל פתולוגי/מורכב". היהדות הקציבה אמנם שלבי אבל מוגדרים בזמן (שבעה, חודש, שנה), אך כמובן שלא מדובר במדע מדויק. אם תסמיני הדיכאון נמשכים מעבר לתקופה ממושכת (הסתגרות, התנתקות מחיי חברה, נדודי שינה, שינויים בתיאבון, חוסר יכולת ליהנות) יש להתייחס לנושא כאל מקרה פרטי של דיכאון. זווית נוספת לתקוף את הבעיה היא התמודדות עם הגיל המבוגר. המלצתי היא אפוא לנסות פגישות ייעוץ אצל 2-3 פסיכולוגים מוסמכים ללא כל מומחיות ספציפית בשכול ולבדוק עם מי נוצרת שפה משותפת. במידת הצורך, ובתלות בזמן שחלף מהאובדן, ניתן לשקול גם טיפול תרופתי נוגד דיכאון למספר חודשים. כמו כן, יש להבדיל בין התחום הקליני הכולל תסמיני דיכאון שונים ובו יש לטפל לאחר שחלף זמן מסוים לבין הזיכרונות מהמת שהוא נושא עצוב אך טבעי ונורמלי ואינו אמור לחלוף. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין https://www.giditherapy.co.il
שלום ליאור, אבחון עצמי הוא מפוקפק ביותר, בלשון המעטה. ככלל, הפרעת גוף דיסמורפית (במידה והדבר יאושש בבדיקה קלינית אצל מומחה) מחייבת טיפול תרופתי ופסיכולוגי מקצועי ולא ייעוץ דרך פורום באינטרנט. הטיפול התרופתי הוא לרוב תרופה ממשפחת ה-SSRI (ציפרלקס, פרוזק וכו') המעכב ספיגה חוזרת של סרוטונין במוח וכתוצאה מכך, מפחית את הדיכאון והחרדה הנלווים להפרעת גוף דיסמורפית. הפרעה זו היא מקרה פרטי של OCD, אך בניגוד ל-OCD שעשוי להישאר יציב, בהפרעת גוף דיסמורפית קיימת סכנת החמרה המתבטאת בהימנעות המגבירה את החרדה והדיכאון. הדבר גורם הסתגרות, דיכאון ובמקרים קיצוניים התאבדות. העובדה שאתה מודע לבעייתך היא יתרון גדול, משום שלרוב הסובלים מההפרעה משוכנעים בליקוי הגופני שלהם ואינם פונים לטיפול. טיפול הבחירה הפסיכולוגי הראשון הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), אך כמובן שיש לבחון כל מקרה לגופו ולהתאים טיפול אינדיבידואל. פנה לפסיכיאטר ולפסיכולוג. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
הי מיכל, יש בעיה עולמית, ונראה שפועלים נכון ובאחריות אצלינו. משער שנתגבר על זה. אודי
הי חטולית, יש ימים ותקופות כאלו ששקט... אודי
על אילו תסמינים אתה מדבר?
שלום רב כדאי בינתיים להיות בקשר עם נוירולוג, לבצע בדיקת רופא עיניים ובדיקת ראייה. להעזר בתרגילי יציבות (דרך פיזיותרפיה) ולקחת תרופות כגון סטונרון ביתאהיסטין וכו'. הסתגרות בבית היא לא דרך!! שבוע טוב. ד"ר טליה מרק www.tinnitus.co.il
שלום לך כדאי שפסיכיאטר יאבחן אותו ולא את. לדכאון הסתמנויות קליניות רבות! שירגיש טוב!
מן הסתם, כן כי הרי ׳הנפש׳ מקומה שם... שירגיש טוב!
לאורלי ערב טוב, שאלתך ברורה. בהעדר מידע מפורט יותר: *האפזיה היא פגיעה בתפקוד המוחי . היא משנית לדמם מהמפרצת ו-או מהליך איטומה ו-או משניהם. * המצב שונה באפזיה חלקית או באפזיה מלאה ובסוג האפזיה(יכולת דיבור?הבנת דיבור?) *אשר למצב הנפשי:יש לעיין ב-MRI מח עדכני כדי לענות האם קיים נזק במרקם המח שמסביר את ההפרעה המתוארת, ובכל מקרה להיוועץ במקביל בפסיכיאטר כדי לקבל מענה טיפולי. בברכה