תוצאות חיפוש עבור טיפול-פסיכודינמי

שלום,אני כיום בת 22 וסולבת מגיל 14 מocd. לאחר בדיקה עם עצמי עם השנים ניסיתי להיות עם גברים (אומנם לא סקס ודברים מיניים אבל כן דייטים ונשיקות) אבל אף פעם לא הצלחתי להרגיש שלמה עם עצמי כשאני איתם גם אם הייתה משיכה לחלק מן הגברים. בכל מקרה, עם השנים למדתי להבין על עצמי שאני נמשכת הרבה יותר לנשים והרבה יותר שלמה עם עצמי כשאני עם נשים ובקיצור לפיכך, אני לסבית. עם השנים עברתי כמה מערכות יחסים בחיי עם נשים. כיום אני עם אישה מושלמת הכי מושלמת שיכולתי לבקש. אני כלכך אוהבת אותה וטוב לי איתה אני נמשכת אליה אני רואה בה אישה לחיים! אבל מצד שני הocd לא מפסיק להשפיע ולהטריד אותי ולגרום לי לערעורים ומחשבות מטרידות, למשל האם אולי אני רוצה גבר?האם זה אמיתי הקשר עם הבת זוג שלי? אולי אני לא באמת אוהבת אותה? ותכלס את התשובות לכל השאלות האלה אני כבר יודעת מראש והתשובה היא שכמובן שהיא אהבת חיי! הבעיה העיקרית כרגע זאת התקופה של הקורונה.. אנחנו כבר חודש בניפרד ואנחנו לא רגילות למצב כזה! תמיד ביחד.. גג 3 ימים בניפרד.. זה מכניס בי עוד יותר פחדים ומחשבות חדשים שלא היו בי קודם כמו האם זה באמת אמיתי?אולי אחרי החודש הזה בניפרד הפסקתי לאהוב?האם עדיין ישלי רגשות אליה?האם אני נמשכת אליה?אולי אני בכלל אהיה עם גבר וזהו? ברגע שהמחשבות תוקפות אותי אני מתערערת עד כדי כך שלפעמים מצליחה להאמין להם וזה מכניס אותי לדיכאון ולריבים עם הבת זוג. והכי גרוע בכל העניין זה שלא מספיק אני סובלת מזה אז גם הבת זוג שלי בגלל העניין סובלת גם כי אני מרגישה שכל דבר אני חייבת לספר לה, כל מחשבה הכי קטנה, כל דבר שאני חושבת או פחד שמתעורר בי.. כי אם לא אספר-"אעשה משהו רע" עד כדי הרגשה של בגידה בה(הרגשה שאני לא מסוגלת לשאת). אני מגיל 14 מטופלת בתרופות לקחתי המון ומכל מיני סוגים. הייתי אצל כמה פסיכולוגיות ופסיכאטריות עד היום. (גם טיפול cbt שעזר לי פעם אבל היום כבר לא) כרגע אני מטופלת בטיפול דינאמי עם פסיכולוגית פעם בשבוע ונוטלת 40 מ"ג פרוזק ו75 מ"ג וויפאקס. אני באמת מותשת ומתוסכלת מהמצב שלי. אשמח מאוד לעזרה ולדרכים או רעיונות שניתן לעשות כדי לשפר את המצב הנפשי שלי. תודה מראש.

כבר חודשיים בדיכאון קשה לרמה שאני לא הולך לעבודה התחושה כל כך קשה שלא עובר לי אני מפתח מחשבות מפחידות וחרדה נתנו לי סימבלטה 60 יד שיפור קטן אסל אני לא רוצה שאני מתקדם התחלתי לפתח אגורפוביה מהעבודה שלי ונהיה לי פחד לחזור לעבודה אני בטיפול פסיכולוגי וכלום לא זז אני מרגיש שהטיפול בזבוז כסף סתם ומצבי לא טוב בכלל , אני מפחד לאבד שליטה על עצמי ולאבד את כל מה שבניתי בחיים וזה העבודה והמשפחה שלי , אך אפשר לצאת מזה ,

היי אני בת 32, רווקה ללא זוגיות כבר שנתיים ואני רוצה לדעת האם לדעתך יש לי r-ocd או התבטויות נורמליות שגרמו לסיום הקשרים הקודמים שלי. היו לי בעבר 2 מערכות יחסים רציניות (שנתיים כל אחת) ואת שתיהן אני החלטתי לסיים עקב התלבטויות עם עצמי שבסופן החלטתי שבן הזוג לא מספיק מתאים לי (למרות שסהכ הזוגיות הייתה טובה וזה יחסית בא לצד השני בהפתעה). הזוגיות הראשונה הסתיימה בגיל 26 בגלל שהפריע לי שהוא השמין (10 קילו) ובגלל שהוא לא היה מספיק אסרטיבי באופי שלו ולמרות שחוץ משני הדברים האלה הקשר היה טוב, לא רבנו והיה לנו תחומי עניין משותפים עדיין הרגיש לי שכמכלול הוא לא מספיק מתאים לי והחלטתי להיפרד (חשוב לי לציין שלא חוויתי חרדת נטישה ולא היה לי ספק בקשר לאהבה שלו כלפיי). את הזוגיות השניה שהסתיימה בגיל 29 גם אני סיימתי (החלטה חד צדדית מצידי) לאחר כשנתיים זוגיות שמתוכם שנה גרנו ביחד. ההתלבטויות התחילו אצלי רק כעבור שנה כשדיברנו על לעבור לגור ביחד, עד אז הכל היה מושלם. ואז התחילו ההתלבטויות שלי, התחיל להפריע לי הגובה הנמוך שלו (הוא 1.65 ואני 1.60) וניסיתי להתעלם מיזה אבל זה כל פעם חזר אלי בתקופות. אחרכך התחיל להפריע לי גם שהוא לא מספיק אסרטיבי וגם הרגשתי שהוא מופנם וסגור מידי (שהשיחות בינינו קצרות ולא עמוקות). הייתי שואלת חברות כמה זה קריטי לדעתן הדברים שהפריעו לי וזה היה מרגיע אותי כשהן היו אומרות שזה קטנוני ושאף אחד לא מושלם אבל המחשבות על זה היו חוזרות שוב פעם כעבור כמה ימים. גם איתו בסהכ היה קשר טוב, לא היינו רבים, היו לנו הרבה תחומי עניין משותפים, הערכתי אותו והיו לו הרבה תכונות שאהבתי וגם ידעתי שהוא מאוד אוהב אותי. בסופו של דבר החלטתי שבסהכ אנחנו לא מספיק מתאימים ולמרות שהיה לי קשה החלטתי שעדיף להיפרד מאשר להישאר במקום רק כי נוח לי. מלבד שני הקשרים האלה לא היו לא קשרים רציניים נוספים, הייתי בהרבה דייטים ורובם לא המשיכו מעבר לדייט ראשון, אבל בחלקם היה רצף של 4 דייטים שלמרות שבדייט הראשון היה מאוד טוב בדייט הרביעי בדרך כלל החלטתי לסיים את זה כי היו יותר מידי פגמים לדעתי. בתחומים אחרים בחיים אני גם נוטה להתלבט בעיקר בנושאים גדולים בחיים. מנגד אני לא ocd בכל הנוגע לניקיון וסדר. אני מבולגנת לא מתייחסת לפרטים קטנים וגם לא מאוד חשוב לי הניקיון. לסיכום אשמח לדעת האם לדעתך היו אלה התלבטויות נורמליות או משהו שהוא מעבר לכך כמו r-ocd?

היי אני די מתקשה להבין את ההבדל בין מהי השלכה ומהי העברה ואיך זה בא לידי ביטוי בטיפול. אשמח לקבל דוגמאות. בהבנה שלי- השלכה זה שאני משליכה רגשות שלי על האחר ומייחסת אותם עליו והעברה זה שאני מעבירה את הרגשות שלי לאחר וגורמת לו להרגיש אותם. (כאן זה יוצר אצלי בלבול קטן, מאחר וזה מאד מזכיר לי הזדהות השלכתית, שאני בלי מודע מעבירה רגשות שלא ידעתי שקיימים אצלי לאחר והוא מרגיש אותם כאילו הם שלו.) האם זה נכון?? אשמח להבהרה! תודה הדר

שלום רב כפי שפרטתי מטה בהודעות איש סובל מחרדות הרבה שנים ונוטל תרופות בכל משפחה וכו פסיכאטר אומר צריך טיפול cbt פסיכולוגית קלינית שניפגשתי איתה דרך כללית מושלם טוענת שצריך דינמי לטפל בשורש הבעיה? מה מחליטים אני ממש בבעיה

שלום למנהל הפורום, אני בת 29 והייתי כחצי שנה בטיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוגית קלינית שעזרה לי עד גבול מסוים אבל בשלב מסוים הרגשתי שהיא חוזרת על עצמה והטיפול נתקע. אחרי כחודשיים פניתי לפסיכולוג אחר שביקש שאביא סיכום קצר של הטיפול אצל הפסיכולוגית הקודמת. היא שלחה לי סיכום שבו כתוב, בין היתר, שההתקדמות בטיפול הייתה מוגבלת משום שאני נוקשה, קונקרטית והגנתית מאוד. רציתי להבין למה הכוונה? תודה, גלית

היי ליאת יקרה! שנה טובה, מה שלומך? אני בסדר..ממשיכה. רוצה לברר מה דעתך, אני בטיפול דינמי, הפסיכו' שלי היא פסיכולוגית קלינית,סיימה בהצטיינות, משתלמת המון, מאוד מקצועית, אבל פה אני מתלבטת איפה עובר הגבול בין טיפול דינמי לטיפול ממש באנליזה...יש לה ספה בחדר בנוסף לכורסאות, בדרך כלל אני יושבת על הכורסא מולה...יצא שעברתי לספה והגעתי לסוג של רגרסיה...כנראה. רציתי לעזוב את הטיפול כמעט...אני לא בטיפול אנליטי אז למה יש לה ספה לשכב? באינטרנט כתוב שיש הבדל בין אנליזה לדינמי בצורת הישיבה ובתדירות..אז מקסימום נפגשות פעמיים בשבוע. איך אפשר להעמיק, שהיא בעד אם היא לא פסיכואנליטיקאית? האם זה אפשרי? האם אתקע ברגרסיה? למרות שהיא טוענת שזה לא קרה מעולם, תמיד התאוששתי והמשכתי רגיל ויש לי כוחות......השאלה האם לה יש? כוחות? סמכות לחפור ככה? להכנס לרגרסיה כשאני על הספה? הרגשתי כמו תינוקת קטנה, שכבתי בשקט ללא מילים, היה לי קשה להתבטא והחזקתי משהו לחיבוק....התקפלתי כעובר..זה מבהיל אותי ולא יודעת אם רוצה לחזור לספה הזאת בכלל.... בעיקר נלחצת כי זה לא אנליזה..גם לא הפנוזה..אבל האם מקובל בדינמי? תודה וגמר חתימה טובה..(הלוואי שתעני בקרוב, קשה לי עם המרחק בתשובות)

שלום. הייתי מעוניינת לדעת איזה טיפולים מעשיים ללא כדורים מטפלים בדיכאון? תודה רבה.

שלום וברכה איך יודעים מתי צריך טיפול CBT? אני מטופל כבר מספר שנים לסירוגין בטיפול דינאמי (אצל מס' מטפלים) בגלל הילדות המורכבת שעברתי.. (אימא מכורה לסמים שהתאבדה לפני מס' שנים וכן בעיות נוספות) מטפלים אמרו לי שהגישה ב-CBT לא תתאים לי אלא טיפול יותר מעמיק.. (כמו טיפול דינמי), לכן פחדתי לעזוב ולנסות CBT .. בגלל הפחד והחשש שהשרו עליי המטפלים הדינמיים איך אדע אם הם צודקים? הרי כרגע עדיין אני עם מחשבות טורדניות (כרגע הפסקתי טיפול תרופתי, אז אני לא יודע אולי אלו תופעות לוואי של ההפסקה או שלא.. למרות שגם לפני כן היו כאלה, כרגע יותר בעוצמה) איך אדע אם צריך להחליף טיפול? אמרו לי שאצלי קיימת פנטזיה שאני מחפש תמיד "אדם מושלם" לקחת ממנו דוגמא \ או מטפל מושלם.. ואמרו לי שבעצם אין דבר כזה אדם מושלם (כמובן שאין).. אך בכל זאת אני הבנתי שעל המטופל לראות את המטפל שלו ככריזמטי ולקחת ממנו דוגמא, לא? או שזה גם שגיאה בתפיסה שלי??

אחרי הרבה שנים של זילזול בעצמי, קיבלתי החלטה לגשת לטיפול כדי לאתר את המנגנון של הרס עצמי (ללא אובדנות) שגורם לי לאכול כשרע לי, שגורם לי להכשיל את עצמי, שגורם לי להשתמש בדיווליואציה כמנגנון הגנה עיקרי, שגורם לי להיות ביקורתית מאוד כלפי עצמי, ובעיקר - שגורם לי לא לאהוב ולא לכבד את עצמי. אני יודעת שעצם ההחלטה לטפל בזה היא התחלה טובה. על איזה סוג טיפול היית ממליץ כדי לטפל בבעיה? (פסיכואנליזה, התנהגותי, התנהגותי-קוגניטיבי וכו'). תודה, נילי

שלום ירדן, בננו בן 11.5 מאז ומעולם רגיש מאוד מאוד ופגיע, בוכה מכל הערה או פרצוף לא נחמד שילדים עושים לו או לחילופין מגיב ברוגז/כעס מתוך תסכול. יש רקע של טיקים מתונים. אני כאבא שלו מאובחן כסובל מהפרעת חרדה מוכללת וגם הייתי מגיב באופן דומה בילדותי בגיל הזה כך שאני יודע היטב את מידת הסבל שצפויה לו בהמשך החיים. כל ניסיון לחזק אותו בטיפולים רגשיים לא מביאים לשינוי. הוא תופס עצמו כחלש פיזית (והוא אכן כך). למרות הרגישות הרבה, הוא לא נמנע ללכת לפעילויות שבהן עלולות להיות סיטואציות חברתיות בהן עלול להיפגע (כמו ללכת לצופים , לטיול, לקניון עם "חברים", להופיע בהצגות על הבמה). מנהל שגרה יומית תקינה סך הכל ולא מציקים לו באופן אלים בבית הספר או בסביבה אחרת. אולם: מספיק ששתי בנות מתלחששות וצוחקות ומסתכלות לעברו הוא מרגיש שהן צוחקות עליו, נפגע ומתרגז, חוסם אותן בווטסאפ באופן זמני, כעוס ומתוסכל. ניסינו להסביר לו שהוא בעצם מעניש את עצמו בכך שהוא מתרגז על "טיפשותם של אחרים" אבל כל ההסברים לא מועילים. לטענתו הוא מנסה למצוא שיטות לא להתעצבן כמו מדיטציה/האזנה למוסיקה מרגיעה/שתיית מים/נשימות אבל לא מצליח לשלוט בתגובה הריגשית שלו. אני מאוד לא רוצה להכניס אותו לעניין של כדורים פסיכיאטרים מכהים רגש כיון שאני עם טיפול כזה שנים ולא רואה תועלת והסבל עם הניסיונות התרופתיים ידון אותו לחיים עם קשיים רבים כפי שאני אישית חווה. אשמח לקבל כל עצה בנושא כיצד יש להתנהג איתו כדי שהרגישות הזו תיפחת ושהרי בסופו של דבר מי שנפגע מהתנהגותו זה הוא עצמו. אודה לך מאוד בהכוונה נכונה ככל שניתן במסגרת הפורום האינטרנטי. תודה רבה !

האמת זו פעם ראשונה שאני כותבת, נחשפתי לפני כמה חודשים לפורום, והוא עוזר לי להבין את הבעיה ולהרגיש לא לבד. אובחנתי עם ocd לפני בערך 13 שנים, בדכ אני מתמודדת עם מה שאני חווה, אך לאחרונה חלה החמרה במצבי ואני לא רגועה בכלל. הלכתי לאינטק לטיפול בבעיה בפעם הראשונה אצל פסיכולוג ומכוון שהגעתי במצב ממש טוב, אחרי טיפול של חודשיים בכדור ציפרלקס. הוא טען שהמצב טוב וטיפול cbt פחות יעיל כרגע, וכך באמת הרגשתי. הוא הציע שאם ארצה טיפול דינמי להבין את הבעיה. אמרתי שאשקול זאת מהפחד להכנס ולחפור בבעיה. לאחר הפגישה הרגשתי ממש לא טוב ושוב חזרו המחשבות למרות הטיפול התרופתי. אשמח לשמוע מה המלצתך לגבי הטיפול הדינמי?

בן 29. בפוסט אתאר 2 בעיות שאני מתמודד איתן ב-8 השנים האחרונות. 1. לפני 8 שנים, במהלך תקופה לחוצה בלימודים, התחלתי לסבול מתסמינים בדרכי השתן (ללא קיום יחסי מין). דחיפות, תחיפות, צריבות, שריפות, כאב בזמן שתן ואחריו, זרמים בפין. ככל שעבר הזמן הסימפטומים התגברו. כל הזמן התעסקתי עם הכאב ומחשבות שליליות של מתי זה יחמיר. היה פחד גדול ללכת לשירותים. הרופאים לא מצאו כלום. הסטרס היה גבוה ועד היום ישנן פעמים שאני הולך לשירותים ומקווה שהכאב לא יחזור. ההתמודדות נמשכת עד היום. 2. בשנה האחרונה אני סובל מכאבי בטן, צרבות, ריפלוקס בגרון, כאבים בחזה, פחד לאכול. ירדתי במשקל כ-20 ק"ג בשנה האחרונה. הפסקתי לעשות ספורט. בדיקות מעבדה תקינות. לפני חודשיים איבחנו בקע סרעפתי קטן. מאז הסימפטומים התגברו. כל מה שאני מכניס לפה אני מפחד שיגרום לסבל. גם תחושת רעב מרגישה כמו התקף חרדה או צורך להקיא (יש פחד מהקאה). אם אני אוכל משהו חדש, הלב דופק מהר, הבטן מתהפכת, מועקה בחזה לכמה שעות. כנ"ל גם מאכלים מוכרים. זה מאוד מלחיץ אותי ומעסיק אותי כל הזמן, כי אין לי שליטה על התופעות. 3. המחשבות קופצות בין שני האירועים. אם יש הטבה במערכת העיכול אז המחשבות עוברות למערכת השתן. ולהיפך. ניסיתי טיפול דינמי, אבל לא הרגשתי שינוי. האם CBT יהיה יעיל יותר?

בן 29. בפוסט אתאר 2 בעיות שאני מתמודד איתן ב-8 השנים האחרונות. 1. לפני 8 שנים, במהלך תקופה לחוצה בלימודים, התחלתי לסבול מתסמינים בדרכי השתן (ללא קיום יחסי מין). דחיפות, תחיפות, צריבות, שריפות, כאב בזמן שתן ואחריו, זרמים בפין. ככל שעבר הזמן הסימפטומים התגברו. כל הזמן התעסקתי עם הכאב ומחשבות שליליות של מתי זה יחמיר. היה פחד גדול ללכת לשירותים. הרופאים לא מצאו כלום. הסטרס היה גבוה ועד היום ישנן פעמים שאני הולך לשירותים ומקווה שהכאב לא יחזור. ההתמודדות נמשכת עד היום. 2. בשנה האחרונה אני סובל מכאבי בטן, צרבות, ריפלוקס בגרון, כאבים בחזה, פחד לאכול. ירדתי במשקל כ-20 ק"ג בשנה האחרונה. הפסקתי לעשות ספורט. בדיקות מעבדה תקינות. לפני חודשיים איבחנו בקע סרעפתי קטן. מאז הסימפטומים התגברו. כל מה שאני מכניס לפה אני מפחד שיגרום לסבל. גם תחושת רעב מרגישה כמו התקף חרדה או צורך להקיא (יש פחד מהקאה). אם אני אוכל משהו חדש, הלב דופק מהר, הבטן מתהפכת, מועקה בחזה לכמה שעות. כנ"ל גם מאכלים מוכרים. זה מאוד מלחיץ אותי ומעסיק אותי כל הזמן, כי אין לי שליטה על התופעות. 3. המחשבות קופצות בין שני האירועים. אם יש הטבה במערכת העיכול אז המחשבות עוברות למערכת השתן. ולהיפך. ניסיתי טיפול דינמי, אבל לא הרגשתי שינוי. האם CBT יהיה יעיל יותר?

היי, הפגישה האחרונה הייתה מורכבת. הגעתי לפגישה ללא חשק לדבר ואכן כמעט ולא דיברתי. לאחר מספר דקות ביקשתי לצאת מהחדר וללכת. יצאתי וישבתי בחוץ. המטפלת ביקשה שאכנס ונדבר. נכנסתי. לא יכולתי להסתכל עליה, הסתרתי את הפנים שלי עם הידיים. רציתי שוב ללכת. יצאתי. ישבתי ברכב ואחרי חמש דקות שוב חזרתי עד לסוף הפגישה. היה לי קושי גדול לשתף אותה במה שעובר עליי. היה לי שבוע טעון וקשה. לפעמים מרגיש לי שהזמן עד הפגישה מקהה את התחושות וגם אם קרה משהו קשה אין לי רצון לשתף. היא אומרת שאולי זו טראומה מתקופה מוקדמת ושזה משתחזר כרגע מולה. היא אומרת שאני צמאה לקשר ושיש לי משאלה שהיא תבין אותי. לא יכולה להגיד שהיא לא צודקת. יחד עם זאת, הכאב באותו רגע היה בלתי נסבל. הפגישות הבאות נופלות בדיוק על החג ולא רציתי לקבוע מועד חלופי. אמרתי לה שניפגש בעוד שלושה שבועות. היא תמיד אומרת שהרצף כל כך חשוב. יצאתי בתחושות מעורבות. מצד אחד, ההפסקה הזו כדי להבין מה קורה שם בטיפול ולמה כואב וקשה לי. אני שם כבר ארבעה חודשים ונראה שאני דורכת במקום. מצד שני, אני הייתי רוצה שהיא זו שתשלח הודעה ובכל זאת תנסה לשכנע שאגיע ושאני לא ארגיש שהיא מוותרת עליי.

שלום וברכה. אני עוקב אחרי הפורום זמן רב ומאד נהנה מהתשובות המחכימות, המקצועיות והמדויקות. אני סובל מזה כשנה ממחשבות טורדניות, בעיקר סביב בנות (ככל הנראה על רקע דתי). אני מרגיש שזה פוגע פגיעה מסוימת בזוגיות, גם אם הפגיעה אינה ניכרת לעין. החרדות מציפות דברים קטנים שבשגרה היו איכשהו נבלעים ונרדמים ועכשיו הם מוצפים ומציפים במחשבות טורדות. קשה לי לקבל מצב בו אני מקבל את קיומן של המחשבות, מאחר ועל פי צו מצפוני הדבר אסור ו/או לא ראוי ולא קיימת אצלי חירות אמיתית ברמת המחשבות בנושא זה. האם לדעתך טיפול תרופתי הוא הפתרון? שאלה נוספת: שמעתי שהדעות חלוקות בנושא טיפול דינמי להפרעת OCD, יש דורשים לשבח ויש דורשים לגנאי. מה דעתך בעניין? תודה רבה!

הייתי רוצה לקבל עצה לאיש מקצוע מתאים או שיטה המתאימה בהתאם למקרה שלי. לפני 4 שנים התגרשתי, אחרי 26 שנים נישואין, יש שני ילדים. שנה לאחר גירושין התחיל להתרחש תהליך ריחוק של ילדים והיום לצערי רב יש נתק מוחלט עם ילדי - דבר שמאוד כואב לי ובלתי נסבל עבורי. חצי שנה לאחר גירושין הכרתי בחורה מאוד מאוחדת לפרק ב' והיינו יחד 3.5 שנים ביחסים מאוד מעודדים ורציניים. בעוד חודשיים תוכננה חתונה, אך לפתע הבחורה האמרה שלא מרגישה מאושרת וזה גרם לפרידה. כבר 5 חודשים אני מרוסק לחלוטין, לב שבר לרסיסים, נמצא בדיכאון, חרדות, אובססיה, אישום עצמי, לא יושן בלילה, לא אוכל ולא מצליח "לצאת" מזה. 24/7 אני מתבשל בתוך זה. אפילו כאשר אני יושן. טיפול CBT לא מועיל כלל וארוך. עם קושי רב אני מנסה "לשרוד" ללא טיפול תרופתי ( בעיקר בגלל תופעות ליווי שיש לתרופות אלו). הייתי רוצה לקבל המלצה מקצועית לסוג הטיפול מתאים שיודע "לעקוב" את הראש שלי ושם של בעל מקצוע רלוונטי שיכול לעזור לי במצב כזה.

שלום ד"ר , מהו הטיפול הפסיכולוגי המתאים ביותר לטיפול בתסמינים שליליים של סכיזופרניה ביחד הם התפרצויות כעס ואימפולסיביות האם זה טיפול פסיכודינמי או טיפול התנהגותי קוגנטיבי , אני גם לוקח בחשבון מהו הטיפול שמביא לתוצאות חיוביות באופן מהיר יותר ולהטבה באופן המהיר ביותר ?

שלום ד"ר , מהו הטיפול הפסיכולוגי המתאים ביותר לטיפול בתסמינים שליליים של סכיזופרניה ביחד הם התפרצויות כעס ואימפולסיביות האם זה טיפול פסיכודינמי או טיפול התנהגותי קוגנטיבי , אני גם לוקח בחשבון מהו הטיפול שמביא לתוצאות חיוביות באופן מהיר יותר ולהטבה באופן המהיר ביותר ?

דר שלום רב.בת 36 כבר 10 עם חרדת בריאות שמחמירה משנה לשנה. בשנים האחרונות משבשת את איכות החיים וגורמת להתקפי חרדה קשים שלפעמים נמשכים ימים שלמים שאני במיטה בוכה במחשבה שיש לי משהו.לפחות פעם בשבוע הולכת לרופא מומחה כלשהו ומבזבזת אלפי שקלים על בדיקות פרטיות. טיפול cbt לא הועיל ונמנעתי מכדורים עד עכשיו. ניסיתי ציפרלקס ל3 ימים שבהם היו לי בחילות נוראיות שלא יכלתי להתמודד איתם והפסקתי. מס שאלות מה הטיפול הכי יעיל להיפוכונדריה? האם טיפול פסיכולוגי דינאמי יכול לעזור במצב שלי? המידה ואחליט לקחת כדורים איזה כדור הכי יעיל לחרדה שלי? תודה רבה!

היי, פניתי לטיפול לפני כמה ימים בפעם הראשונה לפסיכולוגית שמצאתי דרך האינטרנט, רשום שהיא בהתמחות קלינית, ואני מתלבט אם כדאי לי להמשיך את זה, אמנם הפגישה הייתה חיובית אבל לא כדאי לי לחפש פסיכולוג/פסיכולוגית שכבר סיימו את ההתמחות?

שלום רב בשנות הארבעים, סובל מרעש משמעותי מהשכנים מלמעלה, הן בשעות היום והן בשעות המנוחה והלילה. מה שגורם לתסכול, חוסר מנוחה נפשית, ובפרט הפרעות קשות בשינה (קשיי הירדמות, התעוררות בקלות, וערות בבוקר כנראה מתוך חשש מהרעש שיבוא). מעבר לעצות של לדבר עם השכנים, לטפל בבעיות הבידוד (זה בנתיים לא עובד ובספק אם יעבוד). וכן אטמי אזניים וכדו' (דבר שלא עוזר במקרה הזה) האם יש דרך לגרום לכך שהרעש פחות ישפיע ולא יגרום לסבל והפרעות שינה? שיטה טיפולית כלשהי שהוכחה כטובה לבעיה כזו? טיפול אלטרנטיבי? פסיכולוגי? CBT? והאם טיפול בהיפנוזה יכול לפתור את הבעיה? תודה

אני נמצא כמעט חצי שנה בטיפול זוגי מיני עם אשתי אצל מטפלת מוסמכת בגישת טיפול ממוקד רגש. אנחנו כמעט כל שבוע בקליניקה שלה והאמת, קשה לי להגיד שאני מרגיש שינוי כלשהו לטובה. נכון שאנחנו לא לגמרי מבצעים את התרגילים וההנחיות אבל לשיטתי, מטפל טוב צריך גם לדעת ''למכור'' את השיטה שלו מספיק טוב כדי שהמטופל ייסחף ותתפתח אצלו מוטיבציה לעשייה. אצלנו יש מוטיבציה כי עובדה שאנחנו מגיעים בקביעות ומשלמים הרבה על הטיפול. האם תוכלי לפרט מעט על סוגי הגישות בטיפול מיני כך שאוכל לדעת מה אני מחפש? נתקלתי בכל מיני מטפלים מוסמכים באינטרנט וביוטיוב אבל קשה לי להגדיר מה מאפיין את שיטות הטיפול. גם אם תוכלי להתייחס מעט למטפלים ש''פיתחו'' שיטה משלהם ואלוהים יודע איזה תיקוף מדעי וסטטיסטי הן עברו. בגדול, אנחנו נשואים 10 שנים עם ילדים, וחלה שקיעה בזוגיות בשל השגרה והמתח היומיומי כך שנעלמה המשיכה, הרומנטיקה, המיניות והריגוש ועלו וצפו ציניות, ניכור, עייפות, ותחושת ''הכל אבוד''. פרט חשוב, אנחנו גרים בצפון הרחוק. תודה רבה רבה

במסגרת טיפול זוגי שאני עובר עם אשתי, זיהיתי בבירור שישנם דפוסים בחיי בהם אני נזקק לתחושת נאמנות בלתי מסוייגת מצד אנשים הקרובים אליי באופן בו הם יפגעו או יפגעו עקרונותיהם כדי שארגיש באמת אני חשוב להם. אם הם אכן מוכיחים את נאמנותם אליי בצורה בה אני מבקש, אני מתוסכל מכך שהיו נאמנים אליי. דוגמא לא זוגית: לדרוש ממישהו לשקר עבורי. בכל מצב -לא ניתן לרצות אותי ולהביא אותי על סיפוקי ואני יוצא מתוסכל. מעבר לכך אני יכול לזהות גם דפוס של התקרבנות מכוונת, למשל אני עסוק בלהכין אוכל באירוע חברתי וכאשר אני מבין שהולכים להגיש קינוחים או משהו מיוחד אחר, אני ''נעלם לשירותים'' וחוזר כאשר כבר נגמר הכל ומביע מרמור למה לא חשבו עליי או שמרו לי בצד. האם כדי להתגבר על דפוסים אלו יש צורך בטיפול קוגניטיבי קצר טווח או שיש צורך בבירור מעמיק יותר במסגרת טיפול פסיכודינאמי, כיוון שהמטפלת הזוגית-מינית של הזמן שואלת